גנץ בולם את צה"ל?

1. לרמטכ"ל בני גנץ יש בימי שגרה הופעה מרשימה מאוד, כזו המתאימה לגנרל אמריקני מהסוג שרואים בסדרות טלוויזיה מיובאות מארה"ב.

גנץ גבוה, רזה, שערו מאפיר בדיוק במידה הראויה, ומשדר בימים כתיקונם סוג של שקט פנימי ונועם הליכות שגורמים לו להתחבב על רבים. כך שבה גנץ במשך שנות רמטכ"לותו את לב הציבור הישראלי. גנץ הרעיף עליו דברי נועם, נאומים פיוטיים ושירים עבריים בבית הנשיא מדי שנה, והציבור הישראלי החזיר לו אהבה.

2. כל אלו השכיחו מלב מרביתנו את הנסיבות שבהן מונה גנץ לתפקידו, מועמד של פשרה לאחר מסע הסיכול שנערך למועמד המועדף על ראש הממשלה ושר הביטחון באותם ימים, האלוף יואב גלנט.

נגד גלנט הופעלה מכונה משומנת מאוד של תקשורת שלילית, שיש להודות ביושר שעשתה שימוש גם בטעויות אמיתיות שביצע, ותוצאתה הסופית היתה סיכול מינוי גלנט לרמטכ"ל. גנץ, נזכיר, כלל לא היה אחד משני המועמדים המובילים לכהונת הרמטכ"ל. הוא הוחזר בבהילות לשירות על מנת לסתום את החור שנפער.

3. גנץ מונה לתפקיד בשנת 2011, לאחר סיום צורם מאוד של כהונת אשכנזי. אולם, קצינים בכירים האמינו כבר אז שמדובר במינוי בעייתי.

קצין בכיר, שפרש משירות בצה"ל זמן מה קודם לכן, אמר כשנה לאחר מינויו של גנץ, כי המינוי היה טעות, וכי צה"ל היה זקוק דווקא לגלנט כרמטכ"ל. ליצירתיות שלו, לתעוזה שלו ולתחכום שלו.

את גנץ תיאר אותו קצין בכיר במילים מאוד לא מחמיאות. "הוא הססן ופחדן. יש לו ליקויים מקצועיים חמורים. הוא אפור ובינוני, לא יוזם ולא יצירתי". אותו קצין הוסיף וטען, כי תפקודו של גנץ כקצין בכיר בשורה ארוכה של אירועים קריטיים, חשף את חוסר היכולת שלו לתפקד במצבי לחץ.

4. כל מי שראה את הרמטכ"ל גנץ מאז תחילת המבצע ראה אדם שנראה לא טוב. תחילה חשבתי, בתום לב, שמדובר בחוסר שעות שינה. אולם, לאחר שהגיעו לידיעתי דבריו של אותו קצין בכיר שציטטתי קודם, הבנתי שבהחלט יתכן שיש כאן הרבה יותר מזה.

"מצגת ההפחדות" שהודלפה מדיוני הקבינט, חוסר הרצון הבולט של המטכ"ל להיכנס למבצע קרקעי, "נאום הכלניות" המוזר כל כך של גנץ, בעוד סיום המבצע לא הוכרז רשמית, כמו גם הוצאת הכוחות מאזור הרצועה ושחרור מרבית חיילי המילואים, יוצרים יחדיו את הרושם שגנץ פשוט מפחד. ראש ממשלה ושר ביטחון לא יכולים להכריח רמטכ"ל להילחם, הוא זה שצריך לבקש מלחמה והם שצריכים לרסן אותו, לא ההיפך.