נרי ליבנה לא הוציאה דיבה על הישוב איתמר

עיתונאית "הארץ" נרי ליבנה לא הוציאה את דיבת איתמר ותושביו, כך קבעה השופטת בר-אשר צבן שחייבה את התובעים בהוצאות.

עוזי ברוך , ה' באלול תשע"ד

איתמר
איתמר
ישי קרוב

עיתונאית "הארץ" נרי ליבנה לא הוציאה דיבה על הישוב איתמר בשומרון, כך קבעה השופטת בר-אשר צבן.

מדובר בדיון בתכנית ''פופוליטיקה'' בו אמרה ליבנה כי איתמר היא התנחלות, כלשונה, של אנשים תוקפנים במיוחד, "אחת לשנתיים בערך יוצא מישהו מאיתמר ורוצח מישהו".

אתר "העין השביעית", שהביא את פסק הדין, מזכיר כי לפני כשנתיים קיבל בית-המשפט את התביעה בהיעדר כתב הגנה ופסק לחובתה של ליבנה את מלוא סכום התביעה - 200 אלף שקל.

ליבנה, באמצעות עו"ד אברהם דבירי, טענה כי מעולם לא קיבלה את מכתב הדרישה להתנצלות או את כתב התביעה, וכי כלל לא ידעה על התביעה עד לפרסום בדבר מתן פסק-הדין. התובעים טענו כי לאחר שידור התוכנית "פוליטיקה" שלחו לליבנה מכתב ובו דרישה להתנצלות, אולם לא צירפו לתביעתם מסמך התומך במשלוח המכתב. עוד טענו התובעים כי הגישו את התביעה למערכת "הארץ" וכן לביתה של הנתבעת, אולם בדיעבד התברר כי שתי הכתובות היו שגויות.

בעקבות בקשת ליבנה בוטל פסק-הדין שניתן בהיעדר הגנה. לגופו של עניין טענה ליבנה כי דיברה אמת כשאמרה ביחס לאיתמר כי זו התנחלות של אנשים תוקפניים וכי אחת לשנתיים בערך יוצא משם רוצח. "בדבריה אלו הסתמכה הנתבעת על עובדות כפי שהועלו במדיה הכתובה ואשר היו לפניה, והיא האמינה באמיתותם", נכתב בכתב ההגנה.

"כשיטה, מוגשות תביעות בגין לשון הרע נגד עיתונאים או אישי ציבור, אשר מביעים דעה השונה מעמדות תושבי איו"ש, ואף אם אין בסיס לתביעות וכל זאת במטרה להטיל עליהם מורא מהביקורת על דרך התנהלותם", טענה ליבנה להגנתה.

הצדדים הסמיכו את השופטת בר-אשר צבן לתת פסק-דין על סמך מסמכים וטענות שהוגשו לבית המשפט, בלא חקירת עדים, ובשבוע שעבר פסקה השופטת כי יש לדחות את התביעה.

לדברי השופטת, "הדברים שייחסו התובעים לנתבעת מסלפים את דבריה". התובעים, כותבת השופטת, לא צירפו לתביעתם תמליל מלא של התוכנית, ואף לא תמליל מפורט של דברי ליבנה. מעיון בתוכנית המלאה למדה השופטת כי ליבנה לא אמרה כפי שנטען בתביעה כי "איתמר היא התנחלות של אנשים תוקפניים במיוחד" אלא שמעשה הרצח של משפחת פוגל באיתמר "לא עמעם את ההתרשמות שלי עם זה שאיתמר היא התנחלות, אגב, של אנשים תוקפניים במיוחד".

"יש הבדל עצום בין מצב שבו למשל, עיתונאי תחקירן, חוקר משטרה או בעל תפקיד מופיע בתכנית לשם דיווח על אירועים ואומר שתושבי מקום מסוים הם 'תוקפניים במיוחד', לבין מצב שבו אגב דיון העוסק באותו מקום מדבר אחד מהדוברים על ה'התרשמות' שלו", כתבה השופטת בפסק-הדין. "ברור לכל צופה כי מדובר בהתרשמות אישית סובייקטיבית, שעשויה להיות נכונה ועשויה להיות שגויה. נראה כי לא בכדי בחרו התובעים להשמיט מתחילת המשפט את המילים 'ההתרשמות שלי'".

גם אם יש בדברי ליבנה על איתמר לשון הרע, הוסיפה השופטת בהמשך פסק הדין, עומדת לה הגנת אמת הפרסום ותום הלב שבהבעת דעה.

"בשים לב לכך שהתובעים ביקשו לבסס את תביעתם על סילוף דברי הנתבעת, מאחר שלא ביססו את טענתם כי אמנם שלחו מכתב אל הנתבעת, שכלל דרישה להתנצלותה ובשל הספק באשר להמצאת כתב התביעה אליה בטרם התבקש פסק הדין בהיעדר הגנתה", פסקה השופטת הוצאות גבוהות בסך 24 אלף שקל, שישלמו התובעים לליבנה בתוך שלושים יום.