להרגיע את שחקני גמר המונדיאל – אפשר?

מומחה בפסיכולוגיית ספורט מספר על הדרכים להרגיע שחקנים לפני מעמד גמר. זה כולל גם דיבור עם עצמם... וגם על תוצאות מחקרי פנדלים.

שמעון כהן , ג' באב תשע"ח

דור המסכים. שופט במונדיאל
דור המסכים. שופט במונדיאל
צילום: Toru Hanai, רויטרס



טוען....

לקראת גמר המונדיאל הערב שוחחנו עם ד"ר איליה מורגולב, ראש המסלול לחינוך גופני במכללת קיי בבאר שבע המתמחה בפסיכולוגיה של הספורט, על מספר מחקרים שנעשו באחרונה סיב סוגיות כמו בזבוזי זמון של שחקנים ושוערים, סיכויי הבקעות בפנדלים, הלחץ המוטל על שחקנים לפני אירוע גמר טעון כל כך ואיך מפוגגים אותו ועוד.

בראשית השיחה עמו נשאל ד"ר מורגולב על ההתמודדות של השחקנים עם הלחץ הנפשי הכמעט בלתי אפשרי בו הם מצויים, והוא משיב: "יש הבדל בין הסביבה ששחקן רגיל אליה באימונים, כשהאתגר שמולו רגיל והמשחק או האימון לא גורליים, כשאין ממנו ציפיות מיוחדות ולא עתידו והחוזים העתידיים שלו תלויים בדקות האלה. במשחק גמר המונדיאל הכול משתנה. כל מגע בכדור וכל פספוס נצפים על ידי מיליוני צופים. כל תדמיתו של השחקן בארץ מולדתו מונחת על כף המאזניים. האתגר של מגן נבחרת קרואטיה שיקבל מולו את החלוץ המהיר בעולם נכנס לכאן גם היסוס וחשש, והדברים מחלחלים ומכרסמים ויכולים גם לפגוע בביצוע. המושג הרווח הוא 'חנק תחת לחץ'".

"במהלך השנים אנחנו רואים איך שחקני כדורסל מחטיאים שתי קליעות עונשים מתוך שתיים, כשבדרך כלל הם קולעים תשעים אחוז. בפנדלים אנחנו מכירים מצב שבו שחקנים בועטים לשמים או בעיטות מהוססות ברגעים הקריטיים, ואנחנו לא מבינים איך אחרי כל שנות האימונים זה מה שיוצא להם", כל אלה, מסביר ד"ר מורגולב, נובע מאותו חנק שנובע מהלחץ וכאשר מול השחקן הבועט ניצב שוער גבוה, דומיננטי שנע בקופצנות ומכסה את שער ומקרין ביטחון הדברים מלחיצים ומניבים היסוס.

אז מה עושים כדי להרגיע את השחקנים ברגעים הקריטיים והחשובים מכולם? "אין כאן פתרון של מכסחת דשא לכולם, אין מפתח אחד או תרגיל אחד שיכול לשים את כולם בביצוע המיטבי שלהם בדיוק כשצריך את כולם הכי טובים. כל אדם הוא עולם ומלואו וכל אחד מגיע לסיטואציה עם תרמיל שונה. שחקן שהוכיח את עצמו והוא בעל תדמית בטוחה וזכה לפידבק חיובי מהחברים לקבוצה, מהמאמן, מהתקשורת והבית, הם מגיעים הרבה יותר חסונים בהשוואה לשחקנים ושוערים שפישלו. דבר כזה מכרסם בשחקן ויש מקום להתערבויות. אנחנו עושים רוטינות של דיבוב עצמי, השחקן מקבל מטלות של לדבר על עצמו, ולשכנע את עצמו. שיתמקד בעבר שלו, איך צמח ככישרון, שיספר לעצמו על התארים שקיבל והגביעים שלקח והדרך הקשה שעבר וההצלחות כדי לחזק אותו ואת הביטחון שלו ולהוציא אותו לדשא כמה שיותר מעוגן ומונח על יסודות איתנים".

בנוסף, "השחקן מדמיין את הביצועים שלהם הוא נדרש, את הפנדל שהוא צריך לקחת, את הגליצ' שהוא צריך לעשות, איך הוא מצליח פעם אחר פעם, כדי לבנות את כל הביטחון הדרוש".

ואולי דווקא ההכנות המניטאליות הללו מובילות שחקן לתחושת נפילה אם הוא נכשל בדקות הראשונות של המשחק? המעבר בין החוסן הגבוה שאליו ביקש המאמן להביא אותו ועד לכישלון שבו הוא נמצא, לא מרסק את רוחו? ד"ר מורגלב סבור שאכן קיימת בעייתיות מסוימת ואכן "אפשר לשגר את השחקן למגרש במצב מסוים והוא נכנס לנהר גועש של עליות וירידות, והשאלה היא איך לשמור עליו ללא סטיות, איך לעשות אופטימיזציה. כאן זה מאוד קשור למאסה שהוא מביא איתו לשריקת הפתיחה. אם יש מטען מספק כזה הוא יכול להוליך אותו לאורך המשחק גם אם יש מעידות תקלות ופשלות תוך כדי משחק. לעומת זאת, אם מגיע מהוסס ולא שלם ועם פנצ'רים ופתאום הוא מקבל קוץ האוויר יכול לרדת והוא יכול לקרוס למציאות אחרת. כאן מקומו של המאמן לקחת את השחקן לשיחה במחצית, להזכיר לו מי הוא, להזכיר לו שהוא שחקן שהביא אליפויות ותארים ולהוציא את השחקן מהצרה שהוא נקלע אליה".

"יש למאמן ולצוות ארגז כלים להפסקות המחצית. אנחנו שומעים על מאמנים שנכנסים לחדר ההלבשה, שוברים כלים, שופכים דלי מים או שוברים משהו מהציוד כדי ליצור דרמה, כדי לקחת את ההיסוסים ולהוציא אותם הצידה ולהכניס את השחקנים למגרש בטירוף. העניין הוא שטירוף לא תמיד מועיל לכולם. מגן נדרש לאגריסיביות ולעומתו שחקן אמצע שדה נדרש לעדינות ולקבלת החלטות ממוקדת, וטירוף לא תמיד מועיל לו".

עוד התייחס ד"ר מורגלב לסוגיית בזבוז הזמן על ידי שחקנים, סוגיה שנחקרה ונבדקה גם באקדמיה. "זו תופעה, ובטורניר הנוכחי זה מאוד צורם. הרבה משחקים מגיעים לדקות התשעים והשמונים כשהמשחק חי ואנחנו מבינים עד כמה תוספת הזמן היא זמן משחק לגיטימי, ובלתי נתפס לראות שלשחקנים לוקח חצי דקה או ארבעים שניות להוציא חוץ ולא 5-10 שניות. אנחנו רואים איך השחקן "נופל" לו הכדור ומישהו אחר מחליף אותו ומנסה גם הוא וגם לו "נופל" הכדור, ואז מגיע מישהו נוסף שהולך לאט לנקודה רחוקה וכו' עד שהשופט מושך אותו ואז הוא מתחיל לצלוע והשרוך נפתח לו וכו'. זה קוריוז בלתי נתפס".

"בהקשר הזה השופט מרגיש מאוזק. אנחנו רואים אותו מוציא צהוב לשחקן שמבזבז זמן או לשוער שלא ממהר להוציא את הכדור, בדקה התשעים השוער תופס את הכדור ונופל על הרצפה בלי שום סיבה, רק כדי להרוויח עוד כמה שניות ועד שהשופט לא דוחק בו הוא לא מוציא את הכדור, כשכל שניה קריטית ומיליונים צופים. במחקר עם פרופ' יאיר גלילי לקחנו את כל עצירות הכדור הללו בליגה האנגלית בעונה האחרונה, ארבעים אלף עצירות כדור, וראינו שקבוצה מובילה ביתרון קטן של שער אחד כל פעולה בדקות האחרונות לוקחת לה פי שתיים זמן, בין אם זה קרן, חילוף או הוצאת כדור. מול המציאות הזו השופט חסר יכולות כי אחרי הוצאת צהוב נגמרו לשופט הכלים. מעולם לא הוצאו כרטיסים אדומים על בזבוז זמן ושחקן מוכן לספוג כרטיס צהוב כדי להרוויח זמן והמערכת חסרת אונים מול המפגע הזה".

מורגלב מציין כי כעת, עם כניסת הטכנולוגיה למגרשים, יש סיכוי שהדברים ישתנו ויהיו דומים לכדורסל, שם בליגת ה-NBA ישנם שני שופטים שנמצאים מחוץ למשחק וכל תפקידם הוא לבחון בזבוזי זמן ופעולות הונאה שגוררות עונשים לשחקן, מקנסות ועד השעיה.

גם עולם הפנדלים נבחן אקדמית וד"ר מורגלב מספר: "פנדלים זו מציאות מאוד מרתקת, כי זה ביצוע בסביבה מאוד קבועה. יש כאן סביבה קבועה של אותו מצב שוב ושוב וניתן לבודד אפקטים. פרופ' מיקי בראלי הוא מחלוצי המחקר על הנושא והוא פרסם מחקר מפורסם על הנטייה של השוערים לקפוץ לצדדים. יש לשוערים נטייה לקפוץ לצדדים בעוד הכדור הולך לאמצע. טענתו הייתה שהשוערים מודעים להתפלגות הבעיטות ויודעים שהכדורים ילכו לאמצע אבל השוער פסיכולוגית אל יכול להישאר באמצע כי הוא חייב להראות לסביבה שהוא מתאמץ ולכן הוא מבצע קפיצה דרמטית, ואכן ב-98 אחוזים מהמקרים השוער קופץ הצידה בעוד כ-15 אחוזים מהכדורים הולכים לאמצע.

וגם לשאלת הקבוצה הבועטת ראשונה את כדורי הפנדל בהכרעות עונשין יש השפעה. "בפנדלים 80-85 אחוזים מהבעיטות נכנסות למרות כל הלחץ והלמידה של השוערים, ומכיוון שכך הבועט השני מקבל לרוב מצב של פיגור, והמצב הזה מוסיף עליו לחץ נוסף מעבר ללחץ הקיים והלחץ הזה גובה מחיר. הפער יכול להיות פער של 60-40 לסיכויי ניצחונה של הקבוצה שבעטה ראשונה, והפער הזה קריטי. אנחנו נלחמים בספורט על כל סנטימטר בכל שיטה ודרך בעוד בנושא הזה הכל תלוי בנפילת מטבע שקובעת מי בועט ראשון".


‫הצעות והערות ניתן לשלוח לדואר אלקטרוני: neri@inn.co.il