כבר שנים רבות נוהג ארגון 'אמנסטי' להטריד את מדינת ישראל בדו"חותיו. 'אמנסטי', ארגון בינלאומי בלתי ממשלתי, פועל על פי הצהרותיו לשמירת זכויות האדם הבסיסיות כפי שהן מופיעות בהצהרת זכויות האדם של האו"ם, ולמניעת הפרתן בידי ממשלות או קבוצות. כיוון שהנחת היסוד שלו, כמו של רבים במערכת הבינלאומית, הינה ששליטת ישראל ביש"ע היא "שלטון כיבוש", נוהג הארגון להצליף בכל ממשלות ישראל כבר למעלה מ-40 שנה.

בשבוע שעבר הודיעה ממשלת החמאס בעזה על הקמת ועדה לתיעוד פשעי המלחמה של ישראל במהלך מבצע 'עופרת יצוקה' בעזה, כהכנה לקראת הגשת תביעה נגד ההנהגה הישראלית בבתי הדין הבינלאומיים. דובר ממשלת החמאס בעזה סיפר כי בראש הוועדה יעמוד השופט דיא' אלמדהון, והיא תורכב מ-160 משפטנים. עשרה צוותי שטח נפרסו באזורי הרצועה כדי לאסוף ראיות לפשעיה של ישראל.

ובעוד החמאס נערך לתבוע את ישראל על "פשעים", נחת על ראשו הדו"ח האחרון של 'אמנסטי' שפורסם בשבוע שעבר, המשתרע על פני חמישה עמודים. הדו"ח מפתיע ויוצא דופן מכל בחינה שהיא. הפעם ממוקדים הזרקורים בארגון החמאס. 'אמנסטי', כדרכו, לא עושה להם הנחות.

 

 מסע חיסול

בדו"ח המפורט נחשף איך ערך החמאס במהלך מבצע 'עופרת יצוקה' מסעות חיסול של חשודים בשיתוף פעולה עם ישראל. על פי הדו"ח, מסע ההרג, העינויים והחטיפות החל ע"י כוחות חמאס והמיליציות שלו מיד לאחר תחילת מבצע 'עופרת יצוקה', והוא נמשך גם לאחר שצה"ל הכריז על הפסקת האש.

הדו"ח מגלה כי במסגרת מסע חיסול זה ירו פעילי חמאס למוות לפחות ב-24 בני אדם. עשרות אנשים נוספים נורו ברגליהם או בפיקת הברך כדי לגרום להם נכות תמידית, או סתם הוכו או עונו.

צוות החוקרים, בראשותו של דונטלה רוברה, שהה ברצועת עזה במשך שלושה שבועות כשהוא אוסף נתונים, ראיות ועדויות מצולמות מהשטח. בדו"ח מפרטים חברי משלחת 'אמנסטי' את מעשי ההרג והאלימות שבוצעו ע"י פעילי חמאס נגד מתנגדיו, בעיקר מהפת"ח, באשמה של "שיתוף פעולה" עם ישראל.

במערכת הביטחון אומרים שהאשמה בשיתוף פעולה היא פשוט תירוץ של חמאס לחיסול חשבונות עם מתנגדיו בפת"ח, במטרה לבסס את מעמדו ושליטתו ברצועה ולהחליש את מתנגדיו. רוב הנפגעים לא היו באמת סייענים של ישראל, גם אם רובם הואשמו בכך בעבר בידי החמאס. רובם היו כאלה שנמלטו מהכלא המרכזי שהותקף על ידי חיל האוויר הישראלי ביום הראשון למבצע. כמו כן הותקפו פעילים לשעבר בכוחות הביטחון של הרשות הפלשתינית ופעילים אחרים המזוהים עם פת"ח.

הדו"ח מגלה כי קורבנות רבים נחטפו מבתיהם ונמצאו מאוחר יותר הרוגים או פצועים במקומות מבודדים או בחדרי מתים של אחד מבתי החולים בעזה. כמה נורו למוות בבתי החולים, שם קיבלו טיפול רפואי עקב פציעתם במהלך 'עופרת יצוקה'. מבצעי הירי לא הסתירו את מעשיהם ואת כלי הנשק שברשותם. הם פעלו בצורה גלויה, כמעט ראוותנית. לכותבי הדו"ח אין ספק שהקורבנות נחטפו, נהרגו נורו ועונו על ידי אנשי חמאס, מכיוון שהם היחידים היכולים לפעול ברמה כזו של חופש פעולה ברחבי רצועת עזה.

 

חוסל במיטת חוליו

העדויות המופיעות בדו"ח 'אמנסטי' מדברות בעד עצמן ואינן זקוקות לשום פרשנות. אפשר לקוות שמישהו בצמרת המדינית של ישראל יידע לעשות בהן שימוש.

כך הוא סיפור הרצח של נאצר מחמד מהנא, בן 36 ואב לשישה ילדים, מפקד בגדודי חללי אל-אקצה של הפת"ח. מהנא היה עצור בידי חמאס מאז אוגוסט 2008. הוא נשפט לשתי שנות מאסר באשמת ניסיון להתנקש באסמאעיל הנייה,  ראש ממשלת חמאס. ב-28 בינואר בשעות אחר הצהריים נמצאה גופתו בפרבר של העיר עזה. הוא נורה בראשו ובעיניו מטווח קצר.

אירוע נוסף המוזכר בדו"ח הוא רצח שלושת האחים עאטף מוחמד ומחמוד, בני משפחת אבו אשבייה ממחנה הפליטים ג'באליה, שנרצחו כ-24 שעות לאחר שנמלטו מבית הכלא המרכזי של עזה. אחד האחים, מחמוד, בן 24, הגיע לבית המשפחה ב-28 בינואר בשעות אחר-הצהריים. כשעה לאחר מכן הגיעה לביתו קבוצה של חמושים ולקחה אותו עימה. כעבור שעה נוספת נמצאה גופתו בחדר המתים של בית החולים כמאל עדואן בבית להיה עם פציעת ירי בבטנו ובראשו. יום לאחר מכן נמצאו גם גופותיהם של שני האחים הנוספים, מוחמד ועאטף, בחדר המתים בבית החולים שיפא בעיר עזה, שניהם עם פציעות ירי בראש, בבטן ובחזה. השלושה היו עצורים מאז מרץ 2008 והואשמו בשיתוף פעולה עם צה"ל.

גורל דומה פקד את ג'מאל אלרנדור, כבן 50, שחוסל במיטת חוליו בבית החולים שיפא ב-28 בינואר בשעות אחר הצהרים, על ידי פלשתיני חמוש גלוי פנים שלבש בגדים אזרחיים. הוא נרצח בפני קרוביו ועדי ראייה נוספים. במקום נכחו גם אנשי כוחות הביטחון של חמאס לבושי מדים. הם לא עשו דבר על מנת למנוע את הירי או ללכוד את המבצעים. ג'מאל אלרנדור קיבל טיפול בבית החולים לאחר שנפצע מוקדם יותר באותו יום, כתוצאה מתקיפה של צה"ל בבית הכלא המרכזי, שם היה עצור מאז ינואר 2008 באשמת שיתוף פעולה עם צה"ל.

 

 אתה מדבר יותר מדי

הדו"ח מביא גם עדויות של אנשים שנתפסו בידי חמאס וניצלו מהוצאה להורג. כולם, מציין 'אמנסטי', סרבו להזדהות בשמם מחשש לחייהם. 

וכך העיד א': "ב-20 בינואר אחר הצהרים הגיעו חמושים של חמאס לביתי, אבל לא הייתי שם. הם חיפשו אחרי בבית קרוביי, אבל לא מצאו אותי וחזרו לביתי בדיוק כשחזרתי. הם היו רעולי פנים, אבל ראיתי את כלי הרכב שבו הגיעו לפני שהם כיסו את עיני. הם הכניסו אותי למכונית והסיעו אותי למקום סמוך. שם הם הכו אותי נמרצות ואחר כך ירו בי מאחורי הברך הימנית שלי". אביו של א' ניסה למחות על החטיפה של בנו ונורה בבטנו על ידי אותם חמושים. א' היה אמור לצאת לטיפול רפואי מחוץ לרצועה, אבל נאסר עליו לצאת על ידי רשויות חמאס.

וזו עדותו של ס': "ארבעה רעולי פנים באו לביתי ב-31 בדצמבר בסביבות השעה 4.00 לפנות בוקר. הם היו חמושים ברובי קלצ'ניקוב. הם לקחו אותי אל מאחורי ביתי ולא אמרו דבר. לפתע ירו בי מאחורי הברך הימנית, ואחר כך ירו ברגלי השמאלית שלוש פעמים. קרוב משפחתי ניסה להתערב, אבל הם איימו לירות גם בו. כאשר אנשים אחרים מהשכונה באו לראות מה קורה, נמלטו החמושים. לפני כמה ימים (בסוף ינואר, דהיינו לאחר הפסקת האש) הגיעו שנית חמושים לבית ושאלו עלי".

עד נוסף, ששמו ו', סיפר: "ב-9 בינואר בשעות הערב הגיעו אנשי ביטחון הפנים של חמאס לביתי והכריחו אותי ללכת עימם. כ-20 מטרים מהבית שלי הם ירו בי ברגלי והשאירו אותי מדמם על הקרקע. מאוחר יותר נאלצו הרופאים לכרות את רגלי מעל הברך". עד ראיה סיפר לאנשי 'אמנסטי' שאחד מקרוביו של ו' ניסה לרוץ ולהתערב כאשר ראה מה קורה. הוא נורה ע"י החמושים, שככל הנראה החטיאו.

וקיימת גם עדותו של י': "כעשרה חמושים הגיעו לביתי ב-26 בינואר בשעות אחר הצהרים, כמחציתם היו רעולי פנים. הם אמרו שהם שייכים לשירות המודיעין של כוחות ביטחון הפנים. ברשותם היתה מכונית גדולה לבנה. הם קשרו את עיניי והובילו אותי אל המכונית. הם לקחו אותי לאזור הסמוך לים. לא יכולתי לראות את הים, אבל יכולתי לשמוע את הגלים. הם לא שאלו אותי שום דבר, הם רק אמרו שאני מדבר יותר מידי ומתערב בדברים שאיני צריך להתערב בהם. הם הכו אותי במוט ברזל בכל גופי והשאירו אותי שוכב במקום".  לי' נגרמו שברים בכל חלקי גופו. שכניו אמרו שכמה מהחמושים הם אנשי כוחות ביטחון הפנים של חמאס.

עדותו של ב': "קבוצה של חמושים הגיעה לביתי במכונית גדולה לבנה ב-28 בינואר, בסביבות 8.30 בבוקר. הם לקחו אותי לאזור שבדרום עזה והכו אותי באמצעות מוטות ברזל. הם אמרו שאני מפריע להם, ולא הוסיפו דבר נוסף". ל-ב', שישב בעבר בבית כלא ישראלי, נגרמו שברים בכל חלקי גופו.

עדותו של נ': "כמה חמושים מביטחון הפנים של חמאס הגיעו לביתנו וחיפשו אותי ב-20 בינואר בסביבות השעה 1.00 בלילה. מכיוון שלא הייתי בבית, הם לקחו את בני במקומי. ברגע שחזרתי הביתה הלכתי לתחנת המשטרה כדי לשאול מדוע חיפשו אותי ולקבל את בני חזרה. מישהו מקרוביי גם הוא היה עצור שם. הם לקחו את שלושתנו לחווה נטושה ליד תחנת המשטרה והכו אותנו. הם האשימו אותנו בחלוקת ממתקים בשכונה על מנת לחגוג את מותו של שר הפנים סעיד סיאם (סעיד סיאם, שר הפנים בממשל חמאס והממונה על מנגנוני הביטחון העוסקים בדיכוי מתנגדי חמאס, נהרג בתקיפה של צה"ל במהלך מבצע 'עופרת יצוקה' ב-15 בינואר. ח"ה). אמרתי להם שזה אינו נכון. אחר כך הם אמרו לי שאם אספר להם אודות שלושה אנשים אשר חילקו ממתקים ואשר שמחו על מותו של סעיד סיאם הם ישחררו אותי. אמרתי להם שאני לא מכיר אף אחד. הם גם האשימו אותנו בשליחת דו"חות למצרים ולרשות הפלשתינית בגדה המערבית. בסוף הם שחררו אותנו, אבל אמרו לנו להישאר בבית במשך חודש. הם גם הזהירו אותנו שאם נדבר על האירוע הם יירו בנו".

לדברי כותבי הדו"ח קיימות עדויות שלא ניתן לסתור אותן, על כך שכוחות הביטחון של חמאס אחראים למעשי "הפרה בוטה של זכויות האדם", ושקורבנות הפרה זו ורבים אחרים פוחדים להעיד על החוויה הקשה שעברו.

עוד מציין הדו"ח כי ממשל חמאס התעלם בצורה בוטה ממרבית הנורמות הבסיסיות של זכויות האדם. לא רק שאיפשר את הפרתן של נורמות אלו, אלא גם הצדיק את ההפרות ופטר מעונש את מבצעיהן. הדו"ח מציין כי מאמצי המשלחת להיפגש עם גורמי חמאס רשמיים על מנת לקבל תגובתם לדו"ח, עלו בתוהו.

 

פיגוע התאבדות שסוכל

תיאורים נוספים על פעולות הדיכוי של אנשי חמאס הצטברו גם בידי חוקרי השב"כ בישראל, שחקרו את עשרות המחבלים הפלשתינים שנעצרו על ידי כוחות צה"ל במהלך מבצע 'עופרת יצוקה', רובם אנשי החמאס ומקצתם מארגוני הטרור האחרים.

נואף פיצל עטאר, בן 26 תושב עטאטרה שמצפון לעזה, נעצר על ידי צה"ל ב-11 בינואר. בחקירתו הודה עטאר כי היה מודע למנהרה ממולכדת אשר נועדה לשמש לצורך חטיפת חיילים, או לחילופין לפוצץ אותה על חיילים. הוא גם סיפר כי תושבים שהעזו להתנגד לפעילי חמאס נורו ברגליהם, כפי שקרה לפני כשנתיים לעתמאן אבו חלימה, תושב בית להיה בצפון הרצועה. האוכלוסייה, סיפר, חששה להתנגד כיוון שמחבלי חמאס לא היססו להכריז על אדם שהוא משתף פעולה עם ישראל ולהוציאו להורג.

עטאר החל את פעילותו בחמאס בשנת 2003 במסגרת 'הכותלה האסלאמיה'. בשנת 2005 שולב ב'אוסרה' (מסגרת ללימוד שיעורי דת ופעילות נוספת) של חמאס, בה למד שיעורי אסלאם. בשנת 2006 התגייס עטאר לפעילות טרור. הוא עבר אימונים ושולב בחוליית מחבלים שביצעה שמירות חמושות שנועדו לארוב לחיילי צה"ל, ולאחר זיהויים להתעמת איתם באמצעות הנשק שברשותם. עטאר עבר אימונים והכשרות נוספות, חלקן במהלך תקופת ה'רגיעה', בתחומי השימוש בכלי נשק מסוגים שונים, כולל נשק נגד טנקים, וכן הנחת והפעלת מטענים. בחקירתו הודה במעורבותו בהנחת מטען בכיכר 'סלאטין' אשר הופעל כנגד צה"ל ביום החמישי ללחימה.

במהלך עדותו נחשפה עובדה נוספת, שלא קשורה ישירות לנושא הכתבה. ארבעה ימים לפני תחילת המבצע, תכננו שלושה מחבלים מתאבדים מהחמאס לבצע פיגוע התאבדות ביישוב נתיב העשרה. השלושה הגיעו סמוך לגדר, שם נורו ונהרגו לאחר שזוהו בידי כוחות צה"ל.

באותו יום, 23 בדצמבר, זיהה כוח מגדוד 101 של הצנחנים את שלושת המחבלים מניחים מטען חבלה סמוך לגדר המערכת ליד נתיב העשרה, במרחק של 50 מטר מהגדר בשטח הפלשתיני. הכוח חצה את הגדר, הסתער לעבר המחבלים שהיו חמושים, ירה לעברם וחיסל את שלושת המחבלים. במהלך האירוע הופעל מטען חבלה ונזרק רימון לעבר הכוח. על גופות המחבלים נתגלו רובי קלאצ'ניקוב.

בצה"ל סברו תחילה שמטרת המחבלים היתה להניח מטען על הגדר. כעת חשפה חקירת המחבל בשב"כ, שלמחבלים היה יעד מרחיק לכת הרבה יותר: חציית הגדר וביצוע פיגוע תופת בתוך נתיב העשרה.

חאמד פרג סאלח, תושב ג'באליה בן 29, נעצר על ידי צה"ל ב-12 בינואר. במהלך חקירתו בשב"כ מסר סאלח כי הוא ואחיו עברו חקירות בעינויים על ידי חמאס. סאלח עצמו נחקר פעמיים במרכז ה'תנפיזיה' של חמאס בג'באליה, משום שהתכוון להדליק נר זיכרון למותו של יאסר ערפאת ב-2008. במהלך חקירותיו סאלח עונה במשך שעות, והוכה בהצלפות ובאמצעות חוט חשמל. גם אחיו עבר חקירה בעינויים בגלל קשרים עם פעילי פת"ח. בשנת 2007 ירו פעילי חמאס למוות באחיו, ששימש כשומר בביתו של האחראי על ביטחון הפנים מטעם הרשות הפלשתינית.

בחקירתו גם סיפר סאלח, עובדה שהיתה ידועה לישראל, איך החמאס משתלט על הסיוע ההומניטרי שמגיע לרצועה מטעם סוכנות הסעד של האו"ם (אונר"א). זהו המצב, למעשה, מיום השתלטות חמאס על רצועת עזה. כתוצאה מכך, פעילי פת"ח אינם מקבלים סיוע, והמזון והציוד אשר מגיע מועברים ישירות לפעילי חמאס ותומכיהם.

 

מתקני חקירות בבית החולים

גם כלי התקשורת הפלשתינים, בעיקר אלו של פת"ח, פרסמו עדויות דומות. כך למשל, במהלך ימי המבצע דווח כי רוכב אופנוע ירה למוות בפעיל פלשתיני בעזה שנחשד בשיתוף פעולה עם ישראל ונמלט מבית המעצר שהותקף ע"י חיל האוויר. לדברי עדי ראייה, נורה הפלשתיני שלוש פעמים בראשו ובחזהו.

כשלושה שבועות לאחר תום המבצע פרסם איהאב אלרצין, דובר משרד הפנים בממשל חמאס, הודעה לפיה עצרו מנגנוני הביטחון מספר חוליות באשמת ריגול לטובת ישראל מספר ימים לפני תחילת המבצע. לדבריו, נחשפו במהלך ימי המבצע חוליות נוספות, וכמה מהן חוסלו לאחר שהודו כי מסרו מידע אודות מקום הימצאם של בכירים בחמאס ופריסת הכוחות בשטח (אתר 'פאל פרס' המזוהה עם פת"ח סיפר ב-3 בפברואר כי פלשתיני הוצא להורג לאחר שמסר על פי החשד מידע שסייע לחיסולו של שר הפנים בממשל חמאס, סעיד סיאם).

גם משרד הבריאות בממשלת סלאם פיאד פרסם לפני שבועיים הודעה המאשימה את מנגנוני הביטחון של ממשלת החמאס ברצועה כי הפכו את בתי החולים ברצועת עזה לבתי כלא ומתקני חקירות, לאחר שגירשו מתוכם את הצוותים הרופאים אשר נענו לקריאת משרד הבריאות וחזרו לעבודתם במהלך המלחמה

 .בהודעה נאמר כי מנגנוני הביטחון של חמאס הפכו את בית החולים 'אל-קודס' של 'הסהר האדום' הפלשתיני ואת בית החולים שיפא למתקני חקירות. בבית-החולים שיפא תפסו אנשי החמאס את אגף הסרטן שנקרא על שם הנסיך 'נאיף'. בבית החולים 'אל נסר אל קדים' תפסו אנשי חמאס כ-15 חדרים. כן נתפסה הקומה התחתונה בבית החולים 'אל נאסר אל ג'דיד' (אל נאסר החדש) ובית החולים למחלות הנפש. כל אלו הפכו לבתי מעצר ומתקני חקירות ועינויים.