: אלוף פיקוד המרכז טען "כי אין לגרור את צה"ל לשיח פוליטי וליצור פלגנות בקרב הצבא שהוא צבא העם". כך מדבר מי שבפועל שולח את חייליו להכות מתנחלים ולהרוס יישובים יהודיים, ומבצע את פעולות הפילוג החמורות ביותר

 

 המחאה בטקס ההשבעה בכותל

שוב התברר שהתקשורת החילונית-שמאלנית היא אכן 'תשקורת'. כאשר שומעים בתשקורת דיווחים על סיפורים רחוקים, נדמה שמן הסתם הם מספרים את העובדות כהווייתן. אבל כאשר מכירים את הסיפור מקרוב, נוכחים לדעת שאין מקרה שבו התשקורת לא מעוותת את העובדות הבסיסיות באופן מגמתי.

סיפור מחאת החיילים בטקס ההשבעה התחיל מפעילותו הנמרצת של גדוד שמשון בגירוש יהודים מחומש, לעיתים תוך חילול שבת. בעקבות זאת הרגישו טירונים מגדוד שמשון מועקה רבה: הנה הם עומדים להצהיר אמונים לצה"ל, והגדוד שלהם מבצע מעשים רעים שכאלה. בעת ההשבעה בכותל הניפו שני טירונים שלטים בנוסח: "גדוד שמשון לא מפנים את חומש". ב'ידיעות' וב'ערוץ 10' פורסם בהבלטה שאני עודדתי והדרכתי את הטירונים להפגין. בפועל, לא ידעתי על כך דבר.

יתר על כן, אילו היו מתייעצים איתי, מסתבר שהייתי ממליץ להימנע מכך, כי רק כאשר מחייבים חייל לסייע לגירוש עליו לסרב, אבל אין עליו חובה למחות דווקא בטקס ההשבעה. והרוצה להדר במצוות מחאה, צריך לעשות זאת מכוח עצמו, ואם הוא שואל - סימן שאינו מתאים לכך. בנוסף לכך, מן הסתם הייתי מניא אותם, מפני שיכולתי לשער שהמחאה תגרום לעוגמת נפש רבה למפקדים הישירים שלהם, ובכללם מפקד המחלקה שהוא בחור ישיבה ירא שמים ובעל מידות תרומיות, והסבא שלו אחד מן הרבנים החשובים. אבל אחר שעשו זאת מתוך מסירות לעמם ומולדתם, אני מכבד את מעשיהם ומכיר בתועלת שצומחת ממחאות פומביות שכאלה. מדובר בחיילים בעלי מוטיבציה גבוהה מאוד, וככל שירבו כמותם בישראל ובצה"ל, מצבנו יהיה יותר טוב.

תשקורת

ונחזור לתשקורת. נאמר לכתבים במפורש שלא ידעתי דבר על הכוונה למחות, אבל הם, מתוך מגמה לצמצם את השפעת המחאה, ניסו ליצור מצג שווא כאילו הרבנים הם שמסיתים את החיילים, שמצד עצמם מוכנים ברצון לגרש יהודים. בכלל, בתשקורת אוהבים להציג את הדתיים כאנשים שאינם מסוגלים לחשוב בכוחות עצמם, וכל מעשיהם לפי הוראות רבנים, וזו סיבה מספיק טובה להתעלם מתביעותיהם וללחום ברבנים שמדכאים אותם.

הפעם זה לא נורא

אמנם חשוב לציין שהפעם אין בפרסומים הללו פגיעה אישית, שכן לדעת רבים מבני הציבור הדתי והימני זוהי מחאה חשובה ומכובדת, וכבוד הוא להיות נמנה על התומכים בחיילים כאלה. ואילו בציבור החילוני-שמאלני ממילא אין מבחינים כמעט בין ישיבת הר עציון לישיבת הר ברכה, ובין רב פלוני לרב אלמוני. כל התומכים בהתיישבות ביהודה ושומרון חשודים בעיני השמאל על אותן עמדות קיצוניות. ולכן תמיד כשאיזה רב מציג עמדות שתואמות במקרה מסוים את עמדות השמאל החילוני, נוצרת הפתעה על כי "למרות שהוא רב, עמדותיו נאורות". ועדיין יחשדו בו שהוא מסתיר את עמדותיו האמיתיות.

תגובת מפקדי צה"ל

תגובתם של מפקדי צה"ל הצטיינה בצביעות. אלוף פיקוד המרכז טען "כי אין לגרור את צה"ל לשיח פוליטי וליצור פלגנות בקרב הצבא שהוא צבא העם". כך מדבר מי שבפועל שולח את חייליו להכות מתנחלים ולהרוס יישובים יהודיים, ומבצע את פעולות הפילוג החמורות ביותר. גם הרמטכ"ל ראה את הפגנתם בחומרה וקרא "שלא להשתמש בחיילי צה"ל לשם אינטרסים חיצוניים". מי משתמש בחיילים לשם אינטרסים חיצוניים? הרי על כך בדיוק מחו החיילים, ודרשו שלא ישתמשו בהם לאינטרסים חיצוניים, אלא רק להגנת העם והארץ מן האויבים.

יש להיזהר ממפקדים כאלה

כאשר כך מתבטאים מפקדי צה"ל, צריך לעמוד על המשמר - שלא יפקירו את חיילינו. במבצע 'עופרת יצוקה', לראשונה מזה שנים, צה"ל דאג יותר לביטחונם של החיילים. בדרך זו, עם מנהיגות טובה, עוד אפשר אפילו לנצח. אולם אויבינו עם ידידיהם בשמאל הקיצוני הבינו זאת, ולכן הם מתאמצים עתה להוקיע את צה"ל כצבא שמבצע "פשעי מלחמה". וכאשר מפקדי צה"ל אינם מבינים מיהו האויב שלמען המלחמה בו החיילים מתגייסים לצבא, יש לחשוש שיעדיפו אינטרסים זרים על פני הניצחון בקרב. יעדיפו לקבל רשות מן המדינות "הנאורות" לבלות בבתי המלון וחנויות היוקרה שלהם על פני שמירת חיי החיילים הפשוטים.

גיבורים להפריע לחופה

לפני מספר חודשים, בעת עריכת חופה, נתקלתי בתופעה חדשה. קבוצת בחורים החלה לשלהב את עצמה, ומעת לעת פרצו בתרועות שמחה תוך שירה וקפיצות ריקוד על המקום. נדמה שכוונתם היתה לטובה, הם רצו לעורר שמחה, אבל הרעש שהם חוללו פגע בכובד הראש הראוי לשעת החופה.

ואם היו עושים זאת בעת חתימת הכתובה, שאז יש זמן פנוי, עוד היה אפשר לסבול זאת. אבל הם העדיפו לתקוע את תרועות הששון שלהם דווקא באמצע החופה, בתוך אמירת הברכות, והרגישו שמחת ניצחון מכך שהרבנים נאלצים להפסיק מלברך עד שהם יואילו לשתוק. ואף שהם נראו כ'צדיקים' מן המדרגה החרד"לניקית העליונה, לא שעו לפניות המבוגרים והצעירים שביקשו מהם לחדול, והתעקשו להפריע. והיו רבים שלא העזו לבקש מהם לחדול, מפני שחששו להתבזות בתגובה מזלזלת.

לאחר סיום החופה עלה בדעתי שהגיבורים הללו הם כנראה בחורים שלא הלכו לצבא, ואם הלכו - מן הסתם לא היה להם אומץ לסרב בשעת הצורך. כי את אנרגיות הגבורה שלהם הם מוציאים כדי להפריע למהלך החופה ולמבוגרים, אבל יש לחשוש שלהילחם באויב כבר לא יהיה להם אומץ. וגם אם הלכו לצבא, הרי שהלכו כי כולם הולכים, ולא מפני שהם גיבורים באמת, ולכן כאשר יצטרכו לסרב פקודה, ימצאו תירוצים לקיים את הפקודה.

שאלה אודות מסעדות חלביות

'ברביבים' האחרון הרב כתב שנכון להקפיד לאכול במסעדות בשריות שיש להן הכשר גלאט, "אמנם במסעדה חלבית, שבעיות הכשרות קלות יותר, המקל לאכול בכשרות רגילה של רבנות אמינה, יש לו על מה לסמוך". אני קונדיטור במסעדה חלבית בכשרות רגילה, ובעיות הכשרות במסעדה חלבית לא בהכרח קלות יותר. הבעיות שאני נתקלתי הן: בישול עכו"ם (הדלקת האש ע"י ערבים באופן כמעט קבוע). שימוש ביין נסך (יין שנגעו טבחים ערבים). ירקות עלים לא מהדרין (השף קונה מעט ירקות מעלי קטיף כדי להראות למשגיח, ומחביא בצד ירקות רגילים). ויש מסעדות שאין מנפים בהן את הקמח כראוי ושוכחים להפריש חלה (אצלנו אני עושה זאת). ואם כן, איך אפשר להקל לאכול במסעדות עם כשרות רגילה?

תשובה

החילוק בין בשרי לחלבי ברור. הבעיות בבשר נוגעות לאיסורי תורה, שאם הבשר אינו כשר, ברור שזה איסור תורה, ואפילו כשהבשר כשר אך אינו גלאט - לדעת כל הפוסקים המחייבים לאכול גלאט, בשר כשר הינו טרף, ואסור לאוכלו מדין תורה. המחלוקת תלויה ביחס לסרכות בריאות, שלדעת המקלים אינן מטריפות ולדעת המחמירים הן מטריפות. ומה שהקילו בעבר באותן הסרכות למרות שמדובר בספק הנוגע לאיסור תורה, הוא מפני שההפסד בהטרפת בהמה היה עצום, ומחירו היה עלול להגיע למחיר השווה למשכורת של כמה חודשים. אולם כיום, שההפרש בין מחיר בשר גלאט לבשר כשר אינו גדול, ועלות הבשר נמוכה לעומת שאר ההוצאות - נכון להחמיר.

לעומת זאת, הבעיות שהזכרת במסעדה החלבית נוגעות לאיסורי חכמים, ובכל הדינים הללו הכלל הוא שכאשר יש ספק - ההלכה היא להקל. ולכן כאשר יש להם כשרות רגילה אמינה מותר לאכול.

פירוט נוסף

יש לציין שגם אם יש חרקים בעלים מדובר באיסור מדברי חכמים, שכן מהתורה הם בטלים בששים, וחכמים הם שהחמיר שחרק ('בריה') אינו בטל בששים (שו"ע יו"ד ק, א). ולכן כאשר יש ספק אם יש חרקים בעלים, שאולי קנו ירקות ללא חרקים, ואולי קנו ירקות רגילים אבל השרו אותם במים עם סבון או חומץ ואח"כ שטפום היטב, הרי שמדובר בספק בדברי חכמים ומותר לאכול.

ולעניין בישולי גויים, האיסור הוא מדברי חכמים, שמא מתוך קירוב הדעת יגיעו לקרבה עמוקה וקשרי אישות בין יהודים לגויים. ובספק, הלכה להקל. בנוסף לכך, יש פוסקים שסוברים שרק כאשר מתארחים אצל הגוי ואוכלים מתבשיליו יש איסור, כי אז עלולה להיווצר קרבה. אבל כאשר הגוי שכיר ברשותו של יהודי, אין לחוש לאיסור בישולי גויים (ראב"ד, ראבי"ה, רבנו ירוחם). ואף שאין הלכה כמותם, במקום של ספק יש לצרף את דעתם.

ולעניין יין שנגע בו גוי, אם הוא מפוסטר - לדעת רבים דינו כיין מבושל שאין בו איסור נסך, מפני שהגויים לא היו מנסכים יין מבושל לעבודה זרה. ואף שיש מחמירים בזה, הלכה להקל.

ואם שכחו לנפות את הקמח, מצד הדין מותר לאכול את המאפה, הואיל וברוב המקרים אין מצויים שם חרקים ודינו כדין 'מיעוט המצוי', שלכתחילה חובה לבדוק ובדיעבד אם לא בדקו המאכל כשר לאכילה (שו"ע יו"ד פד, ט).

והפרשת חלה חיובה כיום מדברי חכמים, הואיל ורוב היהודים אינם יושבים עדיין בארץ ישראל לפי סדרי נחלתם. ולכן בספק הלכה להקל, ובמיוחד שיש להם תעודת כשרות מרבנות אמינה. והרוצה להחמיר מספק, יפריש פירור אחד לחלה ויניח אותו מתחת לצלחת.