לק"י

נדמה לי שאם להורים יש סוג דם שונה או אחד מינוס ואחד פלוס, ואז לתינוק יש סוג דם אחר מהאמא.

חושבת שאז מומלץ לנתק מהר את חבל הטבור.

גם אצלינו כולם היו עם צהבת, אבל לשנינו אותו סוג דם, אז זה לא קשור.

וגם אין לי מושג מה סוג דם של ילדיי חח

אבל אם אצלך זה לא קשור אז כנראה יש משהו אחר

לגבי לנתק את חבל הטבור בכל מקרה חותכים ישר, לא מתמהמהים, מה הכוונה לחתוך מהר? ולמה זה אמור למנוע

לק"י

משהו כזה.

במקרה של סוגי דם שונים, זה כנראה לא טוב.

יש לכם g6pd?

אצלי זה הסיבה לצהבת

אבל לא מינוס ופלוס

אלא בגלל שלי יש o+ לבעלי ab לילדים שיש a/b היה צהבת

אגב, איך את יודעת מה הסוג דם שלהם?

הבנתי שאפשר לדעת רק בתרומת דם או כשאישה עושה בדיקת דם מיועדת לזה, לרוב בהריון.

אולי את זה שהצהבת לא תופיע למרות הסוג דם

לי לא ידוע על משהו שעוזר לזה.

וכן זה שיש לךo די מסביר שזו הסיבה.

בביהח הם ידעו לומר לך זה נקרא צהבת בגלל קומבס חיובי.

ואת הסוג דם הם בודקים לפחות אצלי בכל הלידות לכל הילדים זה בדיקת דם.

יכולה לומר לך שבהתמודדות עם הצהבת היה לי הרבה יותר קל בביות מאשר במחלקה הרגילהה שם הייתי צריכה להיות על הרגליים בתינוקיה לילות וימים כדי להביא חלב אם שיגמןר את זה מהר

בעין כרם ובשערי צדק בוודאות נותנים

בסורוקה עושים פוטו בחדר עם האמא.

אין לי מושג בזה ב"ה.

אז זה אומר שעכשיו בכל לידה הסיכון לצהבת עולה?😬

ובדרך כלל זה אומר שכל ילד שיוולד לך עם הסוג דם השני, תהיה צהבת (וכנראה יותר ארוכה וקשה)..

אין איך למנוע את זה ואין איך לטפל בנוגדנים האלה..

באמת פשוט צריך להתכונן לזה, ולקחת בחשבון מראש אשפוז ארוך יותר..

אם אין איך למנוע את זה, אפשר לפחות לנסות להתמודד עם זה יותר טוב..

אמאלה

עוד משהו לקחת בחשבון ללידה הבאה😖

לק"י

הוא היה בטיפול באור ממש מוקדם.

לשאר התפתחה קצת אחרי.

וזה לא על רקע סוג דם.

לק"י

יום לפני רק ידענו שהיא תתקיים במועד.

אני מכירה כל מיני שיטות וסגולות להורדת צהבת, לא למניעה

לילד הראשון היה ברמה של צורך בטיפול באור..

לאחד היה וירד לבד (אפילו לא היינו צריכים לדחות את הברית)

ולעוד 4 לא היה בכלל🤷

אני גם שמעתי שזה קשור לסוג הדם...

צהבת על רקע סוג דם היה רק לגדול

והשאר לא היה(ויש ב''ה הרבה לידות )

מהשני והלאה הקפדנו לנתק חבל טבור מיד כמו שהמליצו לנו במקרה כזה

חוץ מפעם אחת ששכחנו ועדיין לא היה

לא יודעת להסביר 

רק שלא תמיד כנראה

סליחה לא התנסחתי נכון

לראשון הייתה צהבת

לשני ממש בקושי

אבל גם הצהבת של הראשון לא הייתה ממש חמורה, עשינו ברית בזמנה

לשניים לא היה ולעוד אחד היה קצת לא נזקק לפוטו וגם הקטנה היה קצת בלי פוטו..

ועם הראשונה אושפזנו והיה ממש ארוך אבל אצלה דלקת בדרכי השתן שכנראה הפריעה לצהבת לרדת וגם היה עוד משהו רפואי. לקח לצהבת למעלה מחודש לרדת לגמרי והיינו במעקבים חודש ומשהו..

לרוב, על רק סוג דם

לפעמים חוסר g6pd

תינוק פג

ועוד כמה.

לפעמים אומרים שניתוק מהיר של חבל הטבור יכול לעזור להפחית (תוך כמה שניות ולא כמה דקות)

שנפוץ מחסור בו אצל יוצאי צפון אפריקה

אכן אצלי היתה צהבת אצל ילד אחד עם סוג דם B ולי יש O

את זה לא ניתן למנוע

יש עוד כמה סיבות

צהבת יילודים (צהבת תינוקות) | שירותי בריאות כללית

בהריונות שלי לא הייתי בכלל בתת תזונה או חוסר, הנקתי את שניהם אחרי הלידה ממש. את הקטנה רק כמה יומיים, אבל לא הייתה לה צהבת בכלל לעומת הגדול שכן הנקתי 5 חודשים

סוג הדם שלי O + אגב. 

השאלה המשמעותית היא על רקע מה הצהבת שלכם?

בגדול בילירובין מתפנה בצואה ולכן להניק המון המון

שימי שעון מעורר כל שעה וחצי להניק ותעירי בשביל זה.

אצלנו זה ממש העביר את הצהבת מהר ב"ה

אז לא חושבת שמשהו עוזר

אצלנו לפחות זה ככה

וילדים שנולדו עם סוג דם a פתחו צהבת ילודים

ככה הסבירו לי במחלקה.

אני B+

ולא בדקו לתינוק שלי.

אצלינו גם בעלי וגם אני o+, כך שגם הילדים כמונו. לא?

והצהבת שלכם, לפחות בעיניי, לא מוסברת (;

לאמא שלי יש גם o+ וגם לי

ועדיין היתה לי צהבת כשנולדתי.

אז בכללי משהו פה לא מוסבר חחח

בהעדר מידע מדויק לגבי האבא, תינוק לאמא עם סוג דם O בסיכון לצהבת ולכן צריך לבדוק את סוג הדם שלו.

אז אם לתינוק יש סוג דם A או B, כשהדם של האם נחשף לדם של התינוק, הוא מפתח נגדו נוגדנים שגורמים להרס של הדם, שמתבטא בצהבת.

עם סוג דם שלילי וחיובי זה ברמה עוד יותר משמעותית (אם לאמא יש סוג דם שלילי ולתינוק חיובי אז היא מפתחת נגדו נוגדנים ברמה שעלולה גם לסכן את החיים שלו). פעם היו מגיעים למצב שעוברים היו נפטרים ברחם בגלל הסיבה הזו, מי שהיה לה סוג דם שלילי, היה ידוע שהיא לא יכולה ללדת יותר מידי ילדים, כי בשלב מסויים הם לא שורדים את ההריון. אבל ב"ה המציאו את האנטי די שמונע את התפתחות הנוגדנים אצל האמא, ולכן אין סיכון לעובר, ואפילו לא צהבת (אלא אם כן יש בגלל סיבות אחרות, אבל בלי קשר לסוג הדם).

אבל בסוגי דם שונים של A או B לתינוק, עם אמא מסוג O, נכון לעכשיו אין עדיין טיפול שמונע את התפתחות הנוגדנים. ב"ה זה לא מביא למצבים מסכני חיים, אבל כן לצהבת גבוהה שמצריכה טיפול.

לק"י

זה מסביר למה בודקים את התינוק.

אבל בעצם אם שני ההורים עם o+, אז הסיכון לצהבת הוא כמו כולם, ואין התפתחות של נוגדנים.

אבל אז אני מניחה שמה שoo כתבה זה ההסבר לזה שאולי בכל זאת בודקים.

כמו שגם אצלנו אף פעם לא באמת בדקו מה סוג הדם של בעלי (ואם הוא היה שלילי אז לא היתה לנו סיבה אפילו לקבל אנטי די. אבל הרופא לא יכול לדעת בוודאות שזה האבא של התינוק, וזו גם לא שאלה שהוא יכול לשאול...)

אם הצהבת על רקע סוג דם אין איך למנוע.

אבל אפשר למנוע חלק מהתסכול ע"י הכנה נפשית וקבלה שזאת הסיטואציה, וב"ה שיש טיפולים טובים ויעילים מאוד לצהבת, עד שכמעט ואין תינוקות היום שחלילה מגיעים למצב של סיכון לנזק מוחי..

זה לא נעים בכלל, אבל גם לא כל כך נורא..

מבינה קצת בגנטיקה?

סוג דם זו תורשה יחסית פשוטה - שני אללים, אחד מהאבא, אחד מהאמא. יש שני סוגים דומיננטיים - A וB, ואחד רצסיבי - o.

אז יכול להיות מצב של שני הורים בלי סוג דם o, שהם נשאים של האלל הרצסיבי (נגיד Ao וBo, או ששניהם Ao, או שניהם Bo), שמה שמתבטא אצלם זה הגן הדומיננטי, אבל 25% מהילדים שלהם יכולים לרשת את שני האללים הרצסיביים - oo, מה שיתבטא בסוג דם O.

ועכשיו אני רואה שכתבת שלך יש סוג דם O.

אז בעצם אם בעלך גם נשא של אלל רצסיבי (יש לו Ao או Bo) אז חצי מהילדים שלכם יכולים להיות עם סוג דם O (כי כולם יקבלו ממך אלל רצסיבי, כי זה כל מה שיש לך, וחצי יקבלו ממנו את הדומיננטי שישתלט, וחצי יקבלו את הרצסיבי).

אבל אם הוא לא נשא של אלל רצסיבי (נגיד יש לו סוג דם AB, או שהוא סוג דם A אבל עם שני אללים דומיננטיים - AA, או כנ"ל עם סוג דם B), אז באמת אף אחד מהילדים שלכם לא יוכל לקבל סוג דם O. אבל הם כן יהיו נשאים, אז אולי זה יעזור לדור הבא...

מקווה שלא סיבכתי אותך. זה הסבר שאמור להיות ברור למי שלמדה קצת גנטיקה, אבל אם לא למדת אז בטח זה קצת נשמע כמו סינית...🫢

אבל כן הבנתי שאין סיכוי לילד עם סוג דם o

כי לבעלי יש A/B/AB

אבל בטוח לא o

ובאמת שניסיתי להבין כי זה נשמע סופר מעניין, אבל זה באמת נראה מורכב למי שלא למד

אבל אם יש לו A או B אז יש סיכוי לתינוק עם סוג דם   O. 

אז עכשיו אקרא שוב את מה שכתבה, כי זה באמת חשוב לי להבין

וסליחה שזה על חשבונך..

אבל כשאבדוק סוג דם של בעלי בטח לא יהיה כתוב Ao או Bo , אלא אצטרך לבדוק אם אחד מההורים שלו עם סוג דם o

ואם כן אז יד סיכוי שיהיה לנו ילד עם סוג דם o

או שאני טועה?

מוסיפה:

יכול להיות שלבעלך יש AO למשל, אבל גם להורים שלו אין 0.

אלא שלאחר מהם יש O רצסיבי.

וגם כדי לחדד עבורי

O רצסיבי הכוונה שאין לו סוג דם o אלא יש לו בגנטיקה דרך אחד ההורים/ סבים והוא נשא את אותו סוג

שאת זה לא נוכל לדעת, אם להורים אין  o

אלא אם כן אנחנו נגזים ונבדוק את סוג הדם של הסבים

אז בטוח הוא נשא, ויכולים להיות לך ילדיך עם סוג דם O.

אם את לא יודעת את זה, אז באמת לא תוכלי לדעת, אלא אם כן תדעי שאחד מהילדים שלך הוא O, וזה יענה על השאלה..

(אצלי היתה אותה שאלה על סוג דם שלילי וחיובי. לי יש שלילי, לבעלי יש חיובי, ורצינו לדעת עם הוא נשא של שלילי, שזה רצסיבי, כדי לדעת אם יש סיכוי לילדים עם סוג דם שלילי. ואז השלישי שלנו היה עם סוג דם שלילי, אז קיבלנו תשובה...).

יש סיכוי שתנסי לפענח לי חידה?

האחות טיפת חלב אמרה שלבלי יש ab על סמך זה שלי ישo+

לגדולה יש גם o+

ולקטנים אחד עם a+

ואחד עם b+

לשתי הקטנים היה צהבת

לפי מה שאת כותבת לא הגיוני שיש לבעלי ab

אז מה כן יש לו?

זה המצב שלי בערך

אמא שלי o+ , אבא שלי a+

ועדיין אני o+

אם יש לך O, ויש לך גם ילד A וגם ילד B, אז באמת הגיוני להסיק שלבעלך יש AB.

אבל אם כך, לא ברור לי איך הגיוני שיש לך גם ילדה עם O. יש רק שני אללים לכל אחד, ולבעלך שני האללים הם A וB, ואין לו את האלל הרצסיבי, אז בעיקרון זה נשמע שזה לא אמור להיות אפשרי.

בקיצור, או שיש פה איזו טעות בסוג הדם של אחד הילדים, או שיש פה תופעה מיוחדת שצריך לחקור אותה... (או שאני לא מספיק מבינה בגנטיקה בשביל לנתח את הסיטואציה...)

שאת o, ויש לך ילדים עם סוגי דם O, a  וגם b?

לא יודעת לפי כללים של תורשה פשוטה, מה שכתבת לא אמור לקרות.

יכול להיות שתורשה של סוגי דם היא יותר מסובכת ממה שבדרך כלל מלמדים / נהוג לחשוב

@בארץ אהבתי לשתי הצהובים יש b

אין לי מישהו עם a

כנראה שבעלי הוא גם b😂

שמסתבר שלשתי הצהובים b ואין לנו a

אז כנראה שבעלי גם a

לי יש O לבעלי B

ויש לי 2 ילדים עם O

הגדולה שלי גם o+

והיא היחידה אצלי שלא היה לה צהבת

שמביאים בבית חולים?

יכול להיות שאם אדחה את החיסון אז לא יהיה להם צהבת ילודים?

ואני מבינה שאם זה באמת קשור אצלי בסוג דם אז הדרך היחידה לנסות את מזלי זה רק אם יחתכו את חבל הטבור מהר אחרי הלידה..? מקווה לזכור ברגע כזה 

אני לא מחסנת

כי לא מחסנת חיסונים באופן כךלי

ויש לי שץיים שהיה להם צהבת

לק"י

אחרי 4 ימים בערך, הצהבת ירדה מספיק.

אצל שני הגדולים זה לקח קצת יותר.

לא אומר שזה גם מחסן אותם לצהבת?

כי כשהיה להם צהבת אמרו לי בטיפת חלב בגיל חודש שהצהבת עכשיו תרד בזכות החיסון לצהבת של גיל חודש.

אבל אני מבינה שאין קשר בכלל

אם זה בן אז זה מעכב ברית, וגם אם זו בת זה קצת מלחיץ

אפשר גם לסחוט קצת חלב ולתת בכפית.

אאל''ט ויטמין e לאמא גם אמור לעזור,

ולחשוף לשמש.

לק"י

או שלקח זמן לצבע הצהוב לעבור?

כי גם כשהבילירובין בדם יורד לוקח זמן לצבע להיעלם (אני מנוסה בזה עם 4 ילדים😂).

גם עם הבנות  , אבל עם בנות זה לא מעכב כלום אלא רק מחכים לטוב

שעדיף לשחרר. גם אם זה מעכב ברית.

אצל הבן שלי זה מאוד הלחיץ וביאס אותי ועשיתי המון מאמץ ותרופות סבתא

ובסוף הייתה ברית בגיל 3 שבועות. והכל בסדר.

מי שיש לו צהבת רצינית, ולא בקטנה, כל הפתרונות האלה לא עוזרים, בוודאי לא בצורה משמעותית

אני מצאתי שהנוסחא המנצחת זה טיפול באור+לחכות מספיק זמן

בדיעבד בילדים הבאים אני לא מתכוונת לעשות הרבה עצות וסגולות כדי שהצהבת תרד

לחכות בסבלנות והברית (אם יהיה לי בן) תהיה בעיתה ובזמנה המדויק לה

אבל חוץ מהלחץ והמעקבים- היה המון לחץ מצד המשפחה

ונאלצנו לעדכן יום אחד מראש על הברית והרבה התבאסו עלינו וביקשו שנדחה קצת כדי שיוכלו לבוא כי הם לא יכולים לבקש חופש מהיום למחר

אבל לא יכולנו לעכב יותר ממה שהתעכב..

עדיין הלחץ לא עוזר.

ורוב תרופות הסבתא לא עוזרות.

אנחנו הודענו יום לפני ב9 בלילה. זו האופציה היחידה שהייתה לנו

ובאמת לא באו הרבה מהמשפחה

צריך להבהיר למי שמלחיץ שזה לא בידיים שלכם ואם יש להם טענות הם מוזמנים להתקשר  לקב"ה ולא אליכם 

עדיין סיכוי טוב שזה לא ימנע לגמרי

מצד שני, לא ניסיתי שום דבר ממה שכתבת, אז אין מה להפסיד , מקסימום יעזור ;)

ואם זה יעזור אז כן אאמץ לשאר הילדים בע"ה..

אני מאמינה שיש דרך טיפול טבעית כמעט לכל בעיה רפואית ופשוט צריך להכיר את הדרך.

כמו שבפורום גיליתי שיש חומצה כלשהי שמזרזת ספיגה של המטומה ובאמת ראיתי פלאים, עם הרבה תפילות וסיעתא דשמיא

אבל לא מחייב שהיא קצרה יותר.

בד"כ טיפולים טבעיים למינהם אורכים זמן ארוך יותר מטיפולים קונבנציונלים

והבנתי שזה לא בהכרח נכון..

הייתי עם תומך הריון מההתחלה, והיתה לי המטומה גדולה שרק גדלה עד שלב מאוחר

ואז פה המליצו לי על החומצה, ואחרי פחות מחודש היא מאוד קטנה

מה שהתומך לא עשה בכמה חודשים- החומצה עשתה בפחות מחודש.

אבל שוב, צריך להכיר את הדרך היעילה בכל בעיה.

כי את החומצה הזו הכרתי פה, אבל לא בטוחה שזה ידוע ומוכר כל כך

לגבי המטומות לצערי הן לא נספגות בדרכ, יש מקרים שכן ויש מקרים שלא . בבית חולים אמרו שההמטומה גדולה והם לא יכולים להתחייב שההריון ימשיך. אמרו 50-50.

ויצא לי לשמוע על כמה מקרים שההריון הסתיים כי ההמטומה לא נספגה וגדלה

(אגב, זו הסיבה שהגעתי לפורום הזה,  כי היתה לי המטומה ולא ידעתי כמה היא מסוכנת עד ששמעתי על מקרים שההריון נגמר בגלל זה בכל מיני שבועות, גם בשבועות מתקדמים, אז נעזרתי בפורום עם הבנות)

ולדעתי הגישה הזו בכללי אפשר להגיד על הכל.

שאי אפשר לדעת אם החיסון עזר או שמלכתחילה הילד לא חלה או שהגוף שלו חזק, או אם התרופה עזרה או שעבר לבד, או שהמשחה עזרה או שהפצע היה מגליד עם הזמן גם בלי משחה וכו..

התפקיד שלנו לעשות השתדלות כדי להגיע למטרה הנשגבת, וכמובן להתפלל לה', לפני הכל..

עדיף לשתות כמון, לנתק מהר את חבל הטבור, להניק הרבה, לשים בשמש, וכל מה שהציעו פה, ולהתפלל לה' שהיו פה שליחות טובות ובאמת כל זה יעזור.

מאשר לא לעשות כלום ולחוות עוד ילד עם צהבת לתקופה של חודש+

שתעשי את כל הדברים האלה ועדיין תהיה צהבת של חודש.

ובהחלט אפשר להגיד את מה שאמרת על הרבה דברים. זה רק מחזק את הטענה שלי. אנשים נוטים לייחס קשר נסיבתי לדברים, לא תמיד בצדק. 

וזה באמת יכול לקרות.

השאלה מה יקרה, בע"ה בתקווה מאוד גדולה שזה יקרה, שהוולד באמת יהיה בלי צהבת?

או שבאמת זה עזר או שזה מקרי לחלוטין, ואוכל לדעת רק בילדים הבאים.

אם אני לא טועה מישהי פה כתבה שאצלה כמון וניתוק עזר, אז אצלה זה מניסיון..

אבל כמובן אהיה חכמה יותר רק אחרי שאנסה..

כרגע זה רק החיפוש אחרי הפיתרון על ידי בעלות ניסיון, כי עוד חודש של צהבת ועיכוב ברית זה יותר מבאסה

ואני רואה שאת גם עמוק בתוך הניסיון הזה, אז מי כמוך מבינה את התסכול והעקשנות שלי לעשות כל מה שיזרקו פה חח

והלוואי שנגלה כולנו שבאמת זה מעלים או אפילו מקצר, ונתפלא מהטבע כמה שהוא מדהים , ונוכל להעביר את זה הלאה .

אולי לחלק אמהות עדיף לחוות צהבת של חודש אבל לא להרגיש שהן מנסות מלא דברים מתוך לחץ?  אלא משהות ניתוק של חבל הטבור, מניקות בנחת, חוות עם הילד את הימים הראשונים לחיים שלו בנחת, מקבלת את זה שהגוף של הילד שלה חלש יותר ולא יכולה להיות ברית בזמנה?

כל אחת ומה שטוב לה..

רק באמת טוב שאת מבררת ולומדת ומחכימה לפני, כדי להבין מה זה אומר וממה זה נגרם...ידע זה כוח להתמודד בזמן אמת♥️

ובגלל זה אני מנסה, כי מהניסיון שלי אני יודעת שאי אפשר באמת להיות בנחת כשצריך לנסוע לבית חולים כל יומיים לבדוק אם יש חדש עם הצהבת, ופה רופא ושם רופא, ובדיקת כבד, ומה לא..

דווקא כשיש צהבת אין את הנחת ואת השקט הנפשי והחוויה עם הילד, יש רק ריצות .

ושלא נדבר ,(למרות שכבר דיברתי) על המשפחה שכל היום בטלפונים אם יש חדש ולחץ כללי לגבי הצהבת והברית..

וחד משמעית מסכימה עם ידע זה כח💗

תנסי למצוא דרך להקל עלייך בתחום הזה.

אני למשל החלטתי, שאני עושה את הבדיקות באופן פרטי, בעלות של 100 ש"ח לבדיקה, ולא כל יומיים אלא כל שלושה ימים וזה מאוד הקל עליי.

(דרך אגב אני שוקלת ברצינות רבה לקנות לעצמי את המכשיר של בדיקות הדם של הצהבת ולעשות בבית לילדים הבאים)

יש מקומות שיש את המכשיר בקופ"ח ולא בבי"ח וזה גם יותר קל יחסית.

אולי יש אופציה שאת לא תצטרפי לנסיעה?

לגמרי מבינה את העניין של הריצות, זה באמת מאוד מתיש וקשה.

אבל ממש תחפשי איפה להקל

אבל חלילה אם כן אז נחשוב על זה

תודה רבה🙏

אולי אני מדברת רק מהחויה שלי, אבל כאשר אני משקיעה, ועושה הרבה מאמצים שלוקחים ממני זמן, כח ושלוה, כשאני שניה אחרי לידה וממילא לא קל לי, ובסוף הברית לא ביום השמיני (ואולי אפילו אם כן)

אני תוהה, האם זה היה שווה את זה? האם זה שלא היה לי שקט להתאושש מהלידה שווה את זה שהברית יותר מוקדמת?

בסוף, ברור לי שהתשובה מאוד אינדבדואלית: אם מישהי אוהבת כמון, שותה את זה בכיף שלה, ומקסימום יעזור זה דבר אחד.

אבל אם זה מגעיל, ולעשות כל יום תזכורות, ולתזז מסגולה לסגולה זה דבר אחר.

אני לא אומרת לא לעשות *שום* השתדלות, אלא לבחון כל סגולה ותרופה, ב: אם זה לא יעזור כלום, האם זה שווה לי?

לדוגמא אצלי יום לפני היום השמיני המוהל המליץ לשאוב חלב ולתת במקום להניק. בהתחלה חשבתי להענות לזה, אבל במחשבה שניה, קלטתי כמה מאמצים זה ידרוש ממני בתקופה כ"כ רגישה, ולא חשבתי שזה יעזור. המשכתי להניק כרגיל, ובאמת לא הייתה ברית ביום השמיני, אבל ידעתי שבחרתי נכון.

זה הרבה פחות מעייף מלנסוע כל יומיים לבית חולים עם תינוק בין יומו

אבל שוב, כרגע מאוד קל לי לדבר.

אם אראה שזה לא עובד אז אדע שעשיתי השתדלות ובאמת אין פיתרון,

ואם אראה שעבד אז ברוך ה' ואלפי תודות לה' שלא היה לשווא.

בשני המצבים אני ארוויח משהו

נגיד פעמיים לנסוע לבית חולים, במקום לא יודעת כמה פעמים בלי כמון,

היינו נוסעים המון, הרגיש שכל התקופה עד הברית התבזבזה על זה.

וגם כשלא היינו בבית חולים אז היינו בקופ"ח כדי לשלול בעיות אחרות כי עבר הרבה זמן והצהבת לא ירדה (כבר עניין אחד שלא יהיה רלוונטי אם הכמון יעזור ויוריד את הצהבת תוך שבוע )

זה שהחומצה עזרה לך, לא בהכרח אומר שלכל בעיה רפואית יש פתרון קליל ומיידי.

אי אפשר להשליך ממקרה אחד, שב"ה הסתדר לטובה, על כל השאר.

והנה, היא עזרה לך תוך חודש, אולי גם תרופות סבתא לצהבת עוזרות תוך חודש...

אין לדעת.

וכמובן מצטרפת גם למה שיעל כתבה

עדיף מלא לעשות כלום ואז בטוח יהיה עוד ילד עם צהבת לחודש+.

ברגע שמשנים דרך אז כנראה גם התוצאה תשתנה.

מקווה שהיא באמת תשתנה לטובה ולא תהיה צהבת או שלפחות לא תעכב ברית בעקבות כל ההמלצות שהביאו פה.. בעזרת ה'

אבל בואי, התינוק היה מחובר לחבל הזה לא מעט חודשים... זה לא שהכמה דקות האלו ישנו יותר מידי...אז אין יותר מידי מה לתלות בניתוק החבל

אני גם בילדים הבאים לא מתכוונת לזרז את ניתוק חבל הטבור.

יש יתרונות בהשהיית הניתוק

ולא ברור כמה זה באמת יעזור לצהבת

בעזרת ה'

ולא חודש + אחרי

ויזרז ברית בכמה שבועות..

מקסימום ימנע עליה קטנה של הצהבת מעבר למה שכבר יש..

של צהבת גבוהה למשך חודש

בעזרת ה' כשאזכה לעשות כל מה שהצעתן פה אז אוכל להגיד מהניסיון אם באמת היה הבדל

יכול להיות שגם לא יהיה שינוי ואני אתבאס שציפיתי סתם, אבל לפחות זה גם יתן לי תשובה חד משמעית שבאמת אין פיתרון

אמבטיה עם דגי זהב.

(למרות שזה מאווווד לא מתאים לי)

בבדיקה הבאה הצהבת הייתה הרבה יותר נמוכה והיה אפשר לעשות ברית.

אני עדיין לא מאמינה שזה בזכות זה 

אבל אם בא לך לצרף עוד סגולה (;

והייתה צהבת 3 שבועות...

זה נגרם מפירוק של דם שהכבד לא מספיק לפנות בקצב מהיר מספיק.

זו לא מחלה שנגרמת מוירוס או חיידק.

למעשה אין באמת קשר בין סוגי הצהבת השונים, חוץ מזה שכולם גורמים לעור להיראות צהבהב.

חיסון נגד צהבת B מכיל אנטיגן של וירוס הצהבת B (HBV), שהוא החלבון המסייע לגוף לזהות את הווירוס ולבנות תגובה חיסונית נגדו. החיסון עשוי להכיל גם חומרים נוספים כמו חומרים משמרים ומייצבים, אך העיקרון המרכזי הוא האנטיגן שגורם לגוף ליצור נוגדנים נגד הווירוס. החיסון בדרך כלל ניתן במספר מנות, והוא יעיל במניעת הדבקה בצהבת B.

ואין קשר ביניהן בכלל

אצלי לילד הראשון הייתה צהבת גבוהה יחסית עד שהתאזן כ-6 ימים

ועוד 2 ילדים עם אותו סוג דם היה צהבת בערך יומיים מהלידה עד שהתאזן בלידות האלה הקפדתי לשתות הרבה מים עם תירוש שהגביר את החלב והעלייה במשקל הייתה יחסית מהירה וטובה והצהבת התאזנה דיי מהר

לגבי ניתוק מהיר של חבל הטבור אני למרות זאת כן מעדיפה להשאיר עד שהכל נכנס לתינוק

וזה בגלל שיש להם סוג דם a

לאחת הבנות שלי יש סוג דם o כמו שלי והיה לה צהבת כמה שעות מהלידה וזה ירד ממש במהירות

יש הרבה שיטות לנסות להוריד את הצהבת אבל לא לגמרי לבטל אותה

כמו לחשוף לאור שמש עדינה את התינוק ללא בגדים

לשים זהב מתחת לבגדים של התינוק

להקפיד על נטילת ידיים לתינוק..(לא יודעת מה המקור אחד המוהלים אצלנו אמר לנו)

בהסבר על זה אבל מה שכתבו פה בתגובות שיש תגובה כנראה

בכל אופן אצלי לא ראיתי השפעה על המצב מבחינת זמן הניתוק

אם את מניקה, תנסי להכין לעצמך תה כמון (חליטה של 3-4 כפות כמון במים רותחים), ולשתות.

מגעיל ממש, אבל עובד כמו קסם. 

(אני קבוע מביאה איתי כמון בתיק לידה. מוזר, אבל עובד.

וכל דבר שעובד מתקבל

שעבדה אצלי (וגם אצל חברות נוספות).

כמובן שאני לא מתחייבת. אבל לא מזיק לנסות (מקסימום, שתית משהו מגעיל לחינם).

אבל זה היה בשלב שהצהבת כבר ירדה ב"ה.

אני נותנת להכל לשקוע ושותה רק את החלק העליון של הכוס.

שנראה לי שעוד לא נכתב (אלא אם כן פספסתי), וזה גם ידוע ומוכח רפואית - אור שמש.

למעשה, כששמים תינוק בפוטו, זה בעצם אור דומה לאור של השמש. ןהשמש עושה את אותה פעולה - מפרקת את הבילירובין (לכן היא גם מורידה מהבגדים כתמים מהמציאות של התינוק, כי הכתם זה הבילירובין שנשאר, והשמש מפרקת אותו).

צריך לעשות את זה בזהירות, שלא יהיה לתינוק קר מידי או שלא יישרף מהשמש, אבל חשיפה לשמש (בלי בגדים, לפחות בחלק מהגוף) בשעות המתאימות ובמינון מתאים יכולה ממש להוריד את הצהבת.

אפשר לקרוא פה על הנושא קצת יותר בהרחבה:

האם כדאי לחשוף תינוקות לשמש? - in4gan

צריך שבאמת תהיה שמש ולא יהיה מעונן מידי. וגם להיזהר שלא יהיה לתינוק קר מידי (למרות שיכול להיות שהקרינה משפיעה גם דרך חלון, ואז אפשר להיות בחדר מחומם ליד אור שמש שמגיע מהחלון. לא אומרת מידיעה, כדאי לבדוק את זה...). היתרון הוא שהשמש פחות מסוכנת בחורף, אם מצליחים לחשוף אליה...

בעז"ה שיהיה רק לטובה.

מייד אחרי הלידה🤔 אם אני רוצה להתפנק ופרטיות זה או ההורים שלי או הבית שלי ובעלי יוצא עם הילדים.

אבל לפעמים מידי אדישים…

זה נחמד שיחסית אין דרישות

אבל זה מעצבן ההרגשה שאתה יותר מידי 'דרך אגב'

שיהיו בריאים…

לא בדיוק מבחירה,אבל האמת שהיא עזרה לי מאוד עם התינוק. ייאמר לזכותה.

באיזשהו שלב, אחרי שבועיים בערך, הלכתי שבוע לאמא שלי ואז חזרתי אליה לעוד שבועיים וכבר עברנו דירה

זה לא תמיד נוראי.

אבל אם את רוצה להשוות חמיות איומות אני לוקחת בהליכה,

חמותי אחרי אחת הלידות באה להתארח אצלי,נחתה לשבועיים פלוס ולקחה את בעלי לטיולים אין סופיים בבתי קפה,בזמן שאני קרסתי בבית עם ילד בן שנה וחצי וניו בורן בן פחות שבוע בלי אפשרות אפילו ללכת נורמלי לשירותים,וכשהעזתי להגיד מילה נפגעו עד לב השמיים,לא רק שאני לא מארחת ומבשלת,אני גם כועסת שהיא לקחה לי את הבעל לטייל....

יום שישי בצהריים עוד לא עשה קניות,מי דיבר על בישולים בכלל?

לא מדברת על זה שכמה שהשתדלתי שיהיה נקי היה רק בלאגן,בכל זאת בית מלא ילדים, וכי היא בהחלט מעבירה ביקורת.

ובעלי עוד אחר כך שמע כמה אני מפונקת....

שהרי יש לי לידות קלות...(נכון מהרגע שהגעתי לביח עד הלידה היה פחות מ10 דקות אבל תשיעי שלם היו לי צירים כואבים ממש שלא ישנתי בגללם,והייתי פשוט מותשת אחרי הלידה).

ושלא טוב לה אצלנו.

אז תמיד יש יותר גרוע.....

אני רוצה להגיד לך כל הכבוד ששרדת כדי לספר.

ואני גם רוצה להוסיף שעיקר האשמה היא על בעלך.

התפקיד שלו הוא לעצור אותה מלהגיע,

לעצור אותה מלבקר את ההתנהלות שלך,

לגבות אותך בבית במשימות שבדר"כ הן שלך בשוטף,

ובטח ובטח שלא לצאת איתה לטייל

אני מקווה שבלידות הבאות הוא למד וזה לא יקרה

אבל:

א.היא לא גרה בארץ היא באה לארץ בשביל חתונה של אחיינית שלה לא בשביל הלידה.

ב.היא נחתה לא בקשה או משהו כזה.לא נתנו לבעלי אפשרות להתנגד.

ג.זה היה לפני המעט 9 שנים מאז ילדתי עוד כמה פעמים

פשוט הם חיים את חייהם ורוצים שהכל ישתלב בהם

ואם אתה לא משתלב אז למה מה הבעיה להשתלב

אבל אם אתה משתלב אז מה אתה רוצה נו השתלבת

מדו כזה…

וזה לא סותר שיכול להיות שהם אנשים מקסימים סהכ אבל מי שמארח יולדת צריך להיערך לכך, היולדת היא לא זו שצריכה להשתלב ולהתאים את עצמה..

לא עדיף לך להיות בבית שלך עם פרטיות נוחות ותזמיני לך אוכל?

כי בגלל שזה בית הומה

ויש הרבה אנשים

כן גם יכול להיות כיף שם…

וגם כי ברית יצחק אצל המשפחה שלי

ואבא שלו בניגןד למקובל לא יהיה הסנדק

ולא יעשו את הסעודה אצלם

אז אמרנו שנכבד בזה…

אבל לא יכולה להתווכח עם תחושות.. מקווה שיעבור בטוב♥️

במשפחה של בעלי העניינים האלו מאוד מאוד כבדים ונלקחים בכובד ראש…

זה הדבר הראשון שצריך להילקח בחשבון

אם טוב לך ככה מעולה

אבל אם לא - אז צריך להיזהר עם ריצוי כזה לדעתי

יש גם הרבה אפור באמצע כמובן, אבל טובת היולדת היא מה שחשוב קודם כל. בעיניי.

יכול להיןת שאם היינו יודעים שככה יהיה לא היינו באים

אבל לא ידענו

ואנחנו כבר פה

אז להגיד למה באתי לא יקדם אותי אז אני מנסה לראות את הטוב ואת הכיבוד הורים וזהו🙃 זה מה יש ועם זה (נשתדל) לנצח

ולהפיק לקחים ללידה הבאה חחח

😵😵

הייתי יוצאת מדעתי...

בעלך אירגן לך הכל?

מקווה שאת נחה ולא מארגנת בעצמך ❤️❤️

עכשיו הוא מארגן

אגב תזכירו לי גודש של אחרי לידה כדאי או לא כדאי לשאוב? אי אפשר לגעת בי זה לא נוח

ונשארת שפויה.

שימי כרוב לבן על השד, אבל רק לחצי שעה ואז להוריד ומחר (או אחרי 6-7 שעות מינימום) לשים שוב.

לא יותר מזה כדי לא לייבש לגמרי את החלב

👍👍

שאחרי לידה את מסוגלת לחשוב ככה! ולהבין שיש גרועים יותר ולהתייחס לזה בזרימה וברוגע!

אחרי לידה הכל מבחינתי נורא וגורר בכי אוטומטי בלי טיפת שכל שמסוגלת להכנס..

כל הכבוד לך! ומזל טוב!

אני מראש מבינה שאף אחד לא חייב לי כלום

אז לא הייתי מתעצבנת

אחרי לידה אני/בעלי דואגים בעיקר לנוחות של עצמי

כל עזרה מסביב- בונוס

אבל אם אחרי לידה היו מזמינים אותי והייתי מחליטה לבוא לא הייתי עומדת בזה שלא ארגנו לי חדר

זה בעיניי בסיסי בהזמנה של יולדת גם אם אף אחד לא חייב לי כלום.

ולא הייתי מתעצבנת פשוט הייתי מבינה שאני לא באמת רצויה.

אם זה הבית בו שוכנת היולדת.

להקלה מינימלית

אני שאבתי דקה - שתיים מכל צד וזהו

פעם אחת הספיקה לי ואחר כך כבר היה קל יותר והתאזן

לפחות בהודעה את נשמעת שלקחת את זה בקלילות.. סחטיין!!!

לא לשאוב.

לסחוט להקלה

לא מרוקנת את השד. שואבת עד להקלה. זה משמעותי.

מזל טוב! תרגישי טוב!

אבל לקטנים את יכולה לקרוא בחומש לפני ולדבר אילם על נושאים מרכזיים

של אמילי עמרוסי.

גילאי 3-4 כזה.

בדרכה של תורה - מכון הר ברכה

זה מבוסס על הפסוקים, פחות מדרשים ופירושים.

זה עלון למשפחה שיש בו המון דברי תורה וגם פרשת השבוע לילדים

אנחנו לומדים אותו יחד כבר כמה שנים

שנקראת "סיפורי התורה שלי" בהוצאת מעינותיך.

ספר לכל חומש.

לכל פרשה יש: נושאים בפרשה, סיפורים קצרצרים על נושאים מהפרשה

ו3 סיפורים ארוכים שהם או סיפורי הפרשה עצמה בדרך סיפורית או סיפורים על נושאים/מצוות מהפרשה.

יש גם ציורים מתוקים וזה מצוין.

יש את הסדרה הזו בגרסה הבוגרת שנקראת "התורה שלי", בה לכל פרשה יש את הפסוקים מהתנך וגם סיפורים.

לנו יש את סדרת "סיפורי התורה שלי" ואני ממליצה ממש. (העדפתי אותה כי מותאמת יותר לגילאים הצעירים-גן בתחילת יסודי)

היינו עוברים באחת הסעודות על נושאים מהפרשה ומספרים סיפור.

כיום הילדים כבר קוראים בעצמם.

רק עכשיו קלטתי שכתבת שיש לך את זה

זה ממש משפיע על כל היום ועל ההרגשה האישית.

ואני מאוד רוצה את זה-

לקדם דברים שאני יודעת שצריך לקדם

שחשוב מאוד לקדם

יש את הכל בתוכך,השאלה היא מה יעזור לך להוציא את זה לפועל/ מה כביכול מונע ממך

אני מאמינה שהטוב שבנו יוצא כשטוב לנו

תתחילי מזה. צעדים קטנים יומיומיים ועקביים שיעשו לך טוב. שינה טובה. פחות טלפון. נוכחות ברגע. הצבת יעדים ברורה, שיהיו גם ישימים.

את נשמעת אישה מדהימה♥️

מתקדמת קצת קצת קצת, רוצה יותר....

לא כלכך יודעת איך להציב יעדים קטנים אבל אנסה

מנסה לחושב איזה מסגרת אני יכולה לקבוע לעצמי כדי להתקדם

מין רוטינות של רפלקציה איך הולך עם המטרות

לא יודעת ככ..

תוהה איך לייצר זמן של הקדשה כזו לעצמי.

אני בבית עם בת ה 8 חודשים אז יחסית רגוע,

ממש רגוע... אבל גם אין את הפניות של לבד רגע...

ותודה על הפרגון!!🥰

שזה להגדיר לעצמך את המטרות שלך. עכשיו את יכולה לבחור אחת- שתיים משמעותיות מביניהם ולהתמקד בהם בתקופה הקרובה. כדאי לפרק כל מטרה למטלות קטנות ומעשיות שאת יכולה ליישם ביום יום...

מעניין אם זה יעזור

כי גם דבר קשור לדבר

אבל צריך להתחיל ממשהו....

של הרגל חדש.

כל ר"ח אני מחשבת על מה אני רוצה לעבוד בחודש הזה, אבל לוקחת דברים קטנים שנבנים אחד על השני

כך שמעתי מרופא בתחום המוח שעבדתי איתו.

ולמען הדיוק זה עדיין ברמת המחקרים הבודדים שסוברים ככה אבל בעיניי זה גם תלוי למה קוראים הטמעה ולאיזה סד גודל של שינוי.

בפועל ראיתי גם על עצמי וגם על הילדים שמספיק חודש בשביל להטמיע בגדול את ההרגל החדש ואפשר כבר להוסיף עוד משהו.

כמובן הרגלים קטנים לא משהו בומבסטי.

(יש לי משהו אחד שאני כבר מעל עשור נאבקת לשנות ועוד לא הצלחתי אבל זה יוצא מן הכלל)

כל שבוע 2 משימות זה ממש הרבה מדי לדעתי. אולי אם את מחלקת כל מטרה לחלקים קטנים ואז לקחת כל שבוע חלק קטן אחד זה יעד יותר הגיוני

כשאת הולכת על הרבה מדי בבת אחת זה גם מבלבל וגם לא מחזיק לאורך זמן

אני בעד לקחת שינויים לאט לאט ולעבוד על כל נושא בנפרד כדי שזה באמת יחזיק לאורך זמן...

רוב מה שכתבת

מפעיל אחד את השני

אם ישנים מספיק

עושים ספורט

כותבים מחשבות

עושים דברים שממלאים

אז

אפשר להיות שמחים אקטיביים ומגשימי חלומות

מאיפה מתחילים?

ברור מלישון

חוסר שינה זה הפוגם הכי גדול של החיים

אחכ צעד צעד

(אני עשיתי דרך מהקל אל הכבד

ממה שהכי קל לשנות

ואז שזה הופך הרגל

אפשר להמשיך הלאה)

רציני.

נשמע כמו רשימה של האישה המושלמת.

אפשר להגיע לכיוון, אבל כל החיים הם עליות ומורדות, ולהצליח להחזיק את הכל בו זמנית לפעמים לא מעשי.

אז חמלה, לקבל אותך כמו שאת גם ככה, וחמלה זה לא ויתור, זאת אהבה לא מותנת תוצאה, הסתכלות בעיניים טובות על עצמך והתקדמות איטית ובלי ביקורת.

ולדעתי היא הדרך היחידה להתקדמות בריאה, כי אם המניע הוא ביקורת ולא אהבה, האהבה העצמית גם לא תגיע כשתגיעי "לפסגה".

ובפן הפרקטי הייתי מתחילה מספורט וזהו, לא כל יום, תתחילי מפעמים בשבוע, זה יניע את הגלגל.

אני חושבת שאצלי זה יכול להתחיל מלסגור את הטלפון... אז עכשו סוגרת והולכת לגדול תודה שפתחת את השרשור הזה ועוררת אותו גם לרצון ❤️

ממש התחברתי לרצונות

ולרשימה הזו

ממש נשמע כזו שאיפה ענקית ...

אבל באמת מתחברת גם למה שענו לך זה להתחיל מקטן

לקחת מחברת ולכתוב תודות מסקנות מחשבות תפילות

ורצונות

ולראות איך מתקדמים... .

הלוואי שתצלחי ותשמחי בעצמך

גם מתפללת על עצמי

לצאת מהדכדוך

לאהוב את עצמי להעריך לפרגן

ולראות בהתקדמויות קטנות צמיחה.

לא לשאוף לקפוץ מ0 ל100

למחוננים שלא צריך מבחן בשביל לדעת שהם מחוננים. כאלה שזה בולט אצלם. ומשעמם להם ממש בשיעורים, אז רוצים שהם כבר יתחילו להיכנס לתהליך כמה שיותר מוקדם.

שאר הילדים זה כנראה מלחיץ אותם אז עדיף לחכות עם זה

בכיתה ב אלה ילדים שיש להם מאפיינים מאוד ספציפים שמפורטים שם..

אנחנו בסוף החלטנו כן להגיש אותה השנה

שפעם היו עושים את המבחן בב', תוכניות המחוננים היו מתחילות בג'.

אחר כך שינו את ההמלצות, אבל התוכניות עדיין מתחילות בג', אז כדי להתחיל בזמן צריך לעשות את המבחן בב'.

יש המלצות, אבל הן לא מחוברות למציאות בשטח.

בפועל המבחן הכללי שעושים בבתי הספר נשאר בכיתה ב', ומי שרוצה לעשות בג' צריך לפנות למשרד החינוך באופן עצמאי.

באמת לא ברור העניין.

אני פחדתי שאשכח לרשום אותה עצמאית בכיתה ג' כי כזאת אני, שכחנית, אז היא ניגשה למבחן בכיתה ב' וזהו

למה הם לא עושים הפוך? מגישים את כולם בג' ואותם חריגים שייבחנו לבד בב'? למשרד החינוך פתרונים...

כשאני הייתי ילדה היו נבחנים בג' ומתחילים בד', לדעתי בגלל לחץ מהורים הורידו בשנה.

אצלנו לדעתי הייתה עוברת גם בב', אבל חשתי שאין לה את ההבנה מה זה מבחן, כי אין אצלם מבחנים

אז ארשום בג' ושתדעו שזה החודש להירשם למבחן הזה

היא ניהול הכעס שלו, למה טיפול זוגי? נשמע לי הרבה יותר הגיוני טיפול אישי בשבילו... (או הדרכת הורים משותפת לשניכם, אם גם את מרגישה שאין לך כלים)

ברור לי שצריך פה גם טיפול בשבילו. הוא גם לא מסרב באופן נחרץ, אבל די תקוע עם זה. לבד כנראה לא יילך ואני מרגישה שזה כ"כ משפיע על הזוגיות שגם העבודה צריכה להיות משותפת וזוגיות, ואני מאמינה שעם מטפלת טובה גם העבודה הזוגית תשפיע ותתרום לכל אחד באופן אישי.

בנוסף, אני מרגישה שאנחנו לא רואים את המציאות בדיוק באותו מבט (הגיוני סה"כ) ודברים שמבחינתי הם חמורים מאוד , מבחינתו לא כ"כ נורא. זה הוא יכול ללכת לטיפול אישי ולעבוד על הדברים שמפריעים לו, אבל עדיין יהיה את הפער הזה בנינו. ועל זה אני רוצה לעבוד.

לדעתי טיפול אישי משפיע על הזוגיות לטובה יותר מאשר זוגי, אבל אם הוא לא ילך לבד אז טיפול זוגי זה באמת רעיון טוב. אולי לשקול מישהו שעושה גם פגישות אישיות עם כל אחד מבני הזוג לבד. (אין לי המלצות כי לא מכירה, אבל מאמינה שיש כאלה...

זאת הדעה שלי מהניסיון האישי שלי, אבל כמובן שבסוף כל זוג ומה שנכון לו

וברור שגם טיפול זוגי משפיע בהחלט לטובה🙂

גילוי נאות, אני מטפלת זוגית בשומרון

ויש עוד לא מעט

יש את שי יהודאי

מוריה סטולוביץ בפסגות

ואמיר דנה בבית אל

על אמיר דנה שמעתי כבר כמה פעמים. יש לך מושג איפה אפשר למצוא את המספר שלו? לא מצאתי באינטרנט…

אני לא מראה, חוץ מבעלי ולילדים (אחרי שהם יודעים על ההריון).

אבל אין לי בעיה שיראו.

נראה לי שבאלבום שלי מהילדות, יש תמונה שלי מהאולטרסאונד.

תמונה אחת ממש חמודה

שזה משהו פרטי שהגוף שלי עובר, כי גם באמת נפשית הריון ראשון זה תהליך גדול שעוברים. והיה לי מוזר להראות כי זה הרגיש חודרני. בהריונות הבאים כבר היה לי יותר קל לעיכול ההריון עצמו והרגיש לי פחות פרטי, אז לא היתה לי בעיה להראות

לא התעמקתי בזה.

תמונת אולטרסאונד אחת של כל אחד..

הראתי לסבתא שלי בהריון האחרון. והיא פשוט התרגשה בטירוף!

(למי שיש חח, הלוואי והיה לכולם, אבל לכולם שומרת תמונות לשים שם ביום שנגיע לזה)

יצא לי גם לשתף בווטסאפ המשפחתי בתמונות שיצאו יפה (בשלב יותר מתקדם שרואים ממש פרצוף וכו)

יש תמונות ממש מתוקות וכיף להתרגש ביחד.

בכלל לא חשבתי על זה... בעיני זה כמו להראות תמונות של התינוק❤️

ואין לי שום בעיה שגם סתם אנשים רנדומליים יראו 😅 חושבת שבהריון הראשון הראתי לכולם, מאז זה פשוט לא עד כדי כך מעניין אבל לא אני חושבת שזה פרטי / לא צנוע או משהו

אבל רק על הילדים,ויש לי 2, הוצאתי כבר אלף. וחסרים לי מגפיים לילדה כי מה שקניתי לא התאים בסוף. וגם לעצמי קניתי בנוסף כמה דברים.

ובקיצור - תנוח דעתך. בעיניי סכום סביר ביותר האמת. ונשמע לי ממש הגיוני לא להסתובב באף מקום עכשיו אחרי לידה. ותתחדשי♥️ וכל הכבוד שעשית את זה!!! החסכון בכסף לא שווה את הבריאות

אני גם קניתי בשיין ב800 לפני שבועיים אבל מראש קניתי כמה שמלות לאירוע, בחרתי אחת והחזרתי את השאר

וגם היה רשום לי שיש לי בערך 200 נקודות

ולא הבנתי איך משתמשים בזה...

אה ויש לי עוד ילדים שיהיו בריאים שעוד לא

"מסודרים "

קורה לכם שיש ילדים שלא רוצים את הבגדים שהם ירושה מאח גדול?

מה עושים עם זה ?בגדים יפים במצב מעולה!!

כלומר אם את משתמשת בהן זהנותן עוד הנחה. לא הרבה אבל נותן

לגבי החזרה - יש אופציה של החזרה בתוך "ההזמנות שלי". אני מבקשת שליח עד הבית.

מהעונה הקודמת!

😵

היום פשוט התעצבנתי עליה, נראה אם זה יעזור 🤭

לגבי הבן שלי שמתבאס לקבל מאחיו הגדול - אני מבינה אותו כי גם אני תמיד הייתי מקבלת מאחותי.. א. מקפידה להעביר רק את מה שבמצב טוב מאוד, משתדלת שהרף יהיה אם הייתי קונה את זה ביד 2, ולא שירגיש שמקבל שאריות מרופטות ומוכתמות.. ב. מדי פעם קונה לו משהו חדש עם טיקט לא כי חסר לו, אלא כי יש פה צורך נפשי.. הבן שלי בכיתה א, בינתיים זה מספיק 🙂

בסכומים כזה לא משלמים מיסים? זה משתלם יותר מלפצל את הקניה?

אני גם הזמנתי היום בשיין. אבל הורדתי עד לסכום שהצאט אמר...

הai אמר שהמכס לפעמים הם משלמים ולפעמים לא. והסביר מה לבדוק מה כתיב. ואמר שמסכום מסוים משלמים מע"מ. אם הבנתי נכון, ואם הוא צודק. כי יש לו גם טעויות.

לפעמים הסל יוצא קצת יותר נמוך אבל המשלוח לא חינם/לא הביתה.. אז זה מתקזז תכלס

נכון לפעמים לא יהיה צריך

אבל אין שום הגדרה כזאת

והזמנתי שבוע שעבר הזמנה באלפי שקלים🙃 (לא לי אישית, לגמח.. ועדיין. הזמנה היא הזמנה)

אני תמיד מזמינה מעל רף המכס ואףפעם לא שילמתי. זה דבר ידוע ספציפית בשיין.

תמיד הרבה יותר מזה, הם סופגים את העניין ומסדרים את זה.

זה מה שכייף בשיין

את קונה קנייה ב700 שקל

מתלבטת על מידות? קונה 2 מידות

בסוף מודדים ומה שלא טוב בא שליח מהבית לקחת

הכי כיף שיש

אבל יש לי סל של 600₪ בערך מחכה לסגירה סופית

וזה רק השלמות לשני הילדים אחרי שבדקתי מה קניתי להם בסוף עונה שעברה(מליון שמלות לילדה, לא מספיק מכנסיים)

בלי דברים שלי, בלי מעיל שהשגתי, ובלי נעליים/מגפיים שהזמנו מעליאקספרס...🤭

קיצר 800 נשמע לי ממש סביר ואפילו נמוך..

קולקציות שלימות לילדים אתם מוצאות?

איך?

ניסיתי כמה פעמים ואחרי כמה כביסות זה התכווץ/הוציא צפים כאלה מהחולצה

מעניין אותי איך הולך לכן, בשביל לדעת לחסוך

קניתי בכל מיני חנויות ותמיד יוצאים גולגולים בפוטרים. אם מצאת חנות שלא אשמח לדעת

אני לא קונה הרבה בשיין לילדים האמת אבל האיכות היא פחות הבעיה לדעתי.

מיננה

לתינוקות - קרטרס

הכל בסוף עונה בשביל שנה הבאה

יש העדפות

מזארה לא יצא לי לקנות. גם מפלייס לא. אולי האיכות שלהם טובה אבל לא אגיע לשם במיוחד האמת. והמחירים בפער יותר גבוהים

אני קונה לעונה ומעיפה.. בן ובת, אין ירושות,הבגדים נשחקים

יש דברים טובים יותר ופחות

יש דברים שאני מוצאת רק בארץ ויש דברים שאני מוצאת רק בשיין...

לפעמים כשמגיעים לסכום מסוים הקופון מוגבל והמחיר של הקניה מתחיל לעלות.

לכן לפעמים כשמגיעים לסכום כדאי לעצור, לבצע קניה ולעשות אח"כ קניה נוספת

שוב- לא בגלל מיסים, בגלל הקופונים....

וקניתי לעצמי גם דברים לא הכי נצרכים

פשוט כי חרשתי

וזה שאני נשארת אותה מידה לא אומר שעכשיו לנצח נשארתי עם אותם בגדים

תכלס נכנסתי ל2 חשבונות שונים ושמתי את אותו סל

יצא הפרש של 200 ש"ח בערך

הזמנתי את הזול יותר

דרגת הVIP? הקופונים?

אבל ככל שהחשבון שלך יותר ותיק ועם יותר הזמנות

יצא לך יותר יקר

ככה מהניסיון שלי

וחשבון חדש לגמרי יוצא הכי זול

כשאני צריכה לעשות קנייה גדולה יחסית, כמו קנייה של עונה שלמה אני פותחת חשבון על מייל חדש ומנצלת את הקופונים...

לק"י

שקניות גדולות בשם יקרות יותר מקטנות, כלומר ככל שמזמינים יותר, המחיר פר פריט- עולה.

בשביל 4 אנשים שבתוכם מבוגר.

השאלה אם זה דברים שימושיים, זה בפן הפרקטי.

איך את בכללי עם להוציא כסף על עצמך?

גדלתי בבית שלא מוצאים בכללל על מותרות.

מעולם לא אוכלים במסעדות, גם האוכל הוא בסיסי מאוד במקרר...ועוד ועוד.

לי יש חולשה לבגדי ילדים,זא קניתי כמה פעמים כבר בחודשים האחרונים..

קונה כי צריך וגם כי נהנת ואחכ אוכלת את עצמי

באוטומט ממש

מהבחינה הזאת,

ומה שקרה זה שהייתי מרשה לעצמי להתפנק רק כשהרגשתי מסכנה, רק במצבים רגשיים נמוכים, רק אז היה 'מגיע לי' לבזבז על עצמי.

(מוטיבציה מאוד 'טובה' להישאר מסכנה)

או שהייתי שמה המון משקל על מתנות יום הולדת / ומתנות מהבעל - כי זה הזמן היחיד שיש לי למלא את החסך.

היינו רבים המון סביב זה, ואני זאת שהגבלתי את עצמי בבזבוז, לא הוא, אמנם לא בבגדים אבל בתחומים אחרים.

זה ממש העתק הדבק של מה שראיתי בבית.

בפן הפרקטי מה שעזר לי - זה לצאת מהמקום הרגשי של כסף וללכת לראש הפרקטי.

כמה אנחנו יכולים להרשות לעצמנו להוציא בתחום הזה, ולא רק מבחינה הישרדותית, בידיעה שקניות בתחום הזה בשבילך זה גם לנפש.

ואז הגדרנו סכום חודשי והרגשתי מרחב נשימה, אפילו שהוא לא היה גדול, אבל הוא היה קיים ולא רק כצורך גם כפינוק.

ובפן הנפשי עשיתי עבודה פנימית, להרגיש ראויה לפינוק לא רק כשאני מסכנה, ושכסף זה גם לנפש ולא רק הישרדות.

אנחנו מאוד מושפעים מהתפיסות שגדלנו עליהם ביחס לכסף

אבל כסף לא נועד לחסכונות וגם לא לבזבוזים, כסף נועד בשביל לחיות

וזה מקסים להוציא כסף על הילדים וגם מקסים לשמור ולחסוך, השאלה תמיד זה מה האיזונים שאתם בוחרים ונכונים לכם

ובשביל להצליח לבחור ולהנות הטוב צריך לגבש תפיסה ויחס לכסף ממקום נקי ולא אמוצינאלי.

כשגדלים בבית פשוט שהכל נישב מותרות זה מייצר הרבה פעמים תפיסה מצומצמת, אין מקום לשפע. אני לא נגד למי שזה מתאים לו והוא מרגיש שמי, אבל להרבה מאיתנו זה לא עושה טוב וזה ממש בריא, כלים נאים מרחיבים דעתו של אדם! זה ממש כיף לקנות בגדים יפים לילדים ואיזה יופי שאפשר לשמח ולפנק.

בקטע פרקטי- סעיפים שמאתגרים אותנו ואנחנו מרגישים שמגיעים להרבה קניות רגשיות, ממליצה להחליט על תקציב חודשי או רבעוני (נניח בבגדים יותר הגיוני להחליט על תקציב ל3 חודשים כי יש חודשים שקונים הרבה ויש חודשים שלא קונים בכלל), ומראש להחליט כמה את רוצה להיות ברווח בתחום הזה וכמה בהצטמצמות (כמובן יש הרבה אמצע, אבל שנייה לנסות למקם את עצמכם על הסולם שכמובן זה צריך להיות מושפע גם מהצרכים המשפחתיים וגם מהיכולות הכלכליות), ואחרי שאת מחליטה על תקציב נניח 1500 ל3 חודשים- להיות ממש בשמחה על כל בגד שאת קונה ונכנס בתוך התקציב,

אם היכולת הכלכלית שלכם כרגע לא מאפשרת לכם הוצאה גדולה על בגדים, אז מחליטים על תקציב מצומצם יותר, אולי זה מצמצם אבל אז זה יגרום לכם להיות יותר מאופסים ולא להתפזר

ואם כן יש יכולת- זה מאפשר שפע ורחבות, אבל קצת מנטרל את הקניות הרגשיות כי עדיין זה

בתוך מסגרת

ב"ה שיש את האפשרות לקנות מהספה בבית, אני גם קניתי במלא כסף, תודה לה' שיש על מי להוציא אותו..

ומקסימום תראי שיש דברים מיותרים- תחזירי