דבריו של חיים באר ראויים לכל גינוי, אבל הכאב האמיתי מגיע דווקא משתיקתו הרועמת של מי שרגישותו אומנותו. קריאה לתקשורת בכלל ורוני קובן בפרט לא לשתוק יותר.
