.,.אנונימי (פותח)
אוף והיה היום חרא רצח, ככ היה באלי לבכות. שונאת תאולפנה הזאת שונאתתתת. כולם שם צבועים. כולם רדודות. אני פתאום קולטת כמה הם לא מכירות את העומק שלי, את המקומות האלה בתוכי. אוף אוף תלכו כולם לקיבינמט אין לי כוח לאף אחד.
פאק נואנונימי (פותח)אחרונה
אמן שזה ייגמר כבר אמןן
(וגם,וגם אחרי שהיום קראתי הכל הכל נעשה לי בלב משהו עצוב. על עצמי, על התמימות שהייתה לי, על האמון שנתתי בו, על איך שזה התפוצץ אחכ, על כמה שהוא היה כמו..כמו איזה אח גדול שתמיד יעטוף אותי ותמיד יהיה שם בשבילי. איכ. בנאדם מנייאק.)
אני חושבת שאני זקוקה דחוף למקום שירגיע אותי, למקום שיעזור לי לחזור אל עצמי.
..אנונימי (פותח)
כאילו והאמת שאין לי כוח לחכות לתשובה ממך, סורי
אקיצר. אני בסערת רגשות מטורפת מטורפת. אני צריכה להרגיע את עצמי ואני לא יודעת איך.
ואיכשו הכל כלכך מציף פיתום וכלכך קשה לי בפנים לעזאזל.
אשכרה, אשכרה, כמעט והכאבתי לעצמי, שוב. כמעט וחתכתי את עצמי.
אלוהים נודרת שבחיים לא הייתי חושבת שהייתי מגיעה למקומות האלה. נודרת בחיי.
וקשה לי שאני לבד ואין את מי לשתף.
באלי אותו. באלי אותו לחיבוק ארוך. באלי לבכות עליו. לבכות איתו. אוףאוף אני צריכה את החבר הזה.
אפשר שהוא יגיע? הוא איתי רק בחלומות. ואני רוצה אותו במציאות.
קשה לי כאן לבד. להיות לבד מול כל החרא בעולם.
באלי שמישו יהיה איתי ביחד, שאני ארגיש שתמיד הוא כאן להושיט לי יד.
זה לא יקרה בחיים. נכון?
נכון
אוחחאנונימי (פותח)
הדחף המכור הזה לפתוח שירשור
מכורה
אז לפתוח פה
לא באמיתי
שלא מכירים אותי
עולה יורד
כמו בנדנדה
ככה בני אדם
ככה העולם
ככה החיים
אזאז
שבאולפנה מצליחים לרהפוך הכל מחרא
למתוק וחמוד
ובבית הכל חרא על אמת
אזאז
מה עושים טאטע?
ושהלב יפתח כבר
ושנבין את עצמנו
ולא רק נרצה לחיות
אלה נחייה
הרצון מוביל למעשה אבלל
אעעעעאנונימי (פותח)
הייתי תמימה מוכנה להתמסר /
שלחו אותי אליו ללמוד להתבגר/
והוא דיבר במתיקות, עדינות ופה רך /
מחמיא, נוגע ולא נוגע ונתן לי פרח/
ורעם! וצלם נכנס לתוככי היכלי /
וצליפות שוטיו שרטו את כל כולי/
ובחוץ שגרה, כולם חיים כסדר /
והוא עם גלשן נישא אל- על, על גלי האתר/
ואני במצרים סגורה ומסוגרת /
שוקעת במצולת הים כבדה ומחוללת/
האשים, חיבק, סחט, חייך, איים/
ואין בי דעת ופי נעשה אילם/
עברו שנים בשתיקה ונותרו השריטות/
שבבשרי העמיקו והתעבו לצלקות/
וכל ספר ותוכנית וילדים שמספרים/
היה למלח זרוע שנדחף בפצעים/
ובא מישהו טוב ונתן בי מעט כוח/
לקום, להתעמת, לרפא, ללמוד שוב לשמוח/
ונעמדתי בוגרת ולצידי הילדה התשושה/
בואי נחצה את הגלים בתוך הים ביבשה/
הגיע עת יציאת מצרים אנחנו לא לבד/
עוד ועוד עבדים משתחררים נתנו זה אל זה יד/
ואז באותה אכזריות את גופו השחית /
ולא נתן לנו את האפשרות בעיניו להביט/
ובקש שהרחמים יעזבו אותנו ויבואו אליו/
באותה חלקלקות בה בחר לשים קץ לחייו/
ורמסו אותנו המספידים שהספידו המנוול/
ומרשע וגם פשע נעשה זצ''ל
ועומד בקצה הרחוב מנוול חדש שבנעשה מתבונן/
ובכוחם של הסופדים תמימות חדשה להשחית מתכנן...

שתפסיק לצעוק כבראנונימי (פותח)
ואני יודעת חזק בלב שעם כל פעם שאני חוזרת מהנסיעות הארוכות האלה ממהאולפנה ואמא עצבנית
וצועקת
ודווקא לי זה קורא
אז,אז אני יכולה להכיל את זה
יש לי תכוחות
רק טאטע תעזור לי לראות אותם
להוציא אותם
תכוחות האלה
ולא לפספס אותם
ולחיות חיים חרפש
רררררררררררררררררררררררררררר
צעקהההההההההה
אוי אבא
אוי אבא
אוי אבאאאאא
וצעק הכי חזק עד שישמעו בירושלים
קשה קשה
אז מתמוידדים
לא יקרה כלום עם אני יתמודד צת עם החיים
לא
למה ירדתי לעולם
לשבת רגל על רגל
ולחיות בסרט שהכל היה מושלם?
נאו
..אנונימי (3)אחרונה
אוח
מה עושים עם ים שך כאב
שאין ליידך בן אדם מבין
תמרגיש לבד
שתה בעצם אפעם לא לבד
וכואב לי למטה
ממש
...
היה לימוד
משיבת נפש
איתה
והיא התארסה
ועכשיו אין לימוד
כי זה לא אותו דבר
חסר טעם לבד
וחסר ריכוז
והנפש צמאה
צמאה ככ
ואני מרגישה לבד
לבד ככ
טאטע טאטע עזור
עיפה עיפה
קשה יותר מהכעס
מסוכן
עמדתי על חוט
פחדתי למות///
(פעם זה היה רציתי למות:-/ ..)
והוא ההוא
אני רוצה גם להתחתן
אבל אני קטנה ככ
גם בנפש
ולא מתוכחים עם הנפש(ואני מתווכחת ככ הרבה)
לא מחכים לנס,אני מחכה
עד שהוא יבוא,תבואא




