פורום בית המדרש (עמוד 160)

יש מצב להוצאות?

בס"ד

הלכות רכילות, כלל א', סעיף ח'

הלכות רכילות, כלל א', סעיף ט'

יום טוב

בס"ד

שלום וברכה לכולם!!!

אני מעוניינת בשיעורי תורה לנשים המתקיימים באזור לוד. אם מישהו יודע פרטים בנושא,

אני אשמח לקבל

תודה רבה לכם ושבוע טוב!

כבר אלפי שנים סובלים היהודים מגילויי אנטישמיות רבים, ממסעות צלב, פרעות ואינקוויזציה. ובכל זאת נותרה לגויים השונאים אותנו בעיה קשה וחמורה, הם פשוט לא מצליחים. הם אינם מצליחים לממש את התקוות והרצונות שלהם בהם הם משקיעים את מירב כוחם וממונם. איך זה יכול להיות? זה נגד הטבע!

הנצחון היהודי הזה מתחיל כבר מפרשתנו- פרשת שמות.

אומר רבי שלמה קלוגר:

''וכאשר יענו אותו כן ירבה וכן יפרוץ'' 

למרות שהמצרים חשבו ורצו להמעיט אותנו על ידי העבדה בפרך- העינויים בעבודה בפרך גרמו לכך שהיהודים גם התרבו מאוד וגם התבדלו יותר ויותר מהמצרים- מה שגרם להם עוד יותר לפחד ממנו...

בעצם, הקב"ה מראה לנו סגולה מיוחדת ששיכת רק לעם ישראל!

הקב"ה מראה לנו שאין, פשוט אין לגוים סיכוי שזממם יתממש. 

הקב"ה אומר להם- אתם רוצים לעשות רע לעם ישראל? אני יראה לכם שכל פעולה שתעשו בשביל זה- תעשה לכם רע ורק תאכזב אתכם עוד יותר!

חברה! ת'סתכלו איך הקב"ה אוהב אותנו- הוא משנה את ההיגיון האנושי בשבילנו ומראה לכל הגוים אני לא אתן לפגוע בבני!

תראו איזה כיף זה להיות יהודים ואיך אנחנו צריכים להודות לה' על כך!

שנזכה לעבוד את ה' יתברך ולהחזיר לו לפחות מעט מהטובה הרבה שהוא נותן לנו! (גם על הברכה והשפע של הגשמים הרבים שיורדים ברחבי הארץ בשעת כתיבת שורות אלו)

שבת שלום ומבורך לכל עם ישראל!

תתעלמו מהכינוי שלי למרות שקשה

רציתי לשאול אותכם על התופעה ה(דיי חדשה) שקיימת בחברה הישראלית.

ש לי חברה שנולדה בארץ, גדלה כאן- ישראלית לכול דבר. הלכה לבתי ספר מקומיים.. גדלה על כל החגים, שבת והכול.

אך היא לא יהודיה.

מה עושים במצב כזה?
הרי אותה בכלל לא מעניין שהיא לא יהודיה, גם בעלה הישראלי והיהודי לכול דבר לא מעניין אותו מה היא..

הרי היא ישראלית הרבה יותר מכול היהודים שלא גרים בישראל.

אמנם הם הלכו להתחתן בפראג, אבל זה לא מפריע לאף אחד מהסובבים אותם, כנראה.

הילדים שלה יוולדו כאן, יהיו ישראלים לכול דבר ובטח עוד כמה שנים מי יזכור שהאמא בכלל לא יהודיה?

צברים דורי דורות!!!

או שמצד שני יש לי זוג ידידים שבכלל לא מלו את כל הבנים שלהם.

לא מעניין אותם, לא אומר להם שום דבר שקשור ליהדות.

הישראליות נהייה דת משל עצמה.

 העיקר שהם ישראלים.

(כיפור הם עושים יום כיף בבית)

עוד כמה שנים חצי מהעם בכלל לא יהיו יהודים ומי ישים לב לזה בכלל?!

פגשתי השבוע בחור יהודי שנשוי למוסלמית.
זה מזיז לשניהם בכלל. היא מוסלמית מאמינה והוא חילוני לכול דבר.

אבל יהודי.

זה כבר נהיה בנורמה שלא משנה. העיקר הוא בן אדם טוב.

אז מה זה משנה מאיזה דת הוא הגיע?!

איך הרבנות מתמודדת עם זה?! מה יהיה עוד כמה שנים שלא נדע מי הם שכנינו!??

בסיעתא דשמייא!!

דווקא עכשיו, עם כל הבלאגן שיש בתקשורת ובעם שלנו נגד כ"כ הרבה קבוצות -
חרדים, נוער גבעות, אתיופים..
אנחנו חייבים חייבים את הד"ת הזה, כדי שנזכור קצת מה הכוח של עם ישראל,
כדי שנזכור שכולנו - כן, כווווולנו - אחים. 
אין מצב שמישהו כאן לא קורא את הד"ת ומעביר אותו הלאה !
---

בפרשה שלנו (פרשת שמות), פרעה אומר לשוטרים:
"לא תאספון לתת תבן לעם".

א-ב-ל...
למה כתוב 'תאספון', ולא 'תוסיפון'?
כי בעצם כשאומרים 'תאספון' זה כאילו אומר: 'בואו, תתאספו פה כולם'.
אבל כשאומרים 'תוסיפון' זה מלשון להוסיף.
אז למה התורה אומרת דווקא 'תאספון' ולא תוסיפון?!
הרי מהפשט של הפסוקים זה נראה כאילו פרעה מצווה שלא יוסיפו לתת לעם תבן!

אז זהו שר"ד מללוב אומר ש..
ה' לא סתם התבלבל או משהו וכתב 'תאספון', אלא בעצם פרעה באמת התכוון שבנ"י לא יוכלו להתאסף - להיות כולם יחד.
מזה משנה לפרעה אם בנ"י ביחד או לא? בכל מקרה הם חייבים לעבוד.. לא?!
אלא שפרעה ידע סוד שכדאי מאוד שגם אנחנו נדע, כי הוא שיא החשוב >>
כשכל עמ"י מתאספים ביחד, מתחברים באמת אחד לשני ואוהבים אחד את השני -
הם יכולים לנצח את ה-כ-ל.
כשעמ"י כולו נמצא באחדות אמיתית, אנחנו באמת יכולים להתגבר על הכל. יחד.
ולכן - פרעה פחד שהם יקומו נגדו וינצחו אותו - וצווה לא לתת להם להתאסף ביחד.

- אבל עכשיו יש לנו עם כ"כ גדול, ויש כ"כ הרבה זרמים שונים, עדות שונות. אנחנו כ"כ שונים זה מזה..
איך למען ה' אנחנו יכולים להתאסף כולנו ולהתחבר אחד לשני?!
תחשבו שניה על האסון שקרה בכרמל לפני קצת יותר משנה, לדוגמא -
אשכרה כל העם שלנו ישב, דאג, והתפלל לכיבוי השריפה ולרפואת הפצועים.
אני זוכרת ממש שהדודה הלא דתייה שלי התקשרה אלינו הביתה ואמרה לקרוא פרקים מסוימים בתהילים.
ולדוגמא, גם היו ב"ה מלא משפחות שפתחו את הבתים שלהם בשביל התושבים בכרמל שפונו מהבתים.
בואנ'ה, באמת כל העם שלנו התאחד ופעל למען מטרה משותפת.

אנחנו יכולים ללמוד מכל זה שוואלה, למרות שאנחנו שונים זה מזה בהרבה דברים - אנחנו עדיין עם אחד.
גם כשאנחנו שומעים על יהודים שאנחנו בכלל לא מכירים - כואב לנו לשמוע שהם סובלים.
אז זה מראה שכן, יש לנו פוטנציאל להתחבר כולנו ולפעול.

אז עכשיו, אנחנו יכולים גם לנתב את הכוח הזה שיש לנו כעם, כשכולנו יחד - למטרה טובה.
אנחנו לא חייבים להתאחד דווקא כשיש צרה, או כשקשה - 
אנחנו יכולים להתאחד גם כשב"ה הכל טוב ויפה.

ואיך בתכל'ס אנחנו יכולים להתאחד בפועל, שזה לא יהיה רק דיבורים?
אתה יכול לחייך ולומר שבת שלום לאדם שנראה קצת עצוב ברחוב, גם אם אתה לא מכיר אותו.
את יכולה לומר שלום לשכנה, למרות שהיא אף פעם לא אומרת לך שלום.
דברים כ"כ קטנים כאלה - פשוט עושים פלאים, עוד תראו את זה.
ואיך זה קשור לאחדות ישראל?
כי אם כל אחד מאיתנו יקבל על עצמו להיות נחמד\לעזור לאדם אחד, שאולי לא מהחבר'ה שלנו [תרתי משמע } -
יעריכו הרבה יותר את המגזר שלנו, ואולי זה גם יגרום לפחות פילוגים בעם. ואנחנו כל כך צריכים את זה עכשיו..

יש ביטוי השגור בפי רוב:

"ההיסטוריה חוזרת"

החוכמה, היא ללמוד מאותה היסטוריה על עצמנו

לקרוא את המפה, ללמוד ממנה ולהתנהל בצורה נכונה.

פרשת השבוע- שמות,

תחילתה, בני ישראל נכנסים לתוך שיעבוד, עבדוּת במצרים

וסופה, מתחילים לצאת ממנה.

אומנם השיעבוד ההיסטורי חלף לפני יותר מ3,000 שנה

אך שיעבוד למהות המצרית, טרם עברה...

איזה מצרים ואיזה שיעבוד?

הרי אנו בתקופת ה"חופש והדמוקרטיה" ?!

מטרת השיעבוד והעבדות הינה לגרום לעבד לפעול ללא מחשבה.

שיהיה כל כולו שקוע בעבודתו, יחשוב רק עליה,

וחלילה, שיהיה לו פנאי לחשוב על חופש ולפתח רצון לעצמאות.

ברגע שהאדם קצת עוצר וחושב על מצבו בעולם-

הוא יבין שהוא לא רוצה להיות יותר עבד

כמה מאתנו עבדים לחיים, לחברה ולטכנולוגיה?!

כל היום רצים...

עבודה, אירועים, בית, ילדים, חברים, קריירה...רצים ורצים.

אין רגע דל.

ואם חלילה ההתפתחות הטכנולוגית אפשרה לנו זמן פנוי ממטלות הבית והקלה על עבודת הפרנסה-

צצים להם "פיתוחים טכנולוגיים" חדשים אשר גוזלים זמן זה!

העיקר,

להיות משועבד – לא לעצור לרגע ולהתבונן.

כמה מאיתנו באמת בני חורין?

כמה יודעים לעצור רגע, להתבונן, ולשאול בכנות:

מהי המטרה של חיי?

האם אני פועל כשורה?

לשם מה אני פועל כך ולא אחרת?

האם אני מתקדם לקראת המטרה שלי?

מצרים...

צרוּת המחשבה.

תרוץ...תפעל, אל תחשוב...

סוף הפרשה, מתחילה הגאולה.

שנצליח למצוא את אותם מקומות בחיינו בהם אנו עבדים לחיים ו/או לנורמות חברתיות,

שנצליח לעצור, להתבונן, לשאול את עצמנו ולענות בכנות,

שנצליח לצאת ממצרים...

http://tovvanot.blogspot.com/

ספק אם לך ישאר איזשהו קשר בין הראש לצוואר.
אף פעם אל תנסה להגעיל בנות. אף פעם.
משום מה הן מדמיינות ת'תמר השחור הזה אומר להן -
'בואי אלי, כאפרה, בואי אלי'...

אחד הדברים היותר אכזריים שקיימים בעולם,
זה לתת - או יותר נכון 'לא לתת' - לתינוק, צרור מפתחות.
מכירים? אתה תולה את זה מעליו, הוא מושיט את היד, ו...
הופל'ה! אתה מרים את זה למעלה, עם חיוך מרוח על שפתייך.
יאלה, שוב! מוריד לכיוונו, ו -- הופל'ה! לא תקבל ולא תקבל.
עד שאחותך באה וצורחת עליך -
בואנה, למה להתעלל ככה באחיך הקטן?!...

אני?! מתעלל?! חס וחלילה. אני רק משחק איתו..!
אבל שוב, לכו תבינו בנות. אין ספק שזה עם מיוחד.


======

יצא לי לשבת עם חבר בישיבה, שחנ"ש טוב בין ביינישי"ם.
איכשהו זה הגיע לנושא - 'איך מתגברים שהולכים ברחוב'.
הוא כ"כ רוצה לחזור מהישיבה הביתה בלי להשחית חצי מהיראת שמיים
שספג בישיבה במשך כמה שבועות, ולעזאזל - איך עושים את זה?!..
אוווף! מה לעשות?! יש בנות שכאילו זועקות לך 'פססט, אני פה, רק תרים ת'מבט',
ואיך אפשר להתגבר על המצב? הרי אף אחד לא יכול להגיד -
'צריך פשוט להתחיל לשנוא ת'בנות', כי הרי בסופו של דבר כל אחד מאיתנו הולך
להתחתן עם אחת כזו, וחוץ מזה שזה איסור מהתורה. אסור לשנוא אף אדם מישראל.
מצד שני - הפתרון של "פשוט אל תסתכל", לא בדיוק עובד. ת'כלס בשטח.
מה לעשות, אווף! היצר הוא דבר כ"כ חשוב וטוב, ואי אפשר לענות עליו ככה בהינף יד..!

===


יש יצר, ויש סיפוק.
לדוגמא - אדם שמאוד רעב, לתת לו אוכל - זה חסד, מצווה גדולה.
כך אנחנו עונים גם על היצר שלו, וגם מספקים לו ת'כלס אוכל.
לעומת זאת, לקחת את האוכל ולנפנף לו במבט של - רואה? לא תקבל...!
זה --- פשוט אכזרי! או במילים אחרות אם נגדיר את הדברים:
להתסיס את היצר ולא לענות עליו = זו א-כ-ז-ר-י-ו-ת-!
איכס! פשוט להגעל ממעשה כזה...!

אם הייתי מביא ת'דוגמא על התינוק, שהיא בעצם באותו עקרון,
היינו אומרים - 'אכזריות', אבל עם חיוך גנוב מהצד.
הדוגמא עם האוכל - ממ, היא כבר נראת לנו יותר חמורה.
בכל זאת, הרי עלינו דרגה, והיצר באוכל כבר יותר חזק ונצרך.
אז -----
לקחת את היצר הכי עוצמתי בחיים ולהתסיס אותו -
זו לא א-כ-זר-י-ו-ת-?!....

====

א=י=כ=ס=!
ומכאן לתשובה - המשכנו שנינו ביחד להציף מחשבות -
אם רק נתבונן בכל המצב היום ברחוב, בכל הפרסומות,
שעל יד כל פירסומת של מכונית - תוקעים איזו בחורה חצי לבושה..
זו פשוט איכס! בעע! גועל נפש! אכזריות לשמה!
לקחת את יצר החיים, להתסיס אותו בלי לתת לו סיפוק,
זו ה-ת-ע-ל-ל-ו-ת. זה גועל וזה פשוט להקיא מאותם אנשים
שעושים את זה. מאותה דוגמנית או מאותם יצרני פרסומות...!
סליחה - לא מהם, אלא מהמעשים שלהם! בעע, פשוט להקיא.
"אחרי זה מתלוננים למה כל יום יש תקיפות נשים", הוא אמר,
"נו, דבילים. תעוררו ת'יצר, תנו לחתול לשמור על החלב, ואז
תבקשו - סליחה, אבל אתה לא אמור לגעת, תתגבר"...
תתגבר?! נכון, אנחנו בין כה וכה חייבים להתגבר,
אבל אתם - פשוט עושים מעשה מושחת. גועל נפש.
אין מילה אחרת.

~~~~~

בשבת האחרונה ישבתי בבית המדרש, ופתאום זבוב לפני.
זבוב? נו טוב, מה כבר אפשר 'להוציא' מהיצור הזה.
אלא, שאז עלתה לי מחשבה ש...
רגע, למה אני לא נגעל מהזבוב הזה?! אולי כי אני בן...
לא! גם אחותי, אפילו אם הוא ישב לה על היד, היא לא תצעק.
אלא - שפשוטה התשובה -
התרגלות לדבר = מורידה את הגועל. תנו לגבר להחליף טיטול,
ותבינו בדיוק במה מדובר. מי שלא מתרגל - נגעל...!


~~~~

- אחי, אבל אני ממש לא רואה את עצמי מקיא שאני גולש ב...
- ממ. אולי הנקודה היא שאנחנו כבר 'רגילים' למצב..?
- אז מה נעשה?! אולי ההסבר נכון, אבל זה לא עוזר להתגבר.
- בא נתחיל מזה שהרבה יותר קל לפתח גועל, מאשר להוריד ת'עיניים.
איך מפתחים גועל? פשוט, ע"י שנלמד יותר מה מגעיל פה. כמו שמי שלומד
ומבין יותר (!..) את כוונת הילטר ימ"ש בשואה - יותר נגעל מהילטר -
כך, מפתחים את חוש ה'טהרה' שבנו, להגעל מדברים אכזריים.
- וואלה נשמה, הולכים על זה? סגרנו. אי, באנו ללמוד מסילת ישרים,
והגענו ת'כלס איך ישרים צריכים ללכת במסילת הקודש של החיים...


======

אני לא נכנס אפילו לא לרגע איך 'להסתכל' גם על כאלה שהולכים (! ולא פרסומת)
ת'כלס ברחוב בלא צניעות, איך להגעל גם מהמעשה הזה, שלכאורה תמים...
את זה נשאיר לעצמנו למחשבה. ושלא נטעה לחשוב שכל בת
הולכת ככה כי - 'בואנה, נראה לך אני הולכת ככה בגלל הבנים?!
פשוט לא נוח לי חצאית ארוכה, פשוט קר לי בכלל עם חצאית'...
עכשיו חורף, ונוכל לראות בנות בשיר הקור, במקום הכי קר בעולם,
הולכות עם בגד ממש, אבל ממש לא חם, ואפילו לא מתקרב להיות פושר...
ומקצת אנשים - אפשר ללמוד על הרבה, מה היו עושים אם לא היה קר וכו'.
וזה לא רק קור, כי פתאום היום יותר נוח זה, ומחר - יותר נוח משהו שסותר
בדיוק למה שאמרנו שביום הראשון נוח. ועקבים 20 ק"מ גובה, למי נוח..?!
אז בואו נפתח ת'רעיון מכאן כבר לבד, בדיוק מאילו מעשים צריך להגעל,
וחלילה לנו להגעל מאנשים או מנשים. זה אסור, וזה פשוט חולי נפש...!
אלא - חייבים להגעל ממעשי האכזריות, גם אם הוא בא 'בלי כוונה' בכלל
מצידה, נקיא מיצר הרע שבתוכה, שמפתה אותה 'יענו' לתרץ תירוצים,
והעיקר - שתלך עם בגד מושך, צר, קצר, פצצר, שהעיניים של הגברים -
וזה לא משנה אם זו תל אביב או בני ברק - יסתכלו לכיוונה...

~~~~

ככה, נצליח לנתב את היצר, ולהוציא את הרע שבו.
ככה, נצליח לראות את האדם כבן אדם, ולא כחפץ...
ככה - נתקדם בעבודת ה', בקדושה ובטהרה.


אכזריות יכולה לבוא גם בעטיפה של אידיאולוגיה גדולה (ע"ע שואה),
אלא שהחכם תמיד מתבונן לאמת - אל שורש הדבר.


====


תמיד, אבל תמיד יקומו אותם אלה, שיגידו -
"בואנה, לדבר על צניעות זה לא צנוע". ויש בטענה הזו הרבה מן האמת.
אלא - שכאן, בקטע הזה, לא חדשתי ולא תארתי משהו לא צנוע, והשתדלתי
מאוד להלך בין הטיפות להעביר את המסר בצניעות. חוץ מזה, כל מי שנכנס
לאתר 'וואלה', אין ספק שזה אפילו לא 'דגדג' לו ת'יצר. אלא מה?
לפעמים דווקא היצר (הרע) אומר לנו - "לא צנוע, לא צנוע",
אז פשוט נשיב לו - "לא צנוע?! האא, זה נגדך אז אתה מרים גבה?
שב בצד, אכלת כבר ת'מנה שלך, ותתכונן מהיום להיות רעב, לעולם"...

או במילים אחרות, יצר העריות בנוי בצורה כזו -
"משביעו - רעב, ומרעיבו - שבע". (סוכה נב)
אם נתן לו את התאווה שלו, הוא רק יהיה רעב לעוד.
אם נתכונן למלחמה ברורה - ככל שננצח ביותר מלחמות -
הרי שאנחנו משביעים אותו יותר, שלא יקרקר ויפריע לנו...



~~~~~~

את היסוד הזה - צריך להכניס לכל תחומי החיים.
זה לא רק 'צניעות בלבוש', ואפילו לא רק 'צניעות בהתנהגות',
אלא יסוד חשוב שצריך להוביל אותנו בכל תחומי החיים.
בבחינת - "בתחבולות תעשה לך מלחמה".



שנזכה,
לעבוד את ה' מתוך קדושה וטהרה.
"לב טהור ברא לי אלוהי-ם ורוח נכון חדש בקרבי".





מי שיכול לכתוב בתגובה לשרשור אפילו נקודה,
העיקר שהקטע יעלה למעלה שנזכה עוד כמה להכניס ללב.

בסיעתא דשמייא!

תמיד ממש הפתיע אותי איך יוסף לא מתנקם באחים שלו.
כאילו, תחשבו מה הם עשו לו - הם אשכרה מכרו אותו לעבד.
ומילא אם אחרי המכירה שלו היה לו רק טוב -  עד שהוא הפך לשליט, היו מלא שנים שהיה לו בהן שיא הקשה.
אז סבבה, בסוף ב"ה יצא מזה טוב - אבל האחים לא ידעו מה ייצא מזה. 
ובינינו - 99% שיוסף היה מבלה את כל החיים שלו בתור עבד במצרים, כי לא היה כמעט סיכוי שבעולם שהוא יהפוך בסופו של דבר לשליט על מצרים - את זה האחים לא היו יכולים אפילו לנחש.
אז למה למען ה' הוא לא כועס עליהם? מתנקם בהם?

הופה, תשמעו מה יוסף אומר לאחים בפרשה שלנו [ויחי] >>
"אל תיראו: כי התחת אלוקים אני. ואתם חשבתם עלי רעה - אלוקים חשבה לטובה"

אל תפחדו שאני אתנקם בכם או משהו, כי אני יודע שאבאל'ה שבשמים הוא זה שמסדר את העניינים. 
כמו שכשאתם, האחים, רציתם למכור אותי לעבד במצרים מתוך כוונה רעה, אבל בסוף ה' סידר את הכל ככה שיצא מזה טוב - ועכשיו אני שליט במצרים,
ככה גם אם אני ארצה להתנקם בכם, מתוך כוונה רעה - ה' יסדר את הכל כדי שבסוף זה ייצא לכם טוב. כי ה' הוא זה ששולט בעולם, וגורם שהכל יצא בסופו של דבר הכי טוב לכולם.

ועכשיו, אני רוצה שנלמד מפה משהו פשוט א-ד-י-ר >>
אם אתם זוכרים, שנה שעברה 'אח..' כתב את הקטע: 'פני דור 3 כפני הכלב' ,
זה ממש מתקשר לזה..
מכירים את השיר 'הכל זה מלמעלה'? [ועדיף שלא תכירו ]
לפעמים כשאנחנו כועסים על מישהו, אנחנו חושבים כמה שיותר איך לגרום לו רע, איך להתנקם בו.
אבל אנחנו צריכים להבין שבתכל'ס - 'הכל זה מלמעלה' - ה' הוא זה שמכוון פה את הכל.
ואם מגיע לנו איזה עונש - ה' לא ישלח איזו יד מהשמים כדי להעניש אותנו, אלא הוא 'מגלגל זכות על ידי זכאי, וחובה על ידי חייב'.
ז'תומרת שהוא מגלגל איכשהו שאדם עצבני, לדוגמה, יוציא עלינו ת'עצבים שלו,
או שגם בכיוון החיובי - אם ה' רוצה לתת לנו 'פרס' - הוא ישלח את חברה שלך לקנות לך מתנה, סתם כי היית נחמדה אליה אתמול.

ולכן, אין קטע שננסה להתנקם במישהו, כי בכל מקרה אם מגיע למישהו עונש, ה' יגלגל את העונש שיגיע אליו איכשהו.

אז לסיכום >>
כמו שיוסף ידע שאין לו קטע להתנקם באחים שלו, כי בתכל'ס ה' גלגל את הכל בצורה שהכי טובה בשבילו -
ככה גם אנחנו לא צריכים לכעוס ולרצות להתנקם באיזה אדם שעשה לנו משהו רע - כי בעצם 'הכל זה מלמעלה', וה' מסדר את העניינים כדי שיהיו הכי טובים בשבילנו.

אחים שלי, נהנתם?
אז עשו טובה - ותכתבו אפילו ... בתגובה כדי שהד"ת יקפוץ ללמעלה של העמוד.
ככה בעז"ה עוד אנשים יוכלו לקרוא ולהתחזק, אני מקווה לפחות.. ;)

שתהיה בעז"ה שבת שלום ומבורכת לכל עמ"י! 

כשהבת קול תשאל -
איש איש, למה לא היית צדיק?
אענה לה בפשטות ש...

"בואנה, י'דוסית, מה את חושבת שכולם מסוגלים?!
אין לי שכל לזה. ובכלל, לא כולם צריכים להיות ת"ח,
צאי מהראש הפאנטי שלך"...

~~~~~~

אין, תשובה מושלמת.
מממ, רגע. ומה אם אח"כ יראו לי ת'סרט שבו אני השחקן הראשי
יושב עד חצות הלילה להתכונן לבגרות 5 יחידות מת', זה לא...?!
לא. אין לי מה לחשוש, בין כה וכה עשיתי רק 3 ובקושי עברתי.
רגע, ומה אם יראו לי ת'ויכוחים שלי עם החבר'ה על מצב החסה בשטחים,
מה אז אענה למה לא התווכחתי ככה בגמרא עם החברותא...?!
חסה? שטחים? מה לי ולחסה. ומה אם יראו לי את הסיצנה שבה אני
מוריד ת'מעיל ונותן לבחורה מהשבט, וישאלו אותי למה לא לבשתי ציצית?!...
נו באמת, קור אפשר לסבול, אבל חום?! ה' ירחם. זה ממש פיקוח נפש.
רגע, ומה אם יתפסו אותי שנמנעתי לצאת עם החבר'ה לסרט כי ידידה שלי
קבעה איתי באותו היום, הם יראו שם למעלה שיש בו כוח להתגבר, מה אענה...?!
ומה אם יתפסו אותי שאחרי הישיבה והצבא הלכתי ללמוד באוניברסיטה,
וחיממתי ת'כסא ות'ראש טוב מאוד עד השעות הקטנות של הלילה...?!
למה לא היית...?! למה לא היית...?!
אוו'ץ.

אוף. אולי לרב הלמדן שלי תהיה תשובה.
מי יודע, אולי יש לו שמה קשרים עם העליונים...

=====


"אל יעבור במחשבתך דבר זה שאומרים טיפשי האומות ורוב גולמי בני ישראל...
אלא כל אדם ואדם ראוי להיות צדיק כמשה רבנו או רשע כירובעם". (רמב"ם)

לפתור משוואה אתה יודע?
- כן הרב, את זה לומדים גם ב - 3 יחידות, כבוד..
אז הנה, בכבוד:
כמו שמשה רבינו הוציא מעצמו את כל הכוחות שלו לעבודת ה' = צדיק,
ככה גם אתה מסוגל לנצל בעצמך את כל הכוחות שלך לעבודת ה' = צדיק,
אמנם זה 'שלו', וזה 'שלך', אבל ת'כלס בסופו של דבר, התוצאה שווה.
זו הכוונה "כל אדם ואדם ראוי להיות צדיק כמשה רבינו".
מספרים על ר' זושא שאמר פעם שאם היו נותנים לו להתחלף (!)
עם משה רבינו, הוא לא היה רוצה כי - "מה זה יעזור? לקב"ה עדיין
ישאר זושא אחד ומשה רבינו אחד. זה לא יתן כלום"...
משה עם הכוחות שלו, ואתה עם שלך, אבל הדרישה היא אחת שווה מכולנו,
לנצל את כל הכוחות שלנו - כל אחד לפי דרגתו - לעבודת ה', למטרת החיים.

====

מספרים על רב ענק בדור שלנו, שכאשר היה מחנך את בניו,
לא היה אומר להם "תהי כמו רב פלוני", אלא רק ---
'רק אל תהיו בורים'. אתה רוצה (חס וחלילה) להיות עם הארץ?!...
אין פלא שכל בניו יצאו ת"ח גדולים. זו משוואה, פשוטה.


לא נשאל למה לא היינו טייסים, למה לא היינו רבנים,
למה לא היינו רופאים או למה לא היינו אברכים.
אלא רק נשאל מדוע לא נצלנו את כל הכוחות שלנו,
לעבודת ה'.

יש עיקר, ויש טפל.
"עשה תורתך קבע ומלאכתך עראי", פוסק הרמב"ם.
על זה אין חולק. ממילא, יש ממנו דרישה פנימית לנצל
את הכוחות שלנו לעבודת ה', להיות צדיקים כמשה רבינו.


על יסוד זה, ידועה אמרתו של ר' זושא -
"כשישאלו אותי בשמים מדוע לא הייתי משה רבינו, לא אפחד.
אבל כשישאלו אותי מדוע לא הייתי זושא, מקווה אנוכי כי אדע מה לענות נכונה"..

למה לא היית...
א-ת-ה...?!


בשביל שנדע לעצור מתישהו את השלוש נקודות,
אנחנו צריכים להתכונן כבר מעכשיו - להיות אנחנו.



שנזכה.

בסיעתא דשמייא!

--

בואו נחזור שנייה לסיפור של יוסף הצדיק, בהמשך למה שדיברנו עליו שבוע שעבר - 
חשבתם פעם איזה סיפור חיים קשה יש ליוסף?
קודם כל - אחים שלו, האנשים שאמורים להיות הכי קרובים אליו, שאמורים לתמוך בו כשקשה - שונאים אותו.
ומילא אם זה היה כמו היום, שאחים שלנו מציקים לנו בזה שהם לוקחים לנו ת'מחשב, או נכנסים לחדר שלנו בלי רשות - אבל אצל יוסף זה לא ככה, אחים שלו רוצים להרוג אותו, ובסוף מוותרים לו, ומוכרים אותו לעבד במצרים. תחשבו מזה - יוסף כולה בן 17, לא ממש רחוק מהגיל שלנו, וכבר צריך להתמודד עם כאלה נסיונות גדולים..

ובמצרים, כשיוסף הוא עבד בבית של פוטיפר - אשתו של הבוס שלו מנסה לגרום לו להיות איתה, וממש בקלות הוא יכול לחטוא, ואף אחד לא ידע - אבל לא. יוסף שלנו לא מוותר לעצמו, עושה את המעשה הנכון - ולא חוטא.
ואז>> בגלל שיוסף לא חטא, אשת פוטיפר ממציאה עליו שקרים - ומשליכים אותו לכלא המצרי. 
כאילו, בואנ'ה, אם זה הייתי אני - הייתי שיא המתלוננת. 
אחרי שעמדתי בנסיון - לא רק שה' לא מצ'פר אותי או משהו, הוא אפילו מכניס אותי למצב יותר 'נאחס' ממה שהיה קודם!

אבל יוסף הצדיק שלנו לא מתלונן, הוא סומך על ה' גם בכלא, ומתמודד עם המצב.
ואחרי 12 שנים, פתאום קוראים ליוסף לפתור את החלום של פרעה, וכל המצב שלו משתנה לגמרי.
תחשבו  - איך יוסף הרגיש יום לפני שקראו לו לפרעה?
הוא היה בכלא, במצב הכי גרוע בעולם, והרגיש ממש תקוע - שומדבר לא התקדם עם המצב שלו.
אבל ברגע אחד קטן - הכל השתנה.

לפי המדרש: "ויהי מקץ שנתיים ימים" = קץ שם לחושך.
אבאל'ה שבשמים בבת-אחת בפסיק את הסבל של יוסף, ואת המצב שבו הוא היה - הפסיק את החושך שלו.

אז מה אנחנו יכולים ללמוד מפה?
קודם כל >>
שגם כשאנחנו מרגישים בשיא החושך, שהכל גרוע - צריך לדעת שאת הכל אבאל'ה שבשמים מכוון, ועושה את הכל בצורה הכי טובה שאפשר.
כמו אצל יוסף - שהוא לא היה יכול לעלות פתאום למלוכה של מצרים אם הוא לא היה נכנס לכלא, כי רק ככה הוא היה יכול לפתור את החלומות של פרעה -
ככה גם אצלנו. כל מה שקורה לנו קורה בגלל שזה המצב הכי טוב לנו כרגע, גם אם אנחנו לא יכולים לראות את זה.
ודבר שני >>
גם כשאנחנו מרגישים, כמו בדוגמא למעלה, ששומדבר לא הולך - הכל תקוע, יכול לעזור לנו לזכור שברגע אחד - הכל יכול להשתנות.
גם המצב הכי גרוע בעולם - נפתר ברגע אחד קטן.
כמו אצל יוסף, שבהתחלה הוא היה במצב הכי 'נאחס' ותקוע בעולם - אבל ברגע אחד הוא עלה למצב הכי גבוה -
ככה גם בחיים שלנו. 
ברגע אחד קטן - הכל יכול להיות טוב יותר - אם רק נאמין, ולא נשקע בדיכי. 

שתהיה בעז"ה שבת שלום ומבורכת לכל עמ"י, וחנוכה שמח! 

הי..

אני אשמח לשמוע על שיעורי תורה בירושלים ..כל הסגנונות..

עדיף כאלו שהכניסה אליהם חופשית..

תודה רבה!

בס"ד

נכון ה' ברא את העולם כדי להטיב עם הברואים? 

נכון ה' יודע כל מה שעתיד לקרות?

נכון ה' לא מעמיד אדם בניסיון שהוא לא יכול לעמוד בו?

אם התשובה לשלושת השאלות היא "נכון", אז למה ה' מעמיד אדם בניסון שהוא יכול לעמוד, בו אבל בסופו של דבר האדם נופל בו?

פעם שאלתי את זה, אני לא זוכרת מי ענה לי, אבל התשובה שלו היתה: אחרי הנפילה קמים ומתקרבים אל ה' יותר ממה שהיה לפני הנפילה.

עכשו השאלה שלי היא מה קרו עם אלו לא קמים מהנפילה, הרי בסוף הם יענשו על זה בעולם הבא. מכאן יוצא שה' ברא אותם כדי להטיב איתם אבל ידע שבסופו של דבר לא יטב איתם בגלל שהם לא בחרו בדרך הטוב. אז למה ה' ברא אותם?

ממש הסתבכתי עם השאלה, אם משהו הבין מה אני שאלת שבבקשה יענה לי.

תודה.

זוג תפילין כשרות ,ללא תשלום או בתשלום סימלי...(לאדם שאין ביכולתו לשלם מחיר מלא) .

מי שיכול בבקשה לעזור יתקשר לטל':0507023838   תודה=)

בסיעתא דשמייא!

[הפעם יש גרסת ביינישי"ם - פה ]

שנזכה, בעז"ה! 

בסיעתא דשמייא!!

יקרים שלי!!
יש פה וורט מדהים וקצר לשבת, כי אני יודעת שלא תספיקו לקרוא הרבה עם הריצות לסניף כל רגע..
יאללה, תקדישו 3 דקות בשביל הנשמה שלכם [ואולי גם כדי שכשיבקשו ממישהו לומר ד"ת בארוחת חבריא ב', יהיה לכם משו לומר ]
--

כולם מכירים את המדרש שאומר שכשרבקה עברה ליד בתי מדרש ובתי כנסת - יעקב בעט ממש ורצה לצאת,
אבל כשהיא עברה ליד בתי עבודה זרה - עשו רצה לצאת.
אבל חשבתם מתישהו למה יעקב רצה לצאת?
בואנ'ה, מה רע לו שם?!
יש מלאך שיושב ומלמד אותו תורה. מה הוא מתלונן? למה הוא רוצה לצאת לעולם השקרי הזה?!

אז זהו, שיעקב רצה לצאת כי הוא רצה אשכרה לעבוד, לעמול בתורה. 
הוא לא רצה שיתנו לו הכל על מגש של כסף, אלא הוא רצה שיהיו לו את הזכויות של לימוד התורה.
ובעולם הזה - לומדים את התורה ועומלים בה.

ורוצים שאגלה לכם סוד?!
העולם הזה לא סתם קיים, כדי שנהייה בו 70 שנה ונמות.
אבאל'ה שבשמים ברא את העולם הזה בשביל להיטיב איתנו, עם בני האדם.
ואיך בעצם הוא מטיב איתנו?
הוא לא נותן לנו סתם מתנות בחינם, כי הוא יודע שוואלה, לאדם לא נעים כשעושים בשבילו הכל, והוא בכלל לא עושה כלום בעצמו.

ולכן, ה' נתן לנו את העולם הזה - כדי שנרגיש שאנחנו עובדים בשביל הטוב שה' רוצה לתת לנו בעולם הבא, ולא סתם פרזיטים שלא עושים כלום.

 זה כמו שלקבצנים ברחוב ממש לא נעים לשבת ולקבל כסף מאחרים.
אבל בינינו? זה נשמע שיא הכיף שאתה יושב וכולם מביאים לך כסף, בלי שתעשה כלום. לא?
אבל יש לנו בושה פנימית כשאנחנו מקבלים סתם מתנות חינם, ולא עושים כלום בשבילן. 
זה נקרא 'נהמא דכיסופא' = לחם בושה. 
הקבצן ברחוב אולי מקבל כסף, אבל הוא מעדיף לעבוד בשביל הכסף הזה, ולא לקבל סתם טובות.
אגב, לכן גם המעלה הגבוהה ביותר של הצדקה זה למצוא לאדם עבודה - כי ככה הוא מרוויח את הכסף שלו, ומרגיש טוב עם עצמו, ולא מרגיש שהוא סתם חי על חשבון אחרים. 

בעצם ה' יכל לשלוח אותנו ישר לעולם הבא, בלי שנצטרך לעבוד פה בעולם. 
אבל מה? ככה שיא הנתבייש, כי זה בעצם מתנה שבכלל לא עבדנו בשבילה. לא עשינו כלום בשביל להגיע לעולם הבא ככה.
ובגלל זה - ה' נתן לנו את העולם הזה. פה אנחנו יכולים לעבוד, ועל פי מה שנעשה בעולם הזה - נגיע לדרגה שלנו בעולם הבא.

ולכן - יעקב רצה להגיע כבר לעולם הזה. 
כי בעולם הזה הוא יוכל לעמול על התורה, וככה הוא לא יקבל מתנות 'סתם' -
אלא יקבל שכר על מה שהוא עשה ופעל.

~ לא לשכוח להקפיץ ~

אחים שלי!!
שיהיה מלא ב"הצלחה בשבת ארגון, תנצלו כל רגע, ותראו לקומונרית איזה שבט הכי גזעי!
אבל אל תשכחו שבשביל ליהנות מדברים טובים צריך לעבוד, הא?! 
שבע"ה תהיה שבת שלום ומבורכת לכל עמ"י!!

חורף, קר מאוד בחוץ. הגשם דופק על החלון.
אין יותר מתאים מלשבת עם כוס נס חם, להתכרבל בשמיכת הפוך,
וכמובן - סרט, לראות איזה סרט טוב שיחמם לנו קצת ת'לב הקר..

לא חשבתי שהמצב כ"כ גרוע, עד שבאחת הפעמים שהסעתי בחור אחד,
הוא אמר שהוא כ"כ עייף. הסתבר, שהוא מבלה את הלילות שלו בצפיית סרטים,
וכשבאה כבר שבת המלכה, אז באמת הוא מרגיש מנוחה. 25 שעות שינה -
חוץ משעות הסעודה - אלו הם חייו המכורים, כך לשיטתו.
"הלוואי. אם תוציא אותי מזה, אני"...

כולנו היינו מרחמים על אחד או אחת כזו. אבל אנחנו...?
שטויות, כולה סרט בשבוע. והנוהגים לחומרה כשיטת Hot VOD - סרט ביום.
לא מכורים. סתם נהנים לראות, מה קרה?! כולה סרט, מותר להנות בחיים.

הבעיה הגדולה היא, שאנחנו מכירים את הכותרת למעלה,
רק מהסיצנה שוולדמור מתקרב להארי פוטר "No, my scar". מהסרטים.
מהחיים שלנו? טופו טופו, משתדלים למעט ככל האפשר בצלקות.
אלא, שדורשי צלקות מסבירים, שהפסוק "ושרט לנפש" בא לרמוז לנו:
סרט, עושה צלקת לנפש. עוד סרט? עוד צלקת. עוד סרט? עוד צלקת.
ומתישהו שגדלים, אם מתבגרים בצורה טובה ולא נשארים לחיות בדמיון,
זה צף! ה-כ-ל צף. כל הדיבורים הכי גסים, כל התמונות הכי דוחות, כל הסיצנות -
שאם רק אלוהי-ם היה פה לראות אותך צופה בהם, היית מת במקום - הכל צף,
ברגעים הכי לא מתאימים - הם עולים לראש, מסתובבים שם כאילו זה הבית שלהם.
ואז, שכבר באמת התבגרנו ומאסנו בהם - אךך! ה צ ל ק ת...

אם פעם עוד היינו יכולים לדבר על 'סתם סרטים', ואז היו צריכים להסביר לי,
שגם אם זה סרט 'נקי', חבל על הזמן. המטרה שלו, היא ממש לא להעביר לך מסר.
היום - אין על מה לדבר. מה נראה? הארי פוטר 7...?! אז קודם כל זה לא לרמה
שלנו - ילחש יצר הרע - אנחנו כבר צריכים סרטים ל - 'מבוגרים בלבד'. מצד שני -
יגיד לנו יצר הטוב - אמרו שיש 'נשיקה' קטנה בהארי פוטר, וזה אסור הלכתית לראות.
נשיקה?! כ-ו-ל-ו, מה אתה דוס?! דווקא לא ראיתי 'גלגל ספייר' על הראש שלך..

בואו רק נשים את הדברים הכי ישיר על השולחן.
זה משחית, הורס, עוקר כל חלקה טובה בנפש. וכל הטענות המדומיינות
שכאילו זה לא נורא, כל אלה - לא יהיו איתנו ברגע שנתבגר ונבין כמה הרס שתלנו.
אז, שכל הסיצנות יעלו לראש ברגעים הכי הטהורים - בלימוד מול הגמרא הקדושה,
בשיחת נפש עם הבעל - אז, אף אחד לא יהיה שם לצידנו, להוציא את הזבל מהראש.
הרי לשתות מכוס מים מזוקיקים עם 'קצת' רעל - בחיים לא נשתה, אז להכניס
לנפש כוס רעל מלאה, כן נכניס..?! זו פשוט אכזריות לשמה, לא לרחם על הנפש שלנו.


מי שהיה פעם בסרטים - גם 'נקיים' וכל שכן מלוכלכים - ונגמל,
יודע ויכול לחתום לנו כמה טוב בלי הרצון הזה. פתאום כבר לא צריך כל פעם
שחוזרים מהישיבה או מהאולפנה להתיישב ולרבוץ מול המחשב כמה שעות.
אין, זה מדהים. פתאום לא רק שלא צריך לראות, אלא לא רוצים לראות.
רוצים לחיות. להפסיק לדמיין, ולהתחיל לחשוב קצת על עצמינו. כמה שזה מתוק.

"ושרט לנפש"...
שריטה עמוקה בתוך הנפש.
ו - צלקת, אי אפשר למחוק, ואפילו לא לשים מייקאפ על הלב.
בואו נרחם על עצמינו. נפסיק להרעיל, לטמא, לכסות, את הנשמה שלנו.


הצעד הראשון הוא - 'לשם יחוד', לפני כל תחילת סרט.
"לשם יחוד קודשא בריך הוא ושכינתיה, הנני באה 'לקיים' מצוות לא תעשה
של 'ושרט לנפש', ולהחדיר לעצמי עוד רעל לנשמה"...
תהי גיבורה. תגידי בפה מלא, תלחשי לעצמך! אל דאגה, אף אחד לא שומע.
עכשיו, בואו, נתחיל ת'סרט. פעם ראשונה עוד יהיה 'מתוק', אחרי ה - 'לשם יחוד'
השני כבר נרגיש קצת צביטה בלב, ואחרי כמה פעמים - כבר הידיעה שחדרה עמוק,
תתחיל 'לנזול' לכיוון הלב למלא אותו בהבנה והרגשה של "ושרט לנפש"...



אל תחיה בסרט,
יש ברירה אחרת.
אמר החכם.

יש, לנו יש ברירה אחרת.
זה לא עניין של דת, זה עניין של איכות חיים.


ואמנם מי שכרת לעצמו את היד לא יכול לצעוק 'אופס, טעות',
כלומר - יכול, אבל היד לא תחזור לעולם - אבל ה' בשמיים,
כל יכול, אפילו להחזיר לב לקדמותו בלי שהצלקות יפריעו.


חבר'ה שהיו 'שם' פעם, אותם אלה שכבר תפסו ת'חיים בידיים -
נשמח מאוד שתוסיפו מהנסיון שלכם, בבחינת 'אין חכם כבעל נסיון'.