ה' מעמיד אדם בניסיון שהוא יכול לעמוד בו-למה בסופו של דבר האדם נופל בו?

כי זה בדיוק הניסיון,אם האדם עומד בו או לא..אם הוא עמד,אשריו,אם לא,לא נורא,קמים וממשיכים הלאה!נופלים שוב?אז שוב,מנסים,עד שמצליחים."שבע יפול צדיק וקם".אבל זה שהוא לא מצליח זה תלוי בו.פשוט צריך לדעת שאם יש ניסיון,אז מוכרח שאפשרי לעמוד בו.מכאן והלאה זה בתלוי באדם..

אלה שלא קמים מהנפילה יקומו בע"ה,ואם לא בניסיון הבא,אז בהבא אחריו,רק אסור להתייאש.

לגבי השאלה השנייה,שאלת הידיעה והבחירה-אחת השאלות שא"א להסביר וא"א להבין.אבל צריך להבין שזה קיים.

האר"י הקדוש אומר:"במקום שיש בחירה,אין ידיעה.ובמקום שיש ידיעה אין בחירה".

אז איך זה ייתכן?

דמייני שאני מחזיק כאן מטבע,צד אחד ציור צד אחד המספר,כשהצד של הציור כלפייך.

אני שואל אותך:מה את רואה כאן?את תעני לי מטבע.ובסדר,מה את רואה?ציור.

איך זה יכול להיות?אני רואה מספר!אז מה,הציור לא קיים?המספר לא קיים?לא יכול להיות..שניהם קיימים.

שניהם קיימים,גם הידיעה וגם הבחירה.(במשל,אז נגיד הציור זה הבחירה,והמספר זה הידיעה,שניהם קיימים בו זמנית אבל אנחנו לא רואים את שניהם!)

הידיעה של ה',היא לא הידיעה שלנו.הידיעה שלו יכולה לכלול אפשרות של בחירה בתוך הידיעה.ושמעתי שאפשר להגיד,שכאשר ה' מעמיד אדם בניסיון,הוא מצמצם את עצמו עד כדי שהוא לא יודע מה יהיה,והאם האדם יעמוד בניסיון או לא.אז מה,ה' לא יודע?!ה' מצמצם את עצמו עד כדי אי ידיעה של מה יקרה כמו שה' מצמצם את עצמו בעוד דברים כשצריך.ושוב,זה דברים שצריך לדעת שפשוט א"א להבין.נאמר:"לית מחשבה תפיסא ביה כלל"-אין מחשבה יכולה לתפוס בו,אותו,כלל.בלתי אפשרי להבין,מה שכתבתי זה טיפה לסבר את האוזן..

לוידע אם עזרתי,מקווה שלפחות קצת.שכוייך על השאלות

כדי שאדם יקבל את הטוב בשלמות חייב שהוא יהיה סיבת הטוב של עצמו, כמו הבורא שהוא סיבת הטוב של עצמו והוא תכלית השלמות, והאדם צריך לדבוק בו ולהידמות לו. כדי שהוא יהיה סיבת הטוב של עצמו חייב שתהיה בחירה. ולכן צריך לתת בחירה לכל אחד בלי יוצא מן הכלל.

זה שה' יודע מראש מה כל אחד יבחר זה לא קשור, כי סיבת הידיעה בעבר היא המעשה בעתיד [כי ה' רואה את כל ציר הזמן בבת אחת], ולא ההיפך שהמעשה הוא תוצאה מהידיעה.

כבר כתב הרמח"ל בדרך ה' שה' נותן לאדם הרבה אופציות לתקן את עצמו [גלגולים וכדומה] באופן שאלו שלא יזכו בסוף לעולם הבא הם מועטים מאד.

מומלץ מאד לקרוא את הפרקים הנוגעים לתכלית הבריאה ולבחירה החופשית בספר דרך ה' לרמח"ל. שם הכל מוסבר היטב ובאריכות

הצלחה.

בס"ד

לא ממש הבנתי, אבל אני ינסה לקרא את הרמח"ל....

תודה בכול מקרה

ראשית - הנחות הבסיס לא מדויקות

"הכל צפוי" - יש "ידיעה" ברבדים מסוימים של "הכל"

ויש גם בחירה במקביל

איך זה כבר שאלה אחרת.

הכל צפוי - הכוונה באופן כללי שיש תכלית טובה

אבל

איך זה יקרה - זה בבחירה

וזה יקרה, בדרך טובה או רעה

הטובה תגיעה גם בדרך הרעה, בעיכובים.

זה היופי של ההשגחה שמביאה הכל לטובה.

זה אומר שדברים יתוקנו, אפילו בדרכים קשות

ואפילו רשעים גדולים יעברו מסלולי תיקון עם הזמן.

עולם הבא במובן של עולם הנשמות איננו התחנה הסופית.

יש תחיה ובאחרית הימים שלנו יש עולם הבא שהולך ובא

אם מישהו לא עמד בניסיון, כנראה זה לא היה ניסיון אבל מיד תעלה השאלה 'אז בשביל מה לנסות'?

ההנחה שהמושג 'ד' יודע הכל מראש' הוא כפשוטו, היא הנחה שגויה. ריבונו של עולם הוא מושג שלא מהעולם הזה, ולפיכך כל ניסיון לשפוט אותו בכלים של העולם הזה נידון לכישלון. לפיכך אני מאמין שבני אדם בהחלט יכולים 'לשבש' לריבונו של עולם תוכניות (במושגים שלנו), ויכולים 'לאכזב' אותו וכדו'.

הכוונה  כך, הרי הבורא הוא תכלית השלמות. ושלמותו היא מעצמו, זאת אומרת שאת חכמתו ונצחיותו וכו' הוא לא קיבל ממישהו אחר, ואם כן אם תכלית שלמות האדם היא להידמות לבורא ככל יכולתו, הרי שהוא צריך גם כן להיות במצב שהוא עצמו יהיה סיבת הטוב של עצמו, ולא יקבלנו ממישהו אחר [אפילו מהבורא עצמו]במתנת חינם, וזה יהיה על ידי שיעמול ויעמוד בנסיונות מול יצרו, ואז יקבל את העולם הבא כגמול למעשיו ויהיה סיבת הטוב של עצמו, ובזה הוא נדמה לבורא בתכלית האפשר. כל זה מבואר ברמח"ל בדרך ה' באורך.

מקווה שהובנתי יותר...

רק טוב

הערונת-לפעמים נדמה לנו שאם יש שאלה שאנחנו לא יודעים לענות עליה,
זה פוגם לנו באמונה ולכן צריך להפוך עולמות כדי למצוא תשובה.
אז זה לא ככה!אמונה פירושה להאמין במשו,.אני למשל לא יכול להאמין שהקיר הוא לבן,
כי אין פה מה להאמין!אני מסתכל ורואה שהוא לבן!
להאמין זה דווקא במה שיש עליו ספקות,שאני לא בטוח במאה אחוז בקיומו-
וזה מראה שאני 'לוקח את הסיכון' ומאמין בו.

כי אם כל דרכי הקב"ה היו פרוסות לפנינו,מה היתה הגדולה של המאמין בו ומקווה לישועתו?

אוסקר - תודה נראה לי שעכשו הבנתי.

סוג'וק ועזיה - תודה.

יפתח_ - בעקרון אני מסכמה. זה שאין לי תשובה לכול השאלות לא אמור לפגועה לי באמונה, אבל אם אני יכולה למצוא תשובה לחלק מהשאלות למה לא לחפש?!  

אני חייבת לציין לפני, שזו פשוט שאלה מדהימה, עם עומק.....

לדעתי התשובה היא כזאת : יכול להיות שהנפילה הייתה מאוד קשה, וגם אם פחות- האדם יכול היה לעמוד בנפילה, אבל הוא  בחר להישבר. אם האדם היה מתאמץ הוא היה עולה, ומגיע למקומות טובים מהנפילה, אבל, כמו שיש לכל אדם בחירה חופשית- גם לו הייתה, ונכון  שזה לא בא בקלות, ואני ח"ו לא שופטת אף אחד, וברור שצריך להתאמץ- אבל הוא בחר ליפול. יש משפט מאוד נכון, לדעתי שממש ממצה: "אדם לא בוחר בחיים עם מה להתמודד, הוא בוחר בחיים איך להתמודד". (בערך ככה)

                                                                    מקווה שעזרתי! והלוואי שלא נעמוד בנסיונות קשים......

צריך לשעו תתשובה גם על כוונות לא טובות בלב, לא על המעשה. על זה נאמר "על חטא שחטאנו לפניך בהרהור הלב". פשוט להצטער על הכוונה הרעה, לא על המעשה. ולחשוב שאם הייתי באותה סיטואציה היית ימסגירו למשטרה רק מטעמים טובים. זה נקרא חרטה. לחשוב שהייתי חזר לעבר ועושה אחרת

כי זה היה מוצדק (לא קראתי את הסיפור לפרטים)

והקו שלו, כל אחד והפסיקה שלו, כל אחד והדרך שלו, אפילו כל אחד והכת שלו, נמשיך לחיות עם ערב-רב (ובאלאגן) במנהגים ובהנהגות הדתיות. 

קודם כל כמו שנאמר כאן, שבת זה הזמן בדיוק בשביל סיטואציות כאלה של סיטואציות כמו שלך, 

בנוסף אני ממליץ לך גם סוג של לעשות 'מבחן' לעצמך האם יש זמנים ארוכים שאתה משתמש בטלפון\מחשב\טכנולוגיה כזו או אחרת והזמן הזה מתבזבז לשווא, הרבה פעמים קורה לנו בלי שאנחנו שמים לב וזה יכול להיות אחלה של זמן לעשות בו את הדברים שאנחנו באמת רוצים, בהצלחה  

אם ה' יתברך רואה שכשיש לך זמן אתה כן פותח ספר
ולא סתם מתבטל, ניצחת.

ספר נפלא לעובדי ה', אבל תובעני
זה לא ספר שקוראים בשבת לפני השנ"צ

קשה לקריאה?

או תובעני מבחינת עבודת השם? 

יכול להיות שרצו לעדן את הנוסח. כשהספורנו מביא את זה על תשובת האחים ליוסף "האלוקים מצא את עוון עבדיך" - הם לא מועמדים למוות, אבל המשמעות זהה. אנחנו יודעים שלא עשינו את מה שאתה מעליל עלינו ואתה רק אחד מהשליחים של הקב"ה להביא עלינו את הדין שמגיע לנו בין כך.

בהשראת המכילתא

"משה דברן את! אין לי שלוחין אין לי גדודים אין לי שרפים אין לי אופנים אין לי מלאכי שרת ואין לי גלגלי מרכבה שאשלח ואוציא את בני ממצרים שאתה אומר לי שלח נא ביד תשלח?"

"כך אמר יונה אלך בחוצה לארץ מקום שאין השכינה שורה ונגלית... אמר לו הקב"ה, יש לי שלוחין כיוצא בך שנאמר וה' הטיל רוח גדולה אל הים"

על שלל הלכותיה והרעיונות הפילוסופים שכרוכים בה.

אבל מי יקרא את זה?

בהנחה שהיית רציני , אז כוונתך בין היתר שמצצות מעקה קשורה לנושא ביטחון והשתדלות, השגחה?

אשמח לחידוד..

זה חיבור מאוד מעמיק ושיטתי על מדרש רבה + אגדות ירושלמי. לא כמו עץ יוסף או אפילו יפה מראה אלא יותר סגנון מהרש"א. או טוב יותר, כמו הפירושים הממש ממש ארוכים של מראה הפנים על אגדתות מסוימות.

או: ספר שיאגד את כל אגדתות ירושלמי (קיים כבר) אבל יביא את כל המפרשים הקלאסיים של הירושלמי (קורבן העדה / פני משה / רידב"ז כו'). אולי גם חיבור כזה שמביא רק אגדתות ירושלמי מקוריות שאין להן מקבילות במדרש רבה / בבלי.

ויום אחד הוא נתקל בפירוש 'תפארת ציון' מלפני מאה ומשהו שנה והתרשם ממנו מאוד

(יש בהיברובוקס את הכרך על מדרש רבה אסתר. אני לא מכיר את הפירוש בעצמי)

אכתוב ב"נ בהמשך

שומרת את השרשור

כמו ברכון רק של שחרית מקוצרת ליחיד (יחידה למען הדיוק).

לימים שהזמן דחוק. וגם זה יותר נוח (חוברת קטנטנה במקום סידור שצריך לדפדף).

ותכלס אולי גם למנחה (גם ככה קצר)

ממש בשביל הימים הלחוצים שיוצאים מהבית מוקדם ואין זמן בכלל בכלל.

ובנפרד בשביל הפרקטיות…

אגב, גם ככה יש מלא דברים שנשים לא אומרות, בטח בתפילת יחיד, גם כשזמנן בידן (תפילין, קורבנות…)

הרי יש הלכות על דילוגים ומה המינימום שכן חייב בשחרית וכו. אז כזה. מאוגד במשהו קטן כמו ברכון של כמה דפים (האלו בלי השירים החסידיים, שזה נטו ברכת המזון)

וגם אם אני לא טועה

מנחה, ראש חודש, חגים... 

פרשת השבוע לפי התלמוד הירושלמי

ידעו..

זכור לי במעורפל שיש התעסקות בזה בכתבי

האדמור מפיאסצנה היד..

הרבה מפיאסצנה מביא שם הרבה על עבודה עם דמיון ומסביר למה חשובה התלהבות זה די ארוך ועבודה תהליכית לא משהו שאני עכשיו יכתוב פה בדקה.

בחבד אגב יש הרבה דיבור על התלהבות מתוך התבוננות תוכלי למצוא אצל אדמור הזקן הרבה התבוננויות על זה

אז תחילת פרק כו בתניא מדבר על שמחה ועצבות..

אבל שוב זה קצת שונה..

שווה לעיין שם בכל מקרה😃

על שמחה ועצבות יש מלא!

אבל ספציפית על הנקודה של התהלבות פחות מצאתי..

תודה

ואמנם כבר ידעת, שהנרצה יותר בעבודת הבורא, יתברך שמו, הוא חפץ הלב ותשוקת הנשמה. והוא מה שדוד המלך מתהלל בחלקו הטוב ואומר (תהלים מב, ב): כאיל תערג על אפיקי מים כן נפשי תערוג אליך אלקים, צמאה נפשי לאלקים וגו'. (תהלים פד, ג): נכספה וגם כלתה נפשי לחצרות ה'. (תהלים סג, ב): צמאה לך נפשי כמה לך בשרי. ואולם האדם אשר אין החמדה הזאת לוהטת בו כראוי, עצה טובה היא לו שיזדרז ברצונו, כדי שימשך מזה שתולד בו החמדה בטבע, כי התנועה החיצונה מעוררת הפנימית, ובודאי שיותר מסורה בידו היא החיצונה מהפנימית.

אך אם ישתמש ממה שבידו, יקנה גם מה שאינו בידו בהמשך, כי תולד בו השמחה הפנימית והחפץ והחמדה מכח מה שהוא מתלהט בתנועתו ברצון. והוא מה שהיה הנביא אומר (הושע ו, ג): ונדעה נרדפה לדעת את ה', וכתוב (הושע יא, י): אחרי ה' ילכו כאריה ישאג.

בהצלחה!

לספור את העומר 49 יום