ב"ה
לפני כמה דקות, בשיחה אישית שאלו אותי אם הייתי בשבות עמי. עניתי שלא, אבל אני פצוע.
למה?
בחזרה משבת ישיבה מעולה שהייתה במעלה חבר (אגב, משרד החינוך מחייב לשם ממוגנים + מלוה נשק אחד לכל אוטובוס) שבדרום הר חברון, אל מול הנגב השומם והמדהים(!), שבו חיו דוד המלך, אברהם אבינו ולמעשה כל ההיסטוריה שם (ולא רק הציונות, כמו בשפלת החוף) ובשומרון - ולא בשאר המקומות שאנחנו חיים בהם היום.
בחזור, נפלתי כדקה הליכה מהישיבה, בגלל שקצת מיהרתי.
רק בבית גליתי שיש לי פצע ברגל, משהו לא רציני ממש - מה שנפצעים בגיל 3-4-6.
עכשיו אתם מבינים למה צריך ממוגן ירי כשחוזרים הביתה מאינשהו ??
היום בחזרה מהישיבה לוויתי שמיניסט, שאחותו חברה של אחותי (הזו שבמכללה עכשיו), והוא רצה לברר ממני כמה דברים בעקבות פרויקטים שלי שהראתי לו בצהרים.
הוא הלך איתי כי היה צריך להגיע לתחנה מרכזית, ואני ליוותי אותו.
חצינו שני רמזורים ירוקים מול תחנה מרכזית, ומהרנו כי הירוק הוא ל10 שניות, ובאמצע - נפלתי.
חבר'ה, לא מומלץ לאף אחד. שלוש שניות אחרי שנפלתי את מרים את הראש ורואה אדום.
חבר'ה, המכוניות נשארו במקום! והיה להם ירוק וארבע- חמש מכוניות מאחוריהן (זה כביש דו/תלת נתיבי)! כל הנהגים שמו לב!!!.
הוא עזר לי לקום, ואמדתי את הנזקים בפצע מעל העין ועיקום המשקפיים.
למזלי אני שומר על קשר טוב עם השומרים בתחנה המרכזית ואומר (-משתדל) להגיד להם שלום, אז הם הראו י איפה יש ברז ושטפתי את הפצע.
בבית גיליתי:
פנס מעל העין.
משקפים שרוטים ומעוקמים
שריטה משמאל למעלה
שפשופי עור בגב.
שטף דם פנימי ביד
שפשוף נפחויות קלות בראש.
וזה עוד לא כולל הפצע ברגל.
אז חבר'ה, מי שמפחד מיס"מ-
שילך כל יום הלוך-חזור מהישיבה. מובטח לו שהוא בן עולם הבא עם ייסורים של אהבה...
[במקרה שלי-
יש לי הרבה מה לתקן,
ולכן אני רחוק מייסורים של אהבה... יש גם ביטול תורה הרבה.. בע.]
בקיצור - פעם הבאה אני אבקש הסעה ממוגנת ירי עד הבית בשביל לא להפצע. אולי זה יהיה יעיל יותר
יצחק.
