|
הכותרת באחד העיתונים ביום ראשון האחרון, זעקה “לא זזים מהבית”. בתמונת ענק נראתה משפחה חרדית מתכננת את שבת קודש בבית אליו פלשו בישוב מודיעין עלית, יממה לאחר שחברת הבניה ‘חפציבה’ הכריזה על פשיטת רגל.
במבט ראשון זה היה נראה כתרגול לקראת איזה תוכנית התנתקות נוספת. שוב פעם אותם דתיים זועקים “לא זזים מהבית”. בתקשורת הויזואלית היה מפחיד הרבה יותר לראות מאות אנשים רצים עם מזוודות כדי לתפוס את רכושם שלא יילקחו מהם על ידי כונסי הנכסים. הפעם המנוסה לא הייתה מכוח חוק פינוי-פיצוי, אלא על ידי חברת ענק המתמחה בבניה בעיקר לציבור החרדי. החדשות הרעות הן, שלמעלה מ-1500 משפחות חרדיות שהשקיעו את כספן ורכושן, נמצאות כעת ללא קורת גג וכל רכושם בסכנה.
צר שאנו צריכים להתעסק בכך, אבל נחטא אם לא ניגע בנקודה הכואבת והרגישה הזאת, וכפי שפוסק הרמב”ם בהלכות תענית פרק א’ הלכה ג’ “אם לא יזעקו ולא יריעו, אלא יאמרו דבר זה ממנהג העולם אירע לנו, וצרה זו נקרה נקרית הרי זו דרך אכזריות, וגורמת להם להידבק במעשיהם הרעים, ותוסיף הצרה וצרות אחרות”.
הציבור החרדי, רובו ככולו, עמד מנגד בעת פשע הגירוש. אנו זוכרים היטב את הביטאונים המפלגתיים שמסבירים את עומק ההשקפה, כי לא נוגע לנו מה קורה להם, והם בכלל אשמים שמגרשים אותם, כי “מי אמר להם ללכת ולגור שם”. הדברים הללו מודפסים בדפי עיתונם, וההיסטוריה תשפוט את האמירות מסוג זה. הגדילה לעשות מפלגת ‘יהדות התורה והשבת’ שנכנסה לקואליציית הגירוש וסייעה לפשע הנורא בהיסטוריה.
מספר חודשים בלבד לאחר ההתנתקות, הקב”ה מדד במידה שווה. הסיפור הוא כזה: בישוב החרדי מודיעין עלית, נבנתה שכונת מגורים על ידי חברת 'חפציבה’. כשהשכונה כמעט הושלמה, הגישה תנועת ‘שלום עכשיו’ בג”צ כנגד חברת הבניה 'חפציבה’ שבנתה את הבתים על קרקע ערבית, כביכול. בג”צ עצר את הבניה ואסר על הדיירים להיכנס, וכך החל כדור השלג להתגלגל. אותם אלו שטענו בלהט מעל דפי עיתוני ההשקפה 'מי אמר לכם ללכת לשם’, נאלצו גם הם לראות שסדנא דארעא חד הוא, ו”דין קרית ספר ומודיעין עלית כדין נצרים ונווה דקלים”.
אותו בג”צ שעיכב את הכניסה, הביא למעשה לפשיטת רגל של החברה כולה ולמצב העגום בו נמצאים כרגע מאות משפחות.
מובן שאנו מזדהים עם כאבם האישי של כל משפחה שהפסידה את כספה, ואנו מקוים שהעסקנים יסייעו בידם להיחלץ ממצבם הקשה, אבל האם אנו יכולים להתעלם מהזיקה המקבילה לפשע ההתנתקות שנמשך עד לרגע זה ואין פוצה פה ומצפצף? כאשר אלפי משפחות נקרעו מבתיהם החוקיים, שנבנו בעמל רב, ונתונים בקראווילות במחנות מגורשים, ומצבם מתדרדר מיום ליום? גם הם זעקו בכו והתחננו והלכו לגדולי הרבנים במגזר החרדי וצעקו “אין לנו בית” אולם קולם לא נשמע.
אחי יוסף כבר אמרו "על אחינו אשר ראינו בצרת נפשו בהתחננו אלינו ולא שמענו על כן באה אלינו הצרה הזאת”. הרי בדיוק אותן זעקות שבר וסיסמאות ותמונות שרואים כעת, ראינו לפני שנתיים, אלא שאז היה זה המגזר החרדי שעמד אדיש לחלוטין. אפילו לעצרת הזעקה בכותל המערבי ימים ספורים לפני הגירוש, הם מיאנו מלהגיע (או אפילו לפרסם). האם נשכח שראש מועצת מודיעין עלית יעקב גוטרמן עמד והתגאה תחת כל כותרת שהוא הצליח להכניס את יהדות התורה לקואליציית שרון, ודווקא משם החלה ההתדרדרות בפרשת הדירות?!
פשע ההתנתקות לא הסתיים כל עוד אותם עקורים לא ישובו לבתיהם ורכושם שנגזל מהם ישוב אליהם בשלמות. עד אז אנו מקבלים משמיים איתותים פעם אחר פעם. ככה היה לפני שנה כאשר מאות אלפים נאלצו לנוס מבתיהם המגוננים. השנה נאלצו עשרות אלפים לעזוב את בתיהם בדרום ובשדרות, וכעת אלפי משפחות נמצאות ללא בית כשכספם על קרן הצבי. וכי אנו יכולים לומר מקרה נקרית הוא? האם לית דין ולית דיין?
כל מי שמתבונן בעיניים של אמונה, לא יכול להתעלם מהמציאות, ולהבין כי מאז אותו גירוש אכזרי ונתעב, בתים רבים אינם יציבים כתמול שלשום. הייתי מציע לנפגעי ‘חפציבה’ לסייר באתרי המגורשים שכבר שנתיים ימים מאוכלסים בקראוילות, ופתרון לא נראה באופק. גם אצלם שמענו את הסיסמא “יש פתרון לכל מתיישב”, מה שלא בדיוק התממש.
הציבור החרדי חייב להפנים שבעיית ההתנחלויות ומסירת שטחי ארץ הקודש לאויב, אינה בעיה של מגזר מסויים. זו בעיה שמקיפה את כל העם היושב בציון. מה יעשו מחר אלפי משפחות חרדיות אילו חלילה הקטיושות והטילים מאיזור עזה יגיעו לאשדוד וקרית גת?
הציבור החרדי - ובראשם הרבנים - חייבים להיות נושאי דגל המאבק נגד מסירת שטחים לאויב, כי בנפשנו הוא. מי שהשקפתו האידיאולוגית עדיין תקועה אי שם וסוברת שניתן למסור שטחים כי ההלכה “אינה שייכת לענייננו” כפי שהתבטאו בעבר, משלמים כיום את המחיר.
"הרוב נגד גירוש”
כשראיתי את הכותרת הזו, חשבתי לרגע קט שיש סוף סוף שינוי כיוון חיובי. הידיעה הזאת הסבה לי עונג, ואמרתי לעצמי, ‘הנה סוף סוף גם הם מבינים מה המשמעות של הגירוש’. כותרת המשנה סיפרה ש”רוב בכנסת נגד גירוש”. 63 חברי כנסת חתמו על עצומה הקוראת שלא לגרש...” אבל אז הגיעה הקטע הרלוונטי “את פליטי דרפור”!...
את מתנחלי יהודה ושומרון הם מוכנים לגרש בצורה השפלה ביותר; לאלו מדרפור יש לובי מצויין ב”כנסת ישראל”. האם לפליטי גוש קטיף כבר השיבו את הגזילה שנגזלה מהם, את המינימום שנלקח מהם בכח הזרוע ע”י קלגסים שטופי שנאה שעברו הכשרה פסיכולוגית לגרש אנשים מביתם?
כבר קבעו חז”ל "המתאכזר על הרחמנים מרחם על האכזרים”.
הפגיעה בעיר האבות
כואב ועצוב לראות את ההתלהבות והאמביציה של השלטון לפנות עוד בית יהודי בחברון. זה הפך למשימה הלאומית שלהם - כאילו שבכל המקומות שומרים על חוק וסדר; כאילו שבתוך הקו הירוק אין פלישות של בדואים וערבים וחריגות בניה.
ההחלטה על גירוש שתי משפחות מבתיהן בחברון, התקבלה ביום טבח תרפ”ט ח”י באב. עוד פרס לרוצחי אבותינו, בדיוק כפי שהרבי דיבר על הענקת פרס לרוצחים מתרפ”ט, בכך שלא מאפשרים ליהודים להתיישב בחברון, וזה קורה בימינו אנו.
זו התשובה לסדרת הכשלונות וחוסר האימון המשווע של הציבור במוסדות המדינה. הדבר היחיד בה המדינה נוחלת נצחונות מזהירים, הוא בגירוש יהודים מבתיהם. ואת זה הם לא מוכנים לפספס. אם אי אפשר לטפל במשגרי הקאסמים ובבעיות הביטחון החמורות, מטפלים במתנחלים שנהפכו לשק החבטות הלאומי.
כל אותם שנטפלים ליהודי חברון ומנסים לערער על זכותנו בעיר האבות, לא ינוקו, וייזכרו לדראון עולם על מעשיהם. עם ישראל והישוב היהודי בחברון יישרדו הרבה אחרי שמארץ ישראל ייעלם אותו שלטון, כשם שנעלמו מכאן הבריטים והשלטון הטורקי.
על אף שהבאנו זאת בעבר, אפשר לחזור ולצטט שוב את מכתבו המדהים של הרבי למר שרון, בו הוא מנתח באופן מדויק ונבואי ממש, את בעית המנהיגות, על כך שכאשר יהיה בחברון סכסוך בין יהודים לשאינם יהודים, הרי שהממשלה תעמוד לצד האינם יהודים:
. . ובודאי ידוע גם למר על דבר מעמד של המתנחלים ומצבם שם, שלא רחוק הוא ממצב אסירים וכו’. וההסברה גם כן, כנזכר למעלה, מבוססת על ‘הצדק והיושר’, והבסיס המשותף לכל תופעות אלו הוא - מה יאמר העולם ‘הגדול’ וכו’ וכו’. וכפי שדברנו בעת ביקורו של מר כאן.
ולדוגמא, באם - היו לא תהיה - יהיה סכסוך בין נער ישראלי ונער ערבי בחברון, וכיון ששם רבו הנערים הערבים על בני ישראל אפשר שהיו לא תהיה יספוג הנער הישראלי מכות וכו’; לצד מי, לפי דעת מר, תעמוד המשטרה הישראלית הצבאית הנמצא במקום? |
>
