שתיהייה שבת מלא בקדושה,שמחה ויראת שמיים!!בקיצר אחלה של שבת..!!שנזכה לישועות ונקמות במהרה בימינו!!

שבת של שימחה וקדושה!

כולם אומרים אותו דברר

                                                   

? מה ניסגר איתך?!

בעע איזה באסה אני לא בבית שבתתתתתת...

שבת קדושה שנזכה לקחת מקדושתה של שבת איתנו ויהיה כוחות גם להמשך השבוע... (אהה זה ברכה של אחותי הגדולה!!! אחותי??? טוב נו...)

שיו ויש לך רכבת לכול הדרך?

זאת הבעיה... יש לי מעכו עד אשקלון.
וזה לא מגיע לגדרה..

ואני צריכ ה טרמפים לרכבת.. קיצור, מסובך..

שונאת שקוראים לי דברים כאלה..

פעם היה מבצע של משו נראה לי לקולנוע ועד שהלכתי כבר נגמר הזמן של זה!!!

ועד שזה נודע לי- זה נגמר..
טוב, מימילא לא הייתי הולכת=]

או שאני לא מדברת על אותו דבר.
כרטיס תלמיד זה לא עד גיל 18?

יש את הכרטסיות נוער- ואז זה עד גיל 18 אני חושבת.
כרטיס תלמיד- נועד ללנסיעות שמחירם ברגיל מעל 25 או 24 ש"ח. הנסיעה לבית שלי- מעל 40 ש"ח...=]

באוטובוסים שאני נוסעת לדוג' לירושלים שנסיעה רגילה נראה לי עולה 36. אז יש אפשרות של תלמיד/נוער וזה איזה 10 שקל פחות. (וזה עד גיל 18) זה נקרא כרטיסיה? לא נראה לי..

שאגד עושה. כמו של הרכבת. עם תמונת פספורט וכל זה. וכשאת קונה כקטיס, את מראה ת'תעודה..

http://ariel.tz4.com/

ניצול זמן


שלב א' - מראים לחניכים שעון שעומד על השעה 12 וליד זה שמים גם קופסא שבתוכה יש הפתעה (אפשר את הצ'ופרים) וכדי להשיג את ההפתעה יש להם 2 אפשרויות: או לחכות יממה עד שהשעה תגיע ל-12 או שנותנים להם משימות ואחרי כל משימה שהם עושים הם מתקדמים עוד שעה וכך בסוף הם מגיעים להפתעה מהר יותר. כמובן שהם יבחרו באפשרות השניה.

שלב ב' - מציגים את הסיפור עם הפרופסור, האבנים והחול. (נספח 1)

שלב ג' - מקריאים 2 קטעים: "אני שוכב לי על הגב" ומכתבו של יוני נתניהו. (נספח 2) - כיצד כל אחת מהדמויות רואה את הזמן? - האם לזמן יש חשיבות? - עם מי אתם הכי מזדהים? השיר מייצג את היגשה הפסיבית לזמן. הזמן שולט בי טוב לי עם זה. ואילו מכתבו של יוני נתניהו הוא בדיוק ההפך הגמור. אני שולט בזמן ומנצל אותו עד תומו.

שלב ד' - מקראים את הקטע על ערך הזמן. (נספח 3)

סיכום - כאשר יושבים ומחכים שמשהו יקרה - הרבה פעמים מפספסים או של אקורה כלום, או שקורה בצורה לא מושלמת, אך אם מנצלים כל רגע לעשייה, משיגים הכי הרבה ומגיעים לתוצאות. לזמן יש ערך ומשמעות אם לא ניצוק לתוכו את המשמעות. בתקופה של החופש הגדול יש בידינו 2 אפשרויות או לקום מתי שרוצים וכל שאר היום לא לעשות כלום, או לקום מסודר ולקבוע עיתים לתפילה, ללימוד וגם לעשות כיף.


--------------------------------------------------------------------------------


נספח 1 -
יום אחד הוזמן מרצה בדימוס מבית הספר למנהל ציבורי בצרפת לשאת הרצאה על הנושא "תכנון זמן יעיל" בפני קבוצה של 15 מנהלים בכירים בחברות הגדולות ביותר בארה"ב. ההרצאה היתה אחת מתוך חמש ביום עיון שאורגן במיוחד עבורם. למרצה הוקצתה רק שעה אחת כדי "להעביר את החומר". בעומדו לפני חברי קבוצת האליטה המנהלית הזו- שהיו מוכנים לרשום כל מילה שתצא מפיו של המומחה המפורסם העביר המרצה הזקן את מבטו עליהם, אחד אחד, באיטיות, ולאחר מכן אמר: "אנו עומדים לערוך ניסוי". מתחת לשולחן שהפריד בינו לבין מאזיניו הוציא המרצה מיכל זכוכית גדול והניחו בעדינות לפניו. אחר כך הוציא מתחת לשולחן כתריסר אבנים, כל אחת בגודל של כדור טניס, והניחן בעדינות, אחת אחת בתוך המיכל. כאשר התמלא המיכל לגמרי ולא ניתן היה להוסיף עוד אבן אחת, הרים המרצה את מבטו באיטיות אל תלמידיו ושאל: "האם מלא המיכל?" כולם השיבו "אכן". המרצה המתין מספר שניות והוסיף "האומנם?"
ואז שוב התכופף והוציא מתחת לשולחן כלי מלא אבני חצץ. בקפדנות שפך את החצץ מעל לאבנים וניער מעט את המיכל. אבני החצץ הסתננו בין האבנים הגדולות עד שירדו לתחתית המיכל. שוב הרים את מבטו המרצה הזקן אל הקהל ושאל: "האם מלא המיכל?" עתה התחילו להבין מאזיניו המבריקים את כוונתו. ואחד מהם השיב "כנראה שלא"! "נכון" ענה המרצה הזקן. חזר והתכופף והפעם הוציא מתחת לשולחן סיר מלא בחול. בתשומת לב שפך את החול אל תוך המיכל. החול מילא את החלל בין האבנים הגדולות לבין החצץ. פעם נוספת שאל המרצה את תלמידיו: "האם מלא המיכל?" הפעם ללא היסוס ובמקהלה השיבו התלמידים המחוננים "לא!" "נכון" השיב להם המרצה הזקן.
וכמו שציפו התלמידים רבי היוקרה והעוצמה, הוא נטל את כד המים שעמד על השולחן ומילא בהם את המיכל עד לשפתו. המרצה הרים את מבטו לקהל ושאל "איזו אמת גדולה יכולים אנו ללמוד מניסוי זה?" בחושבו על נושא ההרצאה השיב אחד הנועזים והזריזים שבין המאזינים: "אנו למדים שכלל שהיומן שלנו נראה לנו גדוש בהתחיבויות, אם באמת מתאמצים תמיד ניתן להוסיף עוד פגישות ועוד מטלות. "לא" השיב המרצה הזקן. "לא זה. האמת הגדולה שמוכיח לנו הניסוי היא זו : אם לא מכניסים למיכל קודם כל את האבנים הגדולות, לעולם לא נוכל להכניס את כולן אחר כך". דממה השתררה באולם, כאשר כל אחד מנסה לתפוס את מלוא המשמעות של דברי המרצה. הזקן התבונן בשומעיו ואמר: "מהן האבנים הגדולות בחייכם? בריאותכם? המשפחה? ידידכם? הגשמת חלומותיכם! לעשות מה שאתם באמת אוהבים? להלחם למען מטרה נעלה! להינפש? לקחת זמן לעצמכם, משהו אחר?" "מה שחיבים לזכור הוא שחשוב ביותר להכניס קודם את האבנים הגדולות בחיינו, כי אם לא נעשה זאת, אנו עלולים לפספס את החיים. אם ניתן עדיפות לדברים הקטנים (החצץ, החול) יתמלאו החיים בדברים הקטנים ולא ישאר די מהזמן היקר שלנו כדי להשיג את הדברים החשובים באמת בחיים. משום כך לעולם אל תשכחו לשאלות את עצמכם את השאלה: מהן האבנים הגדולות בחיי? וכאשר תזהו אותן, תכניסו אותן ראשונות במיכל (החיים) שלכם". בהנפת יד ידידותית בירך המרצה הקשיש את מאזיניו ויצא באטיות מן האולם.

נספח 2 -

אני שוכב לי על הגב
מביט על התקרה
רואה כיצד חולפים ימי
בבטלה גמורה
אני ושכב לי על הגב
חושב חולם הוזה
והחיים יפים
ממש כמו מחזה

בלי להיות או לא להיות
אני פשוט ישנו
בלי שום דבר אשר כדאי
למות למענו
בלי תקוה ובלי יאוש
אני פשוט צופה
כמו תייר על העולם
והוא כל-כך יפה.

רינה,
את כבר כמעט בת שש עשרה, האם מסוגלת את להאמין שחיית כבר כמעט רבע מכל תקופת חייך? לחרק, החי רק ימים מועטים, נדמה ודאי שהוא חי תקופת זמן עצומה. אולי מסיבה נדמה לנו שיש לנו עוד נצח שלם של חיים. האגם אינו חי לעולם ועליו לנצל כמידת יכולתו את תקופת חייו. עליו להשתדל ולמצות אותם עד תומם. כיצד למצות אותם איני יכול לומר לך. אילו הייתי יודע בבירור הרי שמחצית מחידת החיים היתה נפתרת, אני רק יודע שאיני רוצה רוצה להגיע לגיל מסויים להסתכל סביבי ולגלות פתאום שלא יצרתי דבר. שאני ככול שאר בני האדם, בני האדם שאצים ורצים כמו חרקים אצוא ושוב ולעולם אינם עושים דבר. חוזרים על שגרת חייהם ויורדים אלי קבר בהשאירם צאצאים שרק יחזרו אל ה"לא כלומיות" שלהם עצמם. ... כל רגע ורגע מורכב משניות וחלקיקים עוד יות קטנים, וכל חלקיק - אסור שיחלוף לשווא. אני חייב להרגיש שלא רק ברגע מותי אוכל להגיש דו"ח על התקופה שחייתי, אלא שבכל דקה ודקה מחיי אהיה מוכן להתייצב בפני עצמי ולומר - כך וכך עשיתי.
(ממכתבי יוני נתניהו)

נספח 3 -

תאר לעצמך, שיש בנק המזכה אותך בכל בוקר בסכום של 86,400 ¤.
היתרה אינה עוברת מיום ליום.
בכל לילה, כל סכום שלא הוצאת במשך היום נמחק.
מה היית עושה? מוציא כל שקל כמובן.

לכל אחד מאתנו בנק שכזה.
שם הבנק : ז מ ן.

בכל בוקר אנו מזוכים ב- 86,400 שניות. בכל לילה מה שלא נוצל לטובה, הולך לאיבוד. היתרה אינה עוברת ליום שלמחרת. אין אוברדרפט. בכל יום, נפתח החשבון מחדש. בכל לילה, מה שנותר נמחק. אם לא השתמשתם במה שהיה בחשבון - ההפסד כולו שלכם. אי אפשר לחזור אחורה. גם אי אפשר למשוך כנגד המחר. מוכרחים לחיות בהווה, על חשבון הזמן שניתן לנו בכל יום.

השקיעו את זמנכם, על מנת להשיג ממנו את מירב הבריאות, האושר וההצלחה בעתיד. השעון מתקתק, נצלו את הזמן, היום!

על מנת להבין מהו ערכה של שנה אחת - שאלו תלמיד שנשאר כיתה.
על מנת להבין מהו ערכו של חודש אחד - שאלו אמא שילדה פג.
על מנת להבין מהו ערכו של שבוע אחד - שאלו עורך של עיתון שבועי.
על מנת להבין מהו ערכה של שעה אחת - שאלו אוהבים המחכים לפגישה.
על מנת להבין מהו ערכה של דקה אחת - שאלו את האדם שפספס רכבת.
על מנת להבין מהו ערכה של שניה אחת - שאלו את האדם שניצל מתאונת דרכים.
על מנת להבין מהו ערכה של אלפית השניה - שאלו את הספורטאי שזכה במדליית כסף.

תבינו מהו ערכו של כל רגע ותוקירו אותו יותר, אם חלקתם אותו עם אדם מיוחד, אדם יקר. זכרו שהזמן אינו ממתין לשום אדם.

האתמול הוא היסטוריה.

המחר אינו ידוע.

היום הוא מתנה. אולי בגלל זה באנגלית קוראים לזמן ההווה: Present.

בהצלחה!

חח כאילו עם 2 הקטעים...

אם יש למישו עוד רעיון אני ישמח!

תמשיל להם מש: תארו לכם שכל יום מכניסים לך לחשבון בנק שלך 84,000 שקל ואם תוך יום אתה לא מנצל את הכסף אז הכסף נמחק מהחשבוןוהכסף לא יחזור לעולם, ותשאל אותם מה הם היו עושים עם הכסף. ואחרי זה תסביר להם כך:ביום יש 84,000 שניות ואם לא תנצלו אותם אז הם פשוט יאבדו וילכו לאיבוד

בשביל להעריך שעה בחיים תשאלו בן אדם שפספס טיסה לחו"ל

בשביל להעריך דקה תשאלו בן אדם שפספס את האוטובוס

בשביל להעריך שניה תשאלו אדם שניצל מתאונת דרכים

בשביל להעריך מייא תשאלו אצן בתחרות ריצה


בקשה

מה ללכת לשם ולהפציץ את הטרקטורים או משהו כזה.זה לא אפשרי וגם להפפעיל לחץ בממשלה...אין לנו מישהו שיעשה את זה....אז..

שם עלינו??

פה אנחנו רק נעלה הצעות שבמילא לא יעזרו אז חבל..

אם תהיה קבוצה של אנשים שיאבקו על זה ויהיה לזה הד ציבורי לפחות יקימו במקום בית כנסת נורמלי בהשוואה למנזר ולמסגד

שלמרות כל פשעי מפלגתו,לזכותו יאמר שהוא דאג לקבר יוסף ולמגורשים. נראה לי שכדאי מאד לפנות אליו גם בעניין הזה.

דוקא סידרה ממש יפה!!

אבל:
א. זה ידוע
ב. מן הסתם זה מפוצץ
ג. עדיף גם מסלול לטיול ג'יפים

מים, בלי מראות מיותרים [רק חרדים באים לשם], ובירושליים, :
זה בריכה כזאת, עם כל מיני בתים עתיקים, אתה הולך בדרך עפר... זה מסלול מאוד קצר, אבל בכללי זה מקום שיא היפה....

בעניים עצומות (בלי להעליב זה ב'מת חרוש)
אני חשבתי על עין קלט (עין פרת) אבל גם זה חרוש באיזשהוא מובן!!

אתה יכול להתקשר לבית ספר שדה עפרה: 02-9975516

שם תקבל מידע על איזה מסלולים שאתה רוצה באזור ירושליים,

יש גם מסלול שתברר פרטים גם בטל': דרך בורמה... זה מסלול לג'יפים, תברר עליו פרטים

עשיתי אותו פעמיים, מתוכם פעם אחת עם המשפחה שלי.
זה באמת אחלה רעיון.

או המעיינות ליד מוצא... אם אתה רוצה קצת יותר רחוק אז עין לימון זה מקום מטורף...
וחוצמזה, תמיד אפשר להסתכל בספר מעיינות בהר. הוא די ממצה את כל המעיינות באזור...

ואני ידוע בתור חובב טבע מושבע!!!

בטיילת ארמון הנציב, תחנת הרוח, הרובע היהודי, בעיר דוד,
בגן הורדים, בארבעת בתי הכנסת הספרדיים וכמובן בכותל!!!!
וכו' וכו'....

תסכל בספר שאמרתי לך. בטוח זה כתוב שם...

מקום נהדר אם בערך 30ברכות מים אז ככה מגיעים נוסעים בטרמפ או באוטובוס לישוב ביתר עלית יורדים בכניסה לביתר הולכים ברגל לכוון צור הדסה או בטרמפ עד חניון אוטובוס ענק פונים שמאלה אחרי החניון ימינה ואז יורדים לכביש בין ביתר לגבעה ממול כרבע שעה הליכה הכביש יורד בוואדי בסוף הירידה יש פניה ימינה בדרך עפר עוברים ליד כמה בתים של ג'וקים מסוג ישמעל באמת שלא צריך לפחד ואז מגיעים לכביש שמוביל מהכפר לוואדי ממשיכים בכביש עד שמגיעים לברכה שמצאה חן בעיניכם מתוך כל הברכות אם תשאלו אפשר גם דרך הכפר אם רכב ממשיכים פשוט ישר אחרי החניון את הצבא יגידו לכם לקחת נשק או לא ללכת בכלל

מקום נהדר אם בערך 30ברכות מים אז ככה מגיעים נוסעים בטרמפ או באוטובוס לישוב ביתר עלית יורדים בכניסה לביתר הולכים ברגל לכוון צור הדסה או בטרמפ עד חניון אוטובוס ענק פונים שמאלה אחרי החניון ימינה ואז יורדים לכביש בין ביתר לגבעה ממול כרבע שעה הליכה הכביש יורד בוואדי בסוף הירידה יש פניה ימינה בדרך עפר עוברים ליד כמה בתים של ג'וקים מסוג ישמעל באמת שלא צריך לפחד ואז מגיעים לכביש שמוביל מהכפר לוואדי ממשיכים בכביש עד שמגיעים לברכה שמצאה חן בעיניכם מתוך כל הברכות אם תשאלו אפשר גם דרך הכפר אם רכב ממשיכים פשוט ישר אחרי החניון את הצבא יגידו לכם לקחת נשק או לא ללכת בכלל

יפה..

זה אומר משו?

ואז גיליתי שאני מכירה את זה חחחח

ברוך דיין אמת: נפטר גאב"ד נאראל זצוקל"ה
נצחו אראלים את המצוקים. אתמול (רביעי) בשעות הצהרים נפטר בבית החולים איכילוב בתל אביב, זקן האדמו"רים ושריד אחרון לרבני גליציה, הרה"צ חיים מאיר יחיאל שפירא זצוקל"ה, הוא גאב"ד נאראל. בשבת האחרונה אושפז, ומצבו התדרדר בימים האחרונים והפך לקריטי. הלוויתו הערב מבית מדרשו בבני ברק, ולאחר מכן מביהמ"ד הגדול דחסידי בעלזא בירושלים.
מבית החולים איכילוב הגיעה הידיעה המצערת על פטירתו של גאב"ד נאראל, זקן האדמו"רים – הרב חיים מאיר יחיאל שפירא זצוקל"ה. בפטירתו היה קרוב לגיל מאה, והוא נפטר לאחר שבשבת האחרונה אושפז בשל בעיות במעיים. הגאב"ד זצ"ל, היה שריד אחרון לרבני גליציה, בנו של הגה"ק רבי דב בעריש זצ"ל נכד הרב יעקב נאראלער זצ"ל. הוא נולד ב-כ' אלול תרס"ז וכבר בימי בחורתו מונה לרב בעיירה נאראל, זאת לאחר שאביו נפטר. בזמן המלחמה שהה בסיביר, עד לסיומה, ולאחר מכן הגיע לאנטווערפן שבבלגיה ובהמשך לשכונת פלטבוש בארה"ב. בשנת תש"ל, הגיע לעיר בני ברק, שם קבע את בית מדרשו ברחוב רש"י. במהלך חייו נחשב לאחד האנשים הקרובים ביותר להרה"ק רבי אהרן מבעלזא זצ"ל וכן ליבלחט"א כ"ק האדמו"ר מבעלזא שליט"א. בחגים ובמועדים מיוחדים היה נוהג להסתופף בצילו. כאמור בשבת האחרונה אושפז בבית החולים בבני ברק, ולאחר מכן הועבר לבית החולים איכילוב, כשבמהלך השבוע האחרון שוהים לצידו בני משפחתו. אתמול בשעות הצהרים, השיב את נשמתו.

מה שאני הבנתי ממה שכתוב- שזה מדבר על כל המקומות הקדושים.
אבל גרמת לי להבין אחרת עשיו=]

ובאמת הכוונה לירושלים.

וזה באמת בעיה, עוד אחד מהדברים שהמנשלה מבטיחה ולא מקיימת.

אולי כי לא הקפדנו על חוק יסוד בתורה: "והורשתם את יושבי הארץ מפניכם": והורשתם - וגרשתם; רש"י.