פורום בראש צעיר (עמוד 208)

יום אחד בתחילת שנות התשעים לקח העתונאי האמריקאי אדווין בלק את הוריו לבקור במוזיאון השואה בוושינגטון. ליד הכניסה למוזיאון נתקל בלק במוצג שעורר את תשומת לבו - מכונה מוזרה ומשוכללת עשויה מתכת ובקליט עליה התנוסס הסמל המסחר המפורסם של חברת המחשבים הגדולה בעולם - אי. בי. אם. (IBM). בכתובית הקצרה שנלוותה למוצג נכתב כי זוהי מכונת הוֹלֶרִית', אביו הקדמון של המחשב המודרני ומכונת החישוב המתקדמת ביותר שהיתה קיימת בעולם בשנות השלשים. בשנת 1933 נעזר השלטון הנאצי במכונה זו כדי לבצע מרשם אוכלוסין מקיף שבו נערך לראשונה רשום מדוקדק של האוכלוסיה היהודית בגרמניה, צעד ראשון לקראת השמדתם השיטתית והמחושבת.
ההסבר היבש לא סיפק את סקרנותו של בלק. כבן להורים נצולי שואה הוא הרבה לקרוא ספרים ומחקרים על תולדות השואה אך מעולם לא שמע על הקשר בין חברת י.ב.מ. לגרמניה הנאצית. האם הסתכמו הקשרים הללו בבצוע מרשם האוכלוסין הזה ותו לא, או שהיה להם גם המשך? האם ידעו בכירי חברת המחשבים הענקית היושבים בניו יורק איזה שמוש יעשו הלקוחות הנאצים במידע המפורט שסיפקו להם? ומה קרה בהמשך, כאשר הרשת הנאצית התרחבה והקיפה לא רק את יהודי גרמניה אלא את יהודי היבשת כולה. האם גם אז בקשו בברלין להסתייע בנסיון הטכני הרב שצברה חברת המחשבים האמריקאית?
השאלות המציקות הללו הצטרפו לשורה ארוכה של שאלות שמאז ומעולם הטרידו את בלק, שאלות שספרות השואה הרגילה לא סיפקה להן תשובות המניחות את הדעת. הוא ידע, למשל, שהנאצים ימ''ש לא הסתפקו ברדיפת היהודים הגלויים אלא ניהלו מצוד אובססיבי אחרי כל מי שבעורקיו היה דם יהודי למחצה לשליש ולרביע, כולל כאלו שאבות אבותיהם הוטבלו לנצרות לפני שנים רבות. לשם כך היה על השלטונות לרכז ולהצליב מידע מאלפי מקורות שונים שהיו פזורים בכל חלקי גרמניה ובהמשך בכל רחבי אירופה – פנקסי קהילות יהודיות, רישומי כנסיות, ארכיבים ממשלתיים של ארצות רבות. מי ביצע את עבודת המיון וההצלבה המפרכת הזו שהקיפה עשרות מליוני שמות?
בהמשך, כאשר הרייך השלישי פתח במלחמתו הכלכלית נגד העם היהודי, נערך רשום מדוקדק ומעקב מסודר אחר מליוני פריטי הרכוש, חפצי אומנות, חשבונות בנק ושאר דברי ערך שנשדדו מידי היהודים. סכומים חושבו בדייקנות ודו''חות מסודרים הוגשו לשלטון המרכזי בברלין. מי השליט סדר בכמויות האינפורמציה האדירות הללו?
ולבסוף, כאשר רכבות המות שעטו מכל קצות היבשות היה צורך בגורם מרכזי שיתאם וינהל את מערכת התחבורה הענקית והמסועפת שהובילה את היהודים אל מותם, לעתים בקצב מחריד של 12,000 נפש ליום. קודם למלחמה נדרשו עד שבועים של הכנה כדי לזַמֵן קרונות וקטרים אל יעדם, אולם עתה נעשו הדבר תוך שעות בודדות ובתזמון כה מדויק עד שהנרצחים הובלו ללא כל עכוב מקרונות הרכבת היישר לתאי הגזים הממתינים. האם לכל זה הספיק חוש הסדר הגרמני הידוע לשמצה או שהיה גורם נוסף שהעניק להם סיוע טכני חיוני?
בלק ידע כי לכל החישובים המורכבים הללו נדרש מחשב. אבל בשנות השלשים והארבעים טרם הומצא המחשב. תחת זאת היתה מכונה בשם 'הולרית' דגם 405', מכונת חישוב חשמלית שהיתה מסוגלת לבצע מליון ורבע חישובים תוך 40 שעות, הישג דמיוני במושגי אותם הימים. רק חברה אחת בעולם יצרה מכונות הולרית' – חברת י.ב.מ. מאז הקמתה התגאתה חברת המחשבים האמריקאית ביכולתה לזהות את צרכי לקוחותיה ולספק להם פתרונות טכניים המותאמים לצורכיהם.
חשד מחריד החל להתגנב למוחו של אדווין בלק: האם יתכן שבמסגרת המגעים העסקיים עם גרמניה הנאצית ספקה חברת י.ב.מ. פתרונות טכניים גם לצורך בצוע הפתרון הסופי?...

לא ידעו, לא שמעו

נסיונו של בלק לחשוף את הספור המלא שמאחורי מכונת ההולרית' הבודדת הנצבת בשערי מוזיאון השואה בוושינגטון נתקל במחסום אטום. בהנהלת המוזיאון לא ידעו להוסיף פרטים מעבר לנוסח הקצר שהופיע בכתובית והציעו לו לפנות ישירות לדובר חברת י.ב.מ. הדובר סרב לשתף פעולה בנמוק מקורי: ''אנחנו חברה שעוסקת בטכנולוגיה, לא בהסטוריה'', אמר. בקשה לעיין במסמכי החברה מתקופת מלחמת העולם השניה נדחתה אף היא על הסף. המסמכים לא נשמרו, טען הדובר. לאיש אין מושג היכן הם נמצאים.
בלק ידע שהחברה משקרת. כעתונאי שהתמחה בחשיפת פרשיות שחיתות של חברות ענק הוא ידע שבחברה רכוזית וכוחנית כמו יב''מ שום פיסת ניר אינה הולכת לאבוד. הכל גנוז אי שם, אבל מטעמים השמורים עימה העדיפה החברה שהמידע ישאר קבור לנצח. למה? מהו הסוד האפל אותו בקשה להסתיר?
פניה להסטוריונים ולחוקרי שואה לא הניבה תוצאות. גם הם לא ידעו דבר. בספרות השואה הוא מצא רק אזכורים ספורים לחברת י.ב.מ.
כאן המקום להזכיר שה'פתרון הסופי' אותו תכננו הנאצים ימ''ש עבור העם היהודי, נועד היה להיות גם פתרון חשאי. איש לא היה אמור לדעת מה עלה בגורל היהודים שנשלחו מזרחה. משום כך בחדשי המלחמה האחרונים השקיעו הנאצים מאמצים אדירים בטשטוש עקבותיהם, מאמצים שלרוב הוכתרו בהצלחה. ארכיונים נשרפו, תיקים הושמדו ואף המבנים הפיזיים עצמם פוצצו ונקברו תחת תילי עפר בנסיון למחוק את הסימנים המפלילים. בגלל פעולת ההסוואה הזו נותר חלקם של גורמים שונים שסייעו ברצח היהודים עלום במשך שנים רבות. נדרשה אפוא עבודת נמלים של ממש כדי לחשוף את חלקה של י.ב.מ בתקופה אפילה זו.
בהדרגה התחוור לו שאת התשובות יקבל רק אם יגלה אותם בכחות עצמו. ''במשך השנים הבטחתי לעצמי שבאחד הימים אמצא את התשובה לשאלה: כמה ''פתרונות'' סיפקה י.ב.מ. לגרמניה הנאצית? ועד כמה היתה החברה מוכנה ללכת כדי לממש את הפתרונות הללו''?, כותב בלק בהקדמתו למחקרו המסעיר 'יב''מ והשואה' בו נחשפה לראשונה הפרשיה האפלה. הרמזים היו מפוזרים בכל חלקי אירופה אבל מישהו היה צריך להרכיב את הפזל. הנקודות היו מפוזרות בכל מקום, היה צריך רק לחבר ביניהם.
בשנת 1998 הוא החליט שהרגע הנכון הגיע. הוא גייס צוות של עשרות חוקרים, מתרגמים ומתנדבים והחל לסרוק מעל 50 ארכיונים מכל רחבי העולם, בהם כאלו שהיו סגורים עד לאחרונה בפני הצבור. מתוכם הוא ליקט 20,000 מסמכים רלוונטים, חלקם לא תורגמו או נחקרו מעולם. מאות ספרי זכרונות וכתבי עת טכניים, פרסומים נאציים, גזירים מצהיבים מעתונות התקופה וצלומים נדירים נערמו על הרצפה ב'בייסמנט' שלו. לעתים עמדו לרשותו שלל בדלי מידע זעירים, שם, או כתובת סתומים שנראו בתחילה חסרי משמעות עד שהתברר שהם החוליה החסרה הנחוצה כדי שחלק מהתמונה המורכבת תפול למקומה.
פריצת דרך חשובה נרשמה כאשר בארכיון מעופש אי שם מצא ספר טלפונים מצהיב של... מחנה ההשמדה אושויץ. באמצעות מעקב אחר שלוחות הטלפון שהופיעו בספר גילו החוקרים לראשונה כי לא הרחק ממחנה ההשמדה הידוע לשמצה פעל משרד ממוחשב של י.ב.מ. שבו רוכז ועובד כל המידע הנחוץ לתפעולו של בית חרושת מודרני למות. מליוני פיסות מידע רוכזו כאן בטבלאות ברורות ומסודרות באופן מצמרר: הספק, קיבולת, קצב תמותה, מנת הקלוריות המדויקת הנחוצה להרעבה הדרגתית של אדם. הכל בחישובים סטטיסטיים מדויקים כפי שחושבו באמצעות המכונות החשמליות המהירות של חברת י.ב.מ..
לאט לאט החלה התמונה האמיתית להתגלות במלוא כיעורה, התמונה שחברת י.ב.מ. בקשה להסתיר מעיני העולם.

בשורות טובות לי.ב.מ.

את מכונת ההולרית' הראשונה המציא בשנת 1884 מהגר גרמני בשם הרמן הולרית'. היתה זו מכונת חישוב מכנית, פרימיטיבית מאד במושגים שלנו, אבל יעילה להפליא במושגי הימים ההם.
בשנת 1914 נמכרה החברה לתומס ווטסון, שולית קצבים שהיה בעל מרץ בלתי נלאה. תחת שרביטו של ווטסון הפכה החברה לחברת המחשבים הגדולה בעולם, בעלת מונופול מוחלט בתחום המיכון המשרדי.
בתחילת שנות העשרים שינה ווטסון את שמה של החברה ל – IBM – ''החברה הבינלאומית למכונות עסקיות''. הוא הקדיש את חייו לשתי מטרות: לשכלל את המכונה ולמצא לה ישומים רבים ככל האפשר. לאורך שנות העשרים והשלשים נפוץ השמוש בהולרית' בתחומים בהם קיים צורך בעבוד מהיר של כמויות מידע גדולות: מנהול לוחות זמנים של רכבות ועד עריכת מרשמי אוכלוסין מסובכים.
י.ב.מ. נהנתה ממונופול מוחלט בשוק המחשבים, ממשלות הסכימו להצטרף לרשימת ההמתנה שנמשכה שנה ולעתים אף יותר כדי לזכות באחת מהמכונות היקרות שהחברה יצרה. אף אחד אחר לא יצר אותן. כך אירע בסוף שנות השלשים פנו שליטי גרמניה הנאצית לווטסון ובקשו את עזרתו בפתוח אפליקציה חדשה ומקורית למכונת החישוב שלו: לארגן את חסולו השיטתי והמסודר של העם היהודי.
הדברים לא נאמרו בצורה מפורשת עד כדי כך, אבל לווטסון היו די והותר הזדמנויות כדי להבין במה דברים אמורים. זה לא הטריד אותו במיוחד. אלפי מסמכים שנחשפו מלמדים על דיונים ערים שהתקיימו במשרדי י.ב.מ. בשאלה כיצד למצות את מלוא הפוטנציאל של השוק הגרמני, אבל מעולם לא התקיים דיון על המשמעות המוסרית של הסיוע לרייך השלישי. היה זה שתוף פעולה פורה מאין כמוהו לשני הצדדים: חברת י.ב.מ. גרפה לכיסה סכומי עתק ובתמורה זכו הנאצים לאוטומציה של כל תהליך רדיפת היהודים – מזיהוי ראשוני והחרמת הרכוש וכלה בגרוש ובהשמדה.
החל מעלייתו של היטלר לשלטון הפכה גרמניה הנאצית ללקוח הגדול ביותר של י.ב.מ. מחוץ לגבולות ארה''ב. החברה האמריקאית פעלה בגרמניה באמצעות חברת בת מקומית שנקראה 'דויטשה הולרית' משינן גסלשאפט' או בקצור 'דֶהוֹמַג'. למעשה זו היתה חברת קש שהתנהלה היישר ממשרדי י.ב.מ. בניו יורק. ווטסון גילה מעורבות אישית בכל הנעשה בסניף הגרמני של החברה שלו ואף הקפיד לבקר במקום באופן אישי פעמים בשנה. לא היתה הוראה גדולה כקטנה שלא התקבלה ללא אשורו המפורש.
כאן המקום להוסיף עוד פרט חשוב המוסיף נופך רב משמעות לפרשה: י.ב.מ. מעולם לא מכרה את מכונות החישוב שהיא בנתה - היא רק השכירה אותן. זה היה המודל העסקי שלה בארה''ב וגם בתחומי הרייך. פירושו של דבר שאחת לחדש ולעתים בתדירות גבוה יותר, היה טכנאי מטעם החברה מגיע לתחזק ולטפל במכונות החישוב בכל מקום שנמצאו, אפילו בסמוך, או בתוך מחנות הרכוז וההשמדה. כמו כן כל ציוד העזר שנדרש לתפעול המכונות: חלקי חלוף, סרטי דיו ובמיוחד מליוני כרטיסי ניקוב שתוכננו במיוחד על ידי מומחי י.ב.מ עבור צרכיהם של הנאצים, כל אלו סופקו בצורה בלעדית על ידי חברת י.ב.מ. הקשר בין החברה לבין הלקוחות הנאצים לא היה אפוא ענין חד פעמי או סדרה של מפגשים עסקיים קצרים, אלא מעורבות רצופה ועמוקה שכללה הכרת המערכת לפרטיה.
בשנת 1937 הוזמן ווטסון לברלין כאורח כבוד בכנס תעשיינים בינלאומי תחת הכותרת 'שלום עולמי באמצעות סחר עולמי'. היתה זו כותרת צינית מאין כמותה. תוך זמן קצר היה ווטסון עתיד לגרוף רווחים בקנה מידה דמיוני מעסקי מלחמה. באותו מעמד קבל ווטסון מידי היטלר את עיטור הנשר והצלב, העיטור החשוב ביותר שניתן היה להעניק בגרמניה לנתין זר. נראה שהפיהרר הבין היטב את חשיבות תרומתה של חברת י.ב.מ להצלחתו של הרייך השלישי.

המגעים נמשכו גם במלחמה

בספטמבר 1939 פרצה מלחמת העולם השניה. זה היה גם אחד החדשים הרווחיים ביותר שידעה י.ב.מ מעודה. הצורך כדי להשתלט ולבזוז את פולין ביעילות יצר בקוש למספר רב של מכונות חישוב.
תומס ווטסון הזדרז להקים חברת בת חדשה שתפעל בשטחי פולין הכבושה וקרא לה על שמו 'חברת ווטסון למכונות עסקיות'. סוכנים אחוזי תזזית של י.ב.מ התרוצצו בכל רחבי אירופה כדי להשיג חומרי גלם, ליצר את מליוני כרטיסי הניקוב שהוזנו למכונות ההולרית' ולתחזק את המכונות עצמן. ברחוב מורנרשטרסה מספר 24 בעיר קרקוב הוקם מרכז סטטיסטי ענק של חברת הולרית' שבו הועסקו מעל 500 עובדים בהפעלת עשרות מכונות חישוב. מכאן נשלח המידע ישירות לברלין. כאן גם נעשו כל החישובים שאפשרו לנאצים להרעיב בשיטתיות את היהודים, למדוד גודלם של גטאות ולמיין אותם למחנות עבודה, או השמדה.
כותרות העתונים זעקו כי היטלר מתכנן להשמיד את יהודי פולין, אבל הדבר היחיד שקראו במשרדי י.ב.מ היו דיווחי ההכנסות החדשיות והללו היו טובים מאי פעם. שנת 1939 הסתיימה בגידול של 100 אחוז ברווחי החברה כאשר מחצית מעליה זו נרשמת במחצית השניה של השנה בד בבד עם הכבוש הגרמני של פולין. עסקיה של י.ב.מ פרחו עד אמצע שנת 1941 כאשר הצטרפה ארה''ב למלחמה והחברה נאלצה לנתק את מגעיה עם מדינות אויב. אולם נתוק המגע לא ניתק את הקשר. מרכז י.ב.מ בניו יורק המשיך לשמור על קשר עם סניפיו בפולין וביתר הארצות הכבושות באמצעות המשרד שפעל בשוויץ הנייטרלית.
ווטסון הציג את עצמו כפטריוט אמריקאי גדול וכזה הוא מוצג עד היום בפרסומים הרשמים של י.ב.מ. הוא החזיר ברוב טקס את העיטור שהעניק לו היטלר ורתם את משאבי היצור האדירים של החברה שבבעלותו לטובת מאמץ המלחמה האמריקאי. בינתים מעל 2,000 מכונות החישוב שלו שהגיעו לכל חלקי אירופה הכבושה זמזמו וטרטרו, עיבדו והצליבו אינפורמציה, מבצעים מליוני חישובים לדקה כדי שמכונת ההשמדה תפעל ללא תקלה, מוודאים שאף יהודי לא יוכל להמלט מהגורל המר המזומן לו.

מספרי המות

מכונות הולרית' אפשרו לנאצים לבצע מעקב מדוקדק אחר פרטיו האישיים של כל אחד ממליוני בני האדם שעברו במחנות הכפיה וההשמדה. כל אסיר שהגיע לאושויץ קבל מספר י.ב.מ. אופייני שהורכב מחמש ספרות. כאן נולדו המספרים הידועים לשמצה שקועקעו בזרועות האסירים.
המספר היה חלק ממערכת יעודית של כרטיסים מנוקבים שי.ב.מ. פתחה במיוחד לצורך מעקב אחר אסירים במחנות רכוז נאציים. כרטיס ההולרית' של כל אסיר ליווה אותו מעבודה אחת לשניה בעוד המערכת עוקבת אחריו, בודקת את מידת זמינותו לעבודה ומעבירה את המידע לתיקית האסירים המרכזית שהוחזקה במחלקה DII, מחלקת המינהל הכלכלי של האס.אס. שפקחה על כל עובדי הכפיה. אחרי שהכרטיס הוזן דרך הציוד של י.ב.מ הוטבעה עליו חותמת גדולה: ''הולרית' ארפאסט'' (''נרשם במערכת הולרית'').
כמו בכל מפעל תעשיה מודרני היו מספרי קוד קבועים לשלבים שונים של תהליך ההשמדה. קוד אסיר 8 היה יהודי, קוד 11 היה צועני. קוד מחנה 001 היה אושויץ, קוד 002 היה בוכנוולד. קוד מצב 5 היה ''הוצא להורג לפי פקודה''. קוד 6 היו תאי הגזים.
כמעט בכל מחנה רכוז פעלה מכונת הולרית', בדרך כלל במשרד מיוחד שנקרא המשרד לחלוקת עבודה. בחלק מהמחנות כמו דאכאו וסטורקוב הותקנו עד עשרים מכונות מיון, חישוב והדפסה של י.ב.מ. באחרות הופעלו מכשירי ניקוב בלבד כאשר העבוד נעשה במיקום מרכזי. המכונות המשיכו להיות בבעלות י.ב.מ. טכנאי החברה הגיעו מידי חדש, גם לתוככי מחנות הרכוז, כדי לתחזק את המכונות.
תנועת הרכבות לאושויץ נוהלה מתוך מרכז י.ב.מ מאובטח במיוחד שפעל ברחוב פאביה 22 בקרקוב. מליוני כרטיסי הניקוב שנדרשו לנאציים בפולין סופקו בלעדית על ידי י.ב.מ בין היתר באמצעות בית דפוס שפעל ברחוב רימרסקי מספר 6, בדיוק מול שערי גטו וורשה. המשרדים הראשיים של י.ב.מ בפולין פעלו ברחב קרויז 24 בווארשה.

ביזנס זה ביזנס

אחרי שארה''ב הצטרפה למלחמה בסוף 1941 הלאימו הנאצים את הסניף הגרמני של י.ב.מ. אך לא פירקו אותו. החברה המשיכה להתנהל בשלמותה תחת פקוחו של אפוטרופוס, הכספים שהרויחה הועברו לחשבונות מיוחדים בהם נשמרו עד סיום המלחמה. כך קרה שזמן קצר אחרי המלחמה פעלה י.ב.מ במרץ כדי לתבוע תשלום מלא על פעולתם של מכונות ההולרת' במחנות הרכוז. החברה גם שילמה לעובדיה בונוסים גבוהים שהתבססו על נפח מכירות גבוה למשטר הנאצי.
''חשוב להדגיש שגם אלמלי המעורבות של טכנולוגיית י.ב.מ. היתה השואה יכולה להתרחש'', מסכם בלק את ממצאי תחקירו. ''אולם פעולת ההשמדה בהיקף מהיר ושיטתי כפי שאירעו חייבו טכנולוגיה מתקדמת שרק י.ב.מ היתה מסוגלת לספק''.
לראשי חברת י.ב.מ, הוא אומר, לא היה כל אינטרס בהשמדת היהודים או בהצלחת תכניתו השטנית של היטלר. הם לא היו אנטישמים, אבל מבחינתם ביזנס זה ביזנס ושואת יהודי אירופה היתה בסך הכל הזדמנות עסקית נוספת, לא שונה במהותה מכל הזדמנות אחרת.
בעקבות הלחץ הצבורי שנוצר כתוצאה ממחקרו של בלק נאותה י.ב.מ לחשוף לצבור כעשרת אלפים מסמכים מתקופת השואה. ''רק עשירית ממה שיש באמת'', טוען בלק. ויש גם את סוגית הפצוי הכספי. אחרי הכל, י.ב.מ קבלה הון תמורת בצוע עבודות חישוב עבור הנאצים, רק הוגן שחלק מזה יגיע לידי קרבנותיהם. אבל החברה הודיעה כי בשום אופן לא תשלם פצויים ישירים לנצולי שואה, לכל היותר היא תסכים להשתתף בקרן משותפת של חברות שסייעו לגרמנים בתקופת מלחמת העולם השניה.
ואכן בטקס צנוע שנערך במשרדי הקרן לפצוי קרבנות השואה, תרם נציג י.ב.מ המחאה על סך 3 מליון דולר לנציג הנצולים. בכך, מבחינתו, באה הפרשה לסופה הטוב. אחרי הכל, ביזנס זה ביזנס.