בס"ד
דבר תורה נקודתי
בפרשת השבוע אנו קוראים על דיני עיר מקלט. אדם שרצח נפש בשוגג, גולה לעיר מקלט. בעיר המקלט יושב הרוצח השוגג, לומד תורה מהלויים ושוהה שם עד עת פטירתו של הכהן הגדול. מדהים ומרתק לראות את השקפת היהדות על דרך שיקומו של השוגג, ועל ההבדל התהומי בינה לבין דרך הטיפול המצויה בימנו. כיום, פושע "קטן" נכנס לבית כלא על חטאו, שם הוא מתהלך בין פושעים גדולים, לומד הוא ממעלליהם ומרוע מעשיהם, נתקל הוא בגרועים שבבני האדם ומתחבר אליהם. למעשה – לעיתים הפושע יוצא גרוע מכפי שהוא נכנס.
לעומת זאת, מחנכת אותנו התורה לראייה גבוהה הרבה יותר. התורה מבינה כי אדם זה אינו פושע. הוא אומנם שגה וטעה, אך במהותו – אדם טוב הוא, יהודי צדיק החפץ לעשות אמת וישר. לאחר נפילתו, שולחת התורה את האדם לעיר המקלט. בעיר מיוחדת זו לומד האדם את תורת התשובה, יושב הוא בין לווים ותלמידי חכמים וזוכה הוא לינוק מתורתם.
במקום זה הוא יושב ומתבונן במעשיו, בוחן הוא את עצמו אל מול הלויים, בודק הוא את הבבואה הנשקפת לו במראה שהם מציבים בפניו, ומחליט להשתנות.
לקח חשוב מאין כמותו למדים אנו מסוגיית ערי המקלט. לומדים אנו על היחס הנכון לטעויותינו שלנו, על ההתייחסות הראויה לנפילותיהם של הסובבים אותנו, ועל דרכה של תורה בפתרונם.
שבת שלום!
דבר תורה מעמיק
קוראים אנו השבת את פרשת מסעי. נפגשים אנו בפרשה המסיימת את חומש במדבר וצועדת במעלה לקראת הכניסה לארץ. בתחילת הפרשה התורה מונה לנו את המסעות שעברו בני ישראל מרגע צאתם ממצרים, ועד ערבות מואב – שערי ארץ ישראל. מ"ב מסעות עברו בני ישראל עד שהגיעו לשערי הארץ המובטחת.
כשקוראים את המסעות שעברו בני ישראל, עולה באופן טבעי השאלה מדוע התורה מזכירה את כל המקומות שעם ישראל שכן בהם? אירועים רבים התרחשו בארבעים שנות השהות במדבר, ובכל זאת – התורה כותבת לנו אך ורק את הדברים הנצרכים לדורות, אם כן, מה המטרה באזכור כל המקומות שעברו בהם? שאלה נוספת המתעוררת בקריאת הפסוקים היא על הצורה בה התורה מכנה את המסעות. בתורה כתוב: "ויכתוב משה את מוצאיהם למסעיהם על פי ה', ואלה מסעיהם למוצאיהם". צריך להבין לשם מה נאמר פעם אחת "מוצאיהם למסעיהם" ופעם שנייה "מסעיהם למוצאיהם", ומה הסיבה שמוזכרים שני ביטוים אלו גם יחד.
ישנם שני סוגים של מסעות. יש מסע הנעשה בשביל לצאת מהמקום ממנו אתה מגיע, מטרת מסע זה הינו להרחיק לכת. המסע עצמו אינו חשוב, אולם היציאה חשובה. לעומתו, ישנו מסע הנעשה לשם ההליכה – אדם המטייל אינו חפץ להגיע בהכרח למקום מסוים, אין הוא בורח ולא מתחבא, הוא נהנה מעצם ההליכה.
יציאת מצרים וההליכה במדבר הייתה משולבת משני מסעות אלו גם יחד. מצד אחד – יצאו בני ישראל ממצרים, ומצד שני – היה טעם ומשמעות לכל שלב ושלב בדרך שהם עברו, המסע עצמו היה חשוב והכרחי.
כלל גדול מלמדים אותנו חכמנו זיכרונם לברכה: "אין אדם עומד על דעת רבו עד ארבעים שנה". 40 שנה הוא הזמן שהתורה מגדירה בתור התקופה שלוקחת לתלמיד להפנים ולהבין את כוונתו של רבו. במשך ארבעים שנה הסתובבו בני ישראל במדבר, ארבעים שנים של גלות נוראה ואיומה, מקום נחש שרף ועקרב. שנות נדודים כואבות של מלחמות ואכזבות, עליות ונפילות, חטאים והצלחות. תקופה ארוכה הסתובב עם ה' במדבר הגדול והנורא, והכין את עצמו.
בני ישראל הכינו את עצמם לשנות הגלות הארוכות, הם למדו כיצד עליהם להתנהג בשעות משבר וקושי, בזמנים של נזיפה ומרחק מבורא עולם, בעיתות של מלחמות והפסדים, כישלונות ומגיפות. ארבעים שנות ההליכה במדבר היוו הכשרה לגלות הארוכה של עם ישראל, גלות בית ראשון וגלות בית שני. כאב רחמן המקדים רפואה למכה - הקדים הקדוש ברוך הוא את מ"ב המסעות כהכנה לגלות.
יתר על כן, מסעות אלו הינם הכשרה למסעות השונים העוברים על כל אדם ואדם בדרכו. חכמי תורת הקבלה לימדו אותנו כי על כל יהודי ויהודיה עוברים מ"ב מסעות בחייהם הפרטיים. לכל אדם ואדם ישנם מ"ב שלבים שעליו לעבור במשך ימי חייו, ישנו מסע מוגדר וקבוע אשר עליו לצעוד בו, צעד אחד צעד, עד נקודת הסיום. אותם מ"ב מסעות שעברו בני ישראל במדבר היוו הכנה אף למסעות הפרטיים שלנו. למקומות בהם אנו נופלים, ולרגעים בהם אנו מצליחים. לנקודות העצירה ולשלבי ההתקדמות – לכל אותם חלקים המרכיבים את חיינו.
המסעות שחוו בני ישראל אכן היו "מסע למוצא" – מטרת המסע הייתה לצאת ממצרים, אולם בד בבד זו הייתה "מוצא למסע" – היציאה עצמה נעשתה לצורך המסע, בכדי לחוות, להבין ולהפנים את המסרים שקנינו לנו במדבר. ישנה חשיבות אדירה גם בציון המקומות עצמם, כל מקום ומקום מהווה התגברות נוספת, כל מסע מעיד על התקדמות בתהליך, על צעד נוסף לקראת נקודת הסיום. יש את המסע עצמו, החייב להיעשות, וקיים גם כל חלק וחלק - כל פטר ופרט ממנו שהוא נצרך והכרחי.
כשאדם מביט בצורה כזו על חייו, הם מקבלים משמעות אחרת. כשאנו מבינים שכל מקרה ומאורע שעבר עלינו בחיים תוכנן מראש ע"י בורא עולם, האב הרחמן. כשאנו זוכים ומעמיקים בנקודה זו שכל מה שחווינו והתנסינו – הכול נעשה לטובתנו, לפתע פתאום החיים כולם נראים אחרת לחלוטין. מבט זה מאיר באור מלטף את המסעות השונים שעברנו ושנעבור במשך חיינו – החלקים היפים שבהם, ואלה שפחות כאלה.
נזכור וננצור את הלקחים שאנו לומדים מפרשת מסעי. את הלמידה כיצד להתנהג בעת קושי, איך להתנהל בשעות משבר, איך לא להתגאות בהצלחות מסחררות – למדנו במ"ב המסעות. מסעות שאומנם הוציאו אותנו ממצרים, אך נתנו לנו הרבה יותר מאשר את ההגעה לארץ ישראל.
שבת שלום!
דברי התורה מעוצבים ומסוגננים:
דברי התורה השבוע לעילוי נשמת אמיתי בן ענת חנה,תהילה בת חיה ואלעזר בן שמחה. ולהבדיל - לרפואת אברהם יוסף בן שרה בלומה ואהרון חיים בן יוכבד
האם מותר שיהיה חברות קרובה מאד בנים בנות
