באחד הפורומים באתר כיפה נתקלתי בהודעה שאשקר אם אומר שגרמה לי לקפוץ משמחה ההפך הגמור הוא הנכון...

זה נושא שלי אישית מעלה דמעות בעיניי´ם ואני מפרסמת אותו פה (ברשות הכותב כמובן) כדי בעז"ה לגרום ולו במעט להתעוררות ושינוי בעז"ה..

• למה יש כ"כ הרבה ביני"שי בלאי?
אין לי איפה להוריד את המועקה אלא בפורום הזה (שהאמת שסביר שאף אחד לא יקרא את ההודעה הזו).
מישהו מכיר ביני"ש בדימוס (יעני שהיום הוא לא בישיבה) שלא המשיך להיות רב/ דיין/ ר"מ, שעובד בעבודה נורמלית ועדיין שומר על יראת שמים כפי שהיתה בו בישיבה?
פשוט רוב החבר´ה האלו שאני מכיר הם ממש לא מתנהגים, חושבים או פועלים כמו שהם חשבו או רצו בישיבה שהם יהיו מחוץ לישיבה. רוב של 99%.
אני לא מתכוון שכמו בישיבה גם היום הוא לומד 17 שעות תורה ביממה או שכל מחשבותיו ורעיונותיו קשורים לעבודת ה´. אני מתכוון שהוא מנסה לקבוע עתים לתורה, שהוא מקפיד על לשה"ר, לא להיות דתי לייט או בלאי וכל מיני דברים שהם ברורים מאליהם לביני"שים בישיבות ואיפשהו הם נעלמים בגילאי הבורגנות המתקדמת שלהם...
ולמה כל זה?
כי אני מכיר כ"כ הרבה הסדרניקים בדימוס שממש לא נראה כי הישיבה באה אל גרונם... כפי ששאלתי מישהו בפליאה רבתי: באמת?! אתה למדת בישיבה? והוא עונה לי: בטח. למדתי 5 שנים (הסדר). ולפני שהתחלתי את התואר הייתי לומד לבד בבית 5-8 שעות תורה ביום. אני מתחקר אותו והוא עונה ש"היום ודאי שאין לי זמן לזה... אני לפעמים עובר על פסקי דין עד 1 בלילה." והוא מאשר בסופו של דבר שהוא ל-א ל-ו-מ-ד ת-ו-ר-ה ב-כ-ל-ל ! ! !. הוא גם רוקד מעורב (בחתונות), מדבר על כלכלה בשבת, וכל שאר דברים שהוא התחנך בישיבה שלא לעשות אותם והיום הם זורמים אצלו באופן טבעי. חפיפניקיות לשמה.
עוד דוג´ (מיני רבות) של ביני"שיות נעורים שלא מתבטאת בחיי האדם העובד: חתונה שהחבר´ה לשעבר מהישיבה מגיעים, ראש הישיבה מקדש, כולם מתלהבים. ולמרבה הפלא (לפחות שלי) בסוף החתונה יש ריקודים מעורבים...
זה פשוט די קרה הערב והעלה לי את הסעיף. אני יושב ליד השולחן וחושב מחשבות אובדניות: מה, כשהוא היה בשיעור א´ הוא חשב שזה לגיטימי לרקוד מעורב (ברקע "יום שישי את יודעת או ווה...")?
הוא לא מרגיש שזה מראה על קצת צביעות בינו לעצמו שהוא מדבר גבוהה גבוהה ולא חי ככה (הלהקה שקודם שרה על מראה כהן צורחת "מעלה מעלה מעלה- עם כל השירים והחלומות...")?
לזה התכוון ראש הישיבה שלו בשיעורי קדושה/ הכנה לחיים/ לא יודע איך קוראים לזה ("כל הילדים קופצים רוקדים" ועוד ביני"שים לשעבר מצטרפים יחד עם נשותיהם כסויות הראש לריקוד)?
אני היחיד שלא מבין איך מתנדנדים כמו לולב בתפילה ואח"כ רוקדים במעגל "בוא נרקוד עד אור הבוקר"?
אין לי דבר נגד השיר "ילדה סוכר" אבל במעגל מעורב? מה נסגר?
בכל אופן, אני יושב לי במקומי בזמן שרבים וטובים רוקדים להם בלי שום מניעה או בלבול ואני לא מבין בשביל מה חבר´ה לומדים בישיבות אם אח"כ יבואו הטענות "בחיים זה לא כמו בישיבה- אתה תראה", או "בחיים האמיתיים- אי אפשר להקפיד על הכל", או "כן אני יודע שזה לא בדיוק כמו שצריך אבל כבר עברתי את התקופה של הישיבה...", "חכה עד שאתה תסיים את הישיבה ותראה בעצמך". בינתיים הוסיפו כמה שירי קודש (עדיין רוקדים ונוגעים בנים ובנות, רובם מבוגרים, אך ביניהם גם ביני"שים לשעבר): אילו יהודי היה יודע כמה ה´ אוהב אותו (נשמע לי סוריאליסטי), "אשר ברא ששון ושמחה" וכו´ וכו´ וכו´.
בסוף נמאס לי ואני מוצא טרמפ הביתה בלי לחכות לשבע ברכות כי הצביעות מאוד מעצבנת אותי.
אני לא מנסה לשפוט מי שנופל וחוטא חד פעמית, או מאבד שליטה או משהו בסגנון, אבל כשמדובר על דברים מודעים, מתוכננים מראש, התנהלות חיים שבאופן מודע היא מחפפת איפה שקשה או שזה סתם נחמד לראות טלויזיה כי לא הכל שם כ"כ נורא.
אז ביני"שים יקרים, כתבתי קצת מקצת ממה שהתעצבנתי- איך כל כך, אבל כל כך, הרבה ביני"שים מסיימים 5 עד 6-7 שנים בישיבה כשהם ספצים בגמרא, מומחים לתנ"ך וגאונים ברמב"ם, ועדיין הכל הוא בסה"כ ידע שלא משפיע עליהם להדרדר ולחתוך מההלכה מכאן ומכאן כפי שהחברה המזרוחניקית חיה?
אני בטוח שגם כל אלו שפעם למדו בישיבה והיום נכנסים לברכה מעורבת ("אני במילא לא רואה בלי משקפיים"...) לא חשבו במשמר ביום חמישי שלהם זה יכול לקרות...





**ד"א:למרות שהכותב מדבר על ביי´נישים יותר לעניות דעתי זה ראי מעולה להסתכל בו על כל החברה שלנו "הדתית לאומית". אני לא רוצה חס ושלום להישמע כ"כ פסימית באמת שאני מודעת לכך שיש התקדמות ויש התחזקות וב"ה מצבנו הרבה יותר טוב משנים עברו בחלק מהדברים..אבל למרות הכל זה לא אמור להיות רק חלק...


שנזכה לביאת משיח צדקנו במהרה ותחזינה עינינו בשוב ה´ לציון ברחמים!!!!

ב"ה צחקן, טיוש.