שרשור חדש
צריך לשנות את השם של הפורוםCoeur

ל-

"בראש סרוט"

הלא כן?

מה רע לך?עינב
איך גולשים לפורום דרך הפלאפון (של חברת פלאפון)?דב
דרך הכתובת הזאת-ברוריה מהגוש
WWW.INN.CO.IL/WAP
אבל שים לב קודם לעלויות....לידור
נכון, וגם סתם ככה..ברוריה מהגוש
בשביל מה להכנס מפלא?!
זה נחמד.חרדייה מעמנואל!אחרונה
תנו רעיון מה לעשות בחופש המשעמם הזה... אנונימי (פותח)
אשכרה.. אבל להשתעמם זה דבר מאאדדדד מעצבן!ברוריה מהגוש
המלחמה הזאת ממש מפחידה!!!מחורפנת
תנו עצות!!!--
45 מחוברים!!! ואוווו זה מלא!!!דורוש=]
חחחח...אני הולכת לבריכה! איזה כיף לי דורוש=]
שיא חדש 48 מחוברים!!!!!!!!!drizt05
יפה לנו..!ברוריה מהגוש
אתמול גם היה משו כזה..
הבנו- השאלה איפה הם תמיד...פלפלתי
זה שהם רשומים זה לא אומר כלום...
נכון.. כמו משה..ברוריה מהגוש
הוא כמעט כל הזמן מחובר אבל לא נמצא פה הרבה..
עכשיו יש 32!עדיה
חחחחח זה נכון..תמיד הרבה מחוברים אבל הם לא נמצאים! (ל"תדורוש=]אחרונה
יש לכם ד"ש מציפיהמשה
דיברתי איתה עכשיו. היא נפצעה כשהייתה באזור תחנת הרכבת, ליד המוסך שבו נהרגו 9 עובדים של הרכבת, הי"ד.
 
מצבה סביר.
ודבר אחרוןמשהאחרונה
סליחה על כך שחשדנו. יוסף כתב מעט מדי פרטים, כנראה מתוך לחץ, מה שהעלה את החשד שמדובר בבלוף.
 
 
סליחה.
למה ללא תולעים סגור?יהודה
מזתומרת "סגור"?עינב
הוא לא נפתחיהודה
תיכנס דרך החתימה של יצחקעוזיה
עוזיה!!!!עינב
טוב שבאת! גלעד רוצה להזמין אותך לדו-קרב בשם חוקי האבירות הקדומים שמאפשרים לו לסיים כל נסיון לכבוש את המעמד שלו בתור היציאתי שלנו בדו-קרב חרבות. 
תרגום בבקשה.עוזיה
מי זה גלעד? כלומר - פילוני או פו?
הוא מוזמן!עוזיה

על מה הקרב?

 

לפיו - על היציאותעינב
אלו יצאות?עוזיה
יציאות השבת?
היציאות שלך ושלועינב
השטויות שאתם מדברים כל הזמן
סליחה?עוזיה
אני לא מדבר שטויות, במחילה.
רוצה לספר לי על זה?עינב
אם אני לא צוחקת מהשטויות האלה, אז ממה כן?
אה, את עדיין בדיכאון?עוזיה

אז ניתן לך עוד בדיחה על שידוכים.

הבחורה: אפשר לקרוא לך אדם?
הבחור: כן, אבל למה?
הבחורה: כי אתה הראשון שלי...
הבחור: אפשר לקרוא לך פג'ו?
הבחורה: כן, אבל למה?
הבחור: כי את ה205 שלי....

חחחחחחחחחחחחחחחחחעינב

ממש חמוד. ולא, אני לא בדיכאון. כנראה הבנת אותי לא נכון, כי זה לא שאין לי ממה לצחוק והצחוקים היחידים שלי הם מהשטויות שלכם, אלא שאני כן צוחקת המון (העולם מצחיק אז צוחקים), וכשאני צוחקת כשאני נמצאת כאן זה בעיקר מהיציאות שלך, ולא מדבר אחר. יש מבין?

תודה תודה...עוזיה
אשרי שזכיתי...
אשריך, אשריךעינב
רק תיזהר שזה לא יעלה לך לראש, כי אז לא יהיה מקום לכיפה
בעקבות הפסקת חשמלמשה
"ללא תולעים"  כמו עוד כמה אתרים (admini.ath.cx ואחרים) נפל בשעה 9:40 עם נפילת אל-פסק שהחזיק את החיבור של הבית שלי.
השרת שמפעיל אותו נפל כמה דקות אחר כך.
 
החשמל חזר לפעול, האינטרנט פה עדיין לא עקב תקלה בתשתית של בזק.
 
 
 
 
תחושה שלי: קסאם על תחנת הכח באשקלון.
מסכנה..- התולעת נמעכה גם אצלי...פלפלתי
חחחחחחחחחעינב
מתי תהיה לה החייאה??פלפלתי
חברה שלי פעם החייתה זבובעינב

והיא התלהבה שזאת אולי נשמה שהתגלגלה לעולם!! חחחח

גם לנו היתה אתמול הפסקת חשמל.. מענין מה זה..ברוריה מהגוש
האתר עלה מחדש, בעקבות חידוש החיבור על ידי "בזק".משה
אז יופי!עינבאחרונה
תגידו מישהו מוכן לחדש את הפורומים המשעממים??מתנחל גאה.

משהו נחמד מהפורום של ברסלב....

=)"תשמח אל תרא רק את הרע, תשמח תראה את הטוב כי גם ברע יש דבר נסתר חפש ומצא את הטוב תשמח יש תקווה ידידי תראה סימנים בדרך, תשמח כי לכל יהודי יש חלק לעולם הבא" =) אנשים.. תהיו תמיד שמחים! באמת! כשאדם שמח הכל נראה לו הרבה יותר טוב! החיים יותר ורודים ובאמת... ככה חיים הכי טוב! ככה אפשר לעבוד את ה' בצורה הכי טובה!! גם כשנראה לנו שרע.. תדעו שזה לא.. כי תמיד טוב אולי הטוב מסתתר... אבל הוא קיים!

פורום למי שמעריץ את פרחי מיאמיאורטל לאה

שלום לכל חברי הפורום כפי שרובכם מכירים את הלהקה פרחי מיאמי יש פורום על המקהלה פרחי מיאמי ותכנסו ותגיבו

 

http://hydepark.hevre.co.il/forum.asp?forum_id=13473

וואלה ;יפה ;מכאל 2 3
פה מעריצים רק את הקב"ה...!!פלפלתי
תחפשי לך חברים אחרים..
נכון ! ;צחקן
אגב, לידיעתכם: "ממיאמי..." הוא מתחזה.Coeur

הוא ממ"ש לא ממיאמי ובכלל לא אמריקאי ולא יודע אנגלית

קרוב לודאי שזו ילדה חב"דניקית

איך אתה יכול להיות כל כך בטוח?עינב
אולי אתמכאל 2 3
מריצה רק את ה'
אם אתה הופך בין שניהם- אתה בבעיה...פלפלתי
מז הופך?מכאל 2 3
אםפלפלתי

אתה הופך בין שני הדברים,

אם אתה מעריץ את פרחי מיאמי במקום להעריץ את הקב"ה- אתה בבעיה..

אתה יכול להעריך- לא להעריץ...

בטח שאני מעריצה רק את ה'!אורטל לאה

נפגעתי ואף זה קצת לא יפה מה שאמרתם!!!!

זה פשוט אתר שרציתי לפרסם

סליחה. ...פלפלתי
רק צריך לחשוב על כל מילה...
זה בסדראורטל לאה

מחלתי

 

אבל תמיד ה' יהיה עדיפות ראשונה בשבילי

לא אמרתי ש אני לאמכאל 2 3

מעריץ רק את ה'

ארתי ש יש אנשים ש (בפורום) שמעריצים לא רק את ה' יתברך

מי שמעריץ את פרחי מיאמי מעריץ את הקב"הCoeur

תדעו לכם ידידי היקרים, השירים שלהם ספוגים ביראת ה' טהורה.

ממש ממש לא המוזיקה שיש לנו היום.

 

איך הגעת לזה שהוא מתחזה???אנונימי (פותח)
תחפשי אשכול "התחזויות בפורום".Coeur
אני אישית לא אוהבת אותם..דורין...

אבל יש עוד שירים וזמרים אחרים שהשירים שלהם ספוגים ביראת ה' ....

 

הם פשוט ז-ו-ו-ע-ה!!!!!!!!drizt05
מה קרה? לא קיבלו אותך למקהלה?Coeur
אני גם אישית לאאאא אוהבת אותם!!עדיה
אני מחבבתעינבאחרונה
כשיש ריקודים על השירים שלהם - אני אוהבת אותם. כמו בשיר "הנה מה טוב" שלהם
איזה פחד, המצב משגע אותי...אנונימי (פותח)

גרה במרכז אבל... אמאל'ה...

מישהו רוצה לדבר איתי? שישלח מסר אישי.

מזתומרת משגע?הודיה מהדרום
הודיה! איפה היית??פליץ

התגעגענו... או שלא...

סתם סתם תני חיוך =)

אפשר להשתגע ממלחמה... זה לא קורה הרבה, אבל יש אנשים עםן נפשות רגישות...

נו, לא ממש השתגעתי.אנונימי (פותח)
מטאפורה, רבותיי, מטאפורה!
חח תגידי את זה להודיהפליץ

אגב אנשים - תקראו את ה"יצירה" שלי באשכול של עוזיה!!

אני רוצה תגובות

יקירה..... אין מה לפחד....לידור

האבא שלנו שומר עלינו......

גמני במרכז... ואנחנו צריכות הכי להיות שקטות... <למרות שהמטוסים לא נותנים לי מנוחה...>

ממ... תודה..אנונימי (פותח)
מאיפה את?לידור
זה לא משנה...אנונימי (פותח)
את מפחדת על אנשי הצפון? איזה חמודה..ברוריה מהגוש
כן, טוב לראות שלא כולם בעולם כמוני...פו הדב
אגואיסטים...
ח... תודה.אנונימי (פותח)
המצב משגע..אבל אי אפשר להשתגע למרות שאני לא עומדתדורוש=]

בזה! אני השתגעתי חבל"ז כל היום עם הרדיו וביום חמישי אנשים מהצפון באים לסניף שלנו!!!...חחח איזה יופי=]

את יודעת מה?עינב
אולי זה ישמע אנוכי, אבל אין לי לב לרחם עליהם. באמת שלא. אני מצטערת על כל אדם שנהרג, אבל לא מזיז לי שנופלות שם קטיושות ושבתים נהרסים. להם לא הזיז שהאנשים בגוש קטיף נפגעים מפצמרי"ם, והם חשבו שהם מסכנים את החיילים. עכשיו הם מבינים שבזכות האנשים בגוש קטיף הם היו מוגנים.
נכון אבל ;לי:דורוש=]
היה קשה בגוש קטיף..וגם עכשיו אז הם לא למדו בדרך קלה אז הם ילמדו בדרך הקשה..מה לעשות כל אחד לומד בדרך שלו..אני ממש מרחמת עליהם בכל זאת לספוג את כל זה..
ממ, חמודה...ארגמן
אולי את צודקתעינב
אבל אני ממש לא מצטערת שכל זה קורה (על המתים כן - ברור. על המצב עצמו - לא)
אני חמודה? תודה...אנונימי (פותח)
בקשהעינבאחרונה
גם בשמי
עוזיה מונה לעורךצחקן
ב"ה
 
ה הנשוי הטרי שלנו, עוזיה מונה לעורך.
 
בהצלחה!
אני לא אוהבת צהובעינב
בגלל זה אני לא אוהבת את המדבר, ואני מעדיפה דשא ופרחים על פני חול
סתכלו משהו מעניין...פלפלתי



שאלה:
שלום כבוד הרב,

אני תושבת הצפון ומנהלת צימרים לאירוח. היישוב שלנו סופג כל היום קטיושות.
הלכה כל עונת התיירות. הלך החופש לילדים.

אולי יש אנשים שמתלבטים למה כל זה קורה אבל אני לא מתלבטת.
אני יודעת!!!!

לפני שבוע עוד התיימרו בתקשורת השמאלנית לשאול בכלל את השאלה: "התנתקות הצלחה או כישלון?"

אני רוצה לשאול את השאלה הזאת עכשיו!!

הרי זה ברור!! הכל באשמתנו אנו!! באטימות שלנו לנוכח המצב! באטימות מול אחינו בגוש קטיף וצפון השומרון!! כשהם חטפו אנחנו זלזלנו בהם ואמרנו שצריך להוציא אותם משם.
אמרנו שמתים שם חיילים לחינם.
שזאת ארץ מקוללת.
גירשו אותם ואנחנו פתחנו את עונת התיירות כרגיל.
היינו אטומים לזלזול המתמשך בטיפול בהם.

ועכשיו מידה כנגד מידה.

מדהים התזמון של המצב! בדיוק לפני שנה נסגר ציר כיסופים!
האם זה לא מסר אלוקי מספיק ברור?

אנשים עוזבים את בתיהם. האם זה לא מזכיר עזיבה של לפני שנה?

המנהיגות הפקירה את הביטחון. האם זה לא המצב שאנו סובלים ממנו עכשיו?

בתים הרוסים כליל. כנגד בתיהם של אחינו.

הגיע הזמן להגיד את האמת!!!
כל הארץ התנחלות!!! כל התושבים מתנחלים!!!
כל זכותנו על הארץ מכח הציונות האמיתית שהיא מכח היהדות והתנ"ך.
משם זכותנו ההיסטורית! לא מהרצל ולא מבן גוריון.

האם אנחנו צריכים לחטוף עוד כדי להבין משהו כל כך פשוט?

למה הימין שותק כיום? נכון, רוצים לשמור על אחדות.
אבל עכשיו זה הזמן לעורר אנשים כמוני שלא הבינו את המציאות כראוי!
לא באמירה מתנשאת של אמרנו לכם. אלא באמירה מנהיגותית אחראית וחנוכית.

עכשיו זה הזמן לצאת להפגנות של מאות אלפים. לא הפגנות נגד התכנסויות והתנתקויות. הפגנות חינוכיות לחיזוק עמידתנו בארץ.

אסיים בתפילה כנה ליושב במרום שישמע זעקתנו ויושיענו בקרוב ונזכה לביאת גואל בבית מקדשנו בשנה הזאת.





תשובה:

נחזק את ידיכם במצב הקשה.
דברייך מזעזעים בכנותם. אני מסכים עם כל מילה שהבעת.

לצערי גם אני מוצא קשר ישיר!!! בין תוכנית הגרוש האומללה המאמללת את עם ישראל עד היום.
לא נזקקתי לעיתוי ולתזמון כדי לקבוע זאת, ותקוותי להתעוררות רבתי בקרב המוני בית ישראל - לקום ולתבוע זאת מן המנהיגות השלטת.

אמת, אנו נדרשים לאחדות בשעות הקשות הללו, אבל התביעה צריכה להיאמר למרות הכל, על מנת שהמנהיגות תדע כי רק האחדות היא העומדת בפני המציאות הקשה ולא הם עם הזיות ההתנתקות וההתכנסות וכל מיני שברירי מדיניות כושלת.

דברייך צריכים להיאמר ולהישמע בכל במה שהיא, ולעורר את לב העם לנוכח המציאות,
להבין כי לא מדובר כאן בשבר נקודתי ולא באירוע מקרי של חטיפה והפגזות,
אלא בכשון מוחלט של תהליך הרסני שהביא לכל זה.

חובה לקיים לפחות בירור ציבורי נוקב בענין. כל התחמקות מכך תמשיך לערער את מצבנו במדינה בפרט ובכלל.

תקוותי כי דברייך ישמעו על כל לב.
ותפילתי כי די בכך כדי לעורר.



 התשובה נענתה על ידי: הרב משה עמיאל
בשמחה ואור, ברכה והצלחה לבשורות טובות ישועות ונחמות.

לא ברור אם מי ששאל את השאלה הוא דתי או לא,~אורית~
או שמאלני או ימני....
לא משנה.. גם הימנים לא הכי הבינו את זה..ברוריה מהגוש
יפההה.. ונכון.ברוריה מהגוש
רק חבל שאנשים קולטים את זה אחרי הגירוש.
כשהתלמיד מוכן - המורה מופיעעינב
ואם תחשבו על זה - זה ממש נכון!!!
כן... נכון...אנונימי (פותח)
אז גם את מושפעת ממלך האריות?
נשמהעינבאחרונה
אני לא מושפעת. טוב, אולי כן (בזה שאני 'רומנטית חסרת תקנה'?). אני פשוט יודעת את כל הסרטים שלהם בע"פ, אז אני יודעת לקשר.
אני מודה לערבים!!!הביצה שהתחפשה
בזכותם אני מצליחה להתחבר לתפילות להגנת עם וארץ ישראל
בזכותם אני מצליחה להבין שאנחנו באמת רוצים את זה וזה לא רק קטע בתפילה שצריך למלמל.


כמובן שאני לא מודה באמת לערבים אך בצורה הזאת כן...זה כן פתח את עיני קצת יותר...
רק רציתי לשתף ולשאול אולי גם לכם זה עזר בצורה כלשהיא...

(ולמי שעדיין לא קלט-לא!!! אני לא באמת מודה לערבים....)
אפילו לא בצחוק...פילוני
צודקעינב
לא בקטע הזה... בקטע של "וואלה, אני שמה לב מה אניהביצה שהתחפשה

אומרת.."

כלומר, שאתה מברך "ברוך אתה ה' אלוקינו מלך העולם שהכ נהיה בדברו", אתה אומר: "באמת, הכל נהיה בדבר ה'. ברוך הוא וברך שמו."

את נקודת המבט הזו רכשתי, לצערי, בעקבות אירועי הימים האחרונים.

לזו הכוונה.

מה את רוצה ?אנונימי (פותח)
לא משנה מה קיבלת בזכותם.... החיות האלה הורגים אנשים חופשי.... כאילו אנחנו בכלל לא סתם... היייתי באמצע ליקרוא את מה שכתבת וישר עצרתי.. אני לא מאמינה שהיצורים האלה יכלו לעזור לך במשהו היחדי שעזר לך בזה זה אלוקים ורק בזה את צריכה להאמין...
רק בזמנים קשיםפליץ

מבינים את האמיתות הפשוטות...

ככה זה לצערי...

דוד שלי מתחתן עוד שלושה שבועות, ויכול להיות שמגייסים אותו!!

לא סתם, לסיירת של הצנחנים...

יכולים לתת לו צו 8 וזה מחייב!!!

תחשבו שהוא לא יוכל להגיע לחתונה שלו...

אני מתפללת בשבילו כל יום שלא יגייסו אותו...

מצטרפת לתפילות...הביצה שהתחפשה
פפפפפללללללליייייץץץץץץץץ...אנונימי (פותח)

די עם השפה הגבוה הזו....

ובקשר למה שכתבת אני גם אתפלל בשבילו.....

 

לא נראה לי שהם יעשו את זה....תכלת דומה לים
זה קצת שטחי...רחלי ברק

קצת שטחי להגיד "לא משנה מה קיבלת מהם החיות האלה הורגים אנשים חופשי". מבחינה טכנית זה נכון אבל היא התקדמה כאן בעקבות האירועים שקרו אז יש להם אולי אי שם גם איזה פן חיובי.

היא לא אומרת שהיא אוהבת אותם ולא יכולה ללכת לישון בלי תמונה של חסן נסראללה ליד הכרית אבל היא ומרת שבעקבות המעללים שלהם היא התקדמה.

יישר כוח, ב"ה.

בצלב"א.

לא מודים לערבים גם לא בצחוק!!!עדיה

הערבים עושים לך רעה!!

ואת מודה להם?!

אפשר להתפלל גם בלי שהמצב כ"כ גרוע!!

מסכים איתך, זוהי אחת המטרות של פורענותאנונימי (פותח)

כמובן שהפורענות לא באה בשביל אלו שכבר עובדים את השם וצריכים לשפר אצלם דברים. הפורענות באה בשביל האנשים שהם באמת בדרך הרעה.

אבל בדרך הפורענות בדיעבד (ובכוונה) גם מסייעת לאנשים להשכיל להבין דברים ולשפר את עבודת השם שלהם, וזה לא מוזר בכלל. כמובן שעדיף בדרך אחרת, אבל מה לעשות אנחנו בני האדם לא משכילים להבין לפעמים.

באיזשהו צד...אנונימי (פותח)

בס"ד

 

באיזשהו צד אני מאוד מבינהה..=)

 

בק [צירה], נשמע מוזר...פו הדבאחרונה
אולי אתם יודעים על איזה מ'שו שיהיה ;לשנה לגירוש??אנונימי (פותח)
יש איזה עצרתפליץ
משהו ז' באב, נדמה לי. אני בודקת.
יש הרבה דברים, קיבלנו דף.. אבל אין לי כח לבדוק..ברוריה מהגוש
כשאני אהיה לידו אני אכתוב לך..
הנה, כתבתי כאן, לפני כמה ימים.רעות =)
יש יום שלם בירושלים...פילוניאחרונה
בז אב. בבניני האומה ובכותל ובגן העצמאות...
אני עושה קיטנה אני חיבת משחקים ופעילויות דחוף!טלי'ה
תודה על התגובות- נורא נחמד מצדכם!טלי'ה
לי יש:עדיה

1. בריכה.

2. לגינה.

3. יצירה.

4. משחקים:תופסת,מחבואים,וכ'ו...

זה מה שעלה לי לבנתיים בראש..

יש עוד:אורטל לאה

1. תשחצים /ציורים/תשבצים

2. גם אפשר לעשות משחקים כמו ימי הולדת (שמתאימים לגילאים המתאימים)

3. דג מלוח

4. קריאת סיפורים, שאלות ופרסים על תשובות נכונות

תודה, תמשיכו....טלי'ה
בבקשהאורטל לאה

אממ..... לא עולה לי בנתיים רעיונות,

שיהיו לי אכתוב אותם

יש איזה משחק קצת מסובך אני מקווה שתביני....~אורית~אחרונה
קוראים לו שליף- לף-

עדיף שכל הילדים ישבו במעגל ואת באמצע, כל ילד צריך לבחור לעצמו מילה ולשמור אותה בלב.

את צריכה להסתובב בין הילדים ולהצביע על אחד מהם ולהגיד ת'מילה- "שליף- לף".

אותו הילד שהצבעת עליו ואמרת לו "שליף- לף" צריך מייד לומר ת'מילה שחשב עליה.

ככה את צריכה להסתובב בין הילדים ולומר שליף- לף והם אמורים לומר לך ת'מילה שבחרו. אם ילד אחד אמר מילה שמישהו אחר חשב עליה, אותו הילד שחשב על אותה מילה צריך להחליף מיד מילה ולומר לך אותה כשאת מצביעה עליו ואמרת לו שליף- לף.

אם אחד הילדים חוזר על אותה מילה שכבר אמרו, הוא יוצא מהמשחק.

אם עברו שלוש שניות (או זמן מוגבל כלשהוא אחר) ואותו הילד שהצבעת עליו לא אמר לך שום מילה, הוא יוצא מהמשחק.

אם נגיד ילד אחד אמר לך את מילה "תפוח" לך מותר להגיד להגיד לילד אחר את המילה תפוח, אם אותו הילד שהצבעת עליו ואמרת מילה שמשהוא אחר אמר לך, אומר לך משהוא, הוא יוצא מהמשחק.

 הילד שאמרו את המילה שלו למישהוא אחר חייב לצעוק "שליף- לף" אם עברו שלוש שניות (או זמן מוגבל כלשהוא אחר) ואותו הילד לא צעק את המילה "שליף- לף", הוא מחוץ למשחק.

ככה מי שנשאר אחרון במשחק הווא המנצח.

כולי תקווה שהבנת משהוא כי זה די מסובך, צריך להסביר אתזה בעיניים.

בהצלחה!

אם את רוצה אני יכולה למצוא עוד כמה משחקים, יותר פשוטים.

ושוב בהצלחה!

בבקשה תכנסו...אנונימי (פותח)

בס"ד

שלום...

אני צריכה ממש ממש דחוף כל מיני קטעים יפים וסיפורים יפים על כל נושא שבא לכם! באמת שאיזה שבא לכם!!!! שיהיו חיים נפלאים!!!

אה... אם בא לכם להמליץ לי על אתר שיש בו קטעים אניאנונימי (פותח)
ממש אשמח!!!
איזה ייבוש.. אפחד לא ממליץ...אנונימי (פותח)
באמת יבוש! אני מאמינה שיש לכם!אנונימי (פותח)

עינב,

ראיתי שכתבת את הסיפור "הכרת הטוב" וממש אהבתי יש לך עוד כאלה? אם את יכולה לשלוח לי אפילו במסר אישי אני ממש אשמח!! תודה רבה! חיים נפלאים!!!

לא עונה למסוממים.צחקן
אתה ממש מגעיל אליה!!!עינב
כן, אני יכולה לכתוב לך במסרישי. יש לי דווקא המון דברים יפים. בהזדמנות!
עיצה:אוסנת

תאספו את כל הצ'ופרים שלכם ותתיקו לפי נושאים.

יש לי 2 קלסרים מפוצצים צ'ופרים וקטעים יפים מסודר לפי נושאים. כל נושא שתאמרו-יהיה.

הבעיה היא שאני לא בבית, ואני לא אסחוב לכאן את הקלסר כדי לעזור לכם...

אולי תבקשו משהו מסוים, ואני אחפש ואביא עוד כמה ימים...

 

אני הדג נחש ואין לי שום חשש אחלה להקהעתניאל בן קנז
להקה מגעילה. אני שונאת אותםעינב
יש לי משהו... אני כתבתי.. אבל זה לא כזה ברמה...תכלת דומה לים

ההלך במדבר

 

 

היו היה איש,

לא שמן – אך גם לא צר.

היה לו קצת מזל ביש, וקראו לו ההלך במדבר.

 

אבא ואמא!

במלאת 17 אביבים ליום נשואיכם,

ברכת מזל טוב מוגשת לכם מעומק הלב...

תקראו ו--- תהנו...

בן כמה היה ההלך-

זאת לא נגלה,

רק נגיד לכם שהתקרב

למאה ועשרים, מידעל'ה.

 

הלך ההלך במדבר

והתחיל לחשוב על העבר.

ראה בדמיונו את אביו ואימו

את ילדיו הקטנים,

שהיום הם כבר סבים...

 

נזכר איך כשהיה ילד,

בנה סוכה,

ואיך בבר – מצוה,

קרא את כל הפרשה,

ואז, בחתונה, התרגש

עד כלות הכוחות והנפש.

 

הלך ההלך, הלך,

ומסביבו נוף המדבר.

רץ על גבי החול הזהוב,

ועקבותיו הכבדים נטבעו בצחור,

עולה על ההר,

משקיף אל הים, ונזכר:

 

שמעתי פעם פתגם

של משהו מאוד חכם.

ולשונו של הפתגם

נוסחה בערך כך:

 

אם קשה לך

אל תסתכל לאחוריך-

שמא תיפול

אלא הסתכל תמיד קדימה,

וכך תמשיך לחיות.

 

אז הרים ההלך במדבר את רגליו

ימין שמאל, שמאל ימין

והמשיך ללכת בשמחה ובטוב לבב

אל עבר העתיד!

-------------------------

 

אולי אני אמצא עוד קטעים יפים בהמשך...

לי יש:הנה:עדיה

     יאיר הגיע לכיתה שלנו לפני שלוש שנים. זה היה סתם יום לימודים רגיל באמצע החורף של כיתה ח', כאשר המחנכת נכנסה פתאום לכיתה באמצע שיעור היסטוריה, ולצידה ילד חדש ולא מוכר. הוא היה רזה, שיערו שחור ומתולתל, ועל פניו הבהירות נסוך חיוך עדין. "כיתה ח'2 אני מבקשת שקט!", היא פנתה אלינו, "תלמידים, תכירו. זהו יאיר, תלמיד חדש בכיתתנו. משפחתו עברה לעיר השבוע, והוא מצטרף לכיתה שלנו. אני מצפה שתתייחסו אליו יפה ותקבלו אותו כראוי".

שלושים ושניים זוגות עיניים סקרניות נתלו בילד החדש שעמד במרכז הכיתה והֵישִיר אלינו מבט. הוא לא היה נראה נבוך או חסר ביטחון, כמו שאולי היינו מצפים מילד זר בכיתה לא מוכרת. הוא עמד שם, רגוע ושליו, וסקר אותנו במבט נבון כשבעיניו הירוקות מנצנץ זיק מיוחד.

להיכנס לתוך כיתה מגובשת, במיוחד באמצע השנה זוהי משימה לא פשוטה כלל וכלל. אך יאיר עשה את זה בקלות מעוררת קינאה ממש. הוא פשוט הצטיין בכל דבר. הוא היה תלמיד מבריק, טוב בכדורסל, שנון, יצירתי, טוב לב. בקיצור, טיפוס 'מושלם' כזה. ילד שכל אימא מאחלת לעצמה. היו לו כל הנתונים להפוך במהרה ל'מלך הכיתה'. כולם נעזרו בסיכומים שלו, נהנו להיות בחברתו ואהבו לשחק איתו. ללא שום מאמץ הוא היה יכול להפוך למסמר החברה.

משום מה הוא כלל לא היה מעוניין בזה.

למרבה הפלא, הוא נמשך לְהִתְחַבּר דווקא עם הטיפוסים היותר שוליים ודחויים בכיתה. אתם יודעים, כל ה'יצורים המוזרים' האלו, אלו שאין להם הרבה חברים, שלא טובים בשום דבר ושאפילו המורים לא מחבבים אותם. דווקא אליהם הוא התחבר. את כל זמנו הוא בילה במחיצתם. למד איתם למבחנים, עזר להם בעבודות והיה מדבר איתם שעות. בשבילם זו הייתה הפתעה גדולה, ובשבילנו - דבר מוזר ותמוה. הילדים הכי דחויים בכיתה פתאום מקבלים כזה יחס מהתלמיד הכי פופולארי ומצליח? משהו פה לא מסתדר! אנחנו, החבר'ה היותר 'נחשבים', לא הצלחנו להבין. 'בשביל מה הוא צריך את זה? מה הוא מוצא אצל ה'מסכנים' האלה?' אני חושב שההתנהגות יוצאת הדופן שלו אפילו קצת פגעה במעמדו החברתי. אבל הוא - לא נראה היה שזה מעניין אותו בכלל. כל דאגתו הייתה נתונה לטיפוסים הדחויים והחלשים. כשהמורים חילקו מבחנים הוא בקושי הציץ במבחן שלו (טוב, ממילא תמיד קיבל בין 95 ל- 100...). הוא דחף אותו לתיק כלאחר יד, וכל מה שעִנְיֵין אותו היה האם גם כל אותם תלמידים בעייתיים, שניסה כל כך לעזור להם להתכונן למבחנים, הצליחו גם כן. אני זוכר פעם אחת כשעברתי בהפסקה ליד חדר המורים, האוזניים שלי קלטו שיחה שהתנהלה בפנים: יאיר מדבר עם המורה למתמטיקה ומבקש ממנו, כמעט מתחנן, שלא יוריד איזה ילד להקבצה הנמוכה. הוא דיבר בכל כך התרגשות ואכפתיות כאילו זה היה אח שלו ממש. לא הבנתי מדוע זה כל כך חשוב לו. שיורידו אותו הקבצה, מה זה העסק שלו בכלל? בהזדמנות אחרת כשההנהלה חשבה לזרוק איזה תלמיד חלש מבית הספר, אני זוכר איך ישב בחדר המנהל עד ששכנע אותו לתת לו הזדמנות נוספת ("אני מבטיח לך, המנהל, רק עוד הזדמנות אחת... הוא ישתפר, אני בטוח... על אחריותי, אתה תראה שהוא יצליח בסוף..."). אם מישהו הציע איזו יוזמה לפעילות חברתית שלא כללה כל מיני ילדים 'פחות נחשבים' יאיר התנגד תמיד בתוקף ואמר לנו: "אנחנו כיתה אחת או לא כיתה אחת? איזה מין דבר זה שחלק מְשַתְפִים וחלק לא?' לא כל כך הבנו את ההתעקשות המוזרה שלו ואני בטוח שאם תלמיד אחר היה מתנהג כמותו כבר מזמן הוא היה מאבד את מעמדו ונדחה הצידה יחד עם כל הטיפוסים המסכנים והשוליים. אבל יאיר, הוא היה בעל עוצמה גדולה מִדַי מכדי שיהיה אפשר לדחות אותו או להתעלם מדבריו. אודה על האמת שבסתר ליבי הערכתי אותו על מה שהוא עושה, אבל מעולם לא הבנתי מה מניע אותו לעשות כך.

אך מעבר לכל זה תמיד הייתה לי איזו תחושה פנימית לא מוסברת, שיש בו איזשהו דבר מוזר. למרות שכלפי חוץ היה נראה כנער שמח ועליז, היה משהו עצוב במבט שלו. לפעמים הוא היה שוקע בהרהורים, כשעל פניו ארשת מסתורית שכאילו מכסה על משהו שהוא מנסה להסתיר. הרגשתי שעל אף שהוא איתנו, בעצם הוא לא איתנו באמת. יש איזה סוד גדול שמפריד בינינו.

במשך תקופה ארוכה רציתי לגשת אליו ולנסות להבין פעם אחת ולתמיד מה עומד מאחורי ההתנהגות המוזרה שלו. אך מעולם לא יצא לי לעשות את זה.

השבוע זה קרה סוף סוף.

ביום שני הכיתה שלנו יצאה לסיור לימודי במעבדות האוניברסיטה, במסגרת מגמת ביולוגיה. ידעתי שיאיר לא יחמיץ את הסיור הזה בשום אופן. שיעורי ביולוגיה היו החביבים עליו ביותר. הנושא של הטבע ומערכת החי עניין אותו מאוד, והוא היה צמא לכל דבר חדש בעניין. הדרך לאוניברסיטה הייתה אמורה לקחת כחצי שעה, ותכננתי לתפוס איתו שיחה אישית תוך כדי הליכה.

הופתעתי מאוד כשהוא כלל לא הגיע באותו יום.

למחרת בבוקר ניגשתי אליו בהפסקה שבין השיעור הראשון והשני, וניסיתי לפתוח בשיחה.

"מה נשמע, יאיר? היית חולה אתמול?", שאלתי.

"לא, אני מרגיש מצוין, תודה", ענה בחביבות, "למה אתה שואל?"

"ראיתי שלא הגעת לסיור במעבדה אתמול. חשבתי שאתה מתעניין בדברים האלו...", ניסיתי למשוך אותו בדברים.

"האמת היא שמאוד רציתי לבוא, אבל פשוט לא התאפשר לי" ענה בקצרה, ולא הסביר יותר.

פתאום הייתה לי תחושה מוזרה שהוא מנסה להסתיר משהו. "למה לא יכולת? מה הבעיה?", התעקשתי.

במשך שניות ארוכה השתררה שתיקה מעיקה, עד שחשבתי שאמרתי משהו לא בסדר.

יאיר נע על מקומו בחוסר נוחות. נראה היה שהוא מתלבט בתוכו האם לומר לי איזה דבר. הוא הביט ימינה ושמאלה וכשראה שנותרנו רק שנינו לבדנו בכיתה פתח את פיו לענות. הוא דיבר בקול נמוך, ושיחרר מפיו את התשובה באיטיות כאילו כל מילה עולה לו במאמץ רב.

"אתמול היה יום הזיכרון לאחי. עלינו כל המשפחה לקבר שלו". הוא השתהה לרגע, ואז הוסיף "קראו לו שי. הוא היה אחי התאום".

עכשיו היה תורי לשתוק במבוכה.

הדברים הפתיעו אותי מאוד. מעולם לא ידעתי שהיה ליאיר אח תאום. בוודאי שלא ידעתי שהוא נפטר. 'איך? למה? מתי?', השאלות התרוצצו במוחי. יאיר מעולם דיבר על משפחתו. פתאום שמתי לב לכך שאינני יודע דבר על חייו הפרטיים.

"אתה מוכן לספר לי על זה?" שאלתי בזהירות, מקווה שאינני פולש לתחומו האישי ונוגע בנקודות רגישות מדי.

מה שקרה בדקות הבאות הפתיע אותי מאוד.

זה היה כאילו איזה סכר נפרץ, ומים שהיו עצורים זמן רב פורצים בסערה קדימה ושוטפים את כל הנקרה בדרכם. יאיר שלא היה דברן גדול, פתאום דיבר ודיבר, ושטח בפני את הסיפור המלא, את הסוד המסתורי שהסתיר כל השנים.

וכך הוא סיפר:

"זה קרה לפני ארבע שנים. שי ואני היינו אז בכיתה ז'. גרנו באותן שנים בעיר אחרת, ולמדנו בבית הספר המקומי. שי היה אומנם אחי התאום, אך הוא היה שונה ממני מאוד. הוא היה טיפוס 'רוחני' כזה, אחד שחי לו בעולם מִשֶלוֹ. הוא אהב לקרוא ספרים, היה כותב שירים והגיגים, ותמיד שקוע במחשבות ובדמיונות. הוא היה ילד עדין ורגיש ובעל לב זהב, ומעולם לא פגע באיש.

כיוון שהיינו אחים, לא רצו להכניס אותנו לאותה כיתה, ושמו אותנו בכיתות המקבילות. אני הסתדרתי מצוין בכיתה שלי, והייתי מקובל בין הילדים. אך אצל שי המצב היה הפוך לגמרי. לרוע מזלו בכיתה שלו הייתה קבוצה של ילדים שמבחינה חברתית שלטו בכיתה ביד רמה. כל מי שלא היה מוצא חן בעיניהם - היה נדחה לשוליים. מי שניסה להתנגד להם היה עלול למצוא את עצמו מנודה מהחברה. שי, מבחינתם, היה טרף קל. טיפוס שונה קצת, שקל לרדת עליו ולצחוק על חשבונו. הם פשוט התעללו בו. לא שיתפו אותו בשום דבר, לעגו לו ולגלגו על כל דבר שעשה או אמר. הוא הפך להיות שק החבטות של הכיתה. ילדים אחרים פחדו להתחבר איתו כדי לא למצוא את עצמם במצב שלו. נוסף לזה, למרות שהיה אומנם ילד חכם, הצטיינות בלימודים לא הייתה בראש מעייניו. הוא העדיף להשקיע בקריאת ספרים וכתיבת שירים, על פני התכוננות של שעות לכל מבחן. התוצאה הייתה שציוניו בלימודים היו נמוכים, וגם המורים לא כל כך חיבבו אותו. אני, שעקבתי בצער אחרי כל זה מהצד, ניסיתי לעשות מה שיכולתי, אך מה כבר יכולתי לְשַנוֹת?

חייו הפכו לגיהינום. הוא שנא ללכת לבית ספר. הוא היה ילד שתקן, וספג הכול אל תוכו בלי להתלונן. אפילו להורים לא סיפר דבר. הם גילו בעצמם חלק מן הסיפור, רק כשחזר יום אחד מבית הספר כשפניו חבולות לאחר שכמה תלמידים היכו אותו. הם ניסו להתערב ולדבר עם המנהל שיעשה משהו בעניין, אך זה היה מעט מדי ומאוחר מדי. כששום דבר לא עזר הם דרשו להעביר אותו לכיתה שלי. המנהל סירב. "לא שמים שני אחים בכיתה אחת. זה עלול לגרום לבעיות חברתיות ולימודיות", הוא התעקש. ואני ראיתי לנגד עיני איך אחי האהוב הולך ודועך. כבודו העצמי מושפל עד עפר וכל אישיותו נרמסת על ידי כמה ילדים אכזריים, שיכול להיות שבעצמם לא היו מודעים למשמעות של מה שהם עושים".

יאיר עצר לרגע את סיפורו ונשם נשימה עמוקה, כאילו מנסה לאסוף כוחות בשביל המילים הבאות. הוא עצם את עיניו מנסה להתרכז, ואגלי זיעה בצבצו על מצחו. פניו היו מיוסרות כאילו הדברים קורים ממש עכשיו. לאחר כמה שניות של שקט, המשיך בסיפורו:

"בסוף השנה השכבה יצאה לטיול במדבר יהודה. באותו בוקר כשהתארגנו ליציאה מהבית שי פנה אל אימא שלנו ואמר לה שהוא לא רוצה לצאת לטיול. אימא ניסתה לעודד אותו: "למה לא, חמוד? אני בטוחה שתהנה שם. אתה הרי כל כך אוהב לטייל בטבע". אני הבנתי לליבו. כשאין לימודים ושיעורים, יש לתלמידים האחרים יותר פנאי להקניט אותו ולהציק לו. שי ניסה להתעקש עוד קצת, אך לבסוף נכנע ויצאנו שנינו לטיול. אני הלכתי עם הכיתה שלי שצעדה קדימה, והוא עם הכיתה שלו מאחור. שי צעד בסוף הטור, משתדל להתרחק מהילדים האחרים ולהתייחד עם מחשבותיו. הוא אהב מאוד את הטבע. הנוף והיופי שסביבו תמיד עוררו אצלו השראה שסייעה לו בכתיבת השירים שלו. הוא לקח איתו את המחברת שלו. המחברת האישית, שם היה כותב את כל סודותיו הכמוסים, הגיגיו והשירים שחיבר.

הטיול התנהל לו לאיטו וקבוצת הילדים השתרכה על פני מרחק גדול, כשמדי פעם עוצרים למנוחה ולצמצום פערים. זה קרה באחת העצירות, כאשר, כמו תמיד, שי הגיע אחרון. רוב הכיתה הייתה מכונסת במעגל סביב המדריך שאמר כמה דברי הסבר על מה שרואים מסביב. שי הגיע לאיטו והצטרף בשקט אל המעגל. אחד הילדים לא היה יכול להתאפק וזרק לעברו: "שוב העצלן הזה מגיע בסוף... תיזהר שלא תרחף יותר מדי, שי. שלא תיפול בטעות מאיזה צוק". כל הילדים פרצו בצחוק. שי שליבו ספג עוד חץ מורעל, נשך את שפתיו, השפיל את ראשו ולא אמר דבר. הוא התיישב על איזו אבן בצד, שלף את מחברתו מהתיק, וניסה להתרכז במה שכתוב לפניו. אני לא הייתי נוכח באותו אירוע כיוון שהכיתה שלי צעדה כמה מאות מטרים קדימה. את כל מה שהתרחש שמעתי אחר כך מאחד התלמידים שהיו שם".

יאיר עצר לרגע בשטף דיבורו. עיניו היו רטובות. דמעה רותחת חצתה את פניו והמליחה את שפתיו שהיו יבשות ורועדות. אגרופיו היו קמוצים ומצחו היה חרוש קמטים. ניכר היה שסערה מתחוללת בקרבו. דקה של דומייה חלפה לפני שהמשיך בסיפורו: "בועז, מי שהיה נחשב ל'מלך הכיתה', טיפוס קשה ושחצן, שהיה אחד מראשי המתעללים באחי, ניגש אל שי וחטף מידיו את המחברת. הוא נעמד על גבי איזה סלע, ואמר בקול מתקתק: "נו, אז מה יש לנו כאן?..." כל העיניים הופנו אליו, נהנות מההצגה שמתחוללת לפניהם חינם אין כסף. שי ניסה לקחת מידו את המחברת, אך בועז היה חזק ממנו. הוא פתח את המחברת ואמר: "מעניין מאוד. אני רואה שנהיית לנו משורר, אה?" שי התחנן לפניו: "בבקשה, תחזיר לי המחברת שלי. כתובים שם דברים אישיים". אך בועז התעלם מתחינותיו. הוא התחיל לקרוא כמה שורות מהכתוב שם, כשכל הילדים מגחכים, ושי עומד שם חסר אונים כשכולו חיוור ורועד. המורָה והמדריך צפו במחזה מן הצד ולא עשו דבר. כעבור כמה שניות של התעללות אכזרית כנראה שנמאס לבועז, והוא זרק את המחברת אל האדמה. שי התנפל עליה כעל אוצר יקר ואימץ אותה אל חזהו, כשדמעותיו מכתימות את שמו שהיה רשום על הכריכה בכתב ידו העדין. המדריך הכריז בקול: "קדימה תלמידים, ממשיכים הלאה במסלול", וכולם לקחו את תיקיהם והחלו בצעידה זריזה קדימה.

כולם חוץ מאחד.

כעבור דקה אחת בלבד נשמעה צרחה שפילחה את האוויר.

זו הייתה המורה צילה שהלכה בסוף טור התלמידים. הקול שלה הגיע עד לכיתה שלי שצעדה במרחק של כמה מאות מטרים קדימה. "תזעיקו חובש, מהר, הוא נפל".

עשרות תלמידים פנו לאחור והחלו לרוץ למקום האירוע. לצידו של השביל השתרע לו מדרון תלול שבקצהו פעורה תהום עמוקה. גם אני רצתי לשם כמו כולם. כיוון שהלכתי בתחילת המסלול הגעתי חזרה רק בין האחרונים. כשרק התקרבתי המדריך ניגש אלי ולפת אותי בשתי ידיו הגדולות: "עצור, יאיר, אל תסתכל למטה". לא הבנתי למה הוא עצר דווקא אותי. עברו כמה שניות עד שההכרה האיומה החלה לחדור למוחי – זה היה שי שנפל...

נכנסתי להיסטריה. התחלתי להשתולל ובקושי רב הצליחו להרגיע אותי. ברקע קלטו אוזניי את קולה של המורָה צילה, נסערת אף היא 'אני לא מבינה. הוא הלך לידי בצד השביל. לרגע אחד סובבתי את ראשי והוא כבר לא היה שם. כנראה סטה מהשביל בטעות והחליק למטה...'. 

לכוחות החילוץ וההצלה שהגיעו למקום כעבור חצי שעה לא נותר הרבה מה לעשות. אי אפשר להישאר חי מנפילה כזו..."

יאיר עצר בסיפורו, הוציא מטפחת מכיסו ומחה את פניו שהיו רטובות מזיעה ומדמעות. למרות הקושי לספר ולהיזכר בדברים נדמה היה שהוקל לו במקצת. כאילו אבן כבדה הוסרה מעל ליבו.

"למחרת התקיימה ההלוויה ולאחריה השִבעה. אנשים רבים באו לנחם את ההורים על האסון הנורא. לאבד ילד קטן, עדיין לא בן שלוש עשרה, זה דבר בלתי נתפס ממש.

כעבור שלושה ימים המנהל והמורָה ישבו בסלון שלנו, כשמסביבם כמה מתלמידי הכיתה, ביניהם גם בועז ואחרים, מאלו שהציקו לאחי.

"אין מילים בפי", אמר המנהל, "הוא היה ילד כל כך טוב. כמה חבל, למות פתאום בתאונה  כזו. זה רק מלמד אותנו עד כמה חשוב להקפיד על תקנות הבטיחות בטיולים. זה ממש פיקוח נפש".

אני ישבתי שם בצד. הרגשתי שאני עומד להתפוצץ. הלב שלי היה מלא על גדותיו. קמתי ממקומי ונעמדתי במרכז הסלון. כל העיניים הופנו אלי. "זו לא הייתה תאונה, אדוני המנהל", לא יכולתי להבליג יותר, "זו הייתה התאבדות, או אולי יותר נכון לומר רצח..."

שקט מקפיא השתרר בחדר. כמה מן הילדים היושבים שם התכווצו במקומם.

אבא עצר אותי מייד "תפסיק, יאיר. מה עובר עליך?" אימא התנצלה לפני הנוכחים "זה קשה לו מאוד, אתם מבינים. שי הוא אחיו התאום. הם היו מאוד קשורים" "אסתי, קחי אותו בבקשה לחדר", היא ביקשה מאחותי הגדולה".

יאיר קם ממקום מושבו וניגש באיטיות אל החלון. בפתאומיות הסתובב אלי ופניו בוערות. קולו היה שבור:

"שיגידו מה שיגידו. אני יודע. זו לא הייתה תאונה! השביל היה מספיק רחב, ושי ידע לשים לב לדרך. הוא לא החליק בטעות. הוא פשוט רצה לעצור את ההשפלה הזו, אתה מבין? כמה כבר ילד קטן יכול לספוג? ילדים חסרי רגישות שפכו את דמו ורמסו את כבודו עד עפר. הצוקים רק סיימו את מה שהם התחילו..."

הצלצול לתחילת השיעור השני קטע את הדברים.

תלמידים אחדים החלו להיכנס חזרה לכיתה. יאיר התקרב אלי וסיים את סיפורו בזריזות. "לא רציתי לחזור עוד לבית הספר הזה. שנאתי את התלמידים. שנאתי את המורים. שנאתי את המנהל. לא יכולתי להסתכל להם בעיניים. שמחתי כל כך שכעבור כמה חודשים המשפחה נאלצה לעבור מקום מגורים כיוון שאבי החליף מקום עבודה, ואז עברתי לבית הספר הזה".

הכיתה כבר החלה להתמלא והשיעור עמד להתחיל. יאיר פנה לעבר מקומו וחתם את דבריו בשאלה: "רצית לשאול משהו נוסף?"

נזכרתי בסיבת השיחה שלנו.

שתקתי.

עכשיו הכול מובן.

_______________________

לכל הקוראים!

הסיפור הזה מבוסס על מקרה מן החיים שאני מכיר אישית. שיניתי בכוונה פרטים מסוימים כדי למנוע זיהוי.

הדברים נגעו לליבי ועוררו למחשבה בנוגע לכל מיני דברים, ואני מקווה שגם לכם.

דבר אחד חשוב לומר: יש להסתייג מצורת התמודדות כמו שתוארה בסוף הסיפור. הדרך להתמודד עם קשיים איננה על ידי בריחה שכזו. ולא מאבדים חיים שלמים בגלל רגעים של קושי. צריך למצוא את הכוחות להתגבר, לבקש עזרה, ולהמשיך הלאה.

שלכם תמיד

יוני, חברים מקשיבים

סיפור מוכר אבל מרגש...~אורית~
וואי זה מוכר..אבל הוא מהמם...מספרים לנו אותו מלא.. (ל"תדורוש=]
יש מידי המוןןן.חרדייה מעמנואל!
הנה עוד משהו (וגם אני אוהבת את הקטע ההוא)עינב

שרשרת אהבה

 

הוא בקושי ראה את הזקנה עומדת בשולי הכביש, אבל אפילו באור הקלוש של שעות בין הערביים, הוא הבחין בנואשותה לעזרה.

הוא עצר את מכוניתו לפני המרצדס שלה, יצא והתקרב לעברה.

על אף החיוך שעל פניו, הזקנה דאגה. אף אחד לא עצר בשעה האחרונה.

האם הוא יפגע בה? הוא לא נראה בטוח כל כך, הוא נראה עני ורעב.

הוא יכול היה לראות שהיא חוששת מפניו.

העמידה שלה בקור הזה... הוא ידע איך היא מרגישה, זה היה רעד שרק אימה יכולה להביא לה.

"אני פה  כדי לעזור לך גברתי", הוא אמר, "למה שלא תחכי באוטו? חם שם ונעים, אגב, אני ברייאן אנדרסון".

פנצ'ר בגלגל היה כל הסיפור, אבל עבור אישה מבוגרת, זה היה מספיק קשה.

ברייאן זחל מתחת לאוטו, מחפש מקום לחבר את הג'ק, הוא נשרט בברכיים מספר פעמים, אך בכל זאת המשיך, לאחר זמן קצר הוא החליף את הגלגל, אבל הוא התלכלך, וידיו כאבו.

תוך כדי הברגת הברגים בחזרה, היא פתחה את החלון והחלה לשוחח איתו, היא אמרה לו שהיא מסיינט לואיס, והיא רק עברה באזור.

היא לא הפסיקה להודות לו על שנחלץ לעזרתה.


ברייאן רק חייך וסגר את תא המטען שלה.

האישה שאלה כמה היא חייבת לו. כל סכום שהיה אומר לה, היה מקובל בעיניה, שכן היא כבר דמיינה את כל הדברים הנוראיים שהיו עלולים לקרות לה, לו לא היה עוצר.

ברייאן לא חשב אפילו פעם אחת על קבלת תשלום, זו לא היתה עבודה בשבילו.

הוא עצר לסייע לאדם במצוקה, ואלוקים יודע שיש הרבה אנשים בעבר שנתנו לו יד, וסייעו לו, כשהיה זקוק לכך.כך הוא חי כל חייו, ואף פעם לא עלה בדעתו לנהוג אחרת.

הוא אמר לה שאם היא באמת רוצה לגמול לו בחזרה, אז שבפעם הבאה שהיא תראה אדם הזקוק לעזרה שהיא תסייע לו, ותיתן לו את העזרה לה הוא זקוק. "ותחשבי עלי" הוא הוסיף.

הוא חיכה עד שהיא התניעה ונסעה.

זה היה יום קר ומדכא, אבל היתה לו הרגשה טובה כשהתקדם לעבר הבית שלו, נעלם אל תוך החשיכה...


כמה קילומטרים בהמשך הכביש האישה ראתה בית קפה קטן והיא נכנסה לאכול משהו ולהתחמם מעט, לפני שתעבור את כברת הדרך האחרונה בדרך לבית שלה.

המסעדה היתה אפלולית ומלוכלכת, בחוץ היו שני משאבות דלק ישנות, כל הנוף היה מוזר עבורה ולא מוכר.

המלצרית פנתה אליה, והביאה לה מגבת נקייה לייבש את השיער הרטוב שלה.

היה לה חיוך מתוק. כזה שאפילו עמידה על הרגליים במשך כל היום, לא היה יכול למחוק. האישה הבחינה בכך שהמלצרית היתה כמעט בחודש השמיני להריונה, אבל היא לא נתנה לכאביה ולמתחיה לשנות את יחסה.

האישה הזקנה חשבה לעצמה איך אדם שיש לו כל כך מעט, יכול להיות כזה "נותן" לאדם זר. ואז היא נזכרה בברייאן.

כשסיימה את ארוחתה, היא שילמה עם שטר של 100 דולר.

המלצרית מיהרה להביא לה את העודף המגיע לה, אך האישה הזקנה נעלמה מעבר לדלת, וכשהמלצרית שבה, היא כבר לא נראתה, המלצרית התפלאה לאן יכלה האישה ללכת, ואז היא הבחינה שדבר מה שהיה רשום על המפית.

דמעות עמדו בעיניה כאשר היא קראה את דברי האישה: "אינך חייבת לי דבר, גם אני עמדתי במצבך ומישהו פעם סייע לי, באותו אופן בו אני מסייעת לך. אם את באמת רוצה לגמול לי בחזרה, כל מה שעליך לעשות הוא לא לתת לשרשרת האהבה הזאת להינתק על ידך"

מתחת למפית היו מונחים ארבעה שטרות נוספים של 100$.

היו שולחנות לפנות, קעריות סוכר למלא, ואנשים לשרת, אבל המלצרית הצליחה לעבור עוד יום. כשהיא שבה הביתה מהעבודה, ושכבה לישון אותו לילה, היא חשבה על הכסף, ועל מה שהאישה הזקנה רשמה.

איך היא יכלה לדעת כמה היא ובעלה זקוקים כל-כך לזה? עם התאריך המשוער ללידה בחודש הקרוב, זה היה יכול להיות קשה ביותר.

היא ידעה כמה בעלה דואג, וכשהוא ישן לידה היא נישקה אותו ברכות ולחשה בקול שקט:

"הכל הולך להסתדר. אני אוהבת אותך, ברייאן אנדרסון"

תסתכלי באתר של כיפה- ביכורים, מנסתם יש שם כל מיני~אורית~
סיפורים וקטעים שיכולים לעניין אותך...
יש לי פווווול קטעים מעניינים אבל תגיד איזה נושאים. (ל"תאנונימי (פותח)
יש לי פווול תכתבי לאיזה גיל את צריכה ואיזה נושאטלי'האחרונה
אני נוטש עמדה.שחר

אני נוטש אתכם. לנצח!

כלומר, ליום וחצי.

נוסעים עכשיו ירושליימה, ומחר לכיוון מעון.

צ'או!

סיפורים, שירים, עדכונים, חוויות מחר בערב.

או קיעינב
מה עכשיו?! אני לא יכול לראות את המסרים ששולחים אלי (ל"תהמופרע
אולי יש לך יותר מי 500 מסריםמכאל 2 3
יש לך הרבה מסרים?מוריה
בס"ד

אגב, לי יש בעיות עם שיחה חדשה, גברת יה!דיה גאה!
זה נראה לי רק איתה..
לי אין בעיות עם שניהםעינב
אני בדרך כלל מוחקת את כל המסרים אחרי שמצטברים לי 20 בערך...
אצלי יש סביבות ה20צחקן
חחח גמלי...תכלת דומה לים
אני מחקתי אותם כדי שלא יהיה לי עומסעינב
חח.. יש לי איזה אלף ומשו נראה לי..ברוריה מהגושאחרונה
הסתדר! חחח... מנהלים-אפשר למחוק את השרשור..המופרע
למה?עינב
אפשר להעלות כאן נושאים חדשים. לדוגמא: 'מצב גידולי החסה בשטחים'
אנשנושים יקרים,מוריה
בס"ד

יש לי בעיה עם השיחות, כל מי ששלח לי שיחה, שישלח לי מסר... ומה שהוא רצה.. תודרבה!
מישהו שמע על הפגנה היום בתל אביב?חרדייה מעמנואל!
היום? בת"א???אוסנת

אבל מישהו בא לעצרת בירושלים??

אני כן, כנראה.

עצרת בירושלים?חרדייה מעמנואל!
מתי? איפה?
לא.. סורי..ברוריה מהגוש
לא.. סורי..ברוריה מהגוש
לא שמעתי..והיה עצרת אתמול(ראשון) בירושלים...דורוש=]
מה? מתי? באיזו שעה? מה היה הנושא?תכלת דומה לים
נראה לי בגלל הקטיושות והחטופים.חרדייה מעמנואל!
עצרת בירושלים...הביצה שהתחפשה

מישו שמע עליה? יודע מתי היא?

תודה.

הייתה שילשום עצרת בכותלחרדייה מעמנואל!
בטוח? כל יום אני שומעת שיש...הביצה שהתחפשה

בושה לי.

ירושלמית לא יודעת מתי העצרת בכותל??

באמת...!!!!!!

חעחעחע אני הייתי בירושלים אבל לא בעצרת.חרדייה מעמנואל!אחרונה
ספר תהילים- החלוקה של הספר הראשוןדב

א-ט: חרדייה מעמנואל

י- כ: עדי

כא- ל: עדי'ה

לא-מ: אחות של עדי

מא- נ: חברה של חרדייה מעמנואל

נא- ס: אמא שלי

סא- ע: אמא של חרדייה מעמנואל

עא - עט: דורוש

צ- ק: אנוכי

קא- קיח: טליה

קיט: אנוכי

קכ- קל: אחותי

קלא- קמ: יה!דיה

קמא- קנ: אורית

כל אחד קורא את מה שהוא לקח כל יום! 

שימו לב! כל הפרקים זה כולל (לדוגמא, מי שלקח צ-ק צריך לקרוא כולל פרק צ ופרק ק)

מי שרוצה עוד פרקים מהספר השני שישלח לי למסרישי.

אני מקווה שאני יזכור להגיד כל יום.......~אורית~
אך אני בעד שכל יום ננסה לגמור ספר, אבל לא שכל אחד יגיד קבוע את אותם פרקים, כי אם פתאום מישו אחר ירצה להצטרף לגמירת הספר...?
נכון..אבל אם עוד הרבה ירצו אפשר לפתוח עוד ספר ואזדורוש=]
נגמור 2 ספרים ביום!!!
לבנתיים אף אחד לא רוצהדב

פירסמתי:

תורת חיים בעוז

בני עקיבא

נוער גוש קטיף

מחשבים סלולארי וטכנולוגיה

ואפילו ב: אלימות שוטרים

תכנסו תראו איך לא היתה התיחסות וכמה אנשים צפו בהודעה (-: (-:  (-:

אני ספר שלםמכאל 2 3
ל רפואת  ציפיה רחל בת שרה
תגיד מכאל? יש לך איזה קשר משפחתי ל3יפי או שזה רק~אורית~
קשר נפשי?
נדמה לי... ;צחקןאחרונה