שרשור חדש
אנ'לא יכולה יותר!עיפרון

נהי'ה פה פשוט משעמם!!

בואו נדבר על אפונה.. חחחחח.. (בדיחה אישית..)

אז תצחקקי לך לבדךךךך..הודיה מהדרום
צריך לקבוע שעות שכולם יכנסו ביחד... סתם...ברוריה מהגוש
אני בעד!!עיפרון

מחר ב-6? חחח..

לא טוב לי... חיחי...ברוריה מהגוש
אז 7? חחח..עיפרון
בבוקר אצליכם?ממיאמי...
גם בערב וגם בבקר לא טוב לי...ברוריה מהגוש
אז באיזה שעה כן?ממיאמי...
ממ.. לויודעת..ברוריה מהגוש
וזה היה גם בצחוק..
יש לך נושא יותר מעניין?ממיאמי...
יאלה תציעי
טוב גזר..עיפרון
איזה גזר?ממיאמי...
יש גזר גמד, גזר לבן וגזר צהוב וגזר כתום רגייייל
חח... זה לא נושא טוב, צריך אנציקלופדיה בשביל זה..ברוריה מהגוש
למה? יש לי מולי את כל הגזרים הללו..ממיאמי...
חעחעחעחע כשהייתי באמריקה זה היה הדבר שתמיד אכלתירוחמה הקראסיבה

גזר, אבטיח ואננס (קהנינו כל יום), שוקולד.

כל אלא היה בכמויות כל יום...

גזר גמדעיפרון
מה שלומו?
טעיייייםממיאמי...
בעעע..עיפרון
לא אוהבת שום ירק.. כמעט
קניתי אותו ברחוב...ממיאמי...
בלע.. לא אוהבת ירקות!!עיפרון
בתוך חבילה כזאת סגורה, בשקית...ממיאמי...

מרוחלים ברחוב...

טעים...

עכשיו אני בבית יושב ואוכל מכול השלל...

יאמי!

חחחחחחחחחחחחחחחעינב
בואו נדבר על מצב גידול החסה בשטחים (פעם היה נורא משעמם וביקשו שמישהו יתן נושא, ומישהו תקע את הנושא הזה, והם אשכרה התחילו לדבר על מצב גידול החסה בשטחים!!!!)
חסה גוש קטיף!!עיפרון
יש כזה?<ממיאמי...
כן.. אבל כבר לא מגדלים אותה בגוש.. מן הסתם..עיפרון
אז איפה? בניצנים?ממיאמי...
אממ.. לא יודעת..עיפרון
אין לי שמץ...עינב
אז בואו נעבור לנושא אחר...ממיאמי...
קרועים. הלכתי!צחקן
חעחעחע בייממיאמי...אחרונה
זאת המדורה שלנוCoeur
עבר עריכה על ידי מוריה בתאריך י"ז אייר תשס"ו 20:36

לפני 3 שנים.

ואוווווווווווווווווווווו!!!!!!! איזה מגניב!!!!!!!! (ל"תאורטל לאה
נחמד, אני מקטינה ת'תמונה..מוריה
מגניבמכאל 2 3
ממש יפהעינב
ממש יפה!ממיאמי...
הייי זה מזכיר את המדורה שלנו!!!רוחמה הקראסיבה
אולי זה היה איפה שאת היית?ממיאמי...
זה לפני שלוש שניםמכאל 2 3
אולי היא התכוונה לפני שלוש שנים?ממיאמי...
זה דומה למנגל שלנו...
לא שמתם לב? מה מוזר?Coeur

 

זה נראה כמו שד!...Coeur
חעחעחעחע ככה זה כל הדורות...ממיאמי...
לי זה לא נראה כמו שד.. 'צטערת.. חחחחחחח!!עיפרון
נאו ראיתי...ממיאמי...
מדהים... אני לא ראיתי אש (פרט לכירה אצלנו בבית)צחקן

ב"ה

בל"ג בעומר..

היום ל"ד

לא עשית מדורה בל'ג בעומר?ממיאמי...אחרונה
לא מקשיביםעיפרון

הביאו לנו ת'קטע הזה כשאפריים קישון נפטר, אז חיפשתי אותו עכשיו והבאתי לכם.. קטע נחמד..

לא מקשיבים מאת אפרים קישון

לפני ימים מספר גיליתי, באופן מקרי לגמרי, שהבריות אינם מקשיבים. קשה להסביר זאת. המקרה שקרה כך קרה: ישבתי עם משפחתי הענפה במסעדה החדשה של מארטין וציון, ולחמנו בסכינים קהות בסטייק-פילה נוקשה מגולדה. ציון חלש על המטבח, ואילו בעל המקום השני, מארטין האלגאנטי, החליק בין השולחנות על בהונותיו, ובשביל כל אחד מן הסועדים מצא כמה ביטויים של אדיבות. כאשר הגיע אלינו, גהר מארטין מעלי באופן אינטימי מאוד, ולחש:

       -     אני מקווה שהכול בסדר, רבותי, איך הסטייק שלנו?

-     איום - עניתי.

-     אני שמח לשמוע זאת - קד הבוס קידה קלה, אגב חיוך של שביעות-רצון, ורץ הלאה לשולחן הסמוך. חשבתי שזה מקרה חריג של חוסר קומוניקציה וקשיי-שמיעה, עד שלא הגעתי לתחנה הבאה במסלולי, הלא היא מערכת עיתוננו.

בשעת בואי התחוללו במקום חילופי דברים סוערים אודות חידושו של מר שפירא. אך נכנסתי, רץ אלי עורך המשנה, זיגי, ושאל את פי בלהט הוויכוח:

        -    תגיד, אמרתי או לא אמרתי לך, שהוא ישוב לכיסאו בתוך שלושה חודשים?

-           לא אמרת.

-     בבקשה! - שאג זיקי בתרועת ניצחון - שמעתם!

לא מקשיבים. זאת אומרת מקשיבים, אבל קולטים אך ורק מה שהחליטו מראש לקלוט.

הדו-שיח האיזורי הבא הוא דוגמה מאלפת להבלי-הקליטה האלה:

       -     מה שלומך?

       -     רע מאוד.

       -     יופי. והמשפחה?

-     נמאסה עלינו, זה העיקר. תקפצו פעם.

אף אחד לא מקשיב. האם שמעתם את מר ספיר בראיונו האחרון?

       -     אדוני השר - פנה אליו איש החדשות - איך אתה יכול להסביר את התופעה, שלמרות
      הכול, משלם הציבור הישראלי את המיסים באופן שוטף בלי טרוניה?

-     אני ער לבעיה - השיב השר - אבל כל עוד נטל הביטחון רובץ על התקציב, אין לדבר על שינויים.

דיבורי אנוש מתנהלים, כנראה, על פסים חלודים, ואופיים כאופי של תוכי ממוצע או רשם-קול רדום. כל אחד מאיתנו הוא "קסטה" על שתיים, המנגנת על פי לחיצה על כפתור, את המלל שלה. אין זה פלא כה גדול איפוא, שלא מקשיבים, לא מקשיבים.

לפני שבוע ימים נכנסתי אל המנהל האדמיניסטרטיבי של עיתוננו, וביקשתי ממנו, כמו כולם, השתתפות מוגברת בהוצאות הרכב שלי. המנהל הנ"ל דיפדף קלות בעיתונים אשר לפניו, ושאל אותי כלאחר פה:

     -     מה נימוקיך?

    -      ביטוח הרכב התייקר - הבהרתי - חוץ מזה אחי העובדים הזורעים בדמעה, קצרו ברינה
      את העומר. מי ייתן לי אבר ועפתי אל הארץ אשר בה ינץ השקד, התומר.

    -      האוצר לא יסכים - השיב מנהלי - תן לי לבדוק את העניין. התקשר אתי בחלק השני של
      מאי…

לא מקשיבים. אם כי זה יכול להיות גם משחק חברתי משעשע מאוד, להעמיד מדי פעם במבחן את כושר הקליטה המעורער של הבריות. האדם תופס לו באם-הדרך את גדול מבקרי התיאטרון בארץ, ומסביר לו בלהט נעורים:

    - אין חוקים לבמה, אדוני! יש שמשקיעים במופע מסוים הון תועפות, לוקחים את הכוכבים המפורסמים ביותר, בונים תפאורות-ענק, וההצגה היא הגרועה שבגרועות, ובאותו פרק זמן יוצאים כמה כישרונות צעירים, מלווים קצת כסף מן הקרובים, אוספים שחקנים מן הרחוב, מציגים בלי תפאורה, בלי תזמורת, בלי שום דבר, וההצגה היא ממש נוראית.

    -      זהו - התלהב איש שיחנו - רק הכישרון קובע. אולם מצד שני…

לא מקשיבים. אם הקורא החריף איננו מאמין לנו, הבה יעשה ניסיון עם רעייתו, ויגיד לה בקול חנפני בדמדומי הערב: "באתי הביתה בלי כל תיאבון, חביבתי, אבל רק טעמתי את מרק הצ'ורבה שבישלת בשבילי, ובחיי שלא יכולתי להמשיך עוד בארוחה", ועל כן תסמיק הרעיה באושרה כי רב ותלחש: "אני יכולה לבשל צ'ורבה כל יום". מכאן שלא המילים קובעות אלא המנגינה.

    -      איך הסרט?

    -      בהתחלה היה קצת משעמם, אבל אחר כך מן האמצע ירד לגמרי.

    -      טוב, אז ארוץ לראות אותו…

לא מקשיבים. דוגמה נאה היא לתעתועי הקשב, הצהרתנו הקלאסית, שהשמענו בשבוע שעבר באוזני גננת אחת, עזת מצח, שהפגינה זלזול ברננה שלנו.

    - גברתי הנכבדה - גערתי בה - חיוך אחד של בתי הקטנה שווה לי יותר מכל הצרות
     שבעולם.

היא מאוד התרשמה. לפני החג, דרכנו למישהו בדואר החבילות על הרגל. סליחה, אמרנו, עשינו בכוונה. על לא דבר, השיב הדרוך, זה קורה.

לא מקשיבים לאדם. עצוב מאוד.

 

השנה?עיפרון
איזה יום מאושר היה לי!!עיפרון

סתם צורך לשתף את כולם בדברים טובים.. היה לי יום פשוט כיף!!

בקרוב אצליכם.. חח..  

יש המון סוגים של שוואיםעינב
שווא נע, שווא נח, שווא מרחף, ועוד כמה שזרחו מפרחוני (פרחו מזכרוני)
אני צ'כה עזרה..עיפרון

אני צריכה לדעת את כל הפרטים על איך מתגייסים לצבא מההתחלה ועד הסוף..

זה ממש חשוב הסיפור שלי נתקע במתח..

תודה מראש!!

אני יודע ממש קצת על זה..ממיאמי...
יש פה פורופ שקורא לקרת גיוס- לא?
יש את הטלפון של הגיוסאורטל לאה
גלשי לאתר הזה:Coeur
http://aka.idf.il/giyus
וואי תודה..עיפרון
את ממש חוקרת, הא?עינב
כן.. אנ'לא יכולה להמציא..עיפרון
יפה יפהעינבאחרונה
בעעעעעעעעע אני חולההההההההשובל אור

כולכם בטח מבלים לכם במדורות ואני שוכבת לי באפיסת כוחות בין שלשול להקאה.......

אוף! למה???

סתם רציתי עידוד... (עכשיו יש לי טיפונת כוח אז נמאס לי לרבוץ במיטה ולבהות בתמונה שליד.. אז קפצתי לראות מה קורה פה...)

איי איי איי איי.. שתהיה בריאה..מוריה

בס"ד

את לא היחידה.. ואני כההיפך ממך יצאתי ונהנתי.. למרות שאני מצוננת, עם כאבי אוזניים ובן.. אבל לונורא..

רפואה שלמה..

מצוננת?!Coeur
בחום הנוראי הזה?!
סליחה!מוריה
בס"ד

בבוקר היה לי קר.. והורדתי ת'פוטר.. כלומר הבאתי אותו לחברה שלי..
רפואה שלמהמשה
גם אני לא בריא משהו, מסיבות אחרות...
 
 
רפואה שלמה
בקצב הזה נפתח פה פורום חולים...פילוני
שיהיה לכולם לג שמח... ורפואה שלימה
בקצב הזה נפתח פה פורום חולים...פילוני
שיהיה לכולם לג שמח... ורפואה שלימה
תודההשובל אור

אני ממשיכה להיות חולה... הקאתי אתמול עוד פעמים והיום כמעט התעלפתי..

ואני צריכה במצב כזה לחרוש לבגרות שיש לי ביום חמישי... איך אפשר??

רפואה שלמה ולימודים נעימים!!מוריה
אמן ותודה...שובל אור
בקשה..מוריה
תהיי בריאהעתניאל בן קנז
אויייי.. איזה בעסה..ברוריה מהגוש
אני נרדמתי אתמול ככה שלא ממש ביליתי במדורות..
אויייי.. איזה בעסה..ברוריה מהגוש
אני נרדמתי אתמול ככה שלא ממש ביליתי במדורות..
ו.. רפואה שלמה..ברוריה מהגוש
תהיי בריאה.עינב
אני דווקא הלכתי למדורות, חזרתי הביתה ב- 5:30, וממש נהניתי. ישנתי עד 1:00, ואני עדיין עייפה.
טוב די לספר לי סיפורי מדורות!שובל אור

זה גורם לי לקנאה...

אני ישנתי בערך מ6 בערב של אתמול עד עכשיו... אבל עם מיליון יקיצות באמצע.. ככה זה כשחולים...

נכון...ברוריה מהגוש
מזמן לא הייתי חולה והשנה חליתי כשהיינו במלון..זה היה מעצבן...
ברוך ה' שמזמן לא היית חולה.עינב
יש מצב שזה פסיכולוגי..עיפרון
מה?עינבאחרונה
רפואה שלמה.ממיאמי...
סופסוף אני קצת מתחילה להבריא!שובל אור

לפני כמה שניות העזתי לאכול אחרי שלא אכלתי מארוחת צהריים של יום האתמול מחשש להקאה...

וזהו, הוירוס הזה עבר לי (לפחות לעכשיו) אומרים שזה וירוס שעובר תוך 24 שעות למזלי, ועכשיו אני חורשת לבגרות שישלי ביום חמישי...

בהנצלחה!ממיאמי...
בהצלחה!עינב
לא!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!נזכור ונחזור

שמעתם על התאונה שהייתה ב- 2.00 בלילה?

שני ההרוגים הם-

מוטל מיזוס תושב שילה (בו אני גר)

מיכאל ליפשיץ תושב שבות-רחל (דקה משילה)

מזעזע!!!!!!!!

כולם להתפלל לעילוי נשמתם.

ברוך דיין האמתמכאל 2 3
הסרט "אושפיזין" לצפיה חינםאנונימי (פותח)
אני אמרתי משו דומה לפני כמה הודעות...ממיאמי...
ל"ג בעומר.....שמח לכולנו*+*+*מiר*+*+*

אחרי שבועיים של אסיפת קרשים,

היום הכל הולך תוך כמה שעות חעחעח....לא נורא תהנו !!!!

לגב"ע שמייח!!!3יפי
לכולנו....*+*+*מiר*+*+*
ל"ג בעומר שמח לכולם!!!עינב
שיהיה לכם ל"ג בעומר שמח!! והכי חשוב תהנו !!!אורטל לאה
* ס ד ר . . ( ל ' ' ת )הודיה מהדרום
...
מה סדר?מכאל 2 3
כלום, כלום. זה פשוט נפלט לה...עינב
גם לך או שכבר עבר ליל המדורות אצליכם...ממיאמי...
אבל אצלי עוד לא!!!
חעחעחע באיזה שעה אתם גומרים?רוחמה הקראסיבה
אנחנו סיימנו בערך ב-7:00*+*+*מiר*+*+*
אנחנו סיימנו לפני שעה ועשרים דקות מדויק!ממיאמי...אחרונה
מתחרים לINN..עתניאל בן קנז

http://www.adkan.net/meron.asp

36 שעות ממירון..

אין להם סיכוי חח.....*+*+*מiר*+*+*
הם לא ממש מתחרים.משה
הם קונים את זכויות השידור.
הם קנו רק מצלמה אחתצחקן
מי זה בכלל?3יפי
מצטרפת לשאלהעינב
מזל שיש את inn כי אחרת הייתי צריך לשלם 10 $ממיאמי...
בגלל שה-ip שלי אמריקאי וזה אומר להם שאני מאמריקה..ממיאמי...
וגם פה אני בכלל לא יכול לראות... כי צריך לשלוח sms בעיברית ואני לא יכול...
לא הפסדת כלום זה סתם משעמםCoeur
למה? אני מת לראות את זה....ממיאמי...
האיכות גרועה מאודCoeur

רואים רק נקודות שחורות זזות

אבל בכל זאת הייתי רוצה לראות...ממיאמי...
גם אני הייתי רוצה לראות הופעה שלכם בשידור חיCoeur
לא נראה לי שיש כזה כלכך אולי רק מהצופים...ממיאמי...אחרונה

אבל בכל מקרה מצאתי שידור חי ממרון יותר טוב, באתר של השידור חי מ770 (תיראו שירשור:החבדניקים יאבהו את זה):http://http://www.tvisrael.net/tvisrael/chanel.asp?chanel=110

 

תענית דיבור........עיפרון

אתמול עשיתי למשך שלוש וחצי שעות, ביום רביעי אי"ה אני יעשה לכל היום..

שואלים למה? אז ככה זה התחיל- חברה שלי ואני עשינו בהתחלה תחרות, היא עשתה 5 דק', ואני שלוש וחצי שעות.. חחחח.. וזה היה לי ממש מעולה, נרגעתי וחשבתי.. במקום להתווכח ולנסות להסביר ת'צמי, או סתם להגיב על כל דבר, פשוט הקשבתי באמת למה שאחרים אומרים בלי לחשוב נגיד 'וואי, זה קרה לי גם..' כי גם ככה אני לא יכולה לומר את זה.. קיצר זה ממש מעולה, אחרי זה היה לי קצת קשה לדבר, ואחרי זה זה עשה שאני יתבטא יותר טוב, ואני מתכוונת לעשות את זה ביום רביעי כל היום..

וואי, יצא ארוך.. חחחח..

מה זה רסטות?ממיאמי...
נחשו מה קנו לי לבר מצווה...צחקן
ב"ה
צמח טורף ...

אז ככה, קיבלתי מדוד שלי לבר מצווה, בנוסף ל $$ צמח בשם 'דיואנה'.

היום באו אורחים והראינו להם את ההאכלה (שוב- זו היתה האכלה ראשונה), ירדנו איתם למטה, צדנו נמלים והאכלנו. זה היה מחזה נחמד לראות את הצומח אוכל את החי.
 
 
איפה קונים? שוק הפרחים בת"א. מומלץ...
תודו שי שלי דוד יצרתי...
לא נכון. תבדקי אפילו את הסדר בעצמך. כי אני בדקתי אהודיה מהדרום

ותו.

מי יהיה במירון?ממיאמי...
ז"א בל'ג בעומר?ממיאמי...
אתה תהיה שם?ברוריה מהגוש
אני לא...
לא, אני נמצאבעל האש עכשיו במיאמי בפלורידה...ממיאמי...
במירון? נראה אותכם מגיעים לצומת גולניCoeur
אי אפשר להתקרב לשם
אני מכיר מישהי שהם נסעו כל הכיתה שלהם לשם...ממיאמי...
3 חברות שלי..עיפרון
אני לא..
ערוץ 7 - INNTVמשה
רק חבל שמישהו במערכת החליט לקחת על זה כסף. בקרוב יתפרסמו יותר פרטים.
אז בטח ערן שטרנברג גם יהיה...ברוריה מהגוש
או שלא, אבל סתם מגניב שהוא הצטרף...
שטרנברג הוא מנהלמשה
אני מסופק אם הוא יהיה שם. אולי...
אה.. פשייה לו..ברוריה מהגוש
אני לאפילוני
ת'כלס, למה שאני אלך לשם? יש לי ת'שכונה שלי...ברוריה מהגוש
כלומר- השכונה הקודמת, אנחנו עושים ביחד...
אני לא...3יפי
אני ביישוב שלי.....אין כמו הבית*+*+*מiר*+*+*
אני כנראה ביערות הכרמל. בערך 15 דק' נסיעה מהבית... (ל"ת3יפי
אני הייתי שם עם כל הכיתה שלי!רוחמה הקראסיבה
גמאני הייתי שם עם חברה שלייערהאחרונה

היה ממש ממש כיף הגענו ממש עד לקבר של הרשבי וראינו את הכבשים

וכולכם סתם מגזימים הגענ לשם מחיפה תוך שעה ושלושתרבע היה שיא הכיף

ועטרה אם את רואה את זה קבלי גוש לפנייך

ברוך דיין האמתאנונימי (פותח)
האדמו"ר מקרעטשניף
האדמו"ר מקרעטשניף נפטר היום בירושלים ונקבר בהר הזייתים בחלקת חב"ד שבמקום.
ברוך דיין האמת!ממיאמי...
ברוך דיין האמת*+*+*מiר*+*+*
ברוך דיין האמתCoeur

ובירושלים תנוחמו

ברוך דיין האמת...חרות מימון
היום כל ירושלים היתה עם שלטים ובלאגנים...
בקשר אליו?רוחמה הקראסיבה
נראלי שכןמכאל 2 3אחרונה
ברוך דיין האמת ;איך הוא נפטר? ;מכאל 2 3
אימאלה.. כל יום כמעט מישו אחר ניפטר..ברוריה מהגוש
נכון.. גם אני שמתי לב..עיפרון
אבא דדדדדדדדדדדייייייייייייייייימכאל 2 3
ברוך דיין האמת!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!אורטל לאה

שינוח על משכבו בשלום!!!

 

הוא קבור איפה שסבא רבה שלי צדיק זכורנו לברכה קבור

בחלקת חב"ד?ממיאמי...
הרוך דיין אמת.3יפי
ה' נתן, ה' לקח, יהי שם ה' מבורך מעתה ועד עולם.
איך הרבי מקרעטשניף נפטר?מכאל 2 3

   בן כמה  הרבי מקרעטשניף היה?

 

הוא נראה לא צעיר...3יפי
לא לפספס את הצומת!Coeur
מה???????ממיאמי...
תסתכלו על התמונה הראשונה (השנייה זה החתימה שלי)Coeur
נו מה?Coeur
מה אתה רוצה ;?מכאל 2 3
ככה כותבים את זה באמת בערבית? חחחחחח..עיפרון
יפה ממש..
אמממ... לא בדיוקCoeur
מי שיודע לקרוא ערבית יבין שזה משמעות קצת שונה
אתה יודע ערבית?עיפרון

מה זה בערבית?

וואי כל פעם שאני חושבת עכשיו על ערבים עולה לי בראש תמונה של המחבל שעצרו ליד עפרה, עם חולצה אדומה, קשור בידיים ובעיניים.. לא ראינו מקרוב, לא היה אפשר לעבור ת'שער.. צריך מסיבת הודיה!!

 

לאCoeur

אבל אני יודע א"ב

פשוט ככה השלטים בארץ...ב3 שפות

לא.. כאילו מה זה אומר בערבית?..עיפרון
בפרטי...Coeur
למה לא בפורום?ממיאמי...
כי אני עובד עכשיו על גירסה מתוקנתCoeur
אתה עשית את זה?ממיאמי...
כמובןCoeur
כל הזכויות שמורות לי
ממש ממש יפה, למהדרין!ממיאמי...

יפה ;מכאל 2 3
גדול!!!!!!!ממיאמי...
ואם כבר מדברים על שלטים...Coeur

מאוד יפה!!!!!!!!!!!!אורטל לאה
חמווווווד...3יפי
יפההה... יש לך עתיד!!...
ממש ממש יפה!!עינב
אהבתי
גירסה מתוקנתCoeur

אני לא רואה את התמונות..מוריה
בס"ד

כנראה בעיה... לא רק אצלי אני מתארת, כי קודם ראיתי..
עכשיו אני רואה..מוריה
בס"ד

חביב.. משעשע...
נחמד. חשבתי כבר קישור לכרמי הישן.. ;צחקן
זה באמת ממש יפהעינבאחרונה
חלום מדהים.מוריה
בס"ד

אחד הרבנים חלם חלום בערב יוה"כ. החלום פשוט מדהים.
כאן..
מה פעמיים?עינב
תראו מה קורה פה??!!*+*+*מiר*+*+*

שבוע שעבר נהרגו שתי אנשים מתאונה חזיתית מהיישוב והיום ניפטר לנו אחד מסרטן!!

זה פשוט נורא....

נורא והיום.אנונימי (פותח)
שמעתי שהשניים היו חבד
כן,הם היו....*+*+*מiר*+*+*
חבדניקים? ומה זה עושה שהם חבדניקים?ממיאמי...
אנשים הולכים ונעלמים....*+*+*מiר*+*+*
מזעזע!ממיאמי...

איזה פחד זה...

מזל שאנו בעלי אמונה...

תמיד.....(לפעמים)*+*+*מiר*+*+*
זה לא עושה כלום*+*+*מiר*+*+*
גם אצלינו קורים כל מיני דברים.עינבוש
שני אנשים התאבדו, פתאום מלא חולים בסרטן...
אימא....זה ממש מפחיד*+*+*מiר*+*+*
מה לפעמיים?כן הכי חשוב אמונה!אורטל לאה

אני מכירה עוד שניים שנפטרו שקרובים של מישהוא שסיפר לי.

רחמנא ליצלן!

ברוך דיין האמת!!!

שינוחו על משכבם בשלום!!

נפטר מישו שיש לו בן בשם חיעד?עיפרון
כאילו.. אליו התכוונת?
אז אני מכירה.. כאילו את חיעד..עיפרון

תחשבו, באותו יום, באותו רגע אפילו שהוא נפטר התפללנו לרפואתו!!

חיעד היה נהג כמעט קבוע שלנו בהסעה שנה שעברה.. הכרנו אותו דיי טוב..

אני לא מכירה את המשפחה כל כך טוב...רוחמה הקראסיבה

שמעתי על זה שהוא נפטר פה בפורום...

אוי קצת פאדיחה לא? כאילו את משם, נכון?עיפרון
חעחעחע חעחע באמת מנותקת מהעולם...ממיאמי...
אשכרה...עינב
טוב,אני מבינה אותך*+*+*מiר*+*+*
את גרה פה....אבל את לא לומדת פה...ואת חוזרת ממש מאוחר מהלימודים ולכן את לא מכירה (ניראה לי)
ברוך דיין אמת.3יפי
ה' נתן, ה' לקח, יהי שם ה' מבורך מעתה ועד עולם.
מה שם אמו?
אאממ...לא יודעת שניה אני יבדוק לך*+*+*מiר*+*+*
תכתבי את שמו. לא הודעה שכזו- זה הצפה.צחקן
כן, פרופסור למפרט (אפילו שזה לא היה מכוון אלי).3יפי
אז מה שמם?
חחחחחחחחחחחחחחחחחחעינבאחרונה
אחרי שלוש שעות עבודה - הנה זהמשה
תמונה אחת שווה אלף מילים. זכרונות ממקומות יפים שהיו ואינם.
 
(גולשי הסלולארי - חזרו לתפריט הראשי של האתר > בלוגים. רק חבל שאין שם את התמונות)
 
אז את מוזמנת גם להגיב משה
בכלל, לאנשים שכותבים מאמרים, או בלוגים, או אפילו בפורום מאוד חשוב שמגיבים להם.
 
לבן אדם שלא כותב בדרך כלל  קצת יותר קשה להבין את זה, אבל זה בהחלט חשוב.
יש שם הרבה תמונות.משה
מה שקצת בעייתי בסלולארי
אפשר, אבל קצת בעייתימשה
צריך לדאוג שהן תוקטנּה בזמן אמת...
לא - אני צילמתי.משה
אתם מוזמנים להגיב גם שם...משה
אין לכם מושג כמה שזה מעלה את המוראל של הכותבים (ובניהם - אני)
לא. צילמתי אז במגבלות הציוד שהיה לימשה
שכלל דיגי. סופר פשוטה וטלפון סלולארי.
חחחח איפה ?משה
איזה מהתמונות ?
יד יאיר - ליד דולבמשהאחרונה
סיפור של עיתונאי שהיה בגוש קטיף 10 חודשים לאחר הרחתכלת דומה לים

לאחר החרבתו.

מזעזע!!

הכל אמיתי!!!

http://new.katif.net/opinion.php?page=149

להעתיק לכאן את הסיפור או שלא צריך?

תפרסמי את זה שגם אני יוכל לקרוא. לא בקישורפילוני
או שמישו ישלח לי את זה באישי
אני גם רוצה לראות..ברוריה מהגוש
רצה שאני ישלך לך באישימכאל 2 3
תעשה כאן.. גמני רוצה..ברוריה מהגוש
מ-ז-ע-ז-ע!!!! אין מילים אחרות!!!מיתנחלת בכתום

לבקשת [לא זוכרת מי] אני מפרסמת את כתבה כאן:

מסע במדינת החמאס - אהרן גרנות, ג'בליה

 

"אתה רואה את הארובות? זוהי תחנת הכוח שלכם באשקלון, מכאן אנו יורים עליה", סיפרו אנשי החמאס בגאווה

מסע במדינת החמאס - אהרן גרנות, ג'בליה

זה התחיל כסיור מתוכנן על ידי צוות עיתונאים פלסטיניים במטרה להראות כיצד מתנהלת עזה תחת שלטון החמאס. עד מהרה זה הפך לסיור מצמרר שבמהלכו ביקר אהרן גרנות באתרים שמהם יורים אנשי החמאס קסאמים על שדרות, אשקלון, נתיב העשרה, יד מרדכי ועוד G "הצבא שלכם יורה על שטחים ריקים", סיפרו אנשי החמאס בגאווהG ולא תאמינו מה קרה כשביקשנו להגיע לגוש קטיף החרב G מסמך מצמרר

אהרן גרנות, ג'בליה, עזה. צילום: אהרן מיכאלי, התמונות באדיבות עיתון במשפחה.

בפאתי מחנה הפליטים ג'בליה שבעזה מצויה גבעה שעליה עומדים מספר בתים. על אחד מהם מונפים בגאון דגלי אש"ף והחמאס משל מודים על שיתוף הפעולה בין שני הארגונים. בקצה הגבעה הזאת עמדנו. "תסתכל כאן", אמר ריאד סולטן איש החמאס והחווה באצבעו, "אתה רואה את הבתים הלבנים היפים האלה מרחוק?"

אי אפשר היה שלא להבחין בבתים הלבנים הבוהקים שבלטו מאוד על רקע עיי החרבות והנוף האפרורי שנשקף מתוך מחנה הפליטים. "אלו הבתים של שדרות", ירה ריאד בהפתעה. "כאן גר שר הביטחון שלכם עמיר פרץ", הוא הפגין ידע מדאיג, "ומגג הבית הזה יורים האנשים שלנו על שדרות וסביבותיה", סיים את דבריו בלי להניד עפעף.

התחלתי לרעוד מפחד, "צריך לעזוב מייד. צה"ל יכול להפגיז בכל רגע", אמרתי לו. ריאד נראה נינוח וצחק צחוק משוחרר. "אתם טיפשים", אמר בלעג, "הצבא שלכם יורה רק במקומות שבהם אין אנשים. למקומות שמהם אנחנו יורים הוא בכלל לא יורה. אין לך מה לפחד", הרגיע.

ביקשתי לגשת אל עמדת הירי בה ניצבו כמה אנשים עסוקים בחימוש, להיפגש עם היורים. הצלם שלנו כבר הכין את המצלמה אבל ריאד לא הניח לי. "עד כאן", פסק, "חסר לי עכשיו שהם יבקשו ממך דרכון ויגלו שאתם ישראלים, לא כדאי".

רק דקות קודם לכן אסף אותנו ריאד, המשמש כעוזרו של אחד מראשי ממשל החמאס (את זאת ידעתי רק מאוחר יותר), ממעבר הגבול שבין ישראל לרשות הפלסטינית במסוף ארז. בעצת כמה עיתונאים פלסטיניים שארגנו עבורי את הסיור המצמרר הזה, הסתרתי את דמותי החרדית מאחורי פאה נוכרית שהחליפה את כיפתי. מתחתיה דחפתי גם את פיאותיי. את הציציות כמובן הכנסתי פנימה. גם הצלם שינה מעט את חזותו. הפעם זה מסוכן. העיתונאים הפלסטיניים קיבלו את פני במסוף הגבול והכירו לי את ריאד סולטן, עוזרו של הבכיר בחמאס. הבכיר ביקש ממני שלא לאזכר חלילה את שמו, פן יוצא להורג באשמת שיתוף פעולה עם ישראל. אני מכבד כמובן את בקשתו.

לא בטוח שתחזור הביתה

"יש לנו לוחמים רבים", סיפר לי ריאד בעודנו עומדים ליד גבעת ירי הקסאמים. "ביניהם גם תלמידי תיכון רבים וסטודנטים באוניברסיטת עזה. את כולם מגייס החמאס לירות על ישראל. הם עומדים כאן בכל שעות היום והלילה ויורים קסאמים על יישובים ישראליים. את ה'בומים' היוצאים מכאן, שומעים כל התושבים היושבים בבתיהם וחוששים שחיל האוויר הישראלי יתקוף את בתיהם. אבל הוא לא בא, לפחות לעת עתה.

למה, בעצם?

ריאד משך בכתפיו כאינו יודע, "אנא עארף" (אני יודע?) אמר.

השיחה בינינו התנהלה באנגלית. שתיקה השתררה ואני הייתי צריך לצבוט את עצמי כדי להאמין שאני, אזרח ישראלי, מתיישב מחברון, נמצא עכשיו עמוק בשטח האויב, ממש במקום שממנו יורים מידי יום על הישובים שלנו.

החמאס מקים בכוונה את המשגרים ועמדות הירי במקומות מרובי אוכלוסין מתוך ההערכה שצה"ל יימנע מלירות לעבר מקומות אלה מחשש לפגיעה באזרחים. ואכן, במקום זאת יורה צה"ל ללא הפוגה לעבר מקומות ריקים מאדם. הארטילריה של צה"ל מקימה רעש רב רק כדי לעשות 'כאילו', אבל הפגזים נוחתים במקומות ריקים.

אפשר לצלם את העמדות?

"בטח שאפשר, אבל בוא נעשה את זה בזהירות, לא כדאי שיראו אותנו מצלמים, למרות שכל תינוק כאן יודע היכן העמדות". וכך עמדנו נסתרים למרגלות הגבעה וצילמנו כמעט באין מפריע את העמדה. כפי שצילמנו לאחר מכן את העמדות האחרות.

"אל תחשוש", אמר ריאד, אבל האמת שאני כן חששתי. אהרן מיכאלי הצלם שלנו צילם ללא הפוגה ואני הבטתי בחשש לצדדים. עוברים ושבים מעטים שחלפו ברחוב כמעט לא שמו לב לנוכחותנו.

אין זה ביקורי הראשון בעזה, אבל אינה דומה עזה שתחת שלטון הפתח' לעזה שתחת שלטון החמאס. "מאז עליית החמאס לשלטון הרשות השתגעה לגמרי", הסבירו לי עמיתיי הפלסטינים. "כל קצין הוא שליט לעצמו, הוא יכול לחטוף אותך לחקירה וכלל לא ברור שתחזור הביתה". ולכן נשמעתי לעצתם ודאגתי היטב להתחפש.

המשכנו בנסיעה קצרה בסמטאות ג'יבליה. המוני נערים חזרו באותה עת מבית הספר, לבושים בחולצות כחולות, מכנסיים מהוהות ונעלים בלויות. להורים שלהם אין מספיק כסף לקנות להם בגדים. בבית הספר הם שמעו שיעור נוסף בהסתה נגד היהודים.

כל אחד מהנערים הללו הוא מחבל מתאבד בפוטנציאל. חלק מהם יניח את התיקים בביתו ולאחר מכן ימהר לעמדות כדי לירות לעבר ישראל. ה'שוטרים' הרבים המסתובבים ברחובות לא קיבלו משכורות כבר חודשים רבים. הכבישים רעועים והרוסים ועליהם לא נוסעות כמעט מכוניות. "לתושבים אין כסף לקנות דלק", רוטן בפנינו ריאד הנהג המקרב אותנו אחרי מספר רחובות לשטח נוסף.

מקץ נסיעה של מספר דקות אנו מבחינים בשטח חרב, זהו הישוב אלי סיני ואחריו הישוב ניסנית. מעל אלי סיני נמצאת גבעה נוספת. זוהי נקודת התצפית הטובה ביותר על תחנת הכוח של אשקלון.

עצרנו את המכונית בקרבת מקום ויצאנו החוצה. ריאד הצביע לעבר גוש בתים עירוני הנראה היטב גם בעין רגילה. "כאן אשקלון", הוא אומר, "מכאן יורים אנשי החמאס לעבר העיר. אתה רואה את המגדלים? זוהי תחנת הכוח של אשקלון, מכאן מטווחים עליה כל ערב".

ולא פוגעים, התרסתי

ריאד סולטן צחק, "מי אמר לכם שאנחנו לא פוגעים?" שאל ואמר בשאלתו הרבה יותר ממה שלא אמר.

"הנה, תסתכל", הוא מראה לי קבוצת בתים לא רחוקה, "זהו קיבוץ 'יד מרדכי' שלכם, גם עליו אנחנו יורים. תראה את הבתים הרחוקים מאוד", אמר בלעג מושחז והצביע על קבוצת בתים לבנים שבקושי נראו, "זוהי אשדוד, תראה כמה היא קרובה".

לא ייאמן.

"זה לא שישראל לא עושה כלום", מבקש ריאד לתקן מעט את הרושם, "רק אתמול נהרג כאן חייל שלנו מאש הכוחות שלכם, אבל זה נדיר".

נכנסנו מצומררים למכונית, המומים מהקלות שבה הוא הראה לנו את מקומות הירי. ריאד המשיך לנסוע כשלפתע אשר יגורתי בא. מחסום של 'שוטרים'. הפעם איני מגובה בביטחון המסכל. הפחד זוחל לו מהראש ויורד לרגליי הרועדות. הנה עוד רגע, הם יגלו שאני אזרח ישראלי ואז, או שהם שפויים והם יתנו לנו לעבור ללא בעיות, סוף סוף מדובר במכונית של אחד מראשי השלטון החדש. אם הם שייכים לפלג אחר של החמאס, הם יכולים להחליט לעצור אותנו לחקירה ובמקרה הטוב, לגרש אותנו מייד לגבול הישראלי. על המקרה הפחות טוב לא כדאי להרחיב את הדיבור.

אלא שה'שוטר', מתברר, לא רק שהיה שייך לפלג ה'נכון' אלא גם היה חבר של הנהג שלנו. הוא הציץ בחטף על פנים המכונית וחייך אל ריאד ואפילו אלינו. הוא כמובן לא ידע שאנחנו ישראלים, השניים החליפו מילים חמות וריאד המשיך בדרכו. נשמנו לרווחה.

ריאד המשיך לנווט את מכוניתו בין סמטאות הכפר, בדרכו להובילנו למקום נוסף שממנו יורים לעבר ישראל. המכונית ניווטה בין סמטאות מחנה הפליטים. עד מהרה אנו מבחינים בגבעה נוספת. "כאן מאחורי הגבעה", הסביר ריאד, "נמצאים משגרים נוספים, מכאן יורים על הישובים שלכם בלי הפסקה. זאת ממש עמדה צבאית".

מעבר לגבעה נמצא המקום שבו שכן פעם אלי סיני. גדרות תיל רבות מקיפות את הסביבה וביניהן מסתובבים אנשים חמושים. "כאן נמצא מחנה אימונים של החמאס", מסביר ריאד, "וגם מכאן יורים על הישובים שלכם. רצינו לתעד את המקום. הצלם כבר הכין את מצלמתו. מבעד למראה הבחין ריאד במצלמה ועצר בחריקת בלמים את המכונית. "השתגעת!" צרח, "אם יראו אותנו בטוח שניעצר. זהו שטח צבאי ואסור בשום אופן לצלם. הם יורים בכל מי שמצלם ולא משנה היכן הוא עובד". הורדנו את המצלמה ונמלטנו בבהלה.

אנו ממשיכים בדרכנו ומבחינים בבית שבור והרוס בצד הדרך, "גם כאן הייתה עמדה של שיגור קסאמים. לכאן ירה טנק שלכם והרס את הבית", מספר ריאד ואני מתפלא על טווח הירי של הטנק עד שריאד פותר לי את הבעיה: "זה היה לפני שיצאתם מעזה, הטנק היה קרוב", הוא מספר. עכשיו אנחנו רק יכולים לחלום על פגיעות מסוג זה.

ביטוי מוחשי לרעב

מאז עלה החמאס לשלטון ומדינות אירופה מחרימות את ממשלת החמאס החדשה, הרעב קיבל ביטוי מוחשי ברחובות. החנויות פתוחות אומנם, אך אין להן כמעט מה להציע. חנויות הירקות והפירות מוציאות אומנם סחורה, אך היא דלה ורקובה. ריאד מנווט את המכונית המפוארת בסמטאות הצרות, השבורות והמצחינות שצינורות ביוב מפוצצים יוצרים בהם שלוליות מזוהמות שבהן משתעשעים ילדים קטנים שספק רב מתי ידעו בגד להחלפה או אפילו מקלחת טובה. לאחרונה הפסיקה עירית עזה לתקן את התקלות במערכת הניקוז והמים, אין כסף לעירייה ואין כסף לממשלה. האמת, לא חשתי בליבי רחמים לאלה שבחרו לעצמם ממשלה של טרור.

"אין לנו כסף לאוכל", רוטן ריאד.

"אתם אשמים, בחרתם לכם ממשלה של טרור, אז קיבלתם חזרה. העולם לא יכיר בכם עד שלא תכיר הממשלה שלכם בנו", אני מנסה להסביר את מה שהוא שמע גם מאחרים.

"אני לא מבין אתכם", טען, "זוהי הדמוקרטיה, בחרנו לנו ממשלה ואתם צריכים לכבד אותה".

"הם אינם מכבדים אותנו ואינם רוצים להכיר בנו, יתרה מזאת, אתם הרי יורים לעברנו כל הזמן אז אלה התוצאות", השבתי.

"אז בגלל זה צריך להרוג אותנו? מאז החרם של אירופה וארה"ב אין לנו חיים".

ליד ג'בליה, בדרך למרכז עזה אני מבחין בבתים חדשים. בירור קצר מעלה כי אלה הם בתים שאת בנייתם תרם האיחוד האירופי. מתגוררים בהם אנשים חולים לצד מי שנפגעו מהירי של צה"ל וגם כאלה שיש להם קשרים בממשל החדש ויכלו לסדר לעצמם בתים חדשים.

"תגיד לי", אני מנסה את הלא יאומן אם כבר הגעתי עד כאן, "תוכל לקחת אותי לבתי הכנסת החרבים של גוש קטיף?" ראשו של ריאד החל להסתובב שוב ושוב כדי לסמן את המילה 'לא', ואני הבנתי כי המשימה לא תהיה קלה כלל ועיקר.

"תנסה", הפצרתי, וריאד שלף את הטלפון הנייד שלו והחל לבצע סדרה של טלפונים שבכל אחד מהם דיבר בערבית שאותה לא הבנתי. דבר אחד כן הבנתי. הבוס של ריאד וכמוהו אחרים לא היו מוכנים ליטול את הסיכון. "היום חוטפים כאן כל אחד גם אם הוא אינו יהודי וגם אם הוא אינו אזרח ישראלי ואתה גם יהודי חרדי וגם ישראלי, אנחנו רוצים שתחזור בריא ושלם, מי יודע אלו שוטרים מאיזה פלג ניצבים בצד הדרך", העביר לי ריאד את מה שאמרו לו הבוסים שלו. "הכניסה לאזור גוש קטיף רגישה מאוד, הנכנסים לשם נבדקים בשבע עיניים. תמיד חוששים שמא היהודים ינסו לחדור ולחזור".

כל ניסיונותיי להגיע לישובים החרבים עלו בתוהו.

"הממשלה משוגעת"

בשעות הצהרים המאוחרות אנחנו עוברים בדיר אל בלאח אף הוא מחנה פליטים בצפון הרצועה. בניגוד למקומות אחרים, לעיתים כוחות צה"ל יורים אל תוך מחנה הפליטים והדבר ניכר בשברי הבתים הרבים. הפגזים משום מה נוחתים גם שם במקומות שבהם אין ריכוזי אוכלוסיה. פעם היו שם מפעלים ליצור טילים של החמאס, מה שקרוי בשפתנו 'מחרטות'. היום אין שם כלום.

פני אינן משות מחלון המכונית. עזה של החמאס אינה דומה כלל לעזה של ה'פתח' שאותה ראיתי לפני חצי שנה. ברחוב סלאח א-דין המוביל ממעבר ארז עד מעבר רפיח, אין כמעט תנועה. לפני חצי שנה בקושי יכולנו לזוז בפקקים הרבים שיצרו הגרוטאות שנסעו על הכבישים השבורים. ברחובות עדין ניכרים היטב סימני הבחירות שנערכו לפני מספר חודשים. הקירות ועמודי החשמל מלאים בתמונות המועמדים מהחמאס והפתח. אלא שהפעם מונפים דגלי החמאס בכל מקום אפשרי, גם על העמדות של מחסומי השוטרים, מה שמעיד על השלטון החדש ברשות.

על המדרכות נראים מעט אנשים. "אנשים מסתגרים בבית מבושה, אין להם מה לחפש ברחוב, אין עבודה ואין מה לקנות", מסביר ריאד.

"תכירו בישראל, תחדלו מדרך הטרור, יהיה אחרת", אני מציע.

"אתה יודע מה?" הוא נכנע, "מישהו צריך להשפיע על הממשלה שלנו שתצהיר שהיא מכירה בישראל. אנחנו ממש כבר לא יכולים לחיות כך, הממשלה שלנו משוגעת", הוא מעז לומר.

השמש יוקדת בחוץ, המזגן עובד בתוך המכונית, אבל הפאה הנוכרית שבה אני לבוש מציקה. אני מבקש את רשותו של ריאד להורידה לרגע, והוא נבהל. "יותר טוב בשבילי ויותר טוב בשבילך, אל תוריד את הפאה, אל תחבוש את כיפתך", הוא מתחנן. נכנעתי. פיקוח נפש דוחה זיעה.

בן לאדן כדוגמא

במרכזה של עזה, בשכונת עומאר אל מוכתר, מצויים מרכזי השלטון של הרשות. שלטי חוצות מזמינים את המוני העם לצפות בסרטים שבהם מככבים בעיקר אנשים חבושי טורבאנים ומגודלי זקן בנוסח הטליבאן. אפילו דמותו של בן לאדן עצמו נראית באחת הכרזות. סרט אחר מציג את ערפאת עצמו. מאז שהוחלף השלטון נעלמו מחוצות העיר הסרטים המערביים. בכלל, בעזה של החמאס, דמותו של בן לאדן מככבת כאן בכל מיני צורות ומשמשת דמות לחיקוי והערצה להמונים.

אנו עוברים ליד בית הסוהר המרכזי של הרשות. כאן כלואים מתנגדי המשטר, כלומר אלה שלא הוצאו עדיין להורג בברוטליות. ליד הדגל של אש"ף שהיה תלוי כאן לפני חצי שנה, נוסף עכשיו הדגל הירוק של החמאס. את פתח בית הסוהר מקיפים מחבלים לבושי מדים ובידיהם תתי מקלע מסוג 'קלצ'ניקוב'. אנחנו לא מעזים לחשוב על צילום המבנה. לידו מבנה מרשים לא פחות, זוהי ה'סראיה', כאן נמצאת מפקדת 'כוחות הביטחון' של הרשות – כלומר מרכז האויב. "גם הצרפתים בזמן שלטונם ישבו כאן, כך גם אתם הישראלים השתמשתם בבניין הזה, ועכשיו אנחנו משתמשים בו", אומר ריאד.

מספר שעות ערך הביקור בארץ החמאס. הבטתי סביבי כלא מאמין, עיר בהתרסקות, שמעידה על המצב ברשות הפלסטינית כולה. ליד הבניין המפואר ששימש כ'ארמון הנשיאות' אין עכשיו כמעט כלום משום שמרכז השליטה עבר לרמאללה. לבד ממחבלים במדים הנקראים 'שוטרים פלסטינים' השומרים על המקום, מה שלא איפשר לנו להנציח זאת במצלמתנו. גוש קטיף, סיפרו לי אנשי החמאס במהלך הסיור, הוא שומם וריק פרט לשני מחנות אימונים של החמאס, האחת באלי סיני והשני בנווה דקלים. פעם, לפני שיצאנו מכאן היה גוש הישובים פורח ולאנשי עזה הייתה לא מעט עבודה בישראל. האם לא מתקיימים כאן דברי הרמב"ן על הפסוק "ושממו עליה אויביכם היושבים בה", שאין זו אלא הבטחה שארץ ישראל תתן פריה בעין יפה רק לעם ישראל? צריך להיות בעזה וסביבותיה כדי לראות זאת פנים אל פנים.

"עוד תתגעגעו לחמאס"

אוניברסיטת עזה, היא גוש בניינים צר ישן ומתקלף מול בניין הסריאה. זהו למעשה בית הגידול המרכזי של מחבלים ומתאבדים. לתוך לוע הארי הזה אני ניכנס (מחופש להזכירכם), ומאחר והמראה שלי אינו שונה כמעט מכל מראה מערבי (לבד מהזקן, אבל הם רגילים לכל מיני 'אנשי רוח' מערביים מגודלי זקן הבאים לתמוך בהם, הסבירו לי קודם לכן), אינני מעורר כל תשומת לב. המעלית מקולקלת וללשכתו של נשיא האוניברסיטה שבקומה השלישית אנו נאלצים לעלות ברגל. אני מביט בסטודנטים. רבים מהם החלו בתקופה האחרונה לגדל זקן ולהסתובב בג'לאביה, אות לפנאטיות הדתית שאחזה את ההמונים וגם את הסטודנטים שאין לי ספק שהיו חונקים אותי במו ידיהם לו רק ידעו מי אני.

פרופ' זוהאיר קואיל נשיא האוניברסיטה דווקא כן ידע היטב מי אני. לשכתו שבקומה השלישית עמוסה בעוזרים ובסגל האוניברסיטה שבא לפגוש באויב היהודי. שם אני גם מוזמן להסיר את הפאה שהסתירה את זהותי ולחבוש את הכיפה. ידידיי העיתונאים הפלסטיניים שארגנו לי את הסיור הזה, מסבירים שוב לפרופסור הצעיר המגדל זקן קצר ומטופח מהו עיתון 'משפחה' ומי אני, ועד מהרה אנו מתיישבים והתקרובת מוגשת. הבעת תדהמה נסוכה על פניהם של המלצרים הנכנסים לחדר. רק לפני רגע ראוני מגודל שערות, והנה לפתע מתגלה בעל קרחת חבוש כיפה ופיאות שנוספו לדמותי, אבל הם אינם אומרים דבר.

יהיה פעם שלום? שאלתי את פרופ' קואיל

"אם תעשו צעדים לשלום יהיה שלום, בינתיים אתם יורים לעברנו ללא הפוגה, מונעים מאיתנו כל עזרה כלכלית והמצב בעזה נמצא לפני קריסה מוחלטת. אנחנו לא אחראיים לאנרכיה המוחלטת שתהיה כאן אחרי הקריסה, עוד תתגעגעו לחמאס".

מי שאינו מכיר בישראל הוא החמאס ומי שיורה לעברנו ללא הפוגה זה אתם?

"החמאס לא יכיר בישראל כל עוד היא תישאר בגבולותיה הנוכחיים. אם תהיה נסיגה לקווי 67' יהיה על מה לדבר. הירי לעבר הישובים הישראלים הוא תגובה ישירה לתסכול העמוק השורר בקרב התושבים לנוכח התנהגות ישראל".

התסכול העמוק נובע מהכלכלה שנעצרה אצלכם עקב הצהרות על השמדת ישראל, העולם אינו מקבל את ההצהרות האלה.

"לא נכון. העם בחר את הממשלה הזאת. תראה את הסטודנטים שלי כאן, רובם מופיעים עכשיו בלבוש דתי, זה לא היה קודם. העם מזדהה עם הערכים הדתיים של האיסלאם, בדיוק כמו שקורה עכשיו אצלכם תהליך של שיבה למקורות. זאת הסיבה שהחלפנו את השלטון המושחת בשלטון חדש. זה מה שהעם רוצה, עליכם להכיר בזה. החמאס הוא עכשיו השותף שלכם".

שלא רוצה לדבר איתנו...

"תחזרו לקוי 67' ויהיה על מה לדבר, עד אז אכן אין על מה לדבר".

רשמית השיחה קשה ונוקבת. פרופ' קואיל הוא במפורש אויב שמגדל מחבלים ומתאבדים. הוא מודע לכך. מעשית, מתגלה האויב כאיש נחמד. אני לא הישראלי היחיד שהוא פגש. ביומני הפגישות שלו אפשר למצוא בין היתר גם את בנימין בן אליעזר וישראלים נוספים. אחת לשבוע הוא עולה לירושלים ומקיים שם פגישות רבות הן עבור האוניברסיטה שלו והן על מנת להעשיר את הידע האינטלקטואלי שלו.

 כשאני מספר לו על הקהילה היהודית העזתית שחיה כאן ועל רבי ישראל נג'ארה שהיה תושב המקום, הוא מגלה עניין רב. גם כשאני מספר לו על בית הכנסת היהודי העתיק הוא מופתע לחלוטין. "הייתי שם לפני שנים רבות עם אבי פרחן", סיפרתי לו.

"אין שם מישהו הגר במבנה?" הוא מתעניין. "זהו אתר ארכיאולוגי ואין שם איש", אני אומר לו ועד מהרה עוברת השיחה לפסים אחרים. פרופ' קואיל המתעניין בארכיאולוגיה לא שמע מעולם על האתר והוא מפציר בי ליידע אותו היכן האתר. האוניברסיטה שלו בהחלט מעוניינת לשמר אותו.

אתה יודע שאני מבקש לבקר בבתי הכנסת של גוש קטיף ואיש אינו מאפשר לי", אני מעלה שוב את הבקשה.

"הם צודקים", משיב קואיל, "מסוכן מאוד שם עבורך". "אולי תבוא איתי", אני מציע והפרופסור מתחלחל, "אתה מתאר לעצמך מה יקרה לי אם יתפסו אותך ואותי ביחד, זה לא בא בחשבון".

שעה וחצי שהינו בלשכתו של נשיא האוניברסיטה, הרגשתי כמו דניאל בגוב האריות. מתחתיי שורצים הנחשים והעקרבים, אבל פרופ' קואיל, צריך לומר, עשה כל שביכולתו שארגיש בנוחות.

סובלים ומפחדים

בית המלון 'מַרנָה האוז' הנמצא במרחק מספר רחובות מהאוניברסיטה, הוא היחיד הפתוח בימים אלה בעזה. את חדריו ממלאים בעיקר עיתונאים זרים ונציגי ארגוני הסיוע. תיירים אין בכלל. כניסה לחצר בית המלון, היא מעבר לעולם אחר. את הצייה והצלמוות שבחוץ, מחליפים דשאים מוריקים, ואת מקומם של הלכלוך וההזנחה מחליפה צמחיה עבותה הכוללת עצי פרי ופרחים מדיפי ריח נינוח.

מתחת לעצים ובינות לפרחים מפוזרים שולחנות נמוכים שסביבם כורסאות קלועות מקש המזמינות אותך לשבת ולהירגע. מלצרים דוברי ערבית, אנגלית וצרפתית מסתובבים בין השולחנות ומציעים לאורחים מאכלי טריפה למהדרין. לולא הפחד והבטן המקרקרת ולא מרעב, יכולתי לשבת על אחת מהכורסאות ולהירדם.

זהו המקום שאותו ייעדו מארגני הסיור לארוחת צהרים. הם רק שכחו שאני מנוע מלנגוע במאכלי טריפה. עד מהרה נמצא הפתרון בדמותה של כוס חד פעמית ובתוכה תה מתוק שהכנתי. סביב השולחן היו מסובים ידידיי העיתונאים ועוד כמה אנשים שפעם היו אנשי עסקים ועכשיו הם מובטלים. הם לא בחרו בחמאס והם מלאים טענות כרימון על המשטר החדש. בזקנו של ה'נביא' מוחמד הם השביעוני שלא אפרסם לא את שמותיהם ולא את תמונותיהם, פן יבולע להם על ידי המשטר החדש וצמא הדמים הזה, אבל יש להם לא פחות בטן מלאה על ישראל.

וכך בעודי גומע תה מתוק, אני שומע על חייהם המרים של בעלי העסקים המתמוטטים שנאלצו לסגור את עסקיהם באין להם קונים, על יצואנים שאין להם למי להציע את סחורתם בשל חרם העולם ויבואנים שאין להם מהיכן להביא סחורה. "היה לי פעם עסק משגשג של אלקטרוניקה", מתנה אחד מהם את צרותיו, "הייתי איש עשיר ואז הפסיקו לתת משכורות לשוטרים ואנשי המנגנון, הם לא באים יותר לקנות. גם לקוחות אחרים שהיו פעם אנשים שהיה להם כסף, לא באים לקנות. נאלצתי לסגור את העסק. יש לי שתי נשים ו-15 ילדים, אין לי מהיכן לתת להם אוכל. כל היום אני מסתובב מחוץ לבית, מתבייש להישאר בבית".

האחר מאשים אף הוא את שלטון החמאס אבל מאשים במקביל את ישראל שבמעשיה ל'הנצחת הכיבוש', כדבריו, גרמה לעם הפלסטיני לבחור את האלטרנטיבה הקיצונית יותר בדמותו של החמאס ועכשיו אין תקווה בכלל.

ראיתי היום יורי קסאמים לעבר ישראל, אתם מסכימים עם זה, מצדיקים את זה?

"לא, חלילה", הם ענו לי כמעט במקהלה ופניהם של העיתונאים הפלסטיניים אורו לפתע. הם הרי ניסו להראות לי שיש גם 'פלסטינים אחרים'.

"אז למה אתם לא אומרים זאת בקול, מדוע אתם לא משמיעים קולות שפויים יותר?" שאלתי את בני שיחי, והתשובה שהם ענו לי אולי סיכמה את כל המצב כולו. "כי אנחנו מפחדים".

 

לטובת גולשי הסלולארי. זהירות - ארוך !!משה

מסע במדינת החמאס - אהרן גרנות, ג'בליה

"אתה רואה את הארובות? זוהי תחנת הכוח שלכם באשקלון, מכאן אנו יורים עליה", סיפרו אנשי החמאס בגאווה

מסע במדינת החמאס - אהרן גרנות, ג'בליה

זה התחיל כסיור מתוכנן על ידי צוות עיתונאים פלסטיניים במטרה להראות כיצד מתנהלת עזה תחת שלטון החמאס. עד מהרה זה הפך לסיור מצמרר שבמהלכו ביקר אהרן גרנות באתרים שמהם יורים אנשי החמאס קסאמים על שדרות, אשקלון, נתיב העשרה, יד מרדכי ועוד G "הצבא שלכם יורה על שטחים ריקים", סיפרו אנשי החמאס בגאווהG ולא תאמינו מה קרה כשביקשנו להגיע לגוש קטיף החרב G מסמך מצמרר

אהרן גרנות, ג'בליה, עזה. צילום: אהרן מיכאלי, התמונות באדיבות עיתון במשפחה.

בפאתי מחנה הפליטים ג'בליה שבעזה מצויה גבעה שעליה עומדים מספר בתים. על אחד מהם מונפים בגאון דגלי אש"ף והחמאס משל מודים על שיתוף הפעולה בין שני הארגונים. בקצה הגבעה הזאת עמדנו. "תסתכל כאן", אמר ריאד סולטן איש החמאס והחווה באצבעו, "אתה רואה את הבתים הלבנים היפים האלה מרחוק?"

אי אפשר היה שלא להבחין בבתים הלבנים הבוהקים שבלטו מאוד על רקע עיי החרבות והנוף האפרורי שנשקף מתוך מחנה הפליטים. "אלו הבתים של שדרות", ירה ריאד בהפתעה. "כאן גר שר הביטחון שלכם עמיר פרץ", הוא הפגין ידע מדאיג, "ומגג הבית הזה יורים האנשים שלנו על שדרות וסביבותיה", סיים את דבריו בלי להניד עפעף.

התחלתי לרעוד מפחד, "צריך לעזוב מייד. צה"ל יכול להפגיז בכל רגע", אמרתי לו. ריאד נראה נינוח וצחק צחוק משוחרר. "אתם טיפשים", אמר בלעג, "הצבא שלכם יורה רק במקומות שבהם אין אנשים. למקומות שמהם אנחנו יורים הוא בכלל לא יורה. אין לך מה לפחד", הרגיע.

ביקשתי לגשת אל עמדת הירי בה ניצבו כמה אנשים עסוקים בחימוש, להיפגש עם היורים. הצלם שלנו כבר הכין את המצלמה אבל ריאד לא הניח לי. "עד כאן", פסק, "חסר לי עכשיו שהם יבקשו ממך דרכון ויגלו שאתם ישראלים, לא כדאי".

רק דקות קודם לכן אסף אותנו ריאד, המשמש כעוזרו של אחד מראשי ממשל החמאס (את זאת ידעתי רק מאוחר יותר), ממעבר הגבול שבין ישראל לרשות הפלסטינית במסוף ארז. בעצת כמה עיתונאים פלסטיניים שארגנו עבורי את הסיור המצמרר הזה, הסתרתי את דמותי החרדית מאחורי פאה נוכרית שהחליפה את כיפתי. מתחתיה דחפתי גם את פיאותיי. את הציציות כמובן הכנסתי פנימה. גם הצלם שינה מעט את חזותו. הפעם זה מסוכן. העיתונאים הפלסטיניים קיבלו את פני במסוף הגבול והכירו לי את ריאד סולטן, עוזרו של הבכיר בחמאס. הבכיר ביקש ממני שלא לאזכר חלילה את שמו, פן יוצא להורג באשמת שיתוף פעולה עם ישראל. אני מכבד כמובן את בקשתו.

לא בטוח שתחזור הביתה

"יש לנו לוחמים רבים", סיפר לי ריאד בעודנו עומדים ליד גבעת ירי הקסאמים. "ביניהם גם תלמידי תיכון רבים וסטודנטים באוניברסיטת עזה. את כולם מגייס החמאס לירות על ישראל. הם עומדים כאן בכל שעות היום והלילה ויורים קסאמים על יישובים ישראליים. את ה'בומים' היוצאים מכאן, שומעים כל התושבים היושבים בבתיהם וחוששים שחיל האוויר הישראלי יתקוף את בתיהם. אבל הוא לא בא, לפחות לעת עתה.

למה, בעצם?

ריאד משך בכתפיו כאינו יודע, "אנא עארף" (אני יודע?) אמר.

השיחה בינינו התנהלה באנגלית. שתיקה השתררה ואני הייתי צריך לצבוט את עצמי כדי להאמין שאני, אזרח ישראלי, מתיישב מחברון, נמצא עכשיו עמוק בשטח האויב, ממש במקום שממנו יורים מידי יום על הישובים שלנו.

החמאס מקים בכוונה את המשגרים ועמדות הירי במקומות מרובי אוכלוסין מתוך ההערכה שצה"ל יימנע מלירות לעבר מקומות אלה מחשש לפגיעה באזרחים. ואכן, במקום זאת יורה צה"ל ללא הפוגה לעבר מקומות ריקים מאדם. הארטילריה של צה"ל מקימה רעש רב רק כדי לעשות 'כאילו', אבל הפגזים נוחתים במקומות ריקים.

אפשר לצלם את העמדות?

"בטח שאפשר, אבל בוא נעשה את זה בזהירות, לא כדאי שיראו אותנו מצלמים, למרות שכל תינוק כאן יודע היכן העמדות". וכך עמדנו נסתרים למרגלות הגבעה וצילמנו כמעט באין מפריע את העמדה. כפי שצילמנו לאחר מכן את העמדות האחרות.

"אל תחשוש", אמר ריאד, אבל האמת שאני כן חששתי. אהרן מיכאלי הצלם שלנו צילם ללא הפוגה ואני הבטתי בחשש לצדדים. עוברים ושבים מעטים שחלפו ברחוב כמעט לא שמו לב לנוכחותנו.

אין זה ביקורי הראשון בעזה, אבל אינה דומה עזה שתחת שלטון הפתח' לעזה שתחת שלטון החמאס. "מאז עליית החמאס לשלטון הרשות השתגעה לגמרי", הסבירו לי עמיתיי הפלסטינים. "כל קצין הוא שליט לעצמו, הוא יכול לחטוף אותך לחקירה וכלל לא ברור שתחזור הביתה". ולכן נשמעתי לעצתם ודאגתי היטב להתחפש.

המשכנו בנסיעה קצרה בסמטאות ג'יבליה. המוני נערים חזרו באותה עת מבית הספר, לבושים בחולצות כחולות, מכנסיים מהוהות ונעלים בלויות. להורים שלהם אין מספיק כסף לקנות להם בגדים. בבית הספר הם שמעו שיעור נוסף בהסתה נגד היהודים.

כל אחד מהנערים הללו הוא מחבל מתאבד בפוטנציאל. חלק מהם יניח את התיקים בביתו ולאחר מכן ימהר לעמדות כדי לירות לעבר ישראל. ה'שוטרים' הרבים המסתובבים ברחובות לא קיבלו משכורות כבר חודשים רבים. הכבישים רעועים והרוסים ועליהם לא נוסעות כמעט מכוניות. "לתושבים אין כסף לקנות דלק", רוטן בפנינו ריאד הנהג המקרב אותנו אחרי מספר רחובות לשטח נוסף.

מקץ נסיעה של מספר דקות אנו מבחינים בשטח חרב, זהו הישוב אלי סיני ואחריו הישוב ניסנית. מעל אלי סיני נמצאת גבעה נוספת. זוהי נקודת התצפית הטובה ביותר על תחנת הכוח של אשקלון.

עצרנו את המכונית בקרבת מקום ויצאנו החוצה. ריאד הצביע לעבר גוש בתים עירוני הנראה היטב גם בעין רגילה. "כאן אשקלון", הוא אומר, "מכאן יורים אנשי החמאס לעבר העיר. אתה רואה את המגדלים? זוהי תחנת הכוח של אשקלון, מכאן מטווחים עליה כל ערב".

ולא פוגעים, התרסתי

ריאד סולטן צחק, "מי אמר לכם שאנחנו לא פוגעים?" שאל ואמר בשאלתו הרבה יותר ממה שלא אמר.

"הנה, תסתכל", הוא מראה לי קבוצת בתים לא רחוקה, "זהו קיבוץ 'יד מרדכי' שלכם, גם עליו אנחנו יורים. תראה את הבתים הרחוקים מאוד", אמר בלעג מושחז והצביע על קבוצת בתים לבנים שבקושי נראו, "זוהי אשדוד, תראה כמה היא קרובה".

לא ייאמן.

"זה לא שישראל לא עושה כלום", מבקש ריאד לתקן מעט את הרושם, "רק אתמול נהרג כאן חייל שלנו מאש הכוחות שלכם, אבל זה נדיר".

נכנסנו מצומררים למכונית, המומים מהקלות שבה הוא הראה לנו את מקומות הירי. ריאד המשיך לנסוע כשלפתע אשר יגורתי בא. מחסום של 'שוטרים'. הפעם איני מגובה בביטחון המסכל. הפחד זוחל לו מהראש ויורד לרגליי הרועדות. הנה עוד רגע, הם יגלו שאני אזרח ישראלי ואז, או שהם שפויים והם יתנו לנו לעבור ללא בעיות, סוף סוף מדובר במכונית של אחד מראשי השלטון החדש. אם הם שייכים לפלג אחר של החמאס, הם יכולים להחליט לעצור אותנו לחקירה ובמקרה הטוב, לגרש אותנו מייד לגבול הישראלי. על המקרה הפחות טוב לא כדאי להרחיב את הדיבור.

אלא שה'שוטר', מתברר, לא רק שהיה שייך לפלג ה'נכון' אלא גם היה חבר של הנהג שלנו. הוא הציץ בחטף על פנים המכונית וחייך אל ריאד ואפילו אלינו. הוא כמובן לא ידע שאנחנו ישראלים, השניים החליפו מילים חמות וריאד המשיך בדרכו. נשמנו לרווחה.

ריאד המשיך לנווט את מכוניתו בין סמטאות הכפר, בדרכו להובילנו למקום נוסף שממנו יורים לעבר ישראל. המכונית ניווטה בין סמטאות מחנה הפליטים. עד מהרה אנו מבחינים בגבעה נוספת. "כאן מאחורי הגבעה", הסביר ריאד, "נמצאים משגרים נוספים, מכאן יורים על הישובים שלכם בלי הפסקה. זאת ממש עמדה צבאית".

מעבר לגבעה נמצא המקום שבו שכן פעם אלי סיני. גדרות תיל רבות מקיפות את הסביבה וביניהן מסתובבים אנשים חמושים. "כאן נמצא מחנה אימונים של החמאס", מסביר ריאד, "וגם מכאן יורים על הישובים שלכם. רצינו לתעד את המקום. הצלם כבר הכין את מצלמתו. מבעד למראה הבחין ריאד במצלמה ועצר בחריקת בלמים את המכונית. "השתגעת!" צרח, "אם יראו אותנו בטוח שניעצר. זהו שטח צבאי ואסור בשום אופן לצלם. הם יורים בכל מי שמצלם ולא משנה היכן הוא עובד". הורדנו את המצלמה ונמלטנו בבהלה.

אנו ממשיכים בדרכנו ומבחינים בבית שבור והרוס בצד הדרך, "גם כאן הייתה עמדה של שיגור קסאמים. לכאן ירה טנק שלכם והרס את הבית", מספר ריאד ואני מתפלא על טווח הירי של הטנק עד שריאד פותר לי את הבעיה: "זה היה לפני שיצאתם מעזה, הטנק היה קרוב", הוא מספר. עכשיו אנחנו רק יכולים לחלום על פגיעות מסוג זה.

ביטוי מוחשי לרעב

מאז עלה החמאס לשלטון ומדינות אירופה מחרימות את ממשלת החמאס החדשה, הרעב קיבל ביטוי מוחשי ברחובות. החנויות פתוחות אומנם, אך אין להן כמעט מה להציע. חנויות הירקות והפירות מוציאות אומנם סחורה, אך היא דלה ורקובה. ריאד מנווט את המכונית המפוארת בסמטאות הצרות, השבורות והמצחינות שצינורות ביוב מפוצצים יוצרים בהם שלוליות מזוהמות שבהן משתעשעים ילדים קטנים שספק רב מתי ידעו בגד להחלפה או אפילו מקלחת טובה. לאחרונה הפסיקה עירית עזה לתקן את התקלות במערכת הניקוז והמים, אין כסף לעירייה ואין כסף לממשלה. האמת, לא חשתי בליבי רחמים לאלה שבחרו לעצמם ממשלה של טרור.

"אין לנו כסף לאוכל", רוטן ריאד.

"אתם אשמים, בחרתם לכם ממשלה של טרור, אז קיבלתם חזרה. העולם לא יכיר בכם עד שלא תכיר הממשלה שלכם בנו", אני מנסה להסביר את מה שהוא שמע גם מאחרים.

"אני לא מבין אתכם", טען, "זוהי הדמוקרטיה, בחרנו לנו ממשלה ואתם צריכים לכבד אותה".

"הם אינם מכבדים אותנו ואינם רוצים להכיר בנו, יתרה מזאת, אתם הרי יורים לעברנו כל הזמן אז אלה התוצאות", השבתי.

"אז בגלל זה צריך להרוג אותנו? מאז החרם של אירופה וארה"ב אין לנו חיים".

ליד ג'בליה, בדרך למרכז עזה אני מבחין בבתים חדשים. בירור קצר מעלה כי אלה הם בתים שאת בנייתם תרם האיחוד האירופי. מתגוררים בהם אנשים חולים לצד מי שנפגעו מהירי של צה"ל וגם כאלה שיש להם קשרים בממשל החדש ויכלו לסדר לעצמם בתים חדשים.

"תגיד לי", אני מנסה את הלא יאומן אם כבר הגעתי עד כאן, "תוכל לקחת אותי לבתי הכנסת החרבים של גוש קטיף?" ראשו של ריאד החל להסתובב שוב ושוב כדי לסמן את המילה 'לא', ואני הבנתי כי המשימה לא תהיה קלה כלל ועיקר.

"תנסה", הפצרתי, וריאד שלף את הטלפון הנייד שלו והחל לבצע סדרה של טלפונים שבכל אחד מהם דיבר בערבית שאותה לא הבנתי. דבר אחד כן הבנתי. הבוס של ריאד וכמוהו אחרים לא היו מוכנים ליטול את הסיכון. "היום חוטפים כאן כל אחד גם אם הוא אינו יהודי וגם אם הוא אינו אזרח ישראלי ואתה גם יהודי חרדי וגם ישראלי, אנחנו רוצים שתחזור בריא ושלם, מי יודע אלו שוטרים מאיזה פלג ניצבים בצד הדרך", העביר לי ריאד את מה שאמרו לו הבוסים שלו. "הכניסה לאזור גוש קטיף רגישה מאוד, הנכנסים לשם נבדקים בשבע עיניים. תמיד חוששים שמא היהודים ינסו לחדור ולחזור".

כל ניסיונותיי להגיע לישובים החרבים עלו בתוהו.

"הממשלה משוגעת"

בשעות הצהרים המאוחרות אנחנו עוברים בדיר אל בלאח אף הוא מחנה פליטים בצפון הרצועה. בניגוד למקומות אחרים, לעיתים כוחות צה"ל יורים אל תוך מחנה הפליטים והדבר ניכר בשברי הבתים הרבים. הפגזים משום מה נוחתים גם שם במקומות שבהם אין ריכוזי אוכלוסיה. פעם היו שם מפעלים ליצור טילים של החמאס, מה שקרוי בשפתנו 'מחרטות'. היום אין שם כלום.

פני אינן משות מחלון המכונית. עזה של החמאס אינה דומה כלל לעזה של ה'פתח' שאותה ראיתי לפני חצי שנה. ברחוב סלאח א-דין המוביל ממעבר ארז עד מעבר רפיח, אין כמעט תנועה. לפני חצי שנה בקושי יכולנו לזוז בפקקים הרבים שיצרו הגרוטאות שנסעו על הכבישים השבורים. ברחובות עדין ניכרים היטב סימני הבחירות שנערכו לפני מספר חודשים. הקירות ועמודי החשמל מלאים בתמונות המועמדים מהחמאס והפתח. אלא שהפעם מונפים דגלי החמאס בכל מקום אפשרי, גם על העמדות של מחסומי השוטרים, מה שמעיד על השלטון החדש ברשות.

על המדרכות נראים מעט אנשים. "אנשים מסתגרים בבית מבושה, אין להם מה לחפש ברחוב, אין עבודה ואין מה לקנות", מסביר ריאד.

"תכירו בישראל, תחדלו מדרך הטרור, יהיה אחרת", אני מציע.

"אתה יודע מה?" הוא נכנע, "מישהו צריך להשפיע על הממשלה שלנו שתצהיר שהיא מכירה בישראל. אנחנו ממש כבר לא יכולים לחיות כך, הממשלה שלנו משוגעת", הוא מעז לומר.

השמש יוקדת בחוץ, המזגן עובד בתוך המכונית, אבל הפאה הנוכרית שבה אני לבוש מציקה. אני מבקש את רשותו של ריאד להורידה לרגע, והוא נבהל. "יותר טוב בשבילי ויותר טוב בשבילך, אל תוריד את הפאה, אל תחבוש את כיפתך", הוא מתחנן. נכנעתי. פיקוח נפש דוחה זיעה.

בן לאדן כדוגמא

במרכזה של עזה, בשכונת עומאר אל מוכתר, מצויים מרכזי השלטון של הרשות. שלטי חוצות מזמינים את המוני העם לצפות בסרטים שבהם מככבים בעיקר אנשים חבושי טורבאנים ומגודלי זקן בנוסח הטליבאן. אפילו דמותו של בן לאדן עצמו נראית באחת הכרזות. סרט אחר מציג את ערפאת עצמו. מאז שהוחלף השלטון נעלמו מחוצות העיר הסרטים המערביים. בכלל, בעזה של החמאס, דמותו של בן לאדן מככבת כאן בכל מיני צורות ומשמשת דמות לחיקוי והערצה להמונים.

אנו עוברים ליד בית הסוהר המרכזי של הרשות. כאן כלואים מתנגדי המשטר, כלומר אלה שלא הוצאו עדיין להורג בברוטליות. ליד הדגל של אש"ף שהיה תלוי כאן לפני חצי שנה, נוסף עכשיו הדגל הירוק של החמאס. את פתח בית הסוהר מקיפים מחבלים לבושי מדים ובידיהם תתי מקלע מסוג 'קלצ'ניקוב'. אנחנו לא מעזים לחשוב על צילום המבנה. לידו מבנה מרשים לא פחות, זוהי ה'סראיה', כאן נמצאת מפקדת 'כוחות הביטחון' של הרשות – כלומר מרכז האויב. "גם הצרפתים בזמן שלטונם ישבו כאן, כך גם אתם הישראלים השתמשתם בבניין הזה, ועכשיו אנחנו משתמשים בו", אומר ריאד.

מספר שעות ערך הביקור בארץ החמאס. הבטתי סביבי כלא מאמין, עיר בהתרסקות, שמעידה על המצב ברשות הפלסטינית כולה. ליד הבניין המפואר ששימש כ'ארמון הנשיאות' אין עכשיו כמעט כלום משום שמרכז השליטה עבר לרמאללה. לבד ממחבלים במדים הנקראים 'שוטרים פלסטינים' השומרים על המקום, מה שלא איפשר לנו להנציח זאת במצלמתנו. גוש קטיף, סיפרו לי אנשי החמאס במהלך הסיור, הוא שומם וריק פרט לשני מחנות אימונים של החמאס, האחת באלי סיני והשני בנווה דקלים. פעם, לפני שיצאנו מכאן היה גוש הישובים פורח ולאנשי עזה הייתה לא מעט עבודה בישראל. האם לא מתקיימים כאן דברי הרמב"ן על הפסוק "ושממו עליה אויביכם היושבים בה", שאין זו אלא הבטחה שארץ ישראל תתן פריה בעין יפה רק לעם ישראל? צריך להיות בעזה וסביבותיה כדי לראות זאת פנים אל פנים.

"עוד תתגעגעו לחמאס"

אוניברסיטת עזה, היא גוש בניינים צר ישן ומתקלף מול בניין הסריאה. זהו למעשה בית הגידול המרכזי של מחבלים ומתאבדים. לתוך לוע הארי הזה אני ניכנס (מחופש להזכירכם), ומאחר והמראה שלי אינו שונה כמעט מכל מראה מערבי (לבד מהזקן, אבל הם רגילים לכל מיני 'אנשי רוח' מערביים מגודלי זקן הבאים לתמוך בהם, הסבירו לי קודם לכן), אינני מעורר כל תשומת לב. המעלית מקולקלת וללשכתו של נשיא האוניברסיטה שבקומה השלישית אנו נאלצים לעלות ברגל. אני מביט בסטודנטים. רבים מהם החלו בתקופה האחרונה לגדל זקן ולהסתובב בג'לאביה, אות לפנאטיות הדתית שאחזה את ההמונים וגם את הסטודנטים שאין לי ספק שהיו חונקים אותי במו ידיהם לו רק ידעו מי אני.

פרופ' זוהאיר קואיל נשיא האוניברסיטה דווקא כן ידע היטב מי אני. לשכתו שבקומה השלישית עמוסה בעוזרים ובסגל האוניברסיטה שבא לפגוש באויב היהודי. שם אני גם מוזמן להסיר את הפאה שהסתירה את זהותי ולחבוש את הכיפה. ידידיי העיתונאים הפלסטיניים שארגנו לי את הסיור הזה, מסבירים שוב לפרופסור הצעיר המגדל זקן קצר ומטופח מהו עיתון 'משפחה' ומי אני, ועד מהרה אנו מתיישבים והתקרובת מוגשת. הבעת תדהמה נסוכה על פניהם של המלצרים הנכנסים לחדר. רק לפני רגע ראוני מגודל שערות, והנה לפתע מתגלה בעל קרחת חבוש כיפה ופיאות שנוספו לדמותי, אבל הם אינם אומרים דבר.

יהיה פעם שלום? שאלתי את פרופ' קואיל

"אם תעשו צעדים לשלום יהיה שלום, בינתיים אתם יורים לעברנו ללא הפוגה, מונעים מאיתנו כל עזרה כלכלית והמצב בעזה נמצא לפני קריסה מוחלטת. אנחנו לא אחראיים לאנרכיה המוחלטת שתהיה כאן אחרי הקריסה, עוד תתגעגעו לחמאס".

מי שאינו מכיר בישראל הוא החמאס ומי שיורה לעברנו ללא הפוגה זה אתם?

"החמאס לא יכיר בישראל כל עוד היא תישאר בגבולותיה הנוכחיים. אם תהיה נסיגה לקווי 67' יהיה על מה לדבר. הירי לעבר הישובים הישראלים הוא תגובה ישירה לתסכול העמוק השורר בקרב התושבים לנוכח התנהגות ישראל".

התסכול העמוק נובע מהכלכלה שנעצרה אצלכם עקב הצהרות על השמדת ישראל, העולם אינו מקבל את ההצהרות האלה.

"לא נכון. העם בחר את הממשלה הזאת. תראה את הסטודנטים שלי כאן, רובם מופיעים עכשיו בלבוש דתי, זה לא היה קודם. העם מזדהה עם הערכים הדתיים של האיסלאם, בדיוק כמו שקורה עכשיו אצלכם תהליך של שיבה למקורות. זאת הסיבה שהחלפנו את השלטון המושחת בשלטון חדש. זה מה שהעם רוצה, עליכם להכיר בזה. החמאס הוא עכשיו השותף שלכם".

שלא רוצה לדבר איתנו...

"תחזרו לקוי 67' ויהיה על מה לדבר, עד אז אכן אין על מה לדבר".

רשמית השיחה קשה ונוקבת. פרופ' קואיל הוא במפורש אויב שמגדל מחבלים ומתאבדים. הוא מודע לכך. מעשית, מתגלה האויב כאיש נחמד. אני לא הישראלי היחיד שהוא פגש. ביומני הפגישות שלו אפשר למצוא בין היתר גם את בנימין בן אליעזר וישראלים נוספים. אחת לשבוע הוא עולה לירושלים ומקיים שם פגישות רבות הן עבור האוניברסיטה שלו והן על מנת להעשיר את הידע האינטלקטואלי שלו.

 כשאני מספר לו על הקהילה היהודית העזתית שחיה כאן ועל רבי ישראל נג'ארה שהיה תושב המקום, הוא מגלה עניין רב. גם כשאני מספר לו על בית הכנסת היהודי העתיק הוא מופתע לחלוטין. "הייתי שם לפני שנים רבות עם אבי פרחן", סיפרתי לו.

"אין שם מישהו הגר במבנה?" הוא מתעניין. "זהו אתר ארכיאולוגי ואין שם איש", אני אומר לו ועד מהרה עוברת השיחה לפסים אחרים. פרופ' קואיל המתעניין בארכיאולוגיה לא שמע מעולם על האתר והוא מפציר בי ליידע אותו היכן האתר. האוניברסיטה שלו בהחלט מעוניינת לשמר אותו.

אתה יודע שאני מבקש לבקר בבתי הכנסת של גוש קטיף ואיש אינו מאפשר לי", אני מעלה שוב את הבקשה.

"הם צודקים", משיב קואיל, "מסוכן מאוד שם עבורך". "אולי תבוא איתי", אני מציע והפרופסור מתחלחל, "אתה מתאר לעצמך מה יקרה לי אם יתפסו אותך ואותי ביחד, זה לא בא בחשבון".

שעה וחצי שהינו בלשכתו של נשיא האוניברסיטה, הרגשתי כמו דניאל בגוב האריות. מתחתיי שורצים הנחשים והעקרבים, אבל פרופ' קואיל, צריך לומר, עשה כל שביכולתו שארגיש בנוחות.

סובלים ומפחדים

בית המלון 'מַרנָה האוז' הנמצא במרחק מספר רחובות מהאוניברסיטה, הוא היחיד הפתוח בימים אלה בעזה. את חדריו ממלאים בעיקר עיתונאים זרים ונציגי ארגוני הסיוע. תיירים אין בכלל. כניסה לחצר בית המלון, היא מעבר לעולם אחר. את הצייה והצלמוות שבחוץ, מחליפים דשאים מוריקים, ואת מקומם של הלכלוך וההזנחה מחליפה צמחיה עבותה הכוללת עצי פרי ופרחים מדיפי ריח נינוח.

מתחת לעצים ובינות לפרחים מפוזרים שולחנות נמוכים שסביבם כורסאות קלועות מקש המזמינות אותך לשבת ולהירגע. מלצרים דוברי ערבית, אנגלית וצרפתית מסתובבים בין השולחנות ומציעים לאורחים מאכלי טריפה למהדרין. לולא הפחד והבטן המקרקרת ולא מרעב, יכולתי לשבת על אחת מהכורסאות ולהירדם.

זהו המקום שאותו ייעדו מארגני הסיור לארוחת צהרים. הם רק שכחו שאני מנוע מלנגוע במאכלי טריפה. עד מהרה נמצא הפתרון בדמותה של כוס חד פעמית ובתוכה תה מתוק שהכנתי. סביב השולחן היו מסובים ידידיי העיתונאים ועוד כמה אנשים שפעם היו אנשי עסקים ועכשיו הם מובטלים. הם לא בחרו בחמאס והם מלאים טענות כרימון על המשטר החדש. בזקנו של ה'נביא' מוחמד הם השביעוני שלא אפרסם לא את שמותיהם ולא את תמונותיהם, פן יבולע להם על ידי המשטר החדש וצמא הדמים הזה, אבל יש להם לא פחות בטן מלאה על ישראל.

וכך בעודי גומע תה מתוק, אני שומע על חייהם המרים של בעלי העסקים המתמוטטים שנאלצו לסגור את עסקיהם באין להם קונים, על יצואנים שאין להם למי להציע את סחורתם בשל חרם העולם ויבואנים שאין להם מהיכן להביא סחורה. "היה לי פעם עסק משגשג של אלקטרוניקה", מתנה אחד מהם את צרותיו, "הייתי איש עשיר ואז הפסיקו לתת משכורות לשוטרים ואנשי המנגנון, הם לא באים יותר לקנות. גם לקוחות אחרים שהיו פעם אנשים שהיה להם כסף, לא באים לקנות. נאלצתי לסגור את העסק. יש לי שתי נשים ו-15 ילדים, אין לי מהיכן לתת להם אוכל. כל היום אני מסתובב מחוץ לבית, מתבייש להישאר בבית".

האחר מאשים אף הוא את שלטון החמאס אבל מאשים במקביל את ישראל שבמעשיה ל'הנצחת הכיבוש', כדבריו, גרמה לעם הפלסטיני לבחור את האלטרנטיבה הקיצונית יותר בדמותו של החמאס ועכשיו אין תקווה בכלל.

ראיתי היום יורי קסאמים לעבר ישראל, אתם מסכימים עם זה, מצדיקים את זה?

"לא, חלילה", הם ענו לי כמעט במקהלה ופניהם של העיתונאים הפלסטיניים אורו לפתע. הם הרי ניסו להראות לי שיש גם 'פלסטינים אחרים'.

"אז למה אתם לא אומרים זאת בקול, מדוע אתם לא משמיעים קולות שפויים יותר?" שאלתי את בני שיחי, והתשובה שהם ענו לי אולי סיכמה את כל המצב כולו. "כי אנחנו מפחדים".

תודה!ברוריה מהגוש
אני אקרא בפעם אחרת..
נראה לי שזה קטוע בסוף...פילוני
זה נגמר אצלי כשהם מדברים בבית מלון
תנסה להעביר עמווד.. ;מוריה
זה הועתק בשלמותו...תכלת דומה לים
קראת הכל??ברוריה מהגוש
מזעזע.ברוריה מהגוש
איך בא לי להכנס לשם עכשיו..
איזה ערבי אחד אמר שיש שם עכשיו שועלים שזה אומר...
אכן. ארוך...3יפיאחרונה
אני באמצע לקרוא.. ממש ממש מזעזעזעזע!!מוריה
הוא ממש מטומטםפילוני
תיקון טעותמשה
הוא לא היה בגוש קטיף. הוא היה בצפון חבל עזה (ליד דוגית/ניסנית)
סרטוןאורטל לאה
הכנתי ברטון משוהא יפה תראו ותגיבו אשמחח
לא רועיםמכאל 2 3
*רואיםעיפרון
רואיםמכאל 2 3
למה זה לא עולה?אורטל לאה
איך מעלים?
אז קודם מעלים אחר כך כותביםCoeur
חחחחחחחחחחחחחחחחחחחח צודקאורטל לאה
אך חשבתי שהצלחתי וראיתי שזה לא עלה
חחח...3יפיאחרונה
נסי שנית...