פורום בראש צעיר (עמוד 387)

מטה ברוך מרזל הודיע כי 60 אלף אנשים חתמו שיצביעו מרזל והכניסה לכנסת בטוחה. אל תכנעו לתעמולת המפד"ל והאיחוד הלאומי שהיו שיתפים לגירוש. הצביעו מרזל.

האיחוד הלאומי נשארו בממשלת שרון עד שזרקו אותם משם. והמפד"ל עוד יותר זמן. למה להצביע להם שוב?

תסמונת האישה המוכה


אותם עסקנים שנכשלו במאבק והיו שותפים להיערכות הממשלה לגירוש מגוש קטיף, מבקשים מאיתנו לסתום את האף ולהצביע עבורם


מסע השיסוי של האיחוד הלאומי-מפד"ל נגד ההתמודדות שלי לכנסת מזכיר יותר מכל את תסמונת האישה המוכה. הבעל יכה, יתעלל ויבזה, האישה תזרוק אותו מהבית בכעס רב, אך הוא בטוח שישוב. הוא ישכנע אותה שהוא הבעל הטוב ביותר, שהרי אין אף אחד אחר. אולי הוא יביא בושם או פרח, הוא גם יכול להסביר שמכות הם כורח המציאות. בפועל, רוב הנשים מתרצות, מתפייסות ומצפות לירח דבש, אך הוא לא עובר את סף הדלת והיד שלו בורחת שוב.


חבורת האיחוד הלאומי-מפד"ל מבקשת לאנוס ציבור שלם, מצמידה אקדח לרכה ומאיימת: "אם לא תצביעו עבורנו, יחריבו יישובים". הם בטוחים שנשכח שהם נתנו את ידם להחרבת היישובים. הם כועסים על המונים שאינם מוכנים להצביע עבורם, ומציעים בין היתר "תסתמו את האף ותצביעו לנו", ושוכחים שכבר סתמנו את האף, וגם אכלנו דגים מסריחים בהסכם שלהם עם שינוי, כשגזלו את פת הלחם של משפחות ברוכות הילדים, ולבסוף גורשנו בביזיון ובחרפה מן העיר.


בכרוז שהפצתי בבחירות הקודמות, תחת הכותרת "פתי מי שלא מאמין", התרעתי שכשמנהיג מבטיח גזרות יש להאמין לו, וכששרון מדבר על עקירת יישובים וויתורים קשים הוא מתכוון לכך. הזהרתי שהצבעה לאיחוד הלומי-מפד"ל תביא לעקירת יישובים. התחננתי בפניהם לאחר הבחירות לעמוד מן הצד ולעורר תנועת התנגדות, כבר מתחילתה של ממשלת הרשע.


אך הם, באווילות פוליטית, גזלו את קולות הימין והעבירו אותם לממשלת ההרס והחורבן. בהגדרה מעליבה וגאונית של שמעון פרס, בימי השותפות של האיחוד הלאומי-מפד"ל בממשלת שרון, הוא אמר הכל: "אני שמח שהימין מתפשט מעמדותיו העקרוניות ומיישם את תכניות השמאל".


פרס וביילין חיככו ידיים בהנאה, בהערצה למנהיגותו של שרון ובבוז עמוק לכאילו-ימין. שרון מצדו נהנה משקט ומאפס אופוזיציה, בזמן שנציגי הימין צמודים לכיסאות השרים, שבויים בממשלתו ושותפים במודע להיערכות הממשלה לגירוש.


כשלון המאבק נגד עקירת גוש קטיף והחרבתו עד היסוד לא הביא משום מה להסקת מסקנות. לפיד נכשל והלך הביתה, שריד גם הוא פרש לגמלאות, אבל בעסקונה של מפד"ל-איחוד-מועצת יש"ע עסקים כרגיל. אותם שחקנים מתקוטטים במשחק, ואפס חרטה או הכאה על חטא.


הסכם האיחוד הלאומי-מפד"ל, שנותן לאורלב להיות שר ראשון, מלמד על תסריט האימה המוכר. ממש לפני פורים אורלב כבר לא התאפק; הוא חשש שש"ס יתפסו לו את כל המקומות בחצר המלך, ליד שולחן הממשלה. ללא תיאום עם שותפיו הוא ערך מסיבת עיתונאים, שבה הכריז שאינו פוסל שותפות עם אולמרט. הוא גם טרח להסביר שהשפעה יש רק ליד הגה השלטון (ראו: Ynet מיום 12/3). מכאן כבר לא צריך דמיון: החיבוק הראשון ביום שלישי בערב יהיה בין אורלב לאולמרט.


לאולמרט יש אג'נדה אחת, והיא החרבת היישובים. בעמונה הוא למד ש'הטיול השנתי' שהיה לו בגוש קטיף לא יחזור ללא ריסוק פנימי של ההתיישבות וסירוסה של תנועת התנגדות רחבה. עתני שנלר ויואל בן נון כבר משמשים בפעולת הריכוך. כיסא משרד החינוך הוא תמורה הולמת לידיד כמו אורלב. אורלב, שכל חשקו הוא כיסא בממשלה, יסחף אחריו ארבעה או חמישה נציגים, יסביר שהממשלה אינה עוקרת אלא מרכזת ומזיזה לגושי התיישבות, שהוא פועל מבפנים למען העקורים ועוד כהנה וכהנה. אז אפי איתם יצטרף אליו או יגדף אותו – אבל זה לא ישנה כבר כלום, שוב בעזרת קולות הימין יגרשו יהודים.


מי שהצביע בפעם שעברה האיחוד הלאומי-מפד"ל ובזבז את קולו כבר לא יוכל להגיד שרימו אותו. הפעם זה נעשה בגלוי. במצע שלהם הם מצהירים שהם בעד מדינה פלשתינית. הם גם מתחייבים שלא יצטרפו לממשלה שעוקרת יישובים, אך כמו בפעם שעברה – עד שכף הדחפור לא תכה בבתינו הם ישבו שם, ואז ישוב שמעון פרס ויאמר מה שאמר בזמן ממשלת שרון.


להיות הילד הצועק


מטיחים בי: "מרזל, מה תעשה שם עם שני ח"כים, תצעק?" תשובתי היא: "כן". אני לא עסקן ולא קונים אותי בכיסא ובשלמונים. התמיכה במה שאני מייצג היא עממית. אני גם לא צריך לחלק ג'ובים במרכז המפד"ל, לכן אין סיכוי שאבגוד. בשום אופן לא ישתמשו בי כמו מסטיק שלועסים וזורקים. להזכירכם, בכנסת שעברה לא היתה לשרון שום אופוזיציה שהיתה יכולה להניע את המאבק נגד הגירוש מיומה הראשון של ממשלת הרשע.


הגיע הזמן שבהצגה הפוליטית הזאת יהיה אחד, ולו רק אחד, שיצעק "המלך הוא עירום". בסיפור של המלך העירום הוכח כי ההמונים הצטרפו למבט התמים של הילד, והמלך נמלט בבושת פנים. ישיבתו של הרב כהנא בכנסת הניעה את אמות הספים והציבה לכנסת אתגרים. רק עמידה איתנה, גאה ולא מזגזגת יכולה להביא להישגים משמעותיים.


אחד האסונות של האדם עלי אדמות הוא שהוא עסוק כל הזמן בלהאשים אחרים בחסרונותיו שלו. באחד היישובים הגדולים והחשובים ביש"ע טיכסו ראש הקהל עצה, כיצד להוציא את הנוער שעתיד לבחור לכנסת מהאדישות שלו. חשבו, והחליטו לעשות כנס גדול, שבו יבואו ראשי הקהל ובתוכם רבנים חשובים לדבר עם הנוער. מודעות הכנס הגדול, בכותרת 'האיחוד הלאומי-מפד"ל', כיסו את כל לוחות המודעות, באולם ישיבת ההסדר שגויסה לטובת העניין המתינו הרבנים, אך באופן לא מפתיע – אף אחד לא בא!


שם באיחוד הלאומי-מפד"ל, איש לא שואל את עצמו מדוע; מדוע הציבור סולד מאיתנו, מדוע אנחנו נאלצים לשכנע מצביעים בטיעוני סרק כמו "תסתמו את האף ותצביעו לנו", או למה, למרות ההשקעה האדירה בפרסומי "אין סיכוי" נגד מרזל, עשרות אלפי אזרחים חתמו במפקד שהם מתחייבים להצביע עבור רשימת 'חזית יהודית לאומית'? מדוע ציפינו ל-15 מנדטים, ובסקרים אנחנו מדשדשים סביב ה-9? מדוע, למרות מבצעי 'פנים אל פנים' והוצאת נערים על כורחם מהישיבות לצמתים, אנחנו רק הולכים ויורדים בסקרים? הם מסרבים להכיר בעובדה שלרבים קשה להיות מזוהים עם אבירי התבוסה, עם חבורה המייצגת אובדן דרך וחוסר אמון מוחלט.


טענת ההבל שמנסים להדביק לי, כאילו רציתי להצטרף למפד"ל, היא שקר חצוף שיש בו לא מעט נוכלות. המגע היחיד שבו הם נתלים נעשה כשנעניתי לבקשת הרבנים להיפגש עם אפי איתם – כשכל כוונתו היתה להשתמש בפגישה כדי להצדיק את החבירה למפד"ל. מעבר לשלל גידופים שפיזר אפי איתם ליריבים, כמו אורלב, לא נעשו שום סיכומים, מלבד דיבורים כלליים על 'בלוק טכני' אפשרי בין האיחוד לתנועת חי"ל.


הריצה שלי לכנסת איננה אישית; היא התווית דרך בימים של אובדן דרך. היא נאמנות במקום שרבים איבדו כל אמון. ההפחדות בנוסח "הצבעת למרזל הצבעת קדימה" נובעות מהפחד העמוק שאני אהיה שם, ואז מול מאחזי העיניים תעמוד מראה שתחשוף את עליבותם. הנשים המוכות יחזירו שוב את הבעל המכה הביתה, והאמיצים יובילו בבטחה לדרך חדשה.

אני...

לישיבה מזרחית!!
חצי בחור ישיבה, חצי מזרחי...

תודו שזה מקורי!!

ב"ה

אפשר לדעת למה כ"כ איכפת לך מפולארד? למה דווקא פולארד וכל שאר המרגלים הגויים שנרקבים בכלא לא מעניינים אותך? למה כ"כ איכפת לך מגוש קטיף וכשהצ'צנים נלחמים זה לא מזיז לך? מה מיוחד בגוש יותר מהצ'צ'נים? אם היהדות זה "איכסה", אז אני מניח שאת פועלת מתוך מוסר בלבד. אז אם את פועלת מתוך מוסר, למה רק מה שקורה בארץ מזיז לך ושאר העולם לא מזיז לך? הצונאמי הזיז לך? ההתרמות הבינ"ל לחולי איידס הזיזו לך? ואם הם הזיזו לך, למה את לא כותבת גם בחתימה שלך על שאר הבעיות בעולם?

הבהרה: השאלות הללו לא באו כדי להעביר ביקורת עליך חלילה, אלא זה בא נטו מהתעניינות. אני יודע שזה נשמע כתיבה מכעס, אבל זה לא כעס. אל תתבלבלי.

בס"ד<??????????????>

101 הודעות..!!

וואי, כמה זמן לא כתבתי פה...

איזה שנה נראה לי..

אז..שבת של אור !

ובעז"ה הגאולה מגיע בניסן..