פורום נסיונות פעילים (עמוד 1000)

כל סיוט הוא סיוט. אבל כשהאדם הוא היוצר של הסיוט והמלחמה היא מול עצמו וצריך לתקן את עצמו, מול הכוחות נפש שדוחפים בזרם של רגילות לזרימה מעוותת, זה סיוט אמיתי. זה אחד השפלים במוטיבציה הפנימית שלי. לגלות כמה זה כואב בלי כוח פנימי לשנות. הסיוט לראות את עצמך. אומרים שגיהינום זה לראות את עצמך. זה באמת הגדרה של גיהינום. למי שזה גיהינום. יש כאלה שבאו לעולם לתיקון אחר, ממש אחר. וזה לא גיהינום שלהם. זה מקום נקי. הצילו

כמה שורפות עיניי יהיו, כמה דמעות ישרפו את עיני, דבר לא מעייף את הנפש הזו שלא נגמרים לה המצבורים. הגוף הזה שכל כך מתנגד להיות בשיתוף פעולה עם הנפש, נוקשה ואצור כוחות ורק רוצה לשמר את עצמו, מול הנפש שלא מוצאת מנוח וכאילו היא מנוע תמידי.
לא משנה מה הרצונות הרגשיים שלי, תמיד הכוחות הנפשיים שלי יציפו בעוצמה לא מתואמת למציאות וכמובן בלי סיבה נראת לעין. זה כאילו ללמוד את השיטחיות של הסיפור, ואז בגיל מבוגר יותר לקרא את הסימנים הפנימיים ולהבין שהכל היה קיים, הסיפור כבר סופר בשלימותו, ואין שום מקום לפתחון פה. זה נראה כאילו ממש אין לי ברירה. או שינוי או שינוי. פשוט אין ברירה. אין פה שתי אופציות. זה סיוט.

הוא כמו כדור שלג מתעבה וגדל. למימדים מפלצתיים. לראות את הכישלון האישיותי ניבט מכל סיטואציה, מכל סיפור. חוסר אונים ביחס למצב וייאוש עמוק ביותר מעצמי. מהניהול העצמי שלי, מהאישיות מההתנהלות. ממש נוגע בעצם החולי. העצם חולה. חדר עד הדומם של הדומם הכשל. העיוות. אני הלא מתוקן. כל כולי מכף רגל עד ראש בכל הרמות מהפיזיות עד הרוחניות דרך האנרגטיות פשוט חולה. פשוט חולה חולי עמוק וחסר תקנה. אני לא רואה דרך לשפר את המצב. אני לא רואה כוחות ומוטיבציה. אני כבר לא רואה. אני כבר לא רוצה. אני כמו זקן שכבר צריך להחליף גוף להמשך התיקון. אני רוצה להעלם, מהכל. מהתיקון פה, מהתיקון שם. לא להיות קיימת בכלום. בשום מקום. לא להיות. לא להיות

אאאאאאאאאאאאאאאא

מעייף ללכת שלוש פעמים בשנה להצביע. מעצבן לשמוע פעם אחר פעם את נציגי הציבור רבים בכנסת ובאולפנים על כלום ושום דבר. נמאס לנו לשמוע הצהרות מכל כיוון ובסוף להתאכזב.
נכון.
אבל רציתי קצת להציע כיוון אחר ושונה ממה שכולם מדברים עליו:
עם כל מערכת בחירות הציבור הישראלי לומד עוד על עצמו. עם כל מערכת בחירות נעשים חיבורים שונים ומיוחדים כדי לנסות להשפיע על הציבור הבוחר לשים את הפתק הנכון בקלפי ולהכריע את הבחירות. מי לימין ומי לשמאל.
אנחנו מבררים לעצמינו על עצמינו. באילו ערכים אנחנו באמת מאמינים. על אילו דברים אנחנו באמת מוכנים להלחם ועל איזה אפשר כרגע להניח בצד ולהתפשר עליהם. למצוא את החיבור הנכון עם האנשים הנכונים המיצגים את הרוב המכריע של הציבור המאמין באותם הערכים ולנצל את מיטב הקולות.
מערכת הבחירות השלישית מעלה את הנושאים הבוערים לנו באמת על השולחן. השבת הציבורית! עד כמה היא חשובה לנו ואנחנו מוכנים לעמוד על הרגלים האחוריות כדי שחילולי השבת ייפסקו, או שנשב רגל על רגל מול הטלוויזיה ונתעצבן כש Avigdor Liberman - אביגדור ליברמן אוכל אותנו בלי מלח בישיבת סיעה מול תקשורת רעבה.
מערכת בחירות שלישית חורטת על דגלה את המאבק נגד השחיתות. הערכית, המוסרית והמשפטית. האם בית משפט יכול להתערב בעניינים פוליטיים, לקחת את המושכות מהציבור ולהחליט מי יהיו נבחרי הציבור ובזה לדרוס את החוק הישראלי וציבור גדול של בוחרים במדינת ישראל שרוצה מנהיג חזק ולאו דווקא את מי שהבג"ץ והפרקליטות רוצים שנבחר?
אלה לא שטויות. אלה החיים שלנו. בעוד שנים כשהילדים והנכדים ישאלו אותנו איפה אנחנו היינו בזמן ההפיכה השלטונית של הפרקליטות, האם נוכל להגיד שעשינו הכל כדי למנוע את האבסורד, שיצאנו לכיכרות ואמרנו את דעתנו בצורה ברורה, או שמא שהפקרנו את מדינת ישראל לידי דיקטטורי הפרקליטות והפרדנו את ה "דמוס" מה "קרטוס".

ומעניין לעניין באותו עניין.
איחוד במפלגות הימין מחייב. אבל - לא בכל מחיר. התרגיל המסריח שעשה ניר אורבך ל בצלאל סמוטריץ' ולמפלגת האיחוד הלאומי לא יעבור בשקט. אנחנו לא מוכנים להפקיר את גורל המדינה ביד כאלה שאינם רוצים בטובתנו, אך בתוכנו אנו לא יכולים להסתדר בצורה טובה ושקטה. אולי מכה אלקטוראלית לרב רפי פרץ תגרום לו להבין את מקור הבעיה ולטפל בשורשה... טיפול בבעיה תגרום לאיחוד מיידי של כל חלקי הציונות הדתית ללא בעיות של אגו מיותר.
אנחנו רוצים להצביע למפלגה גדולה שמייצגת אותנו ולא לרסיסי מפלגות ללא אחווה אישית ופוליטית. עזרו לנו!

|נשיקה|

כמה מעצבנים אתם ערסים

זה מגוחך. סוף.

יש לו צליל מאשים

אני גאון

אהה ליידי פה

תודה ליידי