פורום נסיונות פעילים (עמוד 999)

ואיזה תפוח בדבש

לא הלך משהו

.
.
.
(מה שבאמת צריך זה סוודר, פליז כזה קצת גדול מדי, שמחזיק אותך בדיוק.
זה מרגיש קצת כמו חיבוק, רק יותר נעים)

מה בעצם הכוונה בזה?

להפסיק עם ההאשמה העצמית הזאת

איזה נאכס עכשיו |ידפרצוף|

להתחיל עם פלורנטין

------------

 

כל יום שישי
היא פותחת את הרדיו

עם מנגינה יפה

שוטפת את החדרים

איך שהיא רוקדת, וחולמת

על היום שבו יזרח
בוקר טוב על פלורנטין

 

.

.

 

בוקר טוב על פלורנטין!

התוכנית לא מוכרת לי. יש לי זיכרון מובנה של תוכנית שמחה יותר, בריאה יותר, קלה יותר. לא זוכרת שסוכם שאני אעבור דרך כל כך הרבה חוסר אונים, לא זוכרת שאני כל כך לא מתוקנת וכל כך רקובה מהיסוד. לא זוכרת את זה. לא זכרתי שזה העובדה שלי. זה מפתיע בעוצמה ובחוסר ויתור שיש פה, מפתיע במלחמה שאני מנהלת נגד קבלת התיקון, מפתיע חוסר המוכנות שלי לעבור דרך השיעור, לעשות עבודה, להשתנות. מפתיע שאין דרך אחרת. שאין דרך רכה ועוקפת. מפתיע שזה אף פעם לא נגמר, אלא משום מה, כמה שעובדת, זה כמו ספירלה, ובמקום שיהיה יותר קל בנקודות שעברתי דרכן, זה נהיה מוטרף. אני כאילו נחשפת וחושפת ומגלה כמה רקוב המקום. חשבתי שזה רק מכה קטנה, וטיפלתי, ושמחתי. ואז בפעם הבאה שנתקלתי בזה, גיליתי שהמכה היתה רק פרומו לכל הריקבון הזה, שלא מתכוון ללכת לשום מקום, ואפילו להחליא את השאר, והוא התיקון שלי וזה השיעור שאני צריכה לעבור דרכו וממש אבל ממש ממממש ממש ממש ממש לא בא לי, ואין לי דרך לברוח מזה, כי זה ילך ויעמיק את הריקבון. עד שכל המהות שלי ריקבון עמוק ומוחלט ורק ה' יכול להחליט שזהו, מחדש אותי. אבל למה שיחליט דבר כזה, אם השיעור שלי הוא להחלים, לא לברוח מעצמי ולטפל אז למה שה' יקח את כל הטוב הזה. אנא ה' הושיע נא בבקשה זה חולני

מלא מלא מלא

איזה עלמא דאתכסיא

בננה

שאני בונה פרשנות אחרת ומרחיקת לכת מהבסיס והמקור. מנקודת המוצא ומהידע שעליו אני מתבססת. ככל שעובר הזמן אני יותר מזדהה עם הפרשנות החדשה, ויותר מתרחקת מהבסיס. עד כדי כך שאני מהלכת על קו דק של כפירה. זה מאותת לי שאני צריכה לבדוק את הפרשנות שלי, מה אני מפספסת בהבנת הבסיס ולמה הלכתי כל כך רחוק. הכל כך רחוק הזה פשוט נראה הפוך מנקודת המוצא, כופר בו ממש. לטובתו. לטובה הפנימית שלו. או שזה סתם שיכנוע עצמי ושקר לעצמי. אני מחפשת מה אשפר לזרוק מעלי כדי להתחיל מחדש, ומרגישה מאוד מבוררת, כאילו כבר זרקתי את כל השקרי. או שפשוט, בעצם אני פשוט בורחת. לחלוטין.
אני מרגישה ששתי הקצוות הן אמת באותה רמה. הפרשנות שלי מדוייקת ונוגעת עמוק לשורש של כל השורשים, למטה מטה מטה ועוד פעם מטה. מצד שני, אני עושה שקר בנפשי ולא מחוברת.