אנשים.
הם רוקדים, הם רוקדים.
ריקוד מוזר, גמלוני ומוגבל משהו. ריקוד זר.
תנועות שבורות, חתוכות. חדות, כמו אלף סכינים. לא אחידות, מנותקות.
תנועות, תנועות בנפש. גלים גלים של הלב. כמו זרם הן עוברות, תנועות. תנודות.
הם רוקדים. וקדים בסוף, קידה חסרת חן כמו כל המופע המאולתר, הלא ברור. שמישהו נטל אותם לקחת בו חלק.
אנשים, אנשים.
הם רוקדים. לפי העולם, הם רוקדים. בקצב המטורף שהוא הכתיב להם וכל המנגינות של הלב שלהם נכבו מזמן והם רוקדים. רק עם הרגליים, רוקעים בועטים.
בסוף היין מכריע אותם והם כורעים, חצי ברך עקומה. וכורעים, קורסים תחתיו. ותחת האבן הדמומה.
המדממת, בדיו שחור. פ''נ.

אנשים.
הם רוקדים, ריקוד מזעזע. מתועש.
אנשים, הם רוקדים.
וזה הכי יפה בעולם.

וואואלפאחורס.

שמרתי.

יפהפהתופסת אומץאחרונה

בעיקר ביחס לחיים.

והדימוי של הריקוד מקסים.
(בגלל זה אני אוהבת מחול. יש בו משהו...
אחר. אותנטי.
אני קוראת לו ריקוד של הנפש.)

אני רוצה להגיד לכם משהוענבל

בס"ד

לפעמים להיות בהצגת שישית יכול ממש לחזק. התמימות, הגיל הזה, האמונה והחוזק, זה ממש מחזק את כולנו.
חוצמזה תדעו לכם שההצגה הזאת גרמה לי להבין שבאמת השלב הזה של לראות שחור לבן הוא ממש נצרך. תמיד ידעתי את זה אבל עכשיו זה ממש חידד לי את זה.
תשמרו על השלב הזה, תעברו אותו, זה מדהים לראות לאן הוא יכול להוביל אנשים (כמובן עם התפתחות וגדילה, לא להיתקע בו).

קיצור, אולפנת מעלה לבונה שאפו לכם

@להיות בשמחה!!!

וואו. שימחת ברמות.להיות בשמחה!!!

וממש תודה המתנה.. היא תהיה שימושית בהחלט

בכיף, תבואי כל יום

ענבלאחרונה

בס"ד

בקור שם לא היה מצב שזה לא יהיה שימושי.
בכל מקרה אין החלפות אז זה לא היה משנה מה היית אומרת

גם אם את מניחה שיש התערבות משמעותית כל כךיחידי

של הקב"ה בעולם, עד שהוא גורם באופן שוטף לבני אדם לבחור לעשות מעשים מסויימים כגון לבצע פיגועים (רעיון מופרך לענ"ד), לדעתי יש כאן משהו שגוי בניתוח שהצגת. אם מישהו עשה מעשה שהיה לך טוב - את באמת צריכה להודות לקב"ה על שגרם לפלוני להיטיב לך, ואם מישהו עשה מעשה שהיה לך רע - את עדיין צריכה "לברך" - את הקב"ה (בכל מקרה לא להודות לו. כמו שכתוב במסכת ברכות, "חייב אדם *לברך* על הרעה..."). וכל כך למה? בגלל שאם את מאמינה בקב"ה, ככל הנראה את מאמינה בשלמותו המוסרית (אפשר גם להתווכח על זה. אבל זה עניין די ברור). אלוהים, שקיומו מוכח בין השאר בעזרת הראיה מן המוסר, בוודאי נוהג בבריותיו במוסריות המקסימלית. כלומר, גם אם באופן מיידי הטוב שבמעשה שעשה פלוני לא נראה - ודאי הוא טוב, ולכן חסר הגיון לקלל את הקב"ה (מבחינה פילוסופית. ברור שאבדן וסבל מעיבים כאן). לעולם זה לא מעשה רציונלי. המחשבה שאם נעשה משהו שרע לי אז ודאי הקב"ה רוצה ברעתי לא הגיונית, כי היא מתבססת על מחשבה שלאלוהים אין פרספקטיבה רחבה יותר מזו שלי, ולכן מעשה שהוא רע בעיני הוא רע אובייקטיבית (כבר נאמר על זה "ולא מחשבותי מחשבותיכם").

בכל מקרה, יש אפשרות שנייה (בפשטות, יותר סבירה) פלוני בחר לעשות רע (ויש לו באמת בחירה חופשית).
ועפ"י הבנה כזאת, למה מודים לקב"ה על הטובה? כי הוא ברא את חוקי הטבע שאפשרו לפלוני לעשות את אותה הטובה.

חושב שתשמחי לקרוא את המאמר הזה: הרוע בעולם כנזקי אש (טור 214) - הרב מיכאל אברהם

(@רצה לאש)

לגבי ההסבר הראשון שלך,רצה לאש

אני מסכימה איתך. זה ההסבר הכי הגיוני. אבל עדיין, יש כאן פרדוקס
אם פיגוע זה רע אני אכעס על ה' שאיפשר רוע. אם פיגוע זה לא רע כי ה' הוא רק טוב אז כביכול אין לי סיבה לכעוס על המחבלים

אז נכון, הם היו שליחים וכו' וכו'
אבל זה אם מסבכים את הדברים. בפשטות, או שזה טוב או שזה רע.

לגבי האופציה השניה, אותם חוקי טבע שאלוהים ברא ומאפשרים לפלוני לעשות טוב, מאפשרים לאחר לעשות רע. ואותו אלוהים שקשור 'בעקיפין' לטוב שמישהו עשה, קשור באותה צורה לרע שמישהו אחר עשה

( בעיני, ההסבר הכי הגיוני הוא שאלוהים ברא עולם והוא מתערב בו באופן מועט. הקשר של אלוהים לרוע אנושי וכן גם לטוב אנושי הוא קלוש, ולכן לא הייתי אומרת תודה לה' שעזר לנו לתפוס את המחבלים, כי אני לא יודעת עד כמה החלק שלו בזה גדול, במחילה)

כעס על הקב"ה הוא לעולם לא רציונלייחידי

אלא אם את מניחה שאלוהים הוא טיפש במיוחד (וכמאמר העם שבשדות: "באלוהים כזה גם אני איני מאמין").

אני לא מבין מאיפה לך זה שיש קשר בין החלטה של מחבל לבין הקב"ה. את צריכה ראיות כדי לטעון טענה כזו. את מניחה במובלע שהקב"ה בוחר בשבילנו מה לעשות. אין שום סיבה לחשוב ככה.

לגבי האפשרות השנייה - נכון, באמת החוקים מאפשרים רע. אבל הרע הזה הוא הכרחי. אלוהים ברא עולם וכדי לאפשר לו קיום עצמאי הוא נתן לבני האדם שבו בחירה חופשית. ומה לעשות - בני אדם לפעמים בוחרים ברע.
(וכדי לסתום את החורים שבהבנה הזו, מבחינת אחריותו של הקב"ה למקרה שבו בני אדם ינצלו את הבחירה לרעה, הצעתי לך לקרוא את המאמר. המהלך שלו די ארוך. אם מעניין אותך - כדאי לקרוא בשלבים. נראלי ששווה את זה).

לא צריך להודות לקב"ה על הרע, צריך לברך (כלשון המשנה בברכות - "חייב אדם לברך על הרעה כשם שמברך על הטובה"). והלשון הזו של המשנה היא כנראה לא סתמית...

החלק של הקב"ה בכל דבר הוא גדול גם אם בוחנים את זה רק מצד חוקי הטבע. בלעדיהם אין כלום. אין מוחלט.

לא אומרת שה' בחר בשביל המחבל מה לעשות.רצה לאש

אומרת שהקשר והאחריות של אלוהים לתפיסת המחבלים הוא אותו הקשר שיש לו לרצח
אז אם נאמר שהתודה לאלוהים היא כל כך ש*איפשר* את תפיסת המחבלים, הוא גם איפשר את הרצח.
אם הוא זה שעשה ממש את תפיסת המחבלים הוא זה שגם עשה ממש את הרצח

ולהיפך- אם הוא לא קשור לרצח וזו בחירה של מחבלים שלאלוהים אין 'יכולת' להתערב בה (יכולת וודאי יש לו, אבל משהו דומה ליכולת. אפשרות אולי) אז א, זה מקטין את אלוהים ב, אז אין לאלוהים יכולת גם להתערב בלכידה של המחבלים

אלא אם תגיד שהרי לאלוהים יש יכולת אך מצד החוקים שהוא הגביל את עצמו בהם, הוא לא 'יכול' להתערב ברצח או בבחירה לרע. אך הוא יכול להתערב בבחירה של טוב

לא אמרתי שהוא זה שעשה ממשיחידיאחרונה

להפך.
החלק של אלוהים בזה שרצון רע יכול לבוא לידי מימוש מסתכם בזה שהוא ברא אדם עם בחירה+חוקי טבע.
מי אשם ברצח? הרוצח.

לאלוהים יש יכולת להתערב, אבל יכולת כזו תבטל את הקיום של הבריאה, כי הקיום הזה מקבל תוקף מכוח הבחירה של הנפשות הפועלות שבו.

הסיבה שעל תפיסת המחבלים מודים לקב"ה היא בגלל שחוקי הטבע (לפחות. אולי גם הייתה סיעתא דשמיא) אפשרו לנו לתפוס אותו. ולמה על רע שנעשה ע"י אדם לא מקללים? כי רוע (לשם עצמו) אלוהים ודאי לא עושה, ומי שאשם בו הוא בוודאי אדם.

ועכשיו כשאני חושב על זה נראה לי שהחובה לברך על הרעה לא חלה על רוע אנושי אלא רק על רוע טבעי. והוא הדין גם בברכה על הטובה.
לפי הבנה כזאת יוצא שלא מקללים על רצח ולא מברכים על התפיסה של הרוצחים. רק כשבאופן מובהק חוקי הטבע שיחקו תפקיד עצמאי (ולא שבני אדם השתמשו בהם לטובתם) מברכים על הרעה (מוות ממחלה, למשל. ברוך דיין האמת) ועל הטובה (גשמים למשל).

וצריך עיון גדול הנושא

שבת קודש קודשמתנחלת גאה!