של הקב"ה בעולם, עד שהוא גורם באופן שוטף לבני אדם לבחור לעשות מעשים מסויימים כגון לבצע פיגועים (רעיון מופרך לענ"ד), לדעתי יש כאן משהו שגוי בניתוח שהצגת. אם מישהו עשה מעשה שהיה לך טוב - את באמת צריכה להודות לקב"ה על שגרם לפלוני להיטיב לך, ואם מישהו עשה מעשה שהיה לך רע - את עדיין צריכה "לברך" - את הקב"ה (בכל מקרה לא להודות לו. כמו שכתוב במסכת ברכות, "חייב אדם *לברך* על הרעה..."). וכל כך למה? בגלל שאם את מאמינה בקב"ה, ככל הנראה את מאמינה בשלמותו המוסרית (אפשר גם להתווכח על זה. אבל זה עניין די ברור). אלוהים, שקיומו מוכח בין השאר בעזרת הראיה מן המוסר, בוודאי נוהג בבריותיו במוסריות המקסימלית. כלומר, גם אם באופן מיידי הטוב שבמעשה שעשה פלוני לא נראה - ודאי הוא טוב, ולכן חסר הגיון לקלל את הקב"ה (מבחינה פילוסופית. ברור שאבדן וסבל מעיבים כאן). לעולם זה לא מעשה רציונלי. המחשבה שאם נעשה משהו שרע לי אז ודאי הקב"ה רוצה ברעתי לא הגיונית, כי היא מתבססת על מחשבה שלאלוהים אין פרספקטיבה רחבה יותר מזו שלי, ולכן מעשה שהוא רע בעיני הוא רע אובייקטיבית (כבר נאמר על זה "ולא מחשבותי מחשבותיכם").

בכל מקרה, יש אפשרות שנייה (בפשטות, יותר סבירה) פלוני בחר לעשות רע (ויש לו באמת בחירה חופשית).
ועפ"י הבנה כזאת, למה מודים לקב"ה על הטובה? כי הוא ברא את חוקי הטבע שאפשרו לפלוני לעשות את אותה הטובה.

חושב שתשמחי לקרוא את המאמר הזה: הרוע בעולם כנזקי אש (טור 214) - הרב מיכאל אברהם


(@רצה לאש)