פורום נסיונות פעילים (עמוד 104)

הימים הם אותו דבר

מה בלילות

עוד חיוך עם מדים ירוקים

נשאר קפוא בתמונה למזכרת

ועוד אבא ואמא חבוקים

מעל שיש עור דם ועופרת

בלילה האחרון הם נשארו בבית

מהחלון הצפירה הדקה שולחה

יש אנשים הצריכים יום זכרון

יש אנשים צריכים יום שכחה

זה הכי טעים

אני תמיד אוכל פפושדו לפני פסח

דוכיןהלחין 

אָדָם חַיָּיו אֲרֻכִּים מְאֹד,
לִרְאוֹת חוֹל הוֹפֵךְ כְּבִישׁ וּכְבִישׁ שׁוּב חוֹל
וְלֶאֱהֹב שׁוּב אֶת הָאִשָׁה שֶׁפַּעַם אָהַב

אֲנַחְנוּ מֻפְתָּעִים כָּל כָּךְ מִמֵּאוֹת חַגֵּי חֲנֻכָּה
בְּחַיֵינוּ וּמְאַלְּפֵי חַגֵּי פֶּסַח וּמֵרִבְבוֹת
יְמֵי הַשַּׁבָּת. כְּמוֹ כְּשֶׁאַתָה בָּא לְאֶרֶץ צְפוֹנִית
בַּקַּיִץ וְהַשֶּמֶשׁ שׁוֹקַעַת וְהַיּוֹם נִמְשָׁךְ וְאַתָּה אוֹכֵל
וְשׁוֹתֶה וְיוֹצֵא הַחוּצָה וְהַיּוֹם נִמְשָׁךְ וְאַתָּה אוֹהֵב
וְאַתָּה קוֹרֵא וְהַיוֹם נִמְשָׁךְ.

אֲבָל אָדָם חַיָּיו קְצָרִים.
אִלּוּ חָיִינוּ חַיֵּי נֶצַח לֹא הָיְתָה לָנוּ
אַהֲבָה וְלֹא כְּאֵבָהּ. אֲנִי זוֹכֵר שֶׁאָמַרְתִּי לָךְ לִפְנֵי הַרְבֵּה שָׁנִים.
בּוֹאִי אֵלַי הֲיִי שֶׁלִּי, אֲנִי אוֹהֵב אוֹתָךְ כָּל כָּךְ,
וּבָכִית וְאָמַרְתְּ, "בָּאתָ בִּזְמַן לֹא טוֹב,
אֲנִי רְתוּקָה בְּכָל גּוּפִי וּבְכָל נַפְשִׁי
לָאִישׁ הַיָּפֶה וְהָרַע הַזֶּה".
וְהָלַכְתִּי מֵאִתָּךְ וְלִבִּי נִשְׁבַּר בְּתוֹכִי.

אֲבָל אִלּוּ חָיִינוּ חַיֵּי נֶצַח
לֹא הָיָה נִשְׁבָּר לִבִּי,
הָיִיתִי אוֹמֵר לָךְ: אֵין דָּבָר
נִפָּגֵשׁ בְּעוֹד אֶלֶף שָׁנָה וְאוּלַי
בְּעוֹד מִילְיוֹן שָׁנָה
וְאָז תִּהְיִי שֶׁלִּי.

(יהודה עמיחי)

בַּלַּיְלָה הַהוּא
כַּאֲשֶׁר יָשַׁבְתִּי לְבַדִּי בֶּחָצֵר
הַדּוֹמֶמֶת
וְהִתְבּוֹנַנְתִּי אֶל הַכּוֹכָבִים -
הֶחְלַטְתִּי בְּלִבִּי,
כִּמְעַט נָדַרְתִּי נֶדֶר -
לְהַקְדִּישׁ עֶרֶב-עֶרֶב
רֶגַע אֶחָד,
רֶגַע קָט וְיָחִיד
לַיֹּפִי הַזֶּה הַזּוֹרֵחַ.

נִדְמֶה
שֶׁאֵין לְךָ דָּבָר קַל מִזֶּה,
פָּשׁוּט מִזֶּה,
בְּכָל זֹאת לֹא קִּיַּמְתִי
אֶת שְׁבוּעָתִי
לִי.
מַדּוּעַ?
הֲלֹא גִּלִּיתִי כְּבָר
שֶׁמַּחֲשַׁבְתִּי נוֹשֵׂאת אֶל אַרְמוֹנֶיהָ,
אֶת מַרְאֶה עֵינַי,
כְּאוֹתָהּ צִפּוֹר שֶׁנּוֹשֵׂאת בְּמַקּוֹרָהּ
קַשׁ, נוֹצוֹת וּסְחִי לְבֶדֶק הַקֵּן.
הֲלֹא גִּלִּיתִי כְּבָר שֶׁמַּחֲשַׁבְתִּי
נוֹטֶלֶת (אִם אֵין לָהּ דָּבָר אַחֵר)
אֲפִלּוּ אֶת מֵחוֹשַׁי
לַעֲשׂוֹת מִזֶּה מִגְדָּלִים.
שֶׁהִיא נוֹטֶלֶת אֶת מֵחוֹשֶׁיהָ
שֶׁל שְׁכֶנְתִּי,
וְאֶת הַנְּיָר שֶׁמִתְגּוֹלֵל בֶּחָצֵר,
וְאֶת פְּסִיעוֹת הֶחָתוּל
וְאֶת מַבָּטוֹ הָרֵיק שֶׁל הַמּוֹכֵר,
וְאוֹתוֹ פָּסוּק שֶׁפִּרְפֵּר בֵּין דַּפֵּי הַסֵּפֶר
וְעוֹשָׂה מִכָּל זֶה אוֹתִי,
כֵּן מִכָּל זֶה. מִכָּל זֶה.
מַדּוּעַ לֹא קִּיַּמְתִי אֶת שְׁבוּעָתִי
לִי?

הֵן הֶאֱמַנְתִּי
שֶׁאִם אַבִּיט רֶגַע קָט וְיָחִיד
אֶל גָּבְהֵי שָׁמַיִם-מְכֻכָּבִים,
תִּשָּׂא מַּחֲשַׁבְתִּי אֶל הָאַרְמוֹן
אֶת אוֹר הַמַּזָּלוֹת.
הֵן הֶאֱמַנְתִּי
שֶׁאִם אַבִּיט כָּךְ
לַיְלָה אַחֵר לַיְלָה,
יֵהָפְכוּ הַכּוֹכָבִים
אַט-אַט
לִשְׁכֵנַי.
יֵהָפְכוּ הַכּוֹכָבִים
לִקְרוֹבַי.
יֵהָפְכוּ הַכּוֹכָבִים
לִילָדַי.
מַדּוּעַ לֹא קִּיַּמְתִי
אֶת שְׁבוּעָתִי לִי?
כְּלוּם שָׁכָחְתִּי
מַה מְּקַנְאָה הָיִיתִי בְּיוֹרְדֵי-הַיָּם
וּבְאֵלֶּה שֶׁבֵּיתָם עַל חוֹף הָאוֹקְיָנוֹס.
כִּי אָמַרְתִּי בְחָפְזִי
הָרוּחַ הָרַעֲנַנָּה שֶׁל הַיָּם
חוֹדֶרֶת לְחַיֵּיהֶם,
הָרוּחַ הָרַעֲנַנָּה שֶׁל הַיָּם
חוֹדֶרֶת לְמַחְשְׁבוֹתֵיהֶם, הָרוּחַ הָרַעֲנַנָּה
חוֹדֶרֶת לְיַחֲסֵיהֶם עִם שְׁכֵנֵיהֶם
וּלְיַחֲסֵיהֶם עִם בְּנֵי מִשְׁפַּחְתָּם.
הִיא מְנַצְנֶצֶת בְּעֵינֵיהֶם
וּמְשַׂחֶקֶת בִּתְנוּעוֹתֵיהֶם.
כִּי אָמַרְתִּי בְחָפְזִי
אַמַּת-הַמִּדָּה לַמעֲשֵׂיהֶם
הִיא אַמַּת-הַמִּדָּה שֶׁל הַיָּם וְתִפְאַרְתּוֹ
וְלֹא זוֹ שֶׁל הָרְחוֹב הָאֱנוֹשִי
וְלֹא זוֹ שֶׁל הַסִּמְטָה הָאֱנוֹשִית.
כִּי אָמַרְתִּי בְחָפְזִי
רוֹאִים הֵם עַיִן בְּעַיִן
אֶת מַעֲשֵׂי אֱלֹהִים
וְחָשִׁים בִּמְצִיאוּתוֹ
בְּלִי הַמְּחִצּוֹת שֶׁלָּנוּ,
בְּלִי הֶסַּח-הַדַּעַת שֶׁלָּנוּ.
בָּכִיתִי תָּמִיד
שֶׁכְּלוּאָה הִנְנִי
בֵּין הַכְּתָלִים שֶׁל הַבַּיִת,
בֵּין כָּתְלִי הָרְחוֹב
בֵּין הַכְּתָלִים שֶׁל הָעִיר,
בֵּין הַכְּתָלִים
שֶׁל הֶהָרִים.

בַּלַּיְלָה הַהוּא כּשֶׁיָּשַׁבְתִּי לְבַדִּי
בֶּחָצֵר הַדּוֹמֶמֶת
גִּלִּיתִי פִּתְאֹם
שָׁאַף בֵּיתִי בָּנוּי עַל הַחוֹף,
שֶׁחַיָּה אֲנִי עַל שְׂפַת הַיָּרֵחַ
וְהַמַּזָּלוֹת,
עַל שְׂפַת הַזְּרִיחוֹת וְהַשּׁקִיעוֹת.

(זלדה)
 

בָּאוֹר וּבַגֶּשֶׁם הָעִיר מְסֹרֶקֶת.

הַיָּפָה בֶּאֱמֶת – הִיא תָּמִיד בַּיְּשָׁנִית.

אֵלֵךְ נָא הַיּוֹם, עִם בִּתִּי הַצּוֹחֶקֶת,

בֵּין כָּל הַדְּבָרִים שֶׁנּוֹלְדוּ שֵׁנִית.

הִנֵּה הַזְּגוּגִית – שְׁמָהּ צָלוּל מִשְּׁמוֹתֵינוּ

וּמִי בְּקִפָּאוֹן הִרְהוּרָהּ יַעֲבֹר?

עַל קַו מִפְתָּנָהּ, כְּעַל סַף נִשְׁמָתֵנוּ,

הָרַעַשׁ נִפְרָד מִן הָאוֹר.

הִנֵּה הַבַּרְזֶל, הָאֱלִיל וְהָעֶבֶד,

נַפַּח הַיָּמִים הַנּוֹשֵׂא בְּעֻלָּם.

הִנֵּה, בַּת שֶׁלִּי, אֲחוֹתֵנוּ הָאֶבֶן,

הַזּוֹ שֶׁאֵינֶנָּהּ בּוֹכָה לְעוֹלָם.

גָּבְהוּ בְּיָמֵינוּ הָאֵשׁ וְהַמַּיִם.

אֲנַחְנוּ עוֹבְרִים בִּשְׁעָרִים וּמַרְאוֹת,

נִדְמֶה – גַּם הַלַּיְלָה הוּא נְהַר הַיּוֹמַיִם,

אֲשֶׁר עַל חוֹפָיו אֲרָצוֹת מוּאָרוֹת.

נִדְמֶה – גַּם אֲנַחְנוּ הַבֹּקֶר נַגִּיעַ

אֶל בַּיִת אַחְרוֹן בַּנָּתִיב הָרָחָב

וְשָׁם עוֹד נִצָּב לְבָדָד הָרָקִיעַ

וְיֶלֶד מַשְׁלִיך כַּדּוּרוֹ לְרַגְלָיו.

בְּאוֹר וּמָטָר הַשְּׂדֵרָה מְסֹרֶקֶת.

דַּבְּרִי, יְרֻקָּה, רַעֲשִׁי!

רְאֵה, אֲלֹהַי, עִם בִּתִּי הַצּוֹחֶקֶת

אֲנִי מְטַיֵּל בִּרְחוֹבְךָ הָרָאשִׁי.

עִירִי הַפְּרוּמָה שִׂמְלָתָהּ מְרַכֶּסֶת.

חִיּוּךְ הַבַּרְזֶל וְהָאֶבֶן עוֹד שָׁט.

הַלָּלוּ אֵינָם שׁוֹכְחִים אֶת הַחֶסֶד

שֶׁל מִלַּת אַהֲבָה אַחַת.

(נתן אלתרמן)

אֱסוֹף אֶת כָּל הַמַּעֲשִֹים, אֶת הַמִּלִּים וְהָאוֹתוֹת
כְּמוֹ יְבוּל בְּרָכָה, כָּבֵד מִשֵאת,
אֱסוֹף אֶת הַפְּרִיחָה, אֲשֶׁר גָּמְלָה לְזִכְרוֹנוֹת
שֶׁל קַיִץ שֶׁחָלַף בְּטֶרֶם עֵת.

אֱסוֹף אֶת כָּל מַרְאוֹת פָּנֶיהָ הַיָּפִים
כְּמוֹ אֶת הַפְּרִי וְאֶת הַבָּר.
הָאֲדָמָה הִיא אֲפוֹרָה מִתַּחַת לַשְּלָפִים
וְאֵין לָהּ עוֹד לָתֵת לְךָ דָּבָר.

וְאֵין יוֹתֵר גִבְעוֹל חוֹלֵם עַל שִׁבָּלְתוֹ
וְאֵין יוֹתֵר נִדְרֵי וֶאֱסָרֵי,
רַק הַבְטָחַת הָרוּחַ כִּי הַגֶּשֶׁם בְּעִתּוֹ
עוֹד יְחוֹנֵן אֶת עֲפָרָהּ, בְתוֹם תִשְׁרֵי.

עֵת שַׁעֲרֵי רָצוֹן לְהִפָּתֵחַ
יוֹם אֶהְיֶה כַפַּי לְאֵל שׁוֹטֵחַ
אָנָּא זְכוֹר נָא לִי בְּיוֹם הוֹכֵחַ
עוֹקֵד וְהַנֶּעְקָד וְהַמִּזְבֵּחַ

בָּאַחֲרִית נֻסָּה בְּסוֹף הָעֲשָׂרָה
הַבֵּן אֲשֶׁר נוֹלַד לְךָ מִשָּׂרָה
אִם נַפְשְׁךָ בוֹ עַד מְאד נִקְשָׁרָה
קוּם הַעֲלֵהוּ לִי לְעוֹלָה בָרָה
עַל הַר אֲשֶׁר כָּבוֹד לְךָ זוֹרֵחַ
עוֹקֵד וְהַנֶּעְקָד וְהַמִּזְבֵּחַ

אָמַר לְשָׂרָה כִּי חֲמוּדֵךְ יִצְחָק
גָּדַל וְלא לָמַד עֲבוֹדַת שַׁחַק
אֵלֵךְ וְאוֹרֵהוּ אֲשֶׁר לוֹ אֵל חָק
אָמְרָה לְכָה אָדוֹן אֲבָל אַל תִּרְחַק
עָנָהּ יְהִי לִבֵּךְ בָּאֵל בּוֹטֵח
עוֹקֵד וְהַנֶּעְקָד וְהַמִּזְבֵּחַ

שָׁחַר וְהִשְׁכִּים לַהֲלךְ בַּבֹּקֶר
וּשְׁנֵי נְעָרָיו מִמְּתֵי הַשֶּׁקֶר
יוֹם הַשְּׁלִישִׁי נָגְעוּ אֶל חֵקֶר
וַיַּרְא דְּמוּת כָּבוֹד וְהוֹד וָיֶקֶר
עָמַד וְהִתְבּוֹנָן לְהִמָּשֵׁחַ
עוֹקֵד וְהַנֶּעְקָד וְהַמִּזְבֵּחַ

יָדְעוּ נְעָרָיו כִּי קְרָאָם לֵאמר
אוֹר הַרְאִיתֶם צָץ בְּראשׁ הַר הַמר
וַיֹּאמְרוּ לא נֶחֱזֶה רַק מַהֲמוֹר
עָנָה שְׁבוּ פה עַם מְשׁוּלִים לַחֲמוֹר
וַאֲנִי וְהַנַּעַר לְהִשְׁתַּטֵּחַ
עוֹקֵד וְהַנֶּעְקָד וְהַמִּזְבֵּחַ

הָלְכוּ שְׁנֵיהֶם לַעֲשׂוֹת בִּמְלָאכָה
וְיַעֲנֶה יִצְחָק לְאָבִיו כָּכָה
אָבִי רְאֵה אֵשׁ וַעֲצֵי מַעֲרָכָה
אַיֵּה אֲדנִי שֶׂה אֲשֶׁר כַּהֲלָכָה
הַאַתְּ בְּיוֹם זֶה דָּתְךָ שׁוֹכֵחַ
עוֹקֵד וְהַנֶּעְקָד וְהַמִּזְבֵּחַ

וְיַעֲנֶה אָבִיו בְּאֵל חַי מַחְסֶה
כִּי הוּא אֲשֶׁר יִרְאֶה לְעוֹלָה הַשֶּׂה
דַּע כָּל אֲשֶׁר יַחְפץ אֱלהִים יַעֲשֶׂה
נִבְנֶה בְנִי הַיּוֹם לְפָנָיו כִּסֵּא
אָז יַאֲמִיר זֶבַח וְהַזּוֹבֵחַ
עוֹקֵד וְהַנֶּעְקָד וְהַמִּזְבֵּחַ

דָּפְקוּ בְּשַׁעְרֵי רַחֲמִים לִפְתֹּחַ
הַבֵּן לְהִזָּבַח וְאָב לִזְבּ‏חַ
קֹוִים לָאֵל וּבְרַחֲמָיו לִבְטֹחַ
וְקֹוֵי יְיָ יַחֲלִיפוּ כחַ
דָּרְשׁוּ בְּנַחְלַת אֵל לְהִסְתַּפֵּחַ
עוֹקֵד וְהַנֶּעְקָד וְהַמִּזְבֵּחַ

הֵכִין עֲצֵי עוֹלָה בְּאוֹן וָחַיִל
וַיַּעֲקד יִצְחָק כְּעָקְדוֹ אַיִל
וַיְהִי מְאוֹר יוֹמָם בְּעֵינָם לַיִל
וַהֲמוֹן דְּמָעָיו  נוֹזְלִים בְּחַיִל
עַיִן בְּמַר בּוֹכָה וְלֵב שָׂמֵחַ
עוֹקֵד וְהַנֶּעְקָד וְהַמִּזְבֵּחַ

שִׂיחוּ לְאִמִּי כִּי שְׂשׂוֹנָהּ פָּנָה
הַבֵּן אֲשֶׁר יָלְדָה לְתִשְׁעִים שָׁנָה
הָיָה לְאֵשׁ וּלְמַאֲכֶלֶת מָנָה
אָנָה אֲבַקֵּשׁ לָהּ מְנַחֵם אָנָה
צַר לִי לְאֵם תִּבְכֶּה וְתִתְיַפֵּחַ
עוֹקֵד וְהַנֶּעְקָד וְהַמִּזְבֵּחַ

מִמַּאֲכֶלֶת יֶהֱמֶה מִדְבָּרִי
נָא חַדְּדָהּ אָבִי וְאֶת מַאְסָרִי
חַזֵּק וְעֵת יְקַד יְקוֹד בִּבְשָׂרִי
קַח עִמְּךָ הַנִּשְׁאָר מֵאֲפְרִי
וְאְמר לְשָׂרָה זֶה לְיִצְחָק רֵיחַ
עוֹקֵד וְהַנֶּעְקָד וְהַמִּזְבֵּחַ

וְיֶהֱמוּ כָּל מַלְאֲכֵי מֶרְכָּבָה
אוֹפַן וְשָׂרָף שׁוֹאֲלִים בִּנְדָבָה
מִתְחַנְּנִים לָאֵל בְּעַד שַׂר צָבָא
אָנָּא תְּנָה פִדְיוֹם וְכפֶר הָבָה
אַל נָא יְהִי עוֹלָם בְּלִי יָרֵחַ
עוֹקֵד וְהַנֶּעְקָד וְהַמִּזְבֵּחַ

אָמַר לְאַבְרָהָם אֲדוֹן שָׁמַיִם
אַל תִּשְׁלְחָה יָד אֶל שְׁלִישׁ אוּרַיִם
שׁוּבוּ לְשָׁלוֹם מַלְאֲכֵי מַחְנַיִם
יוֹם זֶה זְכוּת לִבְנֵי יְרוּשָׁלַיִם
בּוֹ שַׁעֲרֵי רַחֲמִים אֲנִי פּוֹתֵחַ
עוֹקֵד וְהַנֶּעְקָד וְהַמִּזְבֵּחַ

לִבְרִיתְךָ שׁוֹכֵן זְבוּל וּשְׁבֻעָה
זָכְרָה לְעֵדָה סוֹעֲרָה וּנְגוּעָה
וּשְׁמַע תְּקִיעָה תּוֹקְעָה וּתְרוּעָה
וֶאֱמֹר לְצִיּוֹן בָּא זְמַן הַיְשׁוּעָה
יִנּוֹן וְאֵלִיָּה אֲנִי שׁוֹלֵחַ
עוֹקֵד וְהַנֶּעְקָד וְהַמִּזְבֵּחַ

הַאֻמְנָם עוֹד יָבוֹאוּ יָמִים בִסְלִיחָה וּבְחֶסֶד,
וְתֵלְכִי בַּשָּׂדֶה, וְתֵלְכִי בּוֹ כַּהֵלֶךְ הַתָּם,
וּמַחֲשׂוֹף כַּף-רַגְלֵךְ יִלָּטֵף בַּעֲלֵי הָאַסְפֶּסֶת,
אוֹ שִׁלְפֵי-שִׁבֳּלִים יִדְקְרוּךְ וְתִמְתַּק דְּקִירָתָם.

אוֹ מָטָר יַשִּׂיגֵךְ בַּעֲדַת טִפּוֹתָיו הַדּוֹפֶקֶת
עַל כְּתֵפַיִך, חָזֵךְ, צַוָּארֵךְ, וְרֹאשֵׁךְ רַעֲנָן.
וְתֵלְכִי בַּשָּׂדֶה הָרָטֹב וְיִרְחַב בָּך הַשֶּׁקֶט
כָּאוֹר בְּשׁוּלֵי הֶעָנָן.

וְנָשַׁמְתְּ אֶת רֵיחוֹ שֶׁל הַתֶּלֶם נָשֹׁם וְרָגֹעַ,
וְרָאִית אֶת הַשֶּׁמֶשׁ בִּרְאִי הַשְּׁלוּלִית הַזָּהֹב,
וּפְשׁוּטִים הַדְּבָרִים וְחַיִּים, וּמֻתָּר בָּם לִנְגֹּעַ,
וּמֻתָּר, וּמֻתָּר לֶאֱהֹב.

אַתְּ תֵּלְכִי בַּשָּׂדֶה. לְבַדֵּךְ. לֹא נִצְרֶבֶת בְּלַהַט
הַשְּׂרֵפוֹת, בַּדְּרָכִים שֶׁסָּמְרוּ מֵאֵימָה וּמִדָּם.
וּבְיֹשֶׁר-לֵבָב שׁוּב תִּהְיִי עֲנָוָה וְנִכְנַעַת
כְּאַחַד הַדְּשָׁאִים, כְּאַחַד הָאָדָם.

אֵין לָךְ זְכוּת חֲנִינָה בָּעוֹלָם.
הַכֹּל הָכְרַע.
חֲלוֹמוֹתַיִךְ טוֹבְעִים בַּיָּם
וְאַתְּ אוֹמֶרֶת שִירָה.

לֹא הָיָה בָּנוּ לַהַט
בָּחַרְנוּ זֶה אֶת זוֹ מִפְּנֵי שֶׁמּוּכְרָחִים
מִפְּנֵי שֶׁגֶּשֶׁם יוֹרֵד בָּעוֹלָם
וְהַלֵּילוֹת קָרִים
וּמִפְּנֵי שֶׁאִי אֶפְשָׁר לַעֲבוֹר
אֶת הַחַיִּים הַאֵלֶּה
בְּלִי חִיבּוּק

כְּשֶׁאַתָּה מְחַבֵּק אִישָּׁה
תָּמִיד תִּהְיֶה
זֶה שֶׁלּוֹחֵץ יוֹתֵר חָזָק
הִיא צְרִיכָה שֶׁתִּישָּׁאֵר שָׁם
גַּם אַחֲרֵי שֶׁתֵּלֵךְ
לְהַרְגִּישׁ אוֹתְךָ
אֲפִילּוּ מִמֶּרְחָק
כְּשֶׁאַתָּה מְחַבֵּק יֶלֶד
תָּמִיד תִּהְיֶה
הָאַחֲרוֹן שֶׁמְּשַׁחְרֵר
לֹא מְשַׁנָּה כַּמָּה אַתָּה חוֹשֵׁב
שֶׁהוּא צָרִיךְ אֶת זֶה
לִפְעָמִים
הוּא צָרִיךְ אֶת זֶה
יוֹתֵר

איזה כיף זה לתקן אנשים

בְּמַלְכוּת-הַשְּׁקִיעָה
אֲפִלּוּ קוֹץ מֵפִיק נֹגַהּ.

פִּתְאֹם נְמוֹגִים כְּתָרִים
וְקוֹץ חוֹזֵר לִהְיוֹת קוֹץ
וְהַר שָׁב לְגָלְמִיּוּתוֹ,
נֶחְשְׂפָה מִדַּת-הַדִּין
וּמְבַצְבֵּץ שֶׁלֶד הַיְקוּם.

אַךְ אֵינֶנּוּ מֵתִים מִפַּחַד
כִּי מַגִּיעַ חֶסֶד הַלַּיְלָה
וְהַנֶּפֶשׁ מַמְרִיאָה לְהַשָּׂגָה חֲדָשָׁה
שֶׁל הַבּוֹרֵא.

לְיַד חֲפִירָה אַרְכֵאוֹלוֹגִית רָאִיתִי שִׁבְרֵי כֵּלִים
יְקָרִים, וְהֵם רְחוּצִים הֵיטֵב, מְנֻקִּים וּמְפֻנָּקִים.
וְרָאִיתִי לְיָדָם עֲרֵמַת עָפָר שְׁפֹךְ שֶׁלֹּא
יִצְלַח אַף לְגִדּוּל קוֹץ וְדַרְדַּר.

שָׁאַלְתִּי: מָה הֶעָפָר הַזֶּה אֲשֶׁר נִפּוּ
אוֹתוֹ וְטִלְטְלוּ אוֹתוֹ וְעִנוּ אוֹתוֹ וְאַחֵר
שָׁפְכוּ אוֹתוֹ? עָנִיתִי בְּלִבִּי: הֶעָפָר הַזֶּה
הוּא אַנְשִׁים כָּמוֹנוּ, אֲשֶׁר בְּחַיֵּיהֶם הָיוּ מֻפְרָדִים
מִן הַנְּחֹשֶׁת וְהַזָּהָב וְהֵשִׂישׂ, וְכֵן בְּמוֹתָם.
הֶעָפָר הַזֶּה הוּא אֲנַחְנוּ, גּוּפֵינוּ וְנַפְשׁוֹתֵינוּ,
כָּל הַמָּלִים שֶׁבְּפִינוּ, כָּל הַתִּקְווֹת.

הֵם אָמְרוּ שֶׁתָּבוֹא הַגְּאֻלָּה רַק כְּשֶׁאִישׁ כְּבָר לֹא יְצַפֶּה לָהּ,
וְלַיְלָה תָּמִים יָשְׁבוּ עֵרִים בְּפִתְחֵי חֲנֻיּוֹת וּבָתִּים וְלֹא צִפּוּ לִגְאֻלָּה 
וּכְשֶׁעָלָה הַשַּׁחַר הָיוּ דְּמָעוֹת מִתְגַּלְגְּלוֹת מִכָּל הַגַּגּוֹת.

הֲיִי שְׁקֵטָה
עַכְשָׁו הַכֹּל בְּסֵדֶר,
אֲפִלּוּ הַמַּחְנָק עוֹמֵד לְהִשְׁתַּחְרֵר.
זֶה לֹא הַגֵּיהִנּוֹם וּבֶטַח לֹא גַּן עֵדֶן,
זֶה הָעוֹלָם שֶׁיֵּשׁ, וְאֵין עוֹלָם אַחֵר.

הֲיִי שְׁקֵטָה
כְּמוֹ לֹא עָבַרְתְּ אַף פַּעַם,
כְּמוֹ לֹא הָיִית צְרִימָה בַּנּוֹף הַמְטֻפָּח.
כְּמוֹ רָאִית כַּף יָד בְּתוֹך אֶגְרוֹף הַזַּעַם,
כְּמוֹ אֲלֻמַּת הָאוֹר הִנֵּה מָצְאָה אוֹתָךְ.

הֲיִי שְׁקֵטָה
כְּמוֹ אֶפְשָׁר לִשְׁטֹחַ
אֶת הַפְּגִיעוּת מִבְּלִי לַחְשׁשׁ מֵהַשְׁפָּלָה.
כְּאִלּוּ הַפְּגִיעוּת עַצְמָהּ הִיא סוּג שֶׁל כֹּחַ,
כְּאִלּוּ הַשַּׁלְוָה הִיא חוֹף הַבֶּהָלָה.

הֲיִי שְׁקֵטָה
כְּאִלּוּ אֵין בָּךְ דֹּפִי,
כְּאִלּוּ הָאֲוִיר נוֹתֵן לָךְ הֲגַנָּה.
כְּאִלּוּ הַצָּרוֹת כְּבָר מִתְגַּבְּשׁוֹת לְיֹפִי,
כְּאִלּוּ מֵעָפָר פּוֹרַחַת שׁוֹשָנָּה.

יהיה טוב.

את צדיקה ממש. וקשה. אני יודע.

היא אמא בשבילך, בשביל שתהיי כאן. לתקן. לחוות. לאהוב. להתקרב לקב"ה!. והיא מתפללת עלייך.

יש בך משהו מדהים, את יודעת להעריך את הדברים הפשוטים.

זה מראה על גדלות ענקית.

באמת.

אולי.. במקום להתעצבן על אנשים שדואגים (כנראה בהגזמה..) לך, תעריכי את זה. את יודעת להעריך. הם לא עושים את זה בשביל כבוד או משהו. עושים את זה כי אכפת להם ממך. זה לא דבר מובן מאליו. גם אם הם טועים.

[והיי, אני לא באמת יודע אם הם מגזימים, או שאולי את קצת מגזימה לכוון השני, אבל תשמרי על עצמך.. בבקשה. ]

גם לאדם שמן מגיעים אליו ואומרים לו לשמור על הבריאות של עצמו ולנסות לרדת במשקל. בצורה נורמלית וכמו שצריך.

הBMI שלך תקין? את אוכלת 3 ארוחות?

אם כן, באמת אין סיבה להעיר..

אבל אם לא, את יודעת הרבה יותר טוב ממני על רפואה. וכמה חשוב לשמור על משקל תקין..

חפרנות שמגיעה ממקום טוב, לא ראויה להערכה?

בנאדם שבאמת באמת דואג לך. באמת. אז הוא מעיר... טוב.. הוא דואג לך בצורה עקומה ומעצבנת.. אבל.. זה לא ראוי להערכה? תשמחי שלאנשים אכפת ממך.