פורום נסיונות פעילים (עמוד 1077)

בהנהלת: ענבל

מכתב פתיחה

שרשור חדש

ממש בא לי פרוזן 2. ניראה מה זה יפהחמדמדה

ויש בו מין הסתם מלא שירים!!!

..פעם הייתי ניקית

אני מטומטמת

..פעם הייתי ניקית

כל כךך

אוף

והיא לא ענתה גם

אני חייבת איתה שיחה טובה

וגם ללמוד למבחן(ים)

..פעם הייתי ניקית

והמזג אוויר הזה נורא

רגע חם לי רגע קר

והחשמל סטטי בעע

ואני צריכה ללכת לישון

ואני צריכה הרבה דברים

וקשה לי בלי חדר

(ב"ה מסיבות טובות, אבל עדיין)

חשמל סטטי זה סבל כלל עולמי. מגפה.חמדמדהאחרונה

זהו זה נגמרזיויק

אי אפשר לתקן. שבור לצמיתות

יש לי כמה קללות חדשות בנוגע לחורף - לא למסירה.פטל.

כשאתה יודע בת כמה אחותך לפי מס' השעות שהיא בפלאפוןפטל.

נו איך יודעים?שיח סוד

כאמור, לפי מס' השעות שהיא בפלאפוןפטל.

עבר עריכה על ידי פטל. בתאריך כ"א בחשון תש"פ 21:15

- עבר עריכה עקב -

התיאוריה הזאת שגויהחופשיה לנפשי

מצטערת

עומדת בספק הייתי אומר, ואינדבדואלית, כרגיל.פטל.אחרונה

אצלה זה בכל זאת תקף

לעת ערבמזמור לאל ידי

בעת רחשי ליבי
שרים לך את אשר
שפתי לא יכולות למולל

בעת העולם כמו עצר מלכת
למגע ידך המלטפת אותי
בלאט

בעת נדמנו יחדיו
נוצרים את הרגע
בו התאחדו נשמותינו
שנית

את היית
לבנה
נקייה
נשמת שלהבת חרישית
עם בוא החורף

ובעת הכפור האפל
איים לשטוף הכל
מגע חיבוקך החמים
המיס את אחרון משברי החשיכה

ותחת מטריית אהבה
נפתחו השמיים
ואיתם הלבבות
מאימים להעלות
את נהר האהבה
על גדותיו המוריקים

את אושרך הנישא
קטפתי כפרי בשל
לעת דימדומי חמה
נדמו חדורי להט

את קול צחוקך המפכה
שמרתי בכספת ליבי
נעול
לעתות שיברון וכאב

את חלום הלילה שחלמתי
אודותיך
עודני זוכר
את ליבך המפרכס
והמייחל
לעת ערב
לארוג את צלילי החלום
למציאות.

עמיחי- הקפה ג'אם אתן שנת

וחודש וחצי אחר כך, הלב של עמיחי עוד דופק בהתרגשות כשהוא נכנס לשטיבל ליד הישיבה לחפש מניין (אין ערבית בישיבה באחת עשרה), והחיוך לא נמחה מפניו גם כשעולה חזן בשחרית. הוא לא דוהה גם כשהחברותא שלו, נריה, מודיע לו שהוא חולה ולא יוכל להגיע. עמיחי מברר האם הוא בפנימיה ויכול לבוא לטול אחד משישים, נריה מעדכן שחזר הביתה, עמיחי מאחל רפואה שלמה ואומר שאם הוא ירגיש טוב יותר וירצה ללמוד בפלאפון אז בשמחה. אחר כך הוא מכבה את הפלאפון, נכנס לבית המדרש ובשיר על שפתיו מחפש מסכת כתובות, להמשיך בינתיים בלימודו האישי. הוא בדיוק הגיע לדף י"א, כיצד מרקדין, כלה נאה וחסודה. נאה וחסודה, נאה וחסודה, שקר החן והבל היופי, אשה יראת ד', נודע בשערים בעלה. שירה אמרה לו פעם שנודע בשערים בעלה הכוונה היא בזכות האשה, לא בזכות אישה (עמיחי העיר שאולי נכון יותר לומר לא רק בזכות האשה, שירה אמרה שיתן לאשה קצת יכולות, יכול להיות שזה היה הרגע שהבינו שזה לא ילך בינהם. ועמיחי כ"כ שמח על זה עכשיו). הוא מפסיק לתופף על השולחן ורוצה להביא קצות, רק שהוא מרים את הראש ונתקל במבטו של הרב בני. שלום עליכם, הרב. עליכם השלום, עליכם השלום, אני מבין שנריה חזר הביתה, מה שלומכם.

איכשהו כשהרב בני דורש בשלומך, יש רק תשובה אחת מתקבלת. אבל גם אילו אדם אחר היה שואל אותו, עמיחי היה עונה ברוך ד', מעולה, בחיוך גדול. והרב בני שואל, מה, הודעת כבר לחברים, ועמיחי משיב, לא, מחילה הרב, פשוט ההורים שלי עדיין לא יודעים.

הרב בני זוכר היטב את השיחה שלהם בנוגע למורכבות הקשר עם ההורים, אז הוא שואל, מתי דברת איתם לאחרונה. ועמיחי ממהר להרגיע ואומר שבשישי, פשוט חזר אתמול מאוחר ולא רצה להעיר אותם בשביל זה, ולא לבטל את הסדר, אז יתקשר בהפסקת צהריים, הם כבר פגשו אותה ויודעים שהקשר הלך לכיוון הזה, אז לא יהיו מופתעים כל כך, בשישי גם אמר שהוא מתעד לשאול, אז זה בסדר. והרב בני מחייך ואומר בשקט, הבנתי, הבנתי. אשריכם, בשעה טובה. מתאים לכם לבוא אלינו הביתה אחרי סדר ערב, אפרת לא תהיה בבית אבל אשתי תשמח להכיר את החתן-לעתיד שלה. עמיחי עדיין סמוק כולו ושבוש אחד מציץ עליהם בהתעניינות, אז הוא ממהר להישיב, בשמחה, כבוד הרב, והרב בני מחייך שוב וטופח על כתפו של עמיחי, יישר כח, נפרד לשלום וחוזר למקומו.

(פתאום עמיחי מבין שהרב בני בא לחפש אותו, וקצת מתחרט שלא ישב במקום הקבוע שלו, ופתאום כמבין מחדש מה קרה היום בערב, וטוב לו, וגם, קצת, ברור יותר, ופתאום קם ויוצא ולוקח את הפלאפון, אבא, אתה שומע? אני חתן, בשעה טובה)

וואו(אהבת עולם)

הכתיבה שלך ממש מיוחדת.

..אם אתן שנתאחרונה

@קפיץ-

@קיבוצניקית

@גלים.

@כל מאן דבעי

אפרת- זרעיםאם אתן שנת

הַקֶּשֶׁר שֶׁלָּנוּ מִתְנוֹדֵד
עַל הַגְּבוּל הַדַּק הַזֶּה, בֵּין אַהֲבָה
לְשִׁגָּעוֹן
בֵּין פַּחַד
לָאֱמֶת
בֵּין רְצוֹנִי, בֵּין רְצוֹנְךָ,
בֵּין הַפַּחַד לְעַמֵּת אֶת הַגְּבוּל הַזֶּה עִם

עַצְמִי

ב.
רַק רָצִיתִי שֶׁתֹּאמַר
בְּאַהֲבָה, בְּשִׁגָּעוֹן,
רָצוֹן הוּא; וּלְקַיֵּם אֲנִי צָרִיךְ.
רַק רָצִיתִי
שֶׁבַּעֲרָפֶל
שֶׁתָּסִיט אוֹתוֹ עִם הַיָּד
בִּזְהִירוּת, יָמִינָה, יָמִינָה, טִפָּה שְׂמֹאלָה
הִנֵּה. עַכְשָׁו אֶפְשָׁר לִרְאוֹת
נִיצוֹץ
וְאָז
צֶבַע הָעֵינַיִם---
(הֵן אֲפֹרוֹת)

ג.
נָשַׁמְתִּי אֶת הַצֵּל כְּשֶׁהָרַמְזוֹר הִתְחַלֵּף לְאָדֹם וְנוֹתַרְתִּי מֵאָחוֹר
אֲנִי סָפֵק לְבַד, סָפֵק לְבַד יוֹתֵר
אַתָּה אִתִּי
הַדַּף כִּמְעַט קָמוּט בֵּין אֶצְבְּעוֹתַי
מְמוֹלְלוֹת, כְּמוֹ הֶחֱלִיפוּ תְּחִנָּה עִם בּוֹרְאוֹ
עֲשֵׂה
שֶׁיְּהֵא אִתִּי
(תָּמִיד)
אֲנִי רוֹצָה, כֹּסֶף הַתַּכְלִית
תָּלוּי בְּךָ, אֲבָל
רֶגַע לֹא אַל תִּקַּח רֶגַע לַחֲשֹׁב
אֲנִי רוֹצָה עַכְשָׁו
כֵּן
כֵּן
כֵּן.

כֵּן?

ד.
אָמַרְתָּ לִי שֶׁאַהֲבָה הִיא שִׁגָּעוֹן
הֵשַׁבְתִּי שֶׁשִּׁגָּעוֹן הוּא בְּאַהֲבָה
וְשָׁמַעְתָּ
וְהִקְשַׁבְתָּ
וְאָמַרְתָּ
גַּם נָכוֹן.
וּמִבֵּין הַשְּׁתִיקוֹת שָׁמַעְתִּי אֶת הַ'לֹא'
וּבֵין הַשְּׁתִיקוֹת שָׁמַעְתִּי אֶת הַ'כֵּן'
וְלֹא סִיַּמְתִּי מִשְׁפָּט
וְלֹא חָרְצוּ לָנוּ דִּין
רַק מִלָּה וְעוֹד מִלָּה
אוֹמְרִים שֶׁקּוֹרְאִים לְזֶה
לִכְרוֹת בְּרִית