וחודש וחצי אחר כך, הלב של עמיחי עוד דופק בהתרגשות כשהוא נכנס לשטיבל ליד הישיבה לחפש מניין (אין ערבית בישיבה באחת עשרה), והחיוך לא נמחה מפניו גם כשעולה חזן בשחרית. הוא לא דוהה גם כשהחברותא שלו, נריה, מודיע לו שהוא חולה ולא יוכל להגיע. עמיחי מברר האם הוא בפנימיה ויכול לבוא לטול אחד משישים, נריה מעדכן שחזר הביתה, עמיחי מאחל רפואה שלמה ואומר שאם הוא ירגיש טוב יותר וירצה ללמוד בפלאפון אז בשמחה. אחר כך הוא מכבה את הפלאפון, נכנס לבית המדרש ובשיר על שפתיו מחפש מסכת כתובות, להמשיך בינתיים בלימודו האישי. הוא בדיוק הגיע לדף י"א, כיצד מרקדין, כלה נאה וחסודה. נאה וחסודה, נאה וחסודה, שקר החן והבל היופי, אשה יראת ד', נודע בשערים בעלה. שירה אמרה לו פעם שנודע בשערים בעלה הכוונה היא בזכות האשה, לא בזכות אישה (עמיחי העיר שאולי נכון יותר לומר לא רק בזכות האשה, שירה אמרה שיתן לאשה קצת יכולות, יכול להיות שזה היה הרגע שהבינו שזה לא ילך בינהם. ועמיחי כ"כ שמח על זה עכשיו). הוא מפסיק לתופף על השולחן ורוצה להביא קצות, רק שהוא מרים את הראש ונתקל במבטו של הרב בני. שלום עליכם, הרב. עליכם השלום, עליכם השלום, אני מבין שנריה חזר הביתה, מה שלומכם.
איכשהו כשהרב בני דורש בשלומך, יש רק תשובה אחת מתקבלת. אבל גם אילו אדם אחר היה שואל אותו, עמיחי היה עונה ברוך ד', מעולה, בחיוך גדול. והרב בני שואל, מה, הודעת כבר לחברים, ועמיחי משיב, לא, מחילה הרב, פשוט ההורים שלי עדיין לא יודעים.
הרב בני זוכר היטב את השיחה שלהם בנוגע למורכבות הקשר עם ההורים, אז הוא שואל, מתי דברת איתם לאחרונה. ועמיחי ממהר להרגיע ואומר שבשישי, פשוט חזר אתמול מאוחר ולא רצה להעיר אותם בשביל זה, ולא לבטל את הסדר, אז יתקשר בהפסקת צהריים, הם כבר פגשו אותה ויודעים שהקשר הלך לכיוון הזה, אז לא יהיו מופתעים כל כך, בשישי גם אמר שהוא מתעד לשאול, אז זה בסדר. והרב בני מחייך ואומר בשקט, הבנתי, הבנתי. אשריכם, בשעה טובה. מתאים לכם לבוא אלינו הביתה אחרי סדר ערב, אפרת לא תהיה בבית אבל אשתי תשמח להכיר את החתן-לעתיד שלה. עמיחי עדיין סמוק כולו ושבוש אחד מציץ עליהם בהתעניינות, אז הוא ממהר להישיב, בשמחה, כבוד הרב, והרב בני מחייך שוב וטופח על כתפו של עמיחי, יישר כח, נפרד לשלום וחוזר למקומו.
(פתאום עמיחי מבין שהרב בני בא לחפש אותו, וקצת מתחרט שלא ישב במקום הקבוע שלו, ופתאום כמבין מחדש מה קרה היום בערב, וטוב לו, וגם, קצת, ברור יותר, ופתאום קם ויוצא ולוקח את הפלאפון, אבא, אתה שומע? אני חתן, בשעה טובה)
