פורום נסיונות פעילים (עמוד 1081)

א.

קשה לי. אחרי המבחן האחרון התחלתי להרים הילוך בשאר הקורסים שהזנחתי עד עכשיו. יש לי חברותא רציני אחד, ישבנו היום על תרגיל בתיכנות, מ2 בצהריים עד 10 בלילה ועוד לא סיימנו לגמרי. ואח"כ נסעתי הביתה במשך כמעט שעה. המח שלי נעשה חמאה. אני מתגעגע לבית, לאשתי ולילדים, אבל יודע שכאן אני חייב להיות. אין לכן מושג כמה זה קשה.

ב.
הייתי בשבת באחד מישובי הבקעה. תאמינו לי, זה חלום.

ב.

ממתי אוטובוסים מלאים ב10 בלילה? אה, כן, בלילות שישי.

ועוד מילה על תחבורה- כביש 90 גורם לי להקיא.

ג.

בשביל להתגבר על הרצון שלי לתגובות, אני לא אתייג. ומי שיראה- יראה.
הדיבורים לפרשת וירא ראויים לשרשור בפני עצמו.

אנחנו לא אוהבים להרגיש לא טוב.

סתם כי קראתי את זה עכשיו וזה מדהים.

מהטור האחרון של ידידיה מאיר.

" ועוד משהו עשה לי השנה את היארצייט. המהדורה החדשה של הספר 'אבן שלמה' (הוצאת דברי שיר), עם 343 עמודים של שיחות שמסר קרליבך על פרשות השבוע. "תמיד הרגשתי קשור כל כך לדמותו המופלאה, בשל הקרבה העצומה שהייתה בינו לבין כל מילה שיצאה מפיו", כותב בהקדמה העורך שלמה כ"ץ. "כשר' שלמה זצ"ל מדבר על אברהם ושרה, הוא נשמע כאילו הוא מדבר על סבא וסבתא שלו. כשהוא מעמיק לעיין בחייהם של יצחק ורבקה, יעקב ורחל ולאה, אתה בטוח שהוא מדבר על הוריו ואחיו שלו עצמו".

הנה טעימה קטנה על פרשת השבוע מתוך הספר: "הרבה מפרשים דנים בשאלה מדוע כרת ה' ברית עם אברהם ולא עם נח. אני רוצה לומר עוד תורה'לה אחת בעניין. כשאברהם אבינו הכניס את שלושת אורחיו שנראו כעובדי עבודה זרה, הוא לא התקמצן. הוא שחט שלושה עגלים כדי לתת לכל אורח לשון בקר. אבל משום מה כשהגיע למים הוא אמר 'יוקח נא מעט מים'. האם נעשה אברהם אבינו קמצן פתאום? אולי היה חשוב לו לחסוך במים?

"יש על זה הרבה תורות מכל הצדיקים אבל אומר לכם תורה משלי, כפי עניות דעתי. השאלה הכי עמוקה בעולם היא מה חזק יותר: האם העולם ופיתוייו הם החזקים או שהתורה והיהדות חזקים מהם? מה יותר חזק: ששת ימי המעשה או שבת קודש? כל ארצות העולם או ארץ ישראל? כשחושבים על השאלה הזאת מנקודת מבט מדעית, נקודת מבט יוונית, השאלה נראית מגוחכת. יהודים וארצם הקטנה הם חזקים יותר מכל העולם? וגם ביחס לתורה – כן, היא חשובה ומתוקה, ויש בה דברים יפים, לפני שבוע קראתי בעיתון פרופסור ידוע שפרסם סיפור חסידי שמוכיח שהתורה היא טובה, אבל מעבר לזה?...

"ובאמת, זאת הסיבה שנח לא ניסה לקרב את בני דורו. הוא חשב שתאוות העולם חזקות יותר מכל היהדות. הוא לא האמין שישנה אפשרות לשוב אל ה'. הדרך היחידה לא לטבוע במבול היא פשוט לא לעשות שום דבר רע. ואם חס ושלום הסתבכת בעולם, אין דרך חזרה.

"ולכן ה' נתן בן כמו יצחק לאברהם אבינו ולא לנח. כשבאו המלאכים לאברהם הם בישרו לו על סדום ועל לידת יצחק. מה הקשר בין שתי הבשורות האלה? התשובה פשוטה: כדי לזכות לגדל ילדים אני צריך לדעת מה ללמד אותם. האם אני מלמד אותם 'נסו להיות יהודים, אבל דעו לכם שהעולם הרבה יותר חזק מהיהדות לכן עליכם להתרחק מהעולם' או שאני מלמד שהעולם כל כך יפה. העצים והפרחים נפלאים, התורה, השבת, ירושלים, הם חזקים לאין ערוך מכל דבר בעולם.

"אברהם אבינו אמר לה': סדום היא עיר גדולה וחזקה, היא העיר הכי מושחתת בעולם. אבל תן לי חמישים אדמו"רים, אלך לשם, ואהפוך כל אדם בסדום לבעל שם טוב. אני לא מפחד מסדום. אני יודע שהתורה הרבה יותר חזקה מסדום. נח לעומתו, האמין שהעולם הרבה יותר חזק מהתורה. למרות שהיה צדיק, הוא חשב שכשאדם מושחת ושקוע בעולם, אין לו דרך לצאת משם".

#

"וכאן מגיעה התורה העמוקה", מסיים קרליבך. לדעתי זו תמצית המשנה שלו לעולם הזה, זה מה שניסה לשדר במאות שיריו וסיפוריו ומסעותיו לקירוב רחוקים – שהתורה היא העיקר, שהיהדות היא המרגשת, היא מוקד הזהות שלנו. 25 שנים אחרי פטירתו, והנקודה הזאת היא עדיין עיקר העיקרים: "כתוב 'אין מים אלא תורה'. אברהם אבינו אמר לשלושת עובדי האלילים: הדבר שאתם צריכים כדי להפוך לטובים הוא 'יוקח נא מעט מים'. מעט, מילה אחת של תורה, יכולה להפוך את האדם אלף פעמים. לא זו בלבד שהתורה בכללה חזקה יותר מכל העולם, אלא אפילו מילה אחת של תורה חזקה יותר. 'יוקח נא מעט', אתם צריכים רק טיפה אחת של מים, לא יותר.

"ישנם אנשים שחושבים שהם לא יודעים כלום. אבל האם אתם יודעים מילה אחת? האם אתם יודעים אל"ף או בי"ת? זה כבר המון, אתם כבר חזקים יותר מכל העולם. צריך לדאוג ולהתפלל על המצב בארץ ישראל. ה' רוצה שנתפלל. אבל עמוק בפנים אין באמת מה לפחד, כי ארץ ישראל הרבה יותר חזקה. הכבשה הקטנה הרבה יותר חזקה משבעים הזאבים. געוואלד, כמה אנחנו חזקים! כשחזרו המרגלים מארץ ישראל ואמרו 'לא נוכל לעלות אל העם, כי חזק הוא ממנו', זה גרם חורבן נורא. חז"ל אומרים שזה קרה בתשעה באב. כי צורת דיבור כזו היא קץ היהדות. איזו מין תורה אתם לומדים אם אינכם מאמינים שהתורה חזקה יותר מכל העולם?

"אני מברך אתכם חברים, ומתחנן אליכם, אנא, שנזכה לדעת בבירור שה' נתן לנו את חומר הנפץ הכי חזק בעולם, את האנרגיה הגרעינית הכי גדולה. כי מילה אחת בתורה, או שבת אחת... הן הכוח החזק ביותר".

נתחיל בציטוט הידוע והנפלא של הרב סולוביצ'יק:

"נפשי בוחלת בכל אלו הדרשות הסובבות סחור סחור לנושא אחד: שמירת המצוות טובה לעיכול המזון, לשינה מתוקה, לשלום המשפחה ולעמדה חברתית.
הפעולה הדתית בעיקרה חוויית סבל היא. כשהאדם מזדמן עם האל לפונדק אחד, הוא נתבע על ידי האל להקרבה עצמית, המתבטאת במאבק עם יצריו הפרימיטיביים, בשבירת הרצון, בקבלת 'משא' טרנסצנדנטלי, בוויתור על חמדת בשר מוגזמת, בהסתייגות לפרקים מן הנעים והערב, ובהתמכרות אל המר המוזר...  ... הקרב את קרבנך! זהו הצו העיקרי הניתן לאיש הדת. בחירי האומה, מאותה שעה שגילו את האל, התעסקו בפעולת הקרבה מתמידה.
הקב"ה אומר לו לאברהם: "קח נא את בנך את יחידך אשר אהבת את יצחק". כלומר, אני תובע ממך את הקרבן הגדול ביותר. אני רוצה את בנך שהוא יחידך וגם אהובך. אל תשלה את עצמך, כי לאחר שתשמע בקולי ותעלה את בנך לעולה, אתן לך בן אחר במקום יצחק. כשיצחק יישחט על גבי המזבח - תישאר גלמוד וערירי. שום בן לא ייוולד לך. הווייתך תתקפל בבדידות שאין כמותה. אני רוצה את יחידך שאין לו תמורה. כמו כן אל תחשוב, כי יעלה בידך לשכוח את יצחק ולהסיח את דעתך ממנו. כל ימיך תהרהר בו. אני מעוניין בבנך אשר אהבת ותאהב לעולם. לילות של נדודי שינה תבלה ותחטט בפצעיך הנפשיים. מתוך שנתך תקרא ליצחק, וכשתיקץ תמצא את אוהלך שומם ועזוב. חייך ייהפכו לשרשרת ארוכה של ייסורי נפש. ובכל זאת אני תובע את הקרבן הזה.
מובן שסופה של החוויה, ששורשה סבל וחרדה, הוא גיל עולמים. בשעה שהסיר אברהם את בנו מעל המזבח על פי פקודתו של המלאך, נהפך הסבל לשמחת עולם, והחרדה - לאושר נצחי. תחילתה של פעולת הדת היא הקרבת העצמוּת, וסופה - מציאת העצמוּת. ברם, אי אפשר לו לאדם למצוא את עצמו מבלי שיקריב את עצמו עובר למציאה" (הגרי"ד סולובייצ'יק, דברי השקפה, עמ' 254-255).

דברי הגרי"ד הם בניגוד גמור לדברי הרב קוק בעולת ראיה:
" וישכם אברהם בבוקר. מנוחת הנפש של הנשמה הקדושה, של האב הקדוש איתן האזרחי, לא נשבתה. שנתו לא נהיתה עליו, מתוך הידיעה הברורה, הבאה לו בדבר ד', ושום רגש של כהות, של רשול ושל דכאות, לא נתערב בהמית נפשו המטוהרה. שנת ישרים במנוחה ועליזת קודש עברה, וזמן ההשכמה באה כסדרה, ועז ד' המשוה רגליו כאילות, לרוץ כצבי ולהיות גבור כארי, לעשות רצונו של מקום ב"ה סמכהו, כי השכים בבוקר."

כמובן, שתי הסתכלויות הם הפוכות ב180 מעלות לעקידה. האם אברהם אבינו סבל או שקם בשמחה? הרב סולוביצ'יק מבאר לפי הפשט, ואילו הרב קוק הולך עם דרשת חז"ל של "וישכם אברהם בבוקר". ומה האמת?

ואני לתומי חושב, ששניהם אמת. אלו ואלו דברי אלהים חיים. והגשר בין שני הפירושים הכ"כ הפוכים טמון ורמוז בדברי המשורר אבן עבאס. בפיוט הידוע עוקד והנעקד והמזבח:

"הֵכִין עֲצֵי עוֹלָה בְּאוֹן וָחַיִל  /  וַיַּעֲקד יִצְחָק כְּעָקְדוֹ אַיִל  /  וַיְהִי מְאוֹר יוֹמָם בְּעֵינָם לַיִל  /   וַהֲמוֹן דְּמָעָיו נוֹזְלִים בְּחַיִל
עַיִן בְּמַר בּוֹכָה וְלֵב שָׂמֵחַ  /  עוֹקֵד וְהַנֶּעְקָד וְהַמִּזְבֵּחַ"

עין במר בוכה. מבחינה חיצונית, שהיא אמיתית ללא ספק, נסיון העקידה היה לאברהם אבינו כואב וטראגי. בהסתכלות הפשטית של האדם, אשר יראה לעיניים- אזי יש לבכות במרירות.

אולם. יש הסתכלות נוספת. הסתכלות לִבִּית. בבחינת ההסתכלות הפנימית הזו, אברהם אבינו לא הרגיש שום רגש של דכוי. להפך. "עז ד' המשוה רגליו כאילות, לרוץ כצבי ולהיות גבור כארי, לעשות רצונו של מקום ב"ה סמכהו". ולב שמח.

זה בא בזמן ככ לא טוב.

העיקר שזה לא כזה נורא.

אוך כואב לי.

הלב.

והגוף גם.

קישור לאתר המשחק: Euro Truck Simulator 2

לחפש DOWNLOAD FREE ולהוריד 

(או לכתוב בו)