אני: את רואה את זה? זה דבר מכוער.
היא: זה לא בת?
אני חושבת שאני צריכה לברור יותר בקפדנות את החברות שלי.
רץ לשום מקום
שתהיי בריאהשוליינית
חופשיה לנפשיאחרונה(חיבוק יקרה~
"הרופא לשבורי לב ומחבש לעצבותם",
תחשבי על הציטוט הזה.
אוהבת.)
אצלי הכל בסדר ב"ה.
אני קצת בלחץ. ביום שישי יש לי מבחן.
כל השבוע אני לומד אליו, או יותר נכון, מנסה ללמוד; החומר רב מדי משבאמת אספיק..
זה לא שאני חרשן, ההיפך הוא הנכון-
לא למדתי טוב בסמסטר עצמו, ומי שלא טרח בער"ש, איך יאכל בשבת?
מה נשמע איתך?
גם לי יש מבחן מחר,
אבל אני די בטוח שהוא לא חשוב כמו שלך.
אצלי הכל סביר ב"ה, שגרה, לימודים, וכו'.
נ.ב, סתם נזכרתי בויכוחים הישנים שלנו על קדמות הזוהר וכל השאר, היו ימים...
השם שפתי תפתח ופי יגיד תהלתך~..
מה אמרו על התמדה?
בטח יש כאן טעות
כפית!
נושם ובועטטוב,
אולי יש כאלה אבל אבל...
זה היה דיי מתסכל
פף.
ש***.
(הלכות נו.)
שדולת הנשים וכו' כנראה באמת כ"כ בורים שהם לא מבינים שהם קורעים את הגידים הבודדים שעוד קישרו בינינו.
חבל. כנראה הקרע בעם הוא סופי ומוחלט.
נושם ובועט
עומדים,
נושמים את השתיקה הכבדה,
זאת ששוקלת כמו טון ביצים קשות-
בסל הקש של סבתא.
ששוקלת כמו שבע עשרה פילים וחמישה פילונים
ודוב אחד שחור.
כמו השתיקה הזאת ששורפת את כל הרעש
שהיה
ומשאירה אפר רגעים דוממים.
אין לצייר כי כבר שכחתי.
לנגן גם לא.
לשיר-רק בשולחן שבת ובכיתה.(כולל גם לקפוץ)
אין מה אין נו אוך.)
(מאכפת לי שהיא שמחה...
אז הברקתי קרמיקה.
אין לי כוח
גיטרה אדומה"אבל אבא אמר שבשביעית אסור לחרוש"
(חולצת גלופה שראיתי פעם)
בימאית דמיונותככה הייתי עד שהגעתי לשישית
בימאית דמיונותומהתרשמותה (הלא מקצועית כמובן) אשתו היא הבעייתית ולא הוא.
אני לא נוקט צד, אני רק אומר שלכל מטבע יש שתי צדדים ושלעולם אינך יודע... בטח לא על סמך התקשורת.
יש ביטוי בערבית שאומר "צ[ס]דיק וקת א(ל)-דיק"- חבר הוא חבר בעת צרה...