פורום נסיונות פעילים (עמוד 1125)

אני זמרת מיוחדת,
קודם כל אני יספר מאיפה הבאתי את השם הזה- אני מאוד אוהבת לשיר ואני בן אדם מיוחד(כל בן אדם הוא מיוחד) ולכן קראתי לעצמי ככה..
אני עכשיו רוצה לחשוף בפניכם הרבה פרטים על חיי כמובן שיש דברים שלאאכפת לי שידעו מי אני) אבל אם אתם מכירים אנשים שקשורים לחיי אז מבקשת ממכם שלא תספרו אותם לאחרים..
נתחיל מהתחלה..
בגיל שלוש עברנו דירה לשדרות וזכיתי לגור במקום המדהים הזה 10 שנים..
הסיפור חיים שלי בעצם מתחיל מתחילת חיי אבל אני יספר הכל מכיתה א'.
בכיתה א' הייתי ילדה מופרעת מאוד.. העיפו אותי הרבה מהבית ספר אבל בסהכ הייתי ילדה סטנדרטית.. בכיתה ג' עברנו לגור באשדוד כי אבא התחיל לעבוד שם.. עזבתי את בית הספר אחרי 3 ימים כי המורה עיצבנה אותי.. אחכ עברתי לבית ספר אחר ואחרי שבוע עזבתי.. חייבת לציין שאת כל הבית ספר האלה עבר איתי אח שלי שהיה רק. בכיתה א'.. ולאחר מכן חזרתי לבית ספר הראשון כי המורה שלי התקשרה וביקשה ממש שאני יחזור כי אם לא יעיפו אותה.. אז חזרתי..
עברנו באשדוד הרבה טלטלות לא פשוטות.. ובסופו של דבר החלטנו בסוף שנה לחזור לשדרות..
הגיע כיתה ד' וממש חיכיתי כבר לפגוש את כל החברות שלי שבאמת התגעגעתי אליהן.. והתחלתי את השנה הכל עבר בשלום ונהנתי עד שיום אחד החליטה חברתי הטובה שאני מפריעה לה בעיניים והיא ארגנה חרם עם כל הכיתה.. רוב הבנות זרמו איתה.. והבית ספר לא עשה כלום והרגשתי רע מאוד.. סבלתי שם ממש, הייתי חוזרת בוכה מלאן.. בעצם גם לא הייתי רוב השנה בגלל זה.. בסוף שנה החלטתי שזה לא מתאים לי ועברתי לבית ספר חרדי שהיה בעיר.. למדתי שם שנתיים נהנתי אבל היה לי קשה..
בכיתה ה' יום אחד אמא שלי שמעה קולות בכי מהחדר שלי ועלתה לבדוק מה איתי וראתה אותי על הרצפה.. לא הגבתי לה, רק צרחתי והפרצוף שלי היה מנופח.. היא לקחה אותי ורצה לרחוב וצעקה שיזמינו אמבולנס.. מאותו יום השתנו לי החיים.. בבית חולים עברתי סדרת בדיקות, בנתיים חזרתי להכרה.. ובסוף גילו לי אפילפסיה, קיבלתי תרופות כדי שאוכל להגיע לאיזון אמרו לי שהאפילפסיה באה מחרדות..(רק חייבת לציין שבכיתה ד' איבחנו אותי כנפגעת חרדה בעקבות הקסמים והמלחמה בעופקת יצוקה- והייתי מטופלת במכון לנפגעי חרדה) מאותו יום הייתי בן אדם אחר, כל הזמן פחדתי שיהיה לי התקף שאני ליד חברות או אנשים שאני לא מרגישה איתם בנוח.. התאשפזתי מלא בבית חולים בגלל כל ההתקפים..
בכיתה ז' החלטתי שאני מצטרפת לחברותי היקרות לאולפנה ושאני מתעלמת מהחברה שעשתה עלי חרם(חייבת לציין שבנתיים חברות שלי ביקשו סליחה והיו חברות טובות) וממש חיכיתי לרגע, בשנה הזאת פרחתי ברמות הייתי כבר בן אדם אחר עם הרבה ביטחון.. לקראת סוף כיתה ז' החליטו ההורים שלי שאנחנו עוברים לבית אל..
עברתי לבית אל והכרתי חברות חדשות, התחזקתי בדת ברמות שאין לתאר ואני ככ שמחה עלזה. 
בעיתה ט' הגעתי לאולפנת תאיר אך מאמצע השנה היה לי תאקל רציני עם אחת הבנות והשנה הזאת רק הפכה לסיוט..
בכיתה י' עברתי לאולפנת עטרת רחל ושם עברתי תהפוכות נפש רציניות.. עזבתי את הבית ועברתי לגור אצל סבא וסבתא שלי..
הפכתי לאנורקסית, וניסיתי להתאבד כמה פעמים ופסיכיאטרים שאמאו שאני צריכה השגחה.. ופסיכולוגים(אני לא מאמינה בכל הדברים האלה כי לי זה לא עזר) ואם זה שהיו לי איזה 4 חברים שלא שמרתי איתם נגיעה.. אבל אז יום אחד אחרי איזה משבר של חברה שלי הבנתי שאני יכולה להיות בן אדם אחר ושהכל זה רק חוסר התמודדות והחלטתי לקחת את עצמי בידיים וקמתי.. התחלתי לאכול, התחלתי להיות בן אדם שמח, הפסקתי את הקשר עם כל הידידים החילוניים שלי, התחלתי ללמוד על משמעות החיים ופשוט רציתי לחיות.. קמתי והתחלתי להתמודד.  עד היום כשאני מסתכלת לאחור אני בהלם מהקימה שלי, עברתי משברים לא פשוטים.. הסתבכתי עם המשטרה לא פעם והעיפו אותי מהאולפנה מלאא, כמות לא נספרת.. אני חיפשתי את האמת אז הלכתי לפיה ומה שנגד לי העפתי ולא הבנתי שלפעמים צריך לדעת להתפשר..
בכיתה יא' חזרתי לגור בבית, התחלתי לשים לב שיש לי משפחה מדהימה שרק רוצה לאהוב אותי.. והתחלתי להיות בן אדם אחר.. פרחתי.. חזרתי לנגן..לרקוד ולעשות את כל מה שאני אוהבת..
היום אני בן אדם אחר אני בן אדם שמח, בן אדם מכיל ומקבל בן אדם שמחפש את האמת וששואף לה..
וזהו..זאת אני..
(כמובן שלא הכל אמרתי פה אבל זה בכללי)

נ.ב

האפילפסיה עברה לי כבר בכיתה יא'

מה הוא היה?
לדוגמא ל@פטל לדעתי מתאים דביר או ידידיה