פורום נסיונות פעילים (עמוד 1460)

לאחר חודשים שאני סובלת מגירודים אין קץ, גילו היום שאני אלרגית לכלב וחתול.

עכשיו שמישהו יסביר לי- אם אין לי כלב וחתול, אז איך בדיוק אני סובלת כ"כ???

אני חייבת להבין את התופעה הזאת.

יש אנשים כאלה- שכשהם מדברים- אני מאמינה לכל מילה שיוצאת להם מהפה.

ז"א נראה שזה יוצא מתוכם ממש, מהעולם הפנימי שלהם, והכי מדהים שזה צנוע, לא מתיימר, לא מתאמץ. פשוט.

נניח הרב.

כשהוא אומר על איזה פסוק שהוא מתוק מדבש הוא אומר את זה בכזו התלהבות

ועם אור בעניים (וואו האורות בעניים של הרב)

ואני באמת מאמינה לו שהוא חושב שהפסוק הזה מתוק מדבש.

ולפעמים גם זוכה להבין ולחשוב שזה מתוק מדבש.

ויש אנשים שהם אומרים דברים נפלאים מבחינת התוכן.

-מדברים איתי על עבודת המידות

ועל תיקון הכעס ועל אהבת ה' וכולי וכולי.

אבל היי. (באופן עקרוני אני מסכימה עם האמירות האלו), אבל נראה שאתה לא מתכוון אליהם באמת

מרגיש לי חיצוני חיצוני חיצוני.

זה לא בדיוק דקלום, כי יש כוונה במילים.

אבל נראה שזה חיצוני, שזה מגיע ממקומות אחרים, כמו המשפט הזה: "כשאתה מנסה ליצור רושם זה בדיוק הרושם שאתה יוצר"

ולצערי(או שמחתי) אני מזהה את זה טוב מידי. 

עכשיו חבל לי. כי אני רוצה להאמין שאתה חושב שכעס הוא רע ושאתה אוהב את ה'.

ואני בטוחה שאתה חושב ככה. ובכל זאת מרגיש לי שזה לא מגיע ממקום פנימי.

כאילו אתה אומר לי את זה רק כדי להיות לי לדוגמא אישית או להכניס לי קצת מוסר.

השערות למה זה קורה:

-דברים היוצאים מן הלב נכנסין ללב.- יכול להיות שזה באמת כי אותו אדם לא חי את זה באמת וזה ניכר כלפי חוץ.

ונניח אצלו זה אמיתי ופנימי כי הוא חי את זה בכל רמ"ח אבריו.

ושזה יוצא מהלב באמת. מהנשמה. אז זה נכנס עמוק.

-אולי זה משתנה לפי מידת ההערכה שלי כלפי אותו אדם.

למרות שאני מזהה את זה גם עם אנשים שהם מוערכים בעיני.

-אולי אני בכלל טועה ויש לי מבט מעוות על אנשים וירחם ה' זה נורא.

זאת סמדר חברה שלנו ולא מוצאים אותה מאתמול נעדרת: סמדר יצאה מבית סבתה ולא חזרה - כיכר השבת

הנה קישור לאמירת תהילים למציאתה בעזרת ה' קריאת תהילים משותפת