פורום נסיונות פעילים (עמוד 1587)

(אני ממש מקווה שאני לא חוזרת על אותם שירים)

 

@תכלית הכוסף

@מתנחלת גאה!

@הר ומדבר

 

המון טוב בע"ה.

אני אומר ברצינות.

אם מישהו רוצה לתרום שידבר איתי.

זה חשוב.

המון המון דמויות ופנים חולפים מול העיניים. אנשים מטושטשים, כמעט כמו ההבנה עכשיו. זה פונה לזה וזה פונה לזה ושני'הם פונים אליך, מחייכים, עוד י'הי'ה בסדר. ואתה מנסה לזעוק מבעד לעיניים הבוכיות, עכשיו בסדר, גם בזה נגלית השגחת השי"ת, והם לא מבינים. נדים בראשם בצער, פונים והולכים וחוזרים ובאופן כללי הבית שלך נהי'ה תחנת רכבת והדלת סבה על צירה וי'הונתן על מיטתו ולא רוצה לצאת. לחברים שלו שהגיעו אמרת שעכשיו זה לא זמן מתאים, והם סקרו את עשרות האנשים שישבו בתוך הבית - הבית שאבא תמיד הקפיד שי'הי'ה יחסית ריק ומרווח ועכשיו הוא מלא באנשים וכסאות נמוכים וכוסות מים ריקות ודפים ומילים וצלילים שמכאיבים לך כ"כ, אתה פשוט רוצה לעצום עיניים ולישון כמו י'הונתן, רק שי'הונתן לא ישן, הוא שוכב במיטה ובוהה בתקרה וחושב בשקט שהוא צריך ללמוד אבל אין לו כח לקום. וכשמתפללים שחרית הוא עומד בצד השני של החדר ליד הסלון ומתפלל איתם, וכשאמרו קדיש הוא התיישב על הרצפה - ראית דרך החלון שנקבע בקיר, החלון שי'הונתן כ"כ רצה כדי שיוכל לראות את אבא לומד - והניח את הסידור ולקח ספר, מתמטיקה בכלל והוא שונא מתמטיקה, הוא אומר שהוא מעדיף לפתח את מוחו על גמרא ולא על זה למרות שהוא חוזר ומדגיש שגם זה נפלאות ד', ופתח אותו והעמיד פנים שהוא קורא. ואתה שידעת כמה הוא מקפיד על ההלכה שלא לעשות שום דבר בשעת הקדיש, ק"ו שלא חול, נחרדת חרדה גדולה.
פחדת. פחדת מהאדישות שמשתלטת עליו, פחדת מהאדישות שמשתלטת עליך אחרי שכבר שלשה ימים אתה צריך לשבת בחוץ ולהסביר שכן, אתה בסדר, כן, י'הונתן בסדר, הוא סתם לא רוצה לצאת עכשיו, פחדת אפילו מהשלט שעמד מחוץ לדירה הקטנה, בצער רב וכו - הוא שנא תיאורים כא-לו - על פטירתו של עטרת ראשנו וכו - הוא שנא תיאורים כא-לו, ואבא עוד יותר - ידידי'ה רפא-ל ירחמיא-ל בן הרב (גם לזה אבא לא הי'ה מסכים, הוא העריך מאוד את סבא אבל אמר שבענייני י'הדות הוא פחות למד ממנו, ולא הרשה להם לבוא לבקר) גד נתן זצ- שוב התיאורים הא-לו. ופחדת, פחדת לפחד, פחדת לפחד לפחד, פחדת לפול, פחדת לצמוח, פחדת. וכשנרשמה תכונה סביב דלת הבית המשכת לשבת בפחד, וכשהראש ישיבע - היית כבר בן 16 כשנכנסת לשם לראשונה - נכנס המשכת לשבת, וכשהוא פנה א-ליך ושא-ל מה איתך, המשכת לשבת ולשתוק, וכשהוא שא-ל על י'הונתן המשכת לשתוק וכבר לא שלטת בזה, כי, כבוד תורה ואסור לא לענות אבל איך יכולת, וכשלאט לאט העולם התפוגג לך מול העיניים שמחת שאתה יכול כבר שלא להאבק עם עצמך לענות למרות שאתה מפחד. ופחדת שהוא מתמוגג, אבל גם אתה, אז אולי

- 3 קילו בצק לחלות. עכשיו בתפיחה
- חתכתי המון כרעיים, אל תשאלו, הוספתי שום וצ'ילי ועכשיו הם בתנור. צריך להשגיח ולהפוך עוד איזה שעה
- שטפתי חיטה והשריתי בשביל הארישה שנכין אחכ. יש לי שני עופות שלמים לחתוך ועוד קצת כרעיים. בהצלחה מה שנקרא

תכף אשטוף כלים ואז אמליח את הדגים. נראה לי שאחכ אני ארכיב את הסיר של הדגים פשוט. צריך גם סיר של סלטים עם גזר, דלעת וחציל. אחרי שכל זה יהיה מוכן אני אתחיל להרכיב את הסיר של הארישה. צריך גם לקלוע צמות מהבצק ולעשות מחלקו פיתות. צריך לזכור עוגה ולאפות את הבורקסים. אני מתלבטת איזה תפו"א לעשות. וכמובן שיש גם הרבה אורז להכין. צריך לבדוק אם יש גלידה.
חוץ מזה יש כביסות וצריך לעשות סדר יסודי בכל החדרים ולוודא שכולם מתקלחים ולשטוף סלון מטבח.
אימא עם סבא בבי"ח אבל נראה לי שהיא תחזור עוד איזה שעתיים וחצי. אבא בחלק מהזמן עובד ובחלק מהזמן כאן.

יש מלא שעות עד שבת, אולי אספיק לקרוא קצת.

 

 

 

אנשים תבינו,

שמחה זה מעל להגבלות.

לא משנה כמה קשיים יש,זה לא צריך לפגוע בשמחה.

שמחה שאתה קיים,

שמחה שאתה יהודי.

שמחה שאבא פשוט מתוק מדבש.

 

עם אותו שם בדיוק.
אבל אין בינהם שום קשר. וההגיון אומר שלא מחייב שהם מכירים.


ואתם שולחים הודעה מסויימת למישו מהם. ובטעות נשלח לנשים ויוצאים מפגרים לאללה עם התשובה שאתם מקבלים?





יופי. אז זה קרה לי מקודם. וגם לפני חודש עם שם אחר.





האלה עם השמות המוזרים והמוקרצים תגידו תודה. ככה לא יתבלבלו בינכם

@לעבדך באמת!

זה או אנחנו או הם
או בעצם, אולי שנינו

היה בלון.
עכשיו גם ספר.

אבל עשה לי כ"כ טוב ורגוע לשמוע
יש פחד כזה מהאמת לפעמים, כי זה לא מה שרצוי. כלומר, כן, אבל בפשטות, השכל מבקש אחרת
(לפעמים צריך לשתוק כדי לדעת)
פתאום הבנתי מלא דברים ברגע אחד, תיאור מדויק, זה מפחיד לעיתים אבל כ"כ נחוץ.
(הרגע הזה שהיא צעקה עלי: זה טוב! וכל העצבונות שבעולם וכו)
(ופתאום הבנתי את מה שככ פחדתי להבין בימים האחרונים, שלמרות הקושי זה נכון)
ואילו אורות פתאום. וואו.

לעבוד ונעבוד ונעבוד באהבה, ובסוף, זה ישתלם. גם אם לא איך שחשבנו וגם אם כן.

בינתיים נלמד.

 

 

 

 

 

 

 

 

אעע זה מציק רצח.

2 חברות באות לשבת, שלישית מצטרפת כי גרה פה, משפחה באים לארוחה וחברה של אמא באה גם (כך שהבית בטוח ישאר נקיי)

ראיתי שלאחיין שלי (בן חצי שנה בערך) קצת משעמם 

אז שמתי לו שירים חסידיים, ניגון באבוב, רמת גן וכולי והתחלנו לרקוד ולהשתגע

(הוא בלול ואני בחוץ, היה משעשע כ"כ) והוא פשוט היה באורות הקודש וצחק

 

החלפתי קצת לשירי שבת רגועים, ידיד נפש וכולי

והוא פתאום התחיל לפרוץ בבכי.

 

הוא כזה גוזל קטן. וזה מדהים איך הוא רגיש כ"כ למוזיקה.

 

 

יש בזה הערכות חלופיות, מגנים וכאלה?