אני צריכה לסכם לעצמי ולא מעיזה. לא רוצה לדעת?
עשיתי שבת מוקדמת. והחום ירד קצת אז הלכתי לבית כנסת לערבית
וכלום, כלום, פשוט כלום. לא הגיע לשום מקום. תקוע תקוע תקוע. חזרתי והייתי כ"כ מותשת שנכנסתי הביתה, התיישבתי על הרצפה ונרדמתי (העל הרצפה נורמלי, המההתיישבות פחות). קמתי בעשר מהקור, קידשתי, נטלתי ברכתי ברכתי ולקחתי חומש ליד
ו, אממ, זהו. לא התקדמתי. לקחתי את גיליון לאורו שלקחתי מהביכ, קראתי את המאמר של הרב שרקי ומתישהו קלטתי שאני סתם קוראת, לא לומדת, לא מפנימה. ניסיתי להרדם, לא הלך, מתישהו נרדמתי, קמתי, נרדמתי וכיוצב.
ולא הלכתי לוותיקין. (זה מצחיק שככ הרבה שבתות לא הייתי בבית, ועד שלצערי כן לא הלכתי לותיקין. חבל.) לא יודעת למה. קמתי וכאב לי הראש והי'ה קצת קשה אז ויתרתי. ככה, בלי לנסות באמת. הלכתי לתפילה הרגילה, הי'ה קשה, הרב דיבר (בחצי דקה שהצלחתי להבין משהו) על הכח של קהילה בתור משפחה גם בסיבוך הזה, שיש לנו אבל וחתונה, ואני תהיתי לעצמי מה זה אומר על משפחה. ולא התפללתי כמו שצריך, מוסף, קרבנות, לא הלך. שחרית בכלל תקוע. ודי, כאבתי את זה, שלא כאבתי את זה מספיק. ואולי גם זה לא.
חזרתי הביתה, קידשתי, נראה לי, והלכתי לחדר.

ניסיתי ללמוד אבל לא הלך. ממ. הסיפור המלא לא לפה.
אח"כ עיינתי קצת יותר ברוגע, אבל, עדיין הייתי מבולבלת לגמרי. רציתי לצאת להליכה, להרגע קצת, אבל החום עלה שוב אז זה הי'ה בעייתי קלות, בהתחשב בעובדה שלא יכולתי ממש ללכת. אז ניסיתי ונעמדתי קצת למנחה מאורות התשובה (שזה בכלל מוזר, אם כבר על ספר מאורות ה אז התורה או ישרא-ל ותחייתו, לא ככה) אבל זהו, הי'ה לי ממש ריק.

לא יודעת ממה כואב לי יותר.בתוך בני ישראלאחרונה

אני רוצה ללמוד
והי'ה לי שלם כמעט לגמרי אח"כ, וגם ה'כמעט לגמרי' הזה הי'ה רק בחצי
אןך
לבד לי

הסליים שלה טינף לי את הידקיש תפוא

היד שלך טינפה לה את הסלייםעברי אנכי

פחח.קיש תפוא

לא יפהאלפאחורס.

<צ>...עברי אנכי

אה?קיש תפוא

ציניות..עברי אנכי

אהקיש תפואאחרונה

הקודם הבא

עמוד קודם עמוד הבא