פורום נסיונות פעילים (עמוד 1818)

עכשיו קטיפה שחורה נפרסת על העיר

עכשיו אפשר שלום לומר ולהיפרד בשיר

 

לי לא אכפת,

לי דווקא די נעים

לשיר באוזניכם את השירים הכי יפים.

ולהתייצב לי בפני האלוהים

עם שתי גומות של חן

ועם שישה מיתרים קרועים.

ועוד על הבוקר?

כן, חמש זה על הבוקר. למרות שטכנית אני ערה כבר שתים עשרה שעות והולכת לישון תכף. אממ, שמונה שעות.

אני עייפה. וכואב לי הראש. שוב. אולי נלך ללמוד, למי אכפת משיעורי בית. למרות שיש מבנת להגיש.

זה בעצם מישהו שעושה "שמע ישראל" עם יד שמאל?

איכסה.

אני חושבת שזה שיר מעולה.

את היית הראשונה שאליה הייתי מתקשר
כשקרה לי משהו מצחיק או עצוב או אחר
את היית הראשונה שאליה הייתי מגיע
לחבק אותי חזק לחבק ולנשק ולהרגיע
את היית הראשונה כשחיפשתי לי תשובות
כשבאצמע יום פתאום הגיעו חדשות טובות
והמסת אצלי חומות ונתת להתקרב
אבל היית הראשונה שגם שברה לי את הלב
שטיילה אצלי בנפש שניצחה את ההגיון
ותהיי הראשונה עד היום האחרון
עד היום האחרון
את היית הראשונה שאליה הייתי רץ
כשהכפתור של הדמעות אצלי פתאום היה נלחץ
את היית הראשונה שמולה אני בכיתי
כששאלתי את עצמי איך זה שאני זכיתי
את היית הראשונה שחיפשתי לי תשובות
כשבאצמע יום פתאום הגיעו חדשות טובות
והמסת אצלי חומות ונתת להתקרב
אבל היית הראשונה שגם שברה לי את הלב
שטיילה אצלי בלב שניצחה את ההגיון
ותהיי הראשונה עד היום האחרון
עד היום האחרון
והיית הראשונה להראות לי את הדרך
להגיד לי מה נכון
להזכיר לי שאני אצלך ראשון
שטיילה אצלי בנפש שניצחה את ההגיון
ותהיי הראשונה עד היום האחרון
עד היום האחרון

אמרתם לי: את תהיי מספר אחת.

אני כמעט, אני כמעט.

 

בין העיר לכפר אני גשר, גשר צר.

עפיפון נייר, עפה לזמן קצר.

 

(קרן פלס)

עוד ישבו זקנים וזקנות ברחובות ירושלים

ולשם- איש לא יתקרב,

גם אם תאמר שאתה אוהב. שנשבר לך הלב.

 

I come home in the morning light

girls just wanna have fun

 

I'll be gone

in a day or two

in a day

 

Suzanne takes you down to her place

near the river

you can hear the boats go by

 

oh we could be heroes

for ever and ever

what'd you say

 

the only time I feel good falling

 

ומעיר לעיר, ממדינה למדינה

אנודה עם שיר ותיבת נגינה

 

at first I was afraid

 

אביתר שלך כבר בן שמונים

והנה סוף הדרך.

עצב באביתר, אבל אומרים שילדים מכוערים לא מרגישים דבר.

 

I've been hearing symphonies before all I heard was silence

will you hold me tight and not let go

 

זה לא שאני לבד

 

את הנסיכה, את עם הכתר, העוצמה

גרה בארמון

או משהו

למה? כי ככה התחשק לי.
אני די מתחרטת על האורך, מצד שני עכשיו יש לי סוג של סימן מתי להסתפר בשביל לתרום.

אבל לא היה לי שום רצון כזה.

לא יודעת, פחות מתחברת לקונספט המבולגן הזה.

פתע נפער בו חור.

הוא מתוק, כל כך מתוק,

מנטף מלמולי תינוק,

יש והחור מתמלא שחוק.

יש והחור משחרר צעקה,

מנדף ענני מועקה,

הוא בורח-

אל כרית, אל חיבוק-מגבת,

הוא צורח-

צרחה ענוגה, אוהבת.

יש פעמים התינוק מאושר.

יש והיום נגמר בחיבוק:

אמא וילד עטופים בדיבוק-

חוטי משי דקים, ארוכים, מתוקים,

(כל חוט וחוט- שארית משחקים),

שפתי-חביתה נושקות לחיי-גבינה.

מבט קטן והיא מבינה.

צלילי שיר הערש פולשים אל כל צל,

דוגמית-אדם מוחה על הליל,

חלומות נרקמים ביד מלטפת,

כל פיסת לא-טוב הלאה נשטפת.

והשקט.

הוא רצה
הוא באמת רצה
אבל לא הכל התחבר לו באותו זמן
לבחור מקומה 3
שרצה. מאוד
הוא היה צועק מהמרפסת לזקנה מקומה 4
את שומעת? אני רוצה
אתה רוצה? באמת?
כן, אני רוצה
ואיך אתה יודע שזה לא סתם? כמו פעם שעברה?
אני יודע, נו, הפעם אני באמת רוצה, זה זה, נו
וככה היו ממשיכים לדבר עד שלאחד מהם נמאס
והוא מקומה 3 היה חוזר למיטה.
..
למה יש לך להישאר
אם את נשארת
בשביל מישהו אחר?

הרב אברהם סתיו: "אסור לצפות בגמר האירווזיון"- סרוגים