למה אני שמחה בעצם? 
~קרבן פסח בנאליבתוך בני ישראל
מקווה שהוא יקלוט ולא ישלח שוב הודעה 😤😤מנדול
איש מציק ומגעיל. פפף
יותר מידי פעמים אני מוצאת את עצמי שיש לי מלא דברים לעשןת אבלאניייי
אני מתכחשת אליהם כי כאילו אין לי כח וזה מבאס כי אני ממש לא כזאת אבל תכלס אני ממש חייבת לשפר את זה זה כבר ממש פוגע בי
. ..
מעין בחינה כזאת של ההפך מאמור מעט ועשה הרבה..
מתסכל ממש.
עובדים על זה אבל ההתקדמות היא איטית וקשה ממש.
)אשמח לעצות)
. ..
מעין בחינה כזאת של ההפך מאמור מעט ועשה הרבה..
מתסכל ממש.
עובדים על זה אבל ההתקדמות היא איטית וקשה ממש.
)אשמח לעצות)
העייפות, וואיבתוך בני ישראל
צריך ללמוד. החש בראשו יעסוק בתורה
בום הפתעה.פיצוחית
מסתבר שלא.
האם אני כועסתבוז
לא, אין לי סיבה לכעוס
רק המון מחשבות מבולבלות של למה ומה יהיה עכשיו
ואיך אפשר
רק המון מחשבות מבולבלות של למה ומה יהיה עכשיו
ואיך אפשר
באיזה הקשר?משה
סתםבוז
כל מיני דברים
1. מישהם ביקשו ממני טובה והקרבתי הרבה בשביל זה ואז לגלות שהם בכלל לא צריכים את זה כל כך ולוקחים את זה כמובן מאליו, ועכשיו נדפקתי
2. מישהם ביקשו ממני טובה והקרבתי נפשית הרבה בשביל זה רק כדי לגלות שהם בכלל לא צריכים את זה כל כך ולוקחים את זה כמובן מאליו, אבל קצת פחות נדפקתי
מזהה אצלי דפוס קצת מטומטם שמוציא אותי דפוקה לכתחילה ונדפקת בדיעבד
1. מישהם ביקשו ממני טובה והקרבתי הרבה בשביל זה ואז לגלות שהם בכלל לא צריכים את זה כל כך ולוקחים את זה כמובן מאליו, ועכשיו נדפקתי
2. מישהם ביקשו ממני טובה והקרבתי נפשית הרבה בשביל זה רק כדי לגלות שהם בכלל לא צריכים את זה כל כך ולוקחים את זה כמובן מאליו, אבל קצת פחות נדפקתי
מזהה אצלי דפוס קצת מטומטם שמוציא אותי דפוקה לכתחילה ונדפקת בדיעבד
מממממשה
1. מוכר. האם זה בעיית גישור תקשורת או שפשוט לא אכפת להם?
(לפעמים אנחנו רואים בקשה כמשהו חשוב לצד שני והצד השני חושב שזה יחסית פשוט).
2. 
זה באסה. באמת.
למצוא דפוס זה טוב, את יודעת?
זה אומר שיש סוג של "הודעת שגיאה" בנפש שאפשר להתמודד איתה אחר כך ולהבין מה קורה.
לא, הם ידעו בהחלט כמה זה קשה בשביליבוזאחרונה
אבל זה בסדר הם עזרו לי גם הרבה אז אני מוחלת להם. זה משהו שחשוב גם להם.
נכון מאד! אבל אני אישית חושבת שגם אם אתה נדפק מלעזור לאנשים לא אמור למנוע ממך להפסיק. אתה רק צריך איכשהו לוודא שאתה ממשיך לעזור אבל לא יוצא מופסד. ובמקרים שכן, להאמין מספיק בטוב ובאלוקים בשביל לבטוח שהוא ישלם לך את שכר פעולתך.
נכון מאד! אבל אני אישית חושבת שגם אם אתה נדפק מלעזור לאנשים לא אמור למנוע ממך להפסיק. אתה רק צריך איכשהו לוודא שאתה ממשיך לעזור אבל לא יוצא מופסד. ובמקרים שכן, להאמין מספיק בטוב ובאלוקים בשביל לבטוח שהוא ישלם לך את שכר פעולתך.
מביך..פשוט אמת.
טוב נקווה שזה לא ישפיע לי על ההחלטה.
והיא מקנאה בי.פיצוחית
כי לא יודעת מהזה.
ואני דיי מקנאה בה. כי היא בחיי שגרה נחמדים ונורמטיבים.
על זה נאמר הדשא של השכן.
ואני דיי מקנאה בה. כי היא בחיי שגרה נחמדים ונורמטיבים.
על זה נאמר הדשא של השכן.
שבוע נפלאדוס בדם
לכל הצדיקים והצדיקות
איזה כיף זה לחפור בחיים של אנשים אחריםחופשיה לנפשי
אז הוא חזר בתשובה בבום, מה זה יעזור שתשבו ותרכלו עליו כל היום עכשיו? עוד סיבה למה לא לעבוד עם אנשים כל היום.
ברור שזה עוזרמשה
יותר כיף לחפור בחסרונות של אחרים מאשר בחסרונות של עצמנו. <צ>
למה ציניות?חופשיה לנפשי
באמת יותר נוח לדון בחיי אחרים.
איך שזה התחיל דחפתי אוזניות לאוזניים והגברתי עד הסוף, החלטתי שבלי נדר אני לא מעירה יותר על זה.
איך שזה התחיל דחפתי אוזניות לאוזניים והגברתי עד הסוף, החלטתי שבלי נדר אני לא מעירה יותר על זה.
עשית בשכל. ככה נכון לעשותמשהאחרונה
לא נכנסים ליוטיוב עד שתיגמר כל הדרמה הזו.ריעות.
אני יודעת שזה מטומטם אבל אני נגררת בקלות מדי להשוואות וספציפית הדרמה הזו דומה מדי למשהו.
לא משנה.
לו"ז להיום: לסיים להתארגן, להתפלל, לאכול ארוחת בוקר, לוודא שגם אחותי אוכלת, להקליד קצת אם יש זמן ולצאת לרופאה. אח"כ נראה
להיפרד בטקסיותיחידי
פאלאם
מי כאן?ריעות.
כמה אתם חושבים לפני שאתם עושים מעשה כלשהו? אנא פרטו. גם מעשים קטנים וזניחים וגם כאלו שדורשים יותר מתנועה אוטומטית.
מניח שךפני הימור רציני בווינר אני חושב יותר מאשר לפני שאנימאיר.
משחרר כדור במטווח...
אני לא חושב לפני רוב הפעולות שלי אם כי רובן מתוכננות בצורה זו או אחרת.
כלומר יש כיוון כללי
אני לא חושב לפני רוב הפעולות שלי אם כי רובן מתוכננות בצורה זו או אחרת.
כלומר יש כיוון כללי
מה שמבדיל בין שני אלוריעות.
זה רמת ההיכרות שלך עם הפעולות האלו?
והחשיבןת שלהםמאיר.
יש דברים לא חשובים אבל חדשים שדורשים מחשבה?ריעות.
אם נניח יבקשו ממך ללכת למכולת שלא הכרת בכלל ולקנות בה בקבוק מים, כמה תשומת לב זה ייקח לך ביחס לדברים זניחים שאתה כן רגיל בהם?
בכלל לאמאיר.
..u
משתדל על כל דבר שיש בו משמעות, לא רואה עניין להשקיע בדברים יומיומיים בגלל שיש כלכך הרבה דברים לחשוב עליהם גם כככה וזה צורך נפח כונן...
מה נכלל בהגדרת דבר עם משמעות?ריעות.
תלוי בעומסu
אבל בעקרון ביחס לדברים האחרים שעל הפרק
ממ. הבנתי.ריעות.
יוצא שאם יש לך משהו ממש חשוב על הראש לא תתכנן דבר שבזמן רגוע יותר כן היית חושב עליו? או שאתה פשוט נמנע מלעשות אותו?
..u
דוקא בזמן עומס התכנון מצריך יותר מחשבה ולכן בזמן עומס אני לא אחשוב על בעיות מהותיות כלליות אלא אתמקד בבעיה הקרבה, ולכן אם יש לי בעיה של זמן לדוג' שיעור נהיגה עוד חצי שעה אני אתכנן את הזמן לפרטי פרטים אבל אני לא אשקיע בלחשוב על המבחן שבוע הבא למרות שהוא יותר משמעותי מהשיעור נהיגה עוד חצי שעה
כלומר אני אשקיע בדברים המשמעותיים כרגע ולכן אשקיע פחות תשומת לב לדברים שאולי הייתי חושב עליהם במצב רגיל.
כל מה שאמרתי הוא במצב אידאלי אבל כולנו בני אדם ומושפעים מרגשות וכו'...
זה מזכיר ליריעות.
שכשהייתי בכיתה ט' נראה לי באחד משיעורי חינוך שהיו על ניהול נכון של זמן המורה אמרה לנו לחלק את המשימות שלנו למשימות חשובות ודחופות, משימות לא חשובות ודחופות, משימות חשובות ולא דחופות ומשימות לא חשובות ולא דחופות, ולפי זה להחליט מה לעשות מתי.
אולי זו יכולה להיות התחלה לתכנון של כמה תשומת לב אני צריכה לתת לכל דבר. כלומר, לא הגיוני שאני אהיה חייבת לתכנן מקלחת חמש שעות מראש (מה זה לתכנן? להחליט מתי ולהיאבק בדחף לא לעשות את זה), אבל אני אחתום על חוזה של הוצאת ספר לאור תוך שבועיים מרגע שסיימתי לכתוב אותו, חצי שעה אחרי שאמרו לי שמעוניינים להוציא אותו לאור. זה מהלך שדורש תכנון וחשיבה כי מעורבים בו סכומי כסף גבוהים.
השאלה היא מה צריך לקרות כדי שהמוח שלי יוכל להפריד בין דברים זניחים לדברים חשובים. איפה עובר הגבול.
ואולי בכלל השאלה היא איך הופכים את הדברים שאמורים להיות זניחים אבל לוקחים לי הרבה כוחות, לדברים זניחים. אולי אני נותנת משמעות במקומות שאין בה צורך.
ואז נשאלת השאלה למה אני לא נותנת משמעות לדברים שכן אמורה להיות להם משמעות?
וזו כבר שאלה מסובכת יותר.
אולי זו יכולה להיות התחלה לתכנון של כמה תשומת לב אני צריכה לתת לכל דבר. כלומר, לא הגיוני שאני אהיה חייבת לתכנן מקלחת חמש שעות מראש (מה זה לתכנן? להחליט מתי ולהיאבק בדחף לא לעשות את זה), אבל אני אחתום על חוזה של הוצאת ספר לאור תוך שבועיים מרגע שסיימתי לכתוב אותו, חצי שעה אחרי שאמרו לי שמעוניינים להוציא אותו לאור. זה מהלך שדורש תכנון וחשיבה כי מעורבים בו סכומי כסף גבוהים.
השאלה היא מה צריך לקרות כדי שהמוח שלי יוכל להפריד בין דברים זניחים לדברים חשובים. איפה עובר הגבול.
ואולי בכלל השאלה היא איך הופכים את הדברים שאמורים להיות זניחים אבל לוקחים לי הרבה כוחות, לדברים זניחים. אולי אני נותנת משמעות במקומות שאין בה צורך.
ואז נשאלת השאלה למה אני לא נותנת משמעות לדברים שכן אמורה להיות להם משמעות?
וזו כבר שאלה מסובכת יותר.
התשובה לשאלה היא שאנחנו לא רציונלייםu
בקשר לזה, אם את אוהבת ספרים ורוצה לקרוא איזה ספר שממחיש מאוד טוב את הקטע הזה תקראי את הארי פוטר והשיטה הרציונלית פה:רציונליות ישראל (בהנחה שלא קראת)..
התחלתי באנגלית והחלטתי לחכות לזמן עם יותר ריכוזריעות.
אולי אעבור לעברית באמת.
התרגום שלו די טובu
בגלל שהוא תורגם בצורת תרגום המוני וזה...
מה איתך?u
אני לא יודעתריעות.
זה דבר שאני בוחנת לאחרונה, לכן שאלתי. שמתי לב שיש לי נטיה לפעול לפי דחפים בדברים שדורשים תכנון ומחשבה (כמו הוצאה של כמעט 2,000 שקלים על חפץ, כשאין ולא יהיה לי עוד כסף בזמן שאחר כך) ולתכנן היטב דברים שאני אמורה לעשות באופן טבעי, בלי לחשוב יותר מדי (כמו להתקלח או ללכת לספריה).
יותר מדי 😞משיח נאו בפומ!
גם דברים פשוטים יחסית?ריעות.
היי.פיצוחית
היי 
ריעות.
איך עברה שבת?פיצוחית
מהר תודה לאל. אני שונאת שבתות קיץ בד"כ.ריעות.
מה איתך?
הי זה נשמע טוב.פיצוחיתאחרונה
ב"ה. מתחילים שגרה
אנישוליינית
יותר מידי לא חושבת. בדכ רק לפני צעדים משמעותיים אני חושבת.
הי את!u
עדיין פה?
וסליחה על הניצלו"ש @ריעות.
יו, יו!שוליינית
לא איזה. הספקתי לעבור נסיעה של שעתיים מאז.
תלוי מהבוז
כמו כל דבר בחיים, אין תשובה חד משמעית
אני.טוב נו..
עבר עריכה על ידי טוב נו.. בתאריך ז' באייר תשע"ט 08:38
.אני לא יודעת לאן ללכת מכאןריעות.
אני צריכה שיתנו לי יד ויראו לי את הדרך
חסד, אני צריכה חסד
חסד, אני צריכה חסד
גם אני חושבת רק על עצמיריעות.
אבל הגיע הזמן שזה יקרהריעות.
אני באמצע לאבד את אבא שלי
אימא שלי
אנשים שחשבתי שיש לי, אבל לא, הם אף פעם לא היו אבא אמא שלי
אמא זו כזו מילה כואבת
אבא זה מפחיד וזה מגעיל וזה לא במקום
למה אין לי מי שישמור עליי
יכולתי להיעלם ואף אחד לא היה שם לב
אני רוצה שמישהו יידע מה איתי. נמאס לי לדבר אל עצמי. אני משתגעת עם הלבד הזה
אימא שלי
אנשים שחשבתי שיש לי, אבל לא, הם אף פעם לא היו אבא אמא שלי
אמא זו כזו מילה כואבת
אבא זה מפחיד וזה מגעיל וזה לא במקום
למה אין לי מי שישמור עליי
יכולתי להיעלם ואף אחד לא היה שם לב
אני רוצה שמישהו יידע מה איתי. נמאס לי לדבר אל עצמי. אני משתגעת עם הלבד הזה
אין לי כוח לחפש את המיליםריעות.
יש אדם אחד שיכולריעות.
אדם אחד שיכול
אדם אחד ש
אסור לדבר על זה. באמת, ריעות, אל תחריבי עוד בית
אדם אחד ש
אסור לדבר על זה. באמת, ריעות, אל תחריבי עוד בית
מותר לי לומר את זה!ריעות.
מותר לי לקרוא לזה בית. מותר לי לחשוב שאני מפלצת.
מותר לי לכעוס עליי כשאני לא בסדר ומותר לי לכעוס עליך כשאתה מזלזל בי
מותר לי לפחד
מותר לי לכעוס עליי כשאני לא בסדר ומותר לי לכעוס עליך כשאתה מזלזל בי
מותר לי לפחד
זה לא שהוא אי פעם יידע מה את חושבתריעות.
איפה את נמצאת
למה אני חושבת על זה
למה אני חושבת על זה
להראות לך את הדרך?משה
ממש לאריעות.
אז...?משהאחרונה
בשבת אחהצ גמרתי שני ספריםשפיות
מלך הגנבים, בפעם הרביעית בערך כי זה ספר פשוט מתוק אין לי מילה אחרת וכי נוח לחשוב על העולם כמקום טוב ועוד לילדים
ורודף העפיפונים, שזה ספר נורא ומזעזע ואיום מאותה סיבה בדיוק
הפער ביניהם שיגע אותי. איזה עולם משוגע
ורודף העפיפונים, שזה ספר נורא ומזעזע ואיום מאותה סיבה בדיוק
הפער ביניהם שיגע אותי. איזה עולם משוגע
שניהם נחמדיםאם אפשר
רודף העפיפונים יותר.
אני אוהב ספרים מורכבים, משהו בטוב/לא טוב שרודף העפיפונים נגמר בו מרגיש לי יותר נכון ממלך הגנבים.
אני אוהב ספרים מורכבים, משהו בטוב/לא טוב שרודף העפיפונים נגמר בו מרגיש לי יותר נכון ממלך הגנבים.
את רודף העפיפונים קראתי מזמןחסוי מאודאחרונה
אכן ספר נורא ומזעזע
תשירו איתי מתי כספימתנחלת גאה!
נח
לא שכחנו איך בגשם ובסער
לא שכחנו איך בגשם ובסער
נחקיבוצניקית
לתיבה אספת שניים שניים מכל מין
את נהדרת 😍מתנחלת גאה!אחרונה
האריה והממותה הגמל והשיבוטה וגם ההיפופוטםםם
אני כאן, גם כשרחוק מאוד.שעות של אמת.
מחזיק את אדמתנו שלא תתחיל לרעוד.
שיט אני חייבת להתקלח אם אני רוצה ליסוע בהסעה.שעות של אמת.
תמיד יגיע שלב,שעות של אמת.
שאתה מבין שפשוט נשארת לבד.
ואף אחד, לעזאזל אף אחד, לא יבין אותך.
אז יש אנשים בודדים שעוד מוכנים להתקרב אליך, וטריגר וגם הם בורחים.
כי כמה אפשר להכיל גם את עצמך וגם אנשים אחרים.
העיקר שמפתחים את שריר הבדידות.