כי גם עליהם אנשים לפעמים מתיישבים
ומועכים
אבל משומה היא לא פה.
נחכה לה, ונבקש ברכה 
הכנסת איזה ניק לא פעיל מלפני אלף שנה.
בכל אופן
מזל טוב.
זה לא פצלש שלי...ריעות.מה הקטע לפתוח פצלש עם שינוי של אות אחת
לא רואים הבדל זה כמו לכתוב מאותו ניק.
ריעות.איזה דפוק אני...
טובים ומשמחים
מלא בהצלוחה בהכל וכל השפע שבעולםם
ותודה כולם, שימחתם אותיריעות.
עברי אנכיוכמובן אנחנו נברך אותך,
בשמחה בזווג הגון בבריאות והצלחה
ו120 שנות אושר ומיצוי עצמי.

ריעות.אני לא יודעת לברך אנשים...
אבל כדאי שתלמדי. 
תברכי גם את עצמך - כלומר תתפללי.
בדמעות.
זה יום גדול וחשוב.
תודי לה' שהשלמת את השנה
תתפללי על השנה הבאה
רק בשמחות בע"ה
וזה כולל גם אותך ועוד כל מיני אנשים.
עברי אנכי
אם אני אהיה כאן עוד שנתיים זה יהיה נחמד מאודריעות.
כפרה עלייך! הם בדרך כלל נורא עסוקים...ריעות.אבל תודה על המחשבה. באמת


ריעות.כל הישועות
ריעות.אחרונה
בוז
זמרת מיוחדתנשמע מתיקות
פיצוחיתאל תגיבו.
התעייפתי אחרי ארבעה תרגילים.גיטרה אדומה
ויש מתים שהיום זה לא היום שלהם ומתים שאין להם יום ומתים שספק אם מותר להתאבל עליהם ומתים שספק אם הם מתים
ומה תאמר. מה תאמר.
כל מילות הצמר-גפן לא ימלאו את החור שנקדח בבטן או את החתיכות החסרות בלב. כמה שלא תאמר תמיד תוכל לדחוס עוד ולעולם כל טיפה תרטיב את הכל ולא תגיע עד הבשר החרוך
בחדרי הלב המיטות ריקות ממך ובעליות אתה כבר לא יושב לספר לי סיפורים והעיניים ריקות את ההשתקפויות שלך אלף פעמים. (כל השקעים ריקים פתאום באיןידיים)
(גם האוזניים ריקות את הקול השלו-סדוק מעשן שלך. הכתפיים את הזרועות. הבטן את האצבעות הנפרשות: למתוח--- אין לזה סוף)
זכרון ראשון ממך: אנשים קטנים נסערים לך בעיניים ואתה צוחק. קרן שמש אחרונה מתלטפת אליך: מצח, אף, סנטר, כפות רגליים יחפות על הסלע הרך. אתה כולך זמן-מקום-אדם.
באמת שלא רציתי לזכור היום.
אבל בטעות ואנשים מדברים
והכל צמר גפן שרוף
ועור
והכל ריק
בסך הכל החי נושא את עצמו, והחיים שלי אפילו נורמליים. אני לומדת באוניברסיטה וגרה בקרוואן עם חשמל ומים והכל מרוהט ומסודר ונורמלי ומשכיח. כשאני ישנה הגוף רפוי ואני לא מתעוררת בקפיצות מטורפות.
המילים שהיו צריכות להיאמר נשכחו בי כבר מזמן. אני אפילו לא זוכרת מה עשינו ביום האחרון. אל תכעס; אני לא זוכרת את הפנים של כולם. אפילו בשלך לוקח לי זמן להיזכר. אבל הגוף זוכר תמיד; כאילו עדיין מעוצב אליך. עדיין תנועות שלימדת, עדיין הליכה בוטחת נצעקת מקילומטרים כאילו שאפשר עוד לבטוח, עדיין ריצה בואדיות עדיין רגליים יחפות מלאות על סלע רך.
ובסך הכל הגוף נושא את הכאב; אין לי סיוטים בלילות ואני לא צועקת מתוך שינה [זה טיפשי, אני יודעת: לפעמים אני מקווה לצעוק מתוך שינה כדי שתבוא בריצה תנער אותי בכתפיים תגיד הכל בסדר, הכל בסדר. אבל אני לא צועקת. אף פעם.] רוב הזמן אני זוכרת את השעות היפות וקצת מהמילים שלך, ואני בסדר גמור עם זה.
אני לא יודעת לאן כל זה מוביל, אבל תדע
זמרת מיוחדתאחרונה
עד עלות השחר.
הייתי שם עד שמונה..גיטרה אדומה
בכל מקרה לא יכלתי, היית ב****?
טוב, ב"ה![]()
כיף..לא הספקתי להיות הרבהגיטרה אדומה
עד עלות השחר.אחרונה