פורום נסיונות פעילים (עמוד 1987)

בעלי שם עכשיו שירים של אבישי רוזן

@הדובדבן שבקצפת

בּוֹאִי וַאֲסַפֵּר לָךְ
אֵיךְ הָיוּ שְׂמֵחִים
שְׁפַּעַם אַחַת הָיָה בְּרִיחָה
וּמֶלֶך שֶׁמֵּת
וְיוֹרֵשׁ שֶׁנָּפַל לְחָכְמוֹת
וְהָיוּ יְלָדִים עֲנִיִּים
רְעֵבִים לְלֹא לֶחֶם
וְעִוְּרִים וְחֵרְשִׁים
וְהָיוּ קַבְּצָנִים
בְּלִי יָדַיִם
וְאִלְּמִים וּבַעֲלֵי חֲטוֹטֶרֶת
וּבְלִי רְגָלִים
וְהָיוּ שְׂמֵחִים

איך יש בית, איך יש אישה

איך יש נפש אחרי כל זה

(זוכר שבחנוכה דיברנו על זה? חשבתי ולא ידעתי אם לומר, ובסוף אתה אמרת. ההפתעה)

אינך יכול ללכת אלי הביתה

אם הבית איננו אני.

אלי אתה יכול ללכת

רק לאיבוד.

לך הביתה, ילד. זה בכיוון ההפוך

(לא הייתי בוכה. אתה יודע את זה. אבל מה עשית בשביל זה)

אולי ידעת; אני לא יודעת להיאבד.

כמו חתול שאינו יודע ליפול

אני תמיד יודעת

מה למעלה.

ואיך זה שכל כך הרבה זמן

ולא היית

ולא הייתי

ואיפה הבית.

ובכל זאת היית צריך לדעת: לא הייתי בוכה.

מי שולט בי אם לא הגעגוע

מי שולט בגעגוע אם לא אני

קח געגוע, עשה ממנו בית

(פעם תרצה אמרה לי שאני הבית שלי. זה היה נכון אז, אבל מה היום)

[קח געגוע, עשה ממני בית]

בלונים מתפוצצים לי בבטן
וכל האוויר יוצא בנשיפה
כשאת-זיכרון בועט בי
מגלגל בי בדידות מקיר אל קיר

הערב להניח ראש
על לא-כתף שלך,
להצליח לחצוב מילים
ולא לדבר אותן אלייך
לחבק את החצי
שאיננו את
ואין לך בו חלק.
אין לי חלק בעולם 
הבא שלך

אני כמו
ילד הולך הביתה
והבית איננו את.

יום אחד אחלוף לידך ונהיה 
זרים
גמורים זו לזה
כמו לפני אלף שנה שהכרנו
כמו גלות.

(חתיכות פלסטיק קרוע
חותכות לי בצלעות
מנסרות ממני אדם חדש.
לא את)

יצא כבר? ויש אותו על הדרייב למישו??

@נער מתבגרר... כהרגלינו בקודש...