בלונים מתפוצצים לי בבטן
וכל האוויר יוצא בנשיפה
כשאת-זיכרון בועט בי
מגלגל בי בדידות מקיר אל קיר
הערב להניח ראש
על לא-כתף שלך,
להצליח לחצוב מילים
ולא לדבר אותן אלייך
לחבק את החצי
שאיננו את
ואין לך בו חלק.
אין לי חלק בעולם
הבא שלך
אני כמו
ילד הולך הביתה
והבית איננו את.
יום אחד אחלוף לידך ונהיה
זרים
גמורים זו לזה
כמו לפני אלף שנה שהכרנו
כמו גלות.
(חתיכות פלסטיק קרוע
חותכות לי בצלעות
מנסרות ממני אדם חדש.
לא את)
