אני פה
כאן? ב"ה
ביתר פירוט במקומות אחרים
באמצע לנקות את המיקסר
סורי.
סורי.
הללי~
הללי~אחרונה
בסדר
תודה.
רגע שלםברוכה השבה.
משתדלת יותרפועל במהאתה כותב טוב
הזוי כמה שאתה כותב יפה.
)בן-ציון
שוכנת בשדה / ר' שלמה אבן גבירול
שׁוֹכַנְתְּ בַּשָּׂדֶה עִם אֹהֳלֵי כוּשָׁן
עִמְדִי לְרֹאשׁ כַּרְמֶל צַפִּי לְהַר בָּשָׁן
לַגַּן אֲשֶׁר נֶחְמַס כַּלָּה שְׂאִי עֵינֵךְ
וּרְאִי עֲרוּגָתֵךְ כִּי נִמְלְאָה שׁוֹשָׁן
מַה לָּךְ יְפֵה עַיִן כִּי תַעֲזוֹב גַּנִּי
לִרְעוֹת בְּגַן יָקְשָׁן תַּחַת עֲצֵי דִישָׁן
הָבָה רְדָה לַגַּן תֹּאכַל מְגָדִים שָׁם
וּבְחֵיק יְפַת עַיִן תִּשְׁכַּב וְגַם תִּישַׁן.
חזרתי עכשיו מחתונה של חבר ממש קרוב, ובכסא כלה שרו את הפיוט הזה.
זו פעם שניה שנחרט לי בלב פיוט לחתונה. הראשון היה "מי זאת עולה", ששר חבר שלי לאשתו בדרכה לחופה.
הצורה הזו של שירה, שירי אהבה עמוקה שיונקים מהמקורות, ומושרים בחרדת קודש לכלה בחופתה,
מעוררים כמיהה אדירה.
לבניין הבית הפרטי שלי פשיטא. אבל כמו ניסוחם של מרבית הפיוטים - לירושלים, למקדש ולריבונו של עולם.
ברגעים כאלה, של רגש עמוק שגואה ומציף ואוחז בכל כולי - החלקים הללו מתחברים ובאים כאחד.
קשר בין איש ואישה, הוא כמו הקשר בין עמ"י לירושלים, ובין כנסת ישראל לריבונו של עולם.
כן, כמה למדנו וחפרנו על זה. אבל אז ממש אני מרגיש את הדמיון.
שוב ושוב, בכל חתונה מחדש אני מבטיח לעצמי (בלי נדר, לרוב ) ש"אם אשכחך ירושלים תשכח ימיני, תדבק לשוני לחיכי אם לא אזכרכי, אם לא אעלה את ירושלים על ראש שמחתי".
אני רוצה להתחתן בירושלים, כדי שאראה אותה לנגד עיני כשאבנה את ביתי.
(אגב, למי שתהה למה אני מתעקש כל-כך שיקראו לי בן-ציון, זה כי אני אוהב את ירושלים אהבה עזה. זו זכות עצומה מבחינתי להיקרא בנה של ירושלים, ולכן לא אוותר על כך.)
בל"חיזם! קוקו! שפיץ!
אין. דבר. יותר. מבל"ח. מחתונה.
הגיוני, נכון?
מסתבר שיש אנשים שלא מודעים לכך, או שפשוט נשארים עילאים ומתנשאים ברווקותם (או בגיחוכם הנשוי ).
אין שלם מלב שבור.
אין איש בלא אישה, אין אישה בלא איש, ואין שניהם בלא שכינה.
אבל אמא תמיד אמרה שצריך לבוא שלם. אי-אפשר לבוא מתוסבך לקשר, כי אז אין יציבות.
בעצם שזה צריך להיות 1+1=1.
ובתכל'ס?
זה כוח אדיר שחסר.
אני זוכר אז, כששאלתי את הרב ידידיה על זה. הוא אמר לי שזה פוטנציאל לכוח אדיר.
אבל מה שיש לשקול זה איך אתמודד עם הכל במהלך הנישואין, שכידוע לא מעלימים את הקשיים לחלוטין, ומביאים אתגרים משלהם.
השאלה היא באיזה תחום יסוד העניין.
תיפח כבר עבר, בניגוד לשיעור ב'.
למדתי, גדלתי ובכללי עברתי דרך ארוכה מאז.
אני חייב לה הרבה מזה. (תודה.)
הצבא היווה חלק משמעותי מאוד. חייתי חיים אחרים. 17 חודש הייתי נתון למרותם של חבר'ה צעירים ממני (לרוב), או פשוט לא בוגרים וחסרי מטרה בחיים. כל-כך הרבה שיחות עם שלל אנשים, הביינשים והחבר'ה, מפקדים, קצינים...
הפנמתי מה זו אהבת רעים, אחוות לוחמים שנבנית תחת קושי, ומושפעת ישירות מרמת ההקרבה העצמית של כל אחד ואחד.
דברי הרב דסלר על כך שאהבה זו נתינה הלכו והתבררו לי לאט לאט.
כמובן יש את הלימוד הפיזי - ההבנה למה הגוף מסוגל, איך הוא מתפקד במצבים מסוימים ומה אפשר לעשות ומה אי-אפשר, ומה זה רק עניין של רצון.
אבל הבירור החשוב ביותר היה האמוני.
עם כל שיחה שהייתה לי, בין אם זה ויכוח או דיון אמוני עם בייניש, או שאלות של חבר "חילוני", הלכה והתבררה לה דעתי.
כמובן שנשאלו שאלות ועלו רעיונות שלא ידעתי מה לחשוב עליהם, ולא היה לי מענה לחברים או לעצמי. אבל את בסיס האמונה, והדרך הכללית (נוסף על כמה רעיונות נוספים) נתבררו לי מעל לכל ספק.
בתחילה, כשהייתה עולה שאלה כזו, הייתי מתפתל ומנסה לענות ומגמגם איזו תשובה לא ברורה מלאה סיסמאות. בשלב מסוים כשלא הייתה לי תשובה פשוט הייתי מחייך, אומר "לא יודע לענות לך" ,אבל בפנים ידעתי מה נכון. אגב זה התבררה לי ההבנה של המשפט "האמונה היא למעלה מהשכל". זו לא ידיעה שכלית, מבוססת על לימוד, אלא ידיעה פנימית. חזקה ובלתי-ניתנת לערעור.
(חיפשתי משפט מסוים של הרב קוק אבל זה ברח מזכרוני. משהו על אמונה שכמה סערות שיבואו עליה הן יתנפצו כנגדה ולא יוכלו לה.)
ולאן הגעתי מכל זה?
איזו רכבת הרים
פעם של תהום ושמיים בין הרצוי למצוי.
אני יודע מה הרצוי, אבל עולה אליו ויורד ממנו שוב ושוב.
תגידו לי שאלו החיים?
אולי בתבנית הכללית. השאלה היא כמה יציבות נדרשת כמינימום.
אני הולך אלייך כל ימי
אני הולך אלייך מסונוור
האבנים פוצעות את כפותי
אבל אני איני מרגיש דבר.
אני חוזר מארץ לא זרועה
מושיט ידי ללטוף את שיערך
הנני כאן, אך כמו יונה פצועה
אני נופל תמיד מול שערך.
הנני כאן, כמו ציפורים חגות
הנני כאן, מביט מן הגגות
הנני כאן, כמו אבן בגדר,
כמו סלע, כמו באר
אני האיש אשר תמיד חוזר, חוזר.
אני חוזר מאלף גילגולים
אני נזיר, בן מלך וקבצן
ובלילות בבכות השועלים
אני חולם וער בך בו בזמן.
אני רואה אותך הרחוקה
כמו נסיכה שבויה במגדלים
בין סורגים יושבת ומחכה
אלוהים, האלוהים גדולים.
הנני כאן...
ואת חיכית, כמו האבנים
וכמו הבור, להלך במדבר
זריחות רכות נשקו אותך פנים
שקיעות כבדות נשקו אותך צוואר.
כך ראיתיך יושבת ומצפה
ובעינייך אור ועצב רב
כך לקחתיך איתי אל החופה
את היחפה עם כתר של זהב.
הנני כאן...
השרשור הזה היה אמור להיות הרבה יותר ארוך. כנראה אוסיף לו בהמשך ואסדר אותו.
בן-ציוןהד"שים האלה שאתה רוצה למסור אבל זה פשוט לא שייך.
אנשים טובים שהכרתי. |מחייך בנוסטלגיה|
ימים יפים של תמימות (למרות שכאב וסיבוכים לא חסרו...)
ומוזיקה.
אחחח... המוזיקה |עורג|
הביצוע האהוב עליי של השיר.
יותר משל חוה אלברשטיין, אם כי שלה מיוחד בדרך אחרת.
כי סערת עלי, לנצח אנגנך
שוא חומה אצור לך, שוא אציב דלתיים
תשוקתי אלייך ואלי גנך
ואלי גופי סחרחר, אובד ידיים
לספרים רק את החטא והשופטת.
פתאומית לעד, עיני בך הלומות,
עת ברחוב לוחם, שותת שקיעות של פטל,
תאלמי אותי לאלומות.
אל תתחנני אל הנסוגים מגשת.
לבדי אהיה בארצותייך הלך.
תפילתי דבר איננה מבקשת,
תפילתי אחת והיא אומרת: הא לך!
עד קצווי העצב, עד עינות הליל
ברחובות ברזל ריקים וארוכים,
אלוהי ציווני שאת לעוללייך,
מעוניי הרב שקדים וצימוקים.
טוב שאת ליבנו עוד ידך לוכדת,
אל תרחמיהו בעויפו לרוץ,
אל תניחי לו שיאפיל כחדר
בלי הכוכבים שנשארו בחוץ.
שם לוהט ירח כנשיקת טבחת,
שם רקיע לח את שיעולו מרעים,
שם שקמה תפיל ענף לי כמטפחת
ואני אקוד לה וארים.
ואני יודע כי לקול התוף,
בערי מסחר חרשות וכואבות,
יום אחד אפול עוד פצוע ראש לקטוף
את חיוכנו זה מבין המרכבות.
- הפער בין הרצוי למצוי,
כשאתה בצד השני |משועשע|
- כיף לי.
האורגן פתוח, מחכה לכשארצה לנגן בו.
הגיטרה עומדת מוכנה.
הם משלימים זה את זה (
הבל"חיזם השתחל גם לפה)
אבל באמת. יש דברים שקל לי יותר לנגן בגיטרה, אבל כדי להבין מהלך מוזיקלי האורגן טוב יותר.
ועכשיו בזכות @געגוע.. נכנסתי חזק לפרברים, והתחלתי להתאמן על השירים שלהם (בגיטרה. לא פשוט בכלל. הדינמיקה שלהם בשירים מדהימה אבל כלל לא קלה ).
כיף שיש מטרה בנגינה. התחזק בי הרצון להתקדם מעבר ליכולת הנוכחית שלי. לא רק בלימוד שירים חדשים אלא גם בשיפור הטכניקה והשמיעה המוזיקלית.
- בסוף לא קמתי בזמן ולא היה לי כח לנסע לכנס הזה, אז נשארתי לנגן בבית
אבל אתמול בלילה היה שווה את זה.
החתונה הזו, ושיחה מפתיעה אבל מעניינת ונחמדה.
- קודש וחול משמשים בערבוביה.
אני מניח שזו החלטתי שקיבלתי אי-אז, ואני משתדל לעמוד בה. גם כשדברים לא מזהירים בלשון המעטה, לא להימנע מלעשות טוב. ת'כלס זה מונע ממני לשקוע עמוק יותר (אם כי זה מוביל לסיטואציות הזויות לפעמים...) ונותן לי כח לעוד טוב.
אתה יודע, די החלטתי שאני לא מנסה. אני לא הולך לחכות לה שנתיים כדי לבדוק אם אולי הגברת תואיל לנסות.
אבל נוכל לשבת במרום איזה צוק או ליד מעיין, בין הזמנים כאן כידוע
אני אביא גיטרה ונשיר שירים של הפרברים ונצחק על Security...
אבל אני עדיין מעדיף את של אריק איינשטיין
שיהיה.
אני רוצה שיקרה משהו אני רוצה שיקרה משהו
משתדלת יותרברוך השב
אוהב אותך האני מסטול קצת
זה יכול להשתפר בקרוב?פיצוחית
אמן.פיצוחיתאחרונהמדבר הלב.
חמדמדהאו ששכחתי, כילו... גם יכול להיות...
זה גם קרה תוך שניהה
גלידת לימוןלפחות לא כרגע
ולא אתן
עלה שלכתאחרונהליידי מאדם מיס