פורום נסיונות פעילים (עמוד 2068)

@Admin



אז אין שום דרך להיות באישי. אה?

זה גם בסדר?

..

עייפה

כל כך

עייפה

והמבחן הדבילי הזה, למה לעשות גם מבחן וגם מתכונת

מתי הבגרות בכלל

למי יש כוח

עייפה

אני צריכה לישון

 

מבחן בתנ"ך

מתכונת בתקשורת

מצגות שהבטחתי לו

לערוך את התמונות ולשלוח להם כבר

לעצב לה הזמנה

לשלם על האלבום

לערוך את הסרטון

לצלם לה את הבוק

לפרסם את המודעה

לצאת איתו לדייט

למצוא זמן לנקות אצלה לפסח

למצוא זמן לנקות אצלנו לפסח

לקנות לו מתנת גיוס

להחליט אם לעשות פירסינג או לא

ללכת איתה לעשות קעקוע

מבחן בבית חינוך. למה, למה

עבודות של המכללה דחוף

לארגן את הזה

לנקות את המקפיא

להחליף מצעים

להתקלח

לישון

לישון

לישון

אולי מחר אני רק אנוח, נתחיל לנקות לפסח ביום שני.

https://www.inn.co.il/News/News.aspx/397985

החמאס צריכים ללמוד שאם הם מפעילים נגדנו טרור- הם ימותו.

אם יש להם דרישות- הם לא יקבלו אותם באמצעות ירי טילים.
הבנתם את האבסורד? החמאס יורה ובתמורה מקבלים את מה שהם רוצים!!!

במקום ליצור הרתעה, גורמים לחמאס להבין שאם ינסו להרוג אותנו ניתן להם מה שהם רוצים.
ה' ירחם!!!

לאיצליחולעצורלאיצליחולעצור

(מפתיע שהיו כמה רגעים שכן. ואני מכה על חטא)

היה בסדר, אני לא אגיד שלא. יכל להיות גרוע יותר.
אבל... זה לא ראוי.

לא רציתי ללכת. הרב אמר לי ללכת משום כיבוד הורים כי אחרת ימנעו דברים אחרים וזה הכרחי. והבעיה ההלכתית קטנה יותר, קו אם מקפידים וכו.
אבל לא. די. זה קשה בטירוף. כי בסופו של דבר כן יש בי רצון אם כבר אני הולכת לנצל את זה. וסתם לעמוד כל הזמן בפינה עם הספר זה קשה. ונכון שאני רגילה ללשבת בצד וללמוד, אבל לא בסיטואציה כזאת.

אז כן, ברוך ד', היה לי הספק לא רע. הרבה יותר משציפיתי. בסעודה יכולתי לשבת וללמוד בטבעי, מקסימום לזרוק כמה מילות נימוס של שלום לא אני לא מסתכלת עליך כן אני בתוך בני ישראל להתראות. וגם אח"כ כשהלכתי למועדון למעלה וישבתי וזה כאילו הייתי חלק כך שנוכל לומר לאבא שמה, אפילו השתתפתי במשחק. גם אם זה כלל לשבת ולזרוק מילים רנדומליות בלי קשר כי אתה לא טורח להקשיב.

(וזה לא היה חכם. כי בשבת רציתי להגיע לבית המדרש יהיה נעול אז הצטרפתי לאלו שישבו בצד ועשו לימוד משותף. ואוך קשה ללמוד עם מישהו שאין לך מושג איך קוראים לו ואיך הוא נראה. אח"כ מתפלאים שאין לי מושג מי מעביר. איך נדע?)

אני ניסיתי, אבא, באמת.
אבל זה חייב להיות כ"כ קשה?
אני רוצה את היכולת הזאת להנות כמו נערה נורמלית. לא מנוגד להלכה חלילה, אבל למה אני חייבת להעמיד את עצמי בניסיון הזה? רק כי אחרת יהיו בעיות גם עם הכשרות והתפילות?

(לפעמים אני תוהה מה היה קורה עם כל הדברים האלו היו פשוטים אצלי. ממחשבה שניה, בטח דברים אחרים היו קשים, אז במה הועלנו.)

(לפחות אז זה לא היה להנות או הלכה)

עוד שבוע בדיוק הם טסים. מה נעשה?
זה אומר לפחות שיהיה זמן להכשיר את הבית. עוד שניה פסח, קרבן פסח.

אני יודעת שזה ארוך, אם אתם רוצים- בסוף יש נקודות עיקריות...

סתם לידע כללי, האנשים שהיו בשבת (חוץ ממנו כמובן): מצד אבא- שני דודים רווקים ושניים נשואים, אחד עם חמישה ילדים והשניה עם ארבעה ילדים. מצד אימא- סבא וסבתא ושלושה דודים נשואים- אחת עם שני ילדים ושני האחרים עם ילד אחד כל אחד.
ככה שתצליחו לעקוב...
ביום שישי העירו אותי בערך בתשע. קמתי והתחלתי לסדר את החדר, כי סבא וסבתא ישנו בו בשבת. זה אומר לשטוף, לסדר מדפים וארונות, להחליף מצעים, וגם להבריק את השירותים הצמודים (החדר שלי נמצא בקומה העליונה של הבית, שבה יש רק את החדר, שירותים ומרפסת גדולה). אחרי שהכול היה מבריק ומסודר הלכתי לקנות שני סדינים. חזרתי הביתה ואכלתי ארוחת בוקר. הלכתי לבית הכנסת וערכתי באולם הקטן שצמוד אליו שבו אכלנו כל השבת. זה אומר להזיז שולחנות וכיסאות, לגזור מפות לכל השבת ולערוך לסעודה שבערב. חזרתי הביתה, קילחתי את אחותי הקטנטנה המתוקה, וידאתי שכל הדברים שאני צריכה לשבת נמצאים בחדר של אחותי בקומה למטה ונכנסתי להתקלח בעצמי. שעה וחצי לפני כניסת שבת כבר הייתי מאורגנת וכל הדודים התחילו להגיע. סידרתי נרונים על מגש ושלחתי מישהו שישים בבית כנסת. בשלב הזה ארבעה בני דודים התרוצצו כבר ברחבי הבית, כמעט שברו לי בובת חרסינה שנמצאת אצלי כבר 14 שנים (בסוף לא) וגרמו לי לחפש בכל החדרים אקדחי צעצוע. אני נשמעת כאילו אני מתלוננת אבל אני לא, אני מטורפת על הילדים האלה. כמה דקות לפני כניסת שבת יצאתי איתם, עם אחותי הקטנה ועם דודה שלי (אימא שלהם) לבית הכנסת, חמש דקות הליכה מהבית. היא נכנסה להדליק נרות, אני הייתי איתם בגן השעשועים שליד. באיזשהו שלב אימא שלי הגיעה והשאירה אצלי את אחותי הקטנה השניה, ודודה שלי הצטרפה אליי. אחרי כמה דקות נכנסתי כדי לסדר סלטים וכו', הזמן עבר מהר ויאללה קידוש. איפשהו באמצע הלכתי הביתה להחליף את העקבים לנעליים נוחות, שרפו לי העצמות כבר מרוב כאבים (זה לא קורה לי בדכ אחרי שעתיים עם עקבים, אני יכולה להחזיק גם יום שלם, הוכחתי את זה עשרות פעמים, פשוט אתמול הייתי על הרגליים מתשע בבוקר ממש בלי לנוח ובקושי לאכול). אכלנו ושבענו, מראש חילקתי עם אחותי שהיא עוזרת לאימא במטבח בערב ואני בבוקר. בסוף הסעודה סידרתי את השולחנות לקידוש של הבוקר- הקידוש הוא לכל המתפללים (כלומר הרבה יותר אנשים), אז השולחנות היו צריכים להיות מסודרים בצורה שונה. פרשנו מפות והביתה. בבית סידרתי מיטות לאחים שלי הקטנים ונכנסתי למיטה בשתים עשרה. לקח לי המון זמן להירדם כי בכיתי (עצבים על אחותי שפיזרה את כל החפצים שלה על המיטה שהייתי אמורה לישון בה, לכן לקח לי זמן לסדר לי את המיטה), וגם אחרי שנרדמתי התעוררתי כמה פעמים לדקה-שתיים, גם כשאחיות שלי נכנסו לישון וגם סתם כי יש לי שינה קלה ואני מתעוררת מכל רחש (מילולית, תנשמו לידי- זה יעיר אותי). בשמונה ורבע בבוקר העירו אותי. עשינו קידוש קטן מהיר עם סבתא בבית ורצנו לבית כנסת לשמוע את אחי קורא. הנסיך המושלם הזה קרא מדהים, חלק אשכנזי חלק ספרדי, אחרי שהכין את הקריאה לבד. זרקנו סוכריות, שרנו, נהנינו ורצתי עם דודה שלי לסדר את הקידוש. פיזרנו צלחות מסודרות מראש ושתיה על השולחנות, פתחנו שולחן בחוץ לילדים, פתחנו חטיפים ושמנו בצלחות. בזמן הקידוש אני הייתי במטבח וסידרתי סלטים לסעודה. סוף הקידוש סידרנו בזריזות שולחנות, ערכנו והתיישבנו לאכול. ברוב הסעודה הייתי במטבח, סידרתי דברים בצלחות הגשה וחילקתי, אבל תודה לאל ממש כולם עזרו וגם אני ישבתי בנחת לאכול. בסוף הסעודה סידרתי שולחנות לסעודה שלישית, ניקינו קצת את המטבח ואז טיטאתי בנחת את המקום שאכלנו בו בצורה שאני אוהבת- לפי חלוקה מוגדרת מראש, כשאני יודעת בוודאות שטיטאתי כל משבצת וכל כיסא במקום. זה ממש ניקה לי את הראש. אחכ הלכנו הביתה. ידעתי שיש לי שעה וחצי ריקות אבל ידעתי גם שלא אירדם, אז ישבתי עם אחים שלי ודיברנו והיה נחמד ממש. בארבע הערתי את אבא, הייתי הפסקת חשמל, נגמרה אחרי עשר דקות ב"ה, ישבנו עם סבא וסבתא ודיברנו, באיזשהו שלב עברנו לבית הכנסת וסידרנו סעודה שלישית, גם היא עברה מהר ממש, הבדלה וכולם הלכו לארוז. אני שטפתי את בית הכנסת, סידרנו את המטבח, יישרנו הכול וחזרנו הביתה. בבית סידרתי את הסלון וכמה דברים במטבח, אח"כ הצעתי מחדש את המיטה שלי ופרקתי את השקית שארזתי לשבת וזהו, הנה אני כאן, עם כאבי גב (הרגליים כבר בסדר ב"ה).
מה כן קרה השבת שראוי לציון?
- שתי בנות דודות שלי, בגילאי ארבע ושלוש נראה לי, דיברו איתי פחות או יותר בפעם הראשונה. הן שקטות ממש.
- כמה וכמה פעמים רמזו לי שמחכים לחתונה שלי.
- לא הפסיקו לומר לאימא שתתכונן שבראשון אני אתמוטט כי עבדתי כל השבת. נו, לפחות אנשים אחרים שמים לב.
- הטחינה שהכנתי ביום שישי יצאה טעימה.
- נראה לי אח שלי חושב שאני אחלה אחות.
- אחותי הקטנטנה סומכת עליי ממש, היא מעדיפה אותי על פני הרבה אנשים אחרים שמוכרים לה באותה מידה.
- אני חושבת שסבתא מרוצה ממני.
- אז מה אם אף אחד לא מבין מה אני עושה בחיים. העיקר שאני בחיים, לא? מה זה משנה אם אני יושבת בבית ומקפלת כביסה.
- המשפחה שלי מגניבה בטירוף.
זהו. מחר יש כביסות לעשות ומלא מה לסדר במטבח.
נשאר סיר *ענק* של צ'ולנט, איזה שני קילו קוסקוס, כמות מטורפת של סלטים ולחמניות וכמה עוגות. אה ומלא עופות גם.
ויש לנו מספיק קולה בשביל גדוד. הכול כשר לפסח וסגור לגמרי, הרמנו.
לא יודעת אם אירדם בקרוב. כל השבת שתיתי סודה אז הרשיתי לעצמי לשתות כמה כוסות קולה הערב כשסידרנו. אני כן עייפה אבל יש לי קפאין בגוף. נראה מה יהיה.