פורום נסיונות פעילים (עמוד 2299)

איך ייגמר היום אם אתה לא חוזר

שלווה ופחד על שטיח משחקים

איך את השבוע אתה לא סוגר

מילים עפות לי באוויר ואין על מה

הטלפון שמצלצל כמעט שעה

איך את התשובה שלך עוד לא שמעתי

סוגרת את הדלת, עוד שנה לבד.

תן לי זמן לפני, רק שאנשום

את היד שלי שחרר, גם מרחוק

אל תאמר לי עוד מילים של שקט ובריחה

תחייך אליי ולך לדרכך

תחייך אולי רק בשבילך

מי לוקח אותי לשבת הבאה?

150 מילים באוצר מילים, ואני יודעת רק 2 מתוכם.

יאיי. איזה כיף.

די טיפשה.

ויכול להתקשר אליה להגיד לה שתתקשר אלי דחוף לבית חולים. פליז!

@גיטרה אדומה @מיכל318 @בעוז וענווה!

וצריך ללמוד.

ומי רוצה את זה בכלל.

נגמר לי אלוהים.

די.

לעזאזל הכל.

@מיכל318 @ה-אנונימית

תודה מה-❤

זה היה הדבר הכי מצחיק בעולם זה כמו שהיו קוראים לי מדוכדכת.

כאילו, מה אתה נזהר? קרא לזה בשם המלא- מדוכאת עד עפר, מלאת שנאה עצמית ומנותקת מהעולם. לא צריך להיות עדינים.

תודה לאל שזה כבר לא ככה. אני חושבת שהיו כמה אנשים שזה כבר הפחיד אותם.

שלא נדבר על יום שני הארור ההוא אבל זו באמת כבר לא הייתה אשמתי.

(פעם היינו מציינים אירועים מהסוג הזה לפי ימים. יום חמישי, לדוגמא, היה ביטוי נפוץ שטמן בתוכו כל כך הרבה. גם יום שני. אותו יום שני שהזכרתי למעלה. כשמישהי אמרה יום רביעי כולנו ידענו למה היא התכוונה. היו דברים שלמדנו לא להגיד. מין אחווה כזו של... איך לומר? שלנו, פשוט. היום כולם זורקים כל מילה לחלל האוויר בלי לחשוב. אולי בגלל זה אני כבר לא מזהירה מטריגרים. יהיה מה שיהיה, משהו יזכיר לי משהו, זה בטוח. והאמת היא שגם ריפאתי את עצמי נורא יפה, ושום דבר לא כואב כמו שהיה כואב פעם. כאילו, אפשר לומר לידי שם מלא. אפשר לומר מילים מסגירות. אפשר לשאול אותי שאלות. זה באמת כבר לא מפריע לי. לא רק שאני אוהבת לדבר על זה, אני אוהבת לדבר על זה מתוך מקום בריא. יש כאן עניין של זהירות ושל הפנמה וגם עניין של- אני בסדר. וזה נפלא.)

(חוץ מזה שכולם יגידו שאני סבלתי הכי פחות. אין כאן עניין של יותר או פחות, כולנו כאבנו. גם ההם שלא קיבלו מעולם אבחנה, שקמו בבוקר כרגיל, אולי הם אפילו לא חשו כאב יום יום. אבל לעולם אין לדעת והכרח הוא הכרח. אז נכון שיום שני ההוא (האחר) הסתכם בלא כלום, אבל בואו. כל שנה באזור הזמן הזה אני נתקפת חרדה קיומית. הגשם משמח אותי, אבל הוא כולא אותי בבית. לא לצאת, שלא יתפסו אותי)

(כאילו שמישהו רודף אחרייך, חמודה)

(באמת היו מתחתנים ככה? זה כל כך אחר.)

(מה איתך היום? אין מי שיודע.)

בסיעתא דיישמיא.

וואאי. טאטעע.

חלאס! נשב לי!

לישוןו. ומחר?

מה יהא עלינו?

שוב. אותם מחשבות?

שיחות?והלב.

להרגיש איך לאט היידים ממשיכות לרעוד.

והלבב.

אויי הלב.

שווב שיקרע,יהיה מונח שם.שותת דם.

הוא עושה חמש במקום לב, מוזר.

@כבתחילה

@שמש וסערה

הידית של הדלת שבקומה נשברה משני הצדדים, והמכון היה ריק.

רק אנחנו היינו שם עם המתרגלת שהיא גם בערך בגילנו.

לא היו לנו מספרים של צוות או משו.

בסוף מישהי איכשהו השיגה את המזכירה בפלאפון והיא מסרה את המספר של השומר.

והוא בא ופתח עם מפתח.

חבל, רצינו מכבי אש או פורץ, קצת יותר אקשן