פורום נסיונות פעילים (עמוד 2371)

עד כמה זה ייכאב לנו?!

בלי לדעת למה
בורחת ואין רודף




עד מחר
עוד מעט
ילד רץ אלייך
מחבק אותך





נקיף את הפארק
רק להפסיק לחשוב
אנשים עייפים רצים ברחוב
היינו פה כבר קודם בתפקיד הפוך
הליכה מהירה להתיש את הגוף

גדולים מידי עלי.
מעלי.
ורק אני לבד..
לצעוק הצילו זה לחלשים.
וללחוש זה לנחשים.
פחד מוות הוא דווקא מהחיים.
ביום שניפול נהיה אבודים.
אלוקים מרחם עלינו ואוהב ילדים.
השמיים פרושים מעלינו אבל אנחנו לא רואים.
חלומות שחלמו אנשים נגוזו ואינם
ומה שנשאר בנו זה העולם.
לא רוצים לחשוב שכל שעברנו
היה סתם לחינם.

שתדעו,

 

 

 

בעצם אל תדעו.

 

 

 

 

 

נסתום.

חברות מהיסודי
מהסניף
מהאולפנה
מהמדרשה
מהקבוצת אחים
מהיישוב
מהשכונה
מהתנועה
מהתנדבויות
ואני כל מה רציתי?
לשלוח סמס על שבת מרוממת לכל הכיתה.
ככה זה להיות גדול טיפה ולנסות לארגן דברים...
ככה זה כשהמוח מסתובב פתאום.
ככה זה כש.

עם הספיישל הופעות מחו''ל..
@טוב נו..
@פועל במה

קמתי אתמול מאוחר,כי דיברתי איתו חתיכת שחנ"ש עד שלוש וחצי לפנות בוקר.

 

 

אז לא הלכתילבצפר...ותכננתי להתחבר אליהם במרכזית שם ואז ללכת ביחד לצימרים.

נסעתי,איבדתי איתם קשר-פיספס תיאותם.

 

 

חיכיתי במרכזית טבריה,שעה וחצי עד שהאוטובוס יגיע.

 

בנתיים התיישבתי על הריצפה והרגשתי כמו ההומלסים.אז פשוט כתבתי שיר על ההוא מהמרכזית שישן בגורטאה..

 

היא הגיעה,ניגנו קצת באדומה ואז היא הייתה צריכה ללכת.

 

נישארתי לבד.ראיתי את @שוליינית.

 

כזה-מה את עושה פה?

מה *את* עושה פה?!..

 

 

והוצאתי שוב את האדומה המהממת עם כל הצמידים וההוא שישב ליידנו,התלהב עלייה וניגן בה קצת.

 

הגיע האוטובוס,קיפלתי תדברים ועליתי.

 

החברה התקשרה ואמרה שצריכים לרדת בתחנה לבריאות המשפחה.

בנתיים,עוברים פווול תחנות..ואז החלטתי שיוצאים קצת מהאיזי והחוסר לחץ הזה ומבררים עם הנהג איפה התחנה.

 

הלכתי.שאלתי.סתומה,עברנו את התחנה הזו מזמן..פפף.

 

 

הוא הוריד אותי באמצע שומקום והבטיח שיהיה אוטובוסים בזמן הקרוב.

 

 

ואין.

כלום.

רק.

הרים וחושך ופלאפון בלי סוללה בכלל ועטיפה של במבה נוגט

 

 

ניסיתי לעצור טרמפים,לא הלך..גם כן.

 בסוף אחד עצר,אחרי ארבעים דק' ולקח אותי ל"משפחה עם הצימרים".

מסתבר שהוא לקח אותי למשפחה אחרת שגם להם יש צימרים...פפף.אני תקועה.נישארתי שוב לבד.

 

בסוף,ההוא שדפקתי אצלו,הסכים לקחת אותי טרמפ ובסוף מצאנו את המקום.

 

 

מסקנה-צריך לנטרל ולו במקצת את תכונת האיזי.

 

 

 

היא לקחה.

 

בלי חיבוק..

 

אוח

 

 

אהבה

* אז בערב היינו בסעודה אצל הרב והרבנית, ודווקא היה ממש נחמד. והיא קראה לי נסיכה (בזמן האחרון מלא אנשים קוראים לי נסיכה כאילו, זה קצת בגלל הסגנון לבוש השבתי וגם כי אני בת יחידה וגם כי אני איכשהו נצר למשפחת מלוכה... אז פסדר)

 

*הקטינות האלה של 11-15 כזה? כל הזמן מדברות ועושת רעש בתפילה. אז נהייתי כמו הזקנות המעצבנות האלה שמעירות, והערתי להן 3 פעמים. לא קולטות אלה, וממשיכות החצופות. 'אנחנו לא דיברנו'. עאלק, ראיתי ושמעתי. עכשיו אני מבינה את המורות... ואת הבנות בכיתה שאומרות 'אבל לא דיברתי...' ממש.

 

*שמעתי דברים יפים בשבת. אבל ממש. (שיחות, דרושים, סיפורים וכאלה...)

 

*מחר היא באה אלי ממש מוקדם, והשבוע אנחנו נלמד ממש אבל ממש כל יום מבוקר עד ערב. בהצלחה לנו. יש גם מבחן השבוע.

 

*ישנתי 4 שעות שנ"צ, זה מלא. הייתי חייבת להפיג עייפות מצטברת... אבל עכשיו אני ארדם ממש מאוחר ואז שוב כל השבוע מסתבך לו.

 

*ואני מרגישה שאני חייבת ******** אבל **** ** **... 

 

 

אז שבוע טוב למי שקרא עד כה וגם למי שלא.