קמתי אתמול מאוחר,כי דיברתי איתו חתיכת שחנ"ש עד שלוש וחצי לפנות בוקר.
אז לא הלכתילבצפר...ותכננתי להתחבר אליהם במרכזית שם ואז ללכת ביחד לצימרים.
נסעתי,איבדתי איתם קשר-פיספס תיאותם.
חיכיתי במרכזית טבריה,שעה וחצי עד שהאוטובוס יגיע.
בנתיים התיישבתי על הריצפה והרגשתי כמו ההומלסים.אז פשוט כתבתי שיר על ההוא מהמרכזית שישן בגורטאה..
היא הגיעה,ניגנו קצת באדומה ואז היא הייתה צריכה ללכת.
נישארתי לבד.ראיתי את @שוליינית.
כזה-מה את עושה פה?
מה *את* עושה פה?!..
והוצאתי שוב את האדומה המהממת עם כל הצמידים וההוא שישב ליידנו,התלהב עלייה וניגן בה קצת.
הגיע האוטובוס,קיפלתי תדברים ועליתי.
החברה התקשרה ואמרה שצריכים לרדת בתחנה לבריאות המשפחה.
בנתיים,עוברים פווול תחנות..ואז החלטתי שיוצאים קצת מהאיזי והחוסר לחץ הזה ומבררים עם הנהג איפה התחנה.
הלכתי.שאלתי.סתומה,עברנו את התחנה הזו מזמן..פפף.
הוא הוריד אותי באמצע שומקום והבטיח שיהיה אוטובוסים בזמן הקרוב.
ואין.
כלום.
רק.
הרים וחושך ופלאפון בלי סוללה בכלל ועטיפה של במבה נוגט
ניסיתי לעצור טרמפים,לא הלך..גם כן.
בסוף אחד עצר,אחרי ארבעים דק' ולקח אותי ל"משפחה עם הצימרים".
מסתבר שהוא לקח אותי למשפחה אחרת שגם להם יש צימרים...פפף.אני תקועה.נישארתי שוב לבד.
בסוף,ההוא שדפקתי אצלו,הסכים לקחת אותי טרמפ ובסוף מצאנו את המקום.
מסקנה-צריך לנטרל ולו במקצת את תכונת האיזי.
מחר נעשה.
- לקראת נישואין וזוגיות