פורום נסיונות פעילים (עמוד 2555)

אם יש תקלה כלשהי על הקו - זה גורר תקלות מקצה עד קצה.

רכבת לא יכולה לעשות את זה.

בניגוד לרכבת למשל.

לא יצא לי לקרוא אותו

אחד החברות שלי שאני הכי אוהבת ומעריכה מסרבת לקרוא ספרים שלו, וזה כל כך חבל לי כיוון שהם הספרים הטובים ביותר בעולם, יחד עם ספרי אמונה אלון.

בעצם נראלי 'מישהו לרוץ איתו' הוא של דוד גרוסמן. לא בטוחה.

אם כן, קראתי ועשיתי עליו הערכה חלופית!
מבחינה דתית לא הכי נקי, איכותי הוא כן.

ספר טוב, כן. אבל זה כמו שמוצארט יכתוב שיר פופ. מאכזב ואנשים איכותיים מתעלמים ממנו.

זה דווקא ספר יחסית נקי שלו. אל תקראי את 'ספר הדקדוק הפנימי', למשל. אף על פי שהוא גאוני כל כך ונוגע.

ממך לא ציפיתי.


כלומר כן, אני יכולה להבין. אי אפשר להשוות אותו לשתהיי לי הסכין נניח. אבל זו קלאסה שאסור לחלל את שמה.

בדיוק כמו שאני אוהבת את טיילור סוויפט.
הספר הזה נוגע בכל הנקודות הפופולריות אצל בני נוער. גם שירה גאולה כזה. גם אשמת הכוכבים. ספרים מעולים שאני מאוד מאוד אוהבת, אבל הם ספרי פופ- אין בהם איכות עליונה, יש בהם איכות להמונים.

אפשר לומר שכרגע עושה, בעיקר בשירים.
לא בטוח שרוצה לעשות.. בסוף הכל מגיע מהנפש של האדם, והנפש היא אחת. הכל מעורב באדם. באמת לאחרונה פחות שומע שירים של אנשים שלא מאמין בדרך שלהם, מי יותר ומי פחות.

בשבוע הספר האחרון התלבטתי אם לקנות ספרים של עמוס עוז.. בסוף לא קניתי.
יש צד שבספרים יותר קל לעשות הפרדה מבשירים שעובדים ברובד אחר בנפש.

כלומר, אם היה מדובר באדם תומך רצח, הייתי מבינה. אבל המניעים שלו חיוביים.

אבל יש עוד דברים שליליים שאינני רוצה בנפש שלי.
גם אדם שפועל ממניע חיובי, וטוב בעיניו, לא בהכרח טוב בעיניי.

את מישהו לרוץ איתו קראתי, והשיר שלו (קצר פה כל כך האביב') ששר פוליקר מדהים וכואב..

כלומר אדם כותב את עצמו, את דעותיו,
ומכיון שדעותיו פסולות בעיניי, ואני לא רוצה להכניס אותם אלי,
לא אקרא את הספרים שלו.
ודויד גרוסמן בהחלט כותב מאוד יפה וטוב,
מה שרק מגביר את ההצדקה של ההחלטה שלי לא לקרוא אותו, ככל שהוא כותב טוב יותר,
הדעות שלו יכנסו לי טוב יותר בדלת האחרונה

אולי חוץ מ'נופל מחוץ לזמן' שעוסק בשכול מלחמה, אבל קראתי אותו בגיל צעיר מכדי להבין.

אלא שהדעות שלו כתובות בספר..גם אם לא במילים ברורות

לא קוראת ספרים בד"כ

לא קוראת גרוסמן.

בטח.
וכן.

משתדלת
חבל לי להפסיד חומרים טובים בגלל דעות פוליטיות, כמו שחבל לי להפסיד אישיות של בנאדם ומערכת יחסים טובה איתו בגלל דיעות פוליטיות

הבעיה היא הלכתית

צניעות וכו

עומר מואב למשל

למרות שאני ממש לא קיצונית קשה לי להנות ממשהו שיצר מישהו שבפירוש שונא אותי
אני אוהבת מאוד כמה שירים של הדג נחש ושירים של מוקי אבל אני פשוט שונאת את זה

אנסמבל שחקנים נהדר (ראיתי אותו בשביל אן האת'וואי אבל אני אוהבת גם את הלנה בונהם קרטר, אדי רדמיין ויו ג'קמן. כמובן שגם ראסל קרואו וכל השאר מעולים), מוזיקה מצוינת, כל התפאורה והתלבושות ממש ממש יפהפיים. בקיצור לכו תראו אותו. יחסית הוא נקי, חוץ משיר אחד די בהתחלה- אפשר לדלג עליו, הוא ממילא לא השיא של הסרט.

~מכאן ספוילרים~
אפונין וגאברוש שברו אותי, כל אחד בדרכו ושניהם במוות שלהם. אפונין כי האהבה הכואבת הזו שלה, ההורים המזוויעים והתהליך שהיא עוברת פשוט טרגיים ויפים. גאברוש כי טוב נו, מי לא אוהב את גאברוש. ואז שניהם נהרגו בהפרש של כמה דקות וכשז'אבר הסתובב בין הגופות וראה את שניהם שוכבים אחד על יד השני, חצי משפחה, זה פשוט גמר עליי.
אגב ז'אבר, לא ככה דמיינתי אותו כשקראתי את הספר, אבל עכשיו אני מבינה שככה הוא חייב להיראות. וראסל קרואו מצוין. ההתאבדות שלו נראית לי קצת מוגזמת- אתה הורג את עצמך כי ייצגת עד עכשיו את החוק ופתאום אתה מבין שהחוק לא יכול להשתלט על כולם? לא זכרתי שזו הסיבה שלו בספר, חשבתי שהוא התאבד כי היא הבין שבשם החוק הוא מירר לאנשים אחרים את החיים. אולי יש הבדל בין הספר לסרט ואולי לא זכרתי נכון.
עוד דבר שלא זכרתי שקרה, ואולי לא קרה בספר- ז'אן ולז'אן ברח אחרי המרד למנזר. זה חייב היה להיות למשך כמה חודשים כי בינתיים קוזט ומריוס התחתנו, וחוץ מזה נראה שהוא גסס. אני זכרתי שהם היו איתו ביומיים האחרונים, אבל הם עוד לא היו נשואים. הוא מת בזמן שנתן להם את ברכתו, לא? בכל אופן הסצינה הזו הייתה יפהפיה, עם פאנטין ברקע ושיר הסיום.

זה קליפס עם מחליק.. תנוחי

אבל וואחד קליפס

נהייתי רגישה

משפחה של קופעם