אנסמבל שחקנים נהדר (ראיתי אותו בשביל אן האת'וואי אבל אני אוהבת גם את הלנה בונהם קרטר, אדי רדמיין ויו ג'קמן. כמובן שגם ראסל קרואו וכל השאר מעולים), מוזיקה מצוינת, כל התפאורה והתלבושות ממש ממש יפהפיים. בקיצור לכו תראו אותו. יחסית הוא נקי, חוץ משיר אחד די בהתחלה- אפשר לדלג עליו, הוא ממילא לא השיא של הסרט.

~מכאן ספוילרים~
אפונין וגאברוש שברו אותי, כל אחד בדרכו ושניהם במוות שלהם. אפונין כי האהבה הכואבת הזו שלה, ההורים המזוויעים והתהליך שהיא עוברת פשוט טרגיים ויפים. גאברוש כי טוב נו, מי לא אוהב את גאברוש. ואז שניהם נהרגו בהפרש של כמה דקות וכשז'אבר הסתובב בין הגופות וראה את שניהם שוכבים אחד על יד השני, חצי משפחה, זה פשוט גמר עליי.
אגב ז'אבר, לא ככה דמיינתי אותו כשקראתי את הספר, אבל עכשיו אני מבינה שככה הוא חייב להיראות. וראסל קרואו מצוין. ההתאבדות שלו נראית לי קצת מוגזמת- אתה הורג את עצמך כי ייצגת עד עכשיו את החוק ופתאום אתה מבין שהחוק לא יכול להשתלט על כולם? לא זכרתי שזו הסיבה שלו בספר, חשבתי שהוא התאבד כי היא הבין שבשם החוק הוא מירר לאנשים אחרים את החיים. אולי יש הבדל בין הספר לסרט ואולי לא זכרתי נכון.
עוד דבר שלא זכרתי שקרה, ואולי לא קרה בספר- ז'אן ולז'אן ברח אחרי המרד למנזר. זה חייב היה להיות למשך כמה חודשים כי בינתיים קוזט ומריוס התחתנו, וחוץ מזה נראה שהוא גסס. אני זכרתי שהם היו איתו ביומיים האחרונים, אבל הם עוד לא היו נשואים. הוא מת בזמן שנתן להם את ברכתו, לא? בכל אופן הסצינה הזו הייתה יפהפיה, עם פאנטין ברקע ושיר הסיום.

אשכרה.