פורום נסיונות פעילים (עמוד 2674)

הכל היה מצויין, ב"ה.

לא מתכננת להגיע לפסיפס...

לירושלים -אולי יום שני...

בלילה, כשמלאכון הצחיק אותי נורא עם הספרים.

אולי

חוץ מאולי מחר לא נראלי שיש עוד יום.

מממ

לישון אני חושבת

לא לא לא

מחר בעז"ה

-ההתבודדות בערב שבת.

-לא, אפילו ממש לא.

-לא מגיע, ולא אגיע בזמן הקרוב. הרומן שלי עם ירושלים לא משהו...

אבל לפעמים הם חמודים..

כמה כסף?

קקי יש לכולם...

וואו זה טובב

הכי טוב שחור

כמה זמן?

יום אחד?

אה אחלה כסף

לפחות זה מעסיק מעט

כלומר בכל דרכיך דעהו?

מצד עצמה, אבל במצוות ברור שהעשייה היא עבודת ה'.

הגישה לחיי היומיום זו כבר שאלה אחרת, האם זה הכשר לקיום עבודת ה' המרכזית יותר או עבודת ה' בפני עצמה.

הזמן שאני לא מקיים מצווה, האם הוא עבודת ה' בפני עצמו או מעשה חול שגם משמש לקדושה כשם שהוא משמש לשאר הדברים?

כנראה שזו אותה גברת בשינוי אדרת...

במיוחד כשאת אומרת בכל דרכיך דעהו...

בודק, אבל גם עם רבנים זה לא פשוט

השאלה היא לא מה המעשה אלא מה עומד מאחוריו?

יש התקדמות אבל יש שאלות חדשות/ ישנות בצורה חזקה יותר...

לפי הרבי לפחות,לאמר אני רוצה את המלך,נטו .

דבקות אהבה,ירא מצוות זה דרכים לעבוד אותו ולרצות אותו

המטרה, לפי שיטת הרמב"ם, נניח, היא ידיעת ה'.

הדרך לידיעת ה' - קרי, עבודת ה', מורכבת משני רבדים (מעלות).
רובד ראשון הוא הרובד המידותי והרובד השני הוא הרובד המחשבתי (ההגיוני).

הרובד המידותי, כשמו כן הוא, עבודת המידות. יענו, להיות באיזון בכל תכונה נפשית. לדוג' - לא להיות קמצן מדי ולא להיות פזרן מדי אלא להיות במידת הנדיבות הממוצעת, המתונה והשקולה. וכן בכל מידה.

הרובד המחשבתי הוא העבודה על הכרת הבורא. בעצם, העיקרון שעומד מאחורה הוא לצאת מן הדעה אל הידע בזכות האמונה. ז'תומרת, לאמת את הדעות בענייני ה"אמונה" השונים...

לכל רובד יש גם פן מעשי, ז'תומרת, ברובד המידותי - אדם שהוא כעסן נניח, המידה הזו טבועה בו כל הזמן וכל עת שהמידה הזו קנויה אצלו הוא יקרא כעסן. אלא, שלעיתים הכעס מתבטא במעשים (פנים זועפות, שבירת כלים ואנא עארף מה).

ברובד המחשבתי - אדם שהוא יודע את א.להים (דבר שגם מוביל לאהבת הא.להים) יבוא בחשק יתר לקיים את מצוות הבורא...

הרובד המעשי משפיע גם הפוך, ברובד המחשבתי, אדם שהוא כעסן במידה שלו אבל מקבל על עצמו שהוא מתאפק, אז כשישתדל להיות סבלני ויכבוש כעסו בצורה המעשית למרות שהכעס בוער בו, ככה הוא יתרגל לסבלנות והכעס אט אט ירפה ממנו והוא יחזור לאיזון. וכן בכל מידה.. פחד, קמצנות וכל אלה.

וגם ברובד המחשבתי - אדם שמקיים מצוות הבורא ומכיר בהם, זה יכוון את מחשבתו להכרת הבורא ואהבתו. כמו שכותב הרמב"ם בהלכות מזוזה "חייב אדם לזהר במזוזה מפני שהיא חובת הכל תמיד, וכל עת שיכנס ויצא יפגע ביחוד שמו שלהקדוש ברוך ויזכר אהבתו, ויעור משנתו ושגיתו בהבלי הזמן, וידע שאין שם דבר העומד לעולם ולעולמי עולמים אלא ידיעת צור העולם, ומיד הוא חוזר לדעתו, והולך בדרכי מישרים. אמרו חכמים: כל מי שיש לו תפלין בראשו ובזרועו, וציצית בבגדו, ומזוזה בפתחו - מוחזק לו שלא יחטא, שהרי יש לו מזכירין רבים, והן הן המלאכים שמצילין אותו מלחטא, שנאמר "חנה מלאך יי סביב ליראיו ויחלצם" (תלים לד,ח).

הרמב"ם סבור, שאדם שחוטא באחד מן הרבדים האלה, הוא עובד אלילים. שהרי,

ברובד המחשבתי - אדם שאינו מכיר ויודע את אלהים, אלא נמצא עדיין בדעה, הרי שהוא מדמיין את הבורא. ואם הוא מדמיין את הבורא, הרי שהוא לא עובד את הבורא, אלא עובד את הדמיון שלו.

וברובד המידותי - אדם שיש לו מידה מגונה, הוא עושה אותה לטובת עצמו כי הוא אוהב את עצמו ולא אוהב את א.להים. ואם הוא לא אוהב את א.להים אלא את עצמו, הרי שהוא לא עובד את א.להים אלא את עצמו.

וכל החיים הם בעצם תלויים בעבודה הזו. אדם מחובתו להתקדם כל הזמן ולהשתפר כל הזמן. אם הוא לא מתקדם, הוא ישאר בדעה ולא יתקדם אל הידע ובעצם הוא חסר אמונה. זו בעצם ההגדרה של'חיים' - השתנות והתקדמות. צמח הוא חי מפני שהוא גדל ומשתנה, כן בעל חיים. אבן אינה משתנה ולכן היא 'מתה'. הטבע אומרים עליו שהוא חי מפני שהוא משתנה כל הזמן.

אז גם ברור דברי אמרם "צדיקים, במיתתן קרויים חיים, רשעים בחייהם קרויין מתים" לפי שהצדיקים, בזמן שגופם פסק מלחיו, עדיין תורתן משפיעה בעולם ומשנה אותו. והרשעים, כשגופם חי, הם עצמם במהותם אינם מתקדמים לשום מקום ומסתובבים בעולם כבהמות ללא תכלית עצמית...

שנזכה וכו'

לפי שיטת הרמב"ם זה ידיעת ה'... לא בדיוק ידיעת תורה...

לומדים על מציאות ה', על יחוד ה'... זה דברים שלא נגמרי לעולם... הם רחבים מאוד ויש הרבה מה ללמוד...

תורת חובות הלבבות לרבינו בחיי, פירוש רלב"ג לשיר השירים וכאלה והם מנחים לאותה ידיעת ה'...

מן הסתם הרמב"ם התכוון ללימוד תורה, הרי אי אפשר להאריך במקורות שציינת למשך זמן רב...

אני לא מבין איך אתה מגדיר את נושא הלימוד הזה, את הספרים שציינת אדם יכול ללמוד תוך פחות משנה, אי אפשר ללמוד אותם כל החיים לעומת תנ"ך /משנה/ גמרא 

לא הבנתי את המשפט: "זה מה שאמרתי לגבי העניין של'חיים'..."

בקצרה- עבודת ה' בשבילי זה לעשות מה שביכולתי כדי למלא את רצונו.

עכשיו כמובן שאדם אחד לא יכול למלא את כל הרצון באופן שלם, אבל להשתדל.

לכל אחד יש את הנקודות שלו, ששם ה' רוצה יותר ממנו, שזה התפקיד שלו במכלול.

ובנוסף גם עבודה אישית שלמה.

כלומר- חלק במכלול+ משהו שלם אישי.

לגבי חלק ב' אני עוד בבירורים...

נראלי שעד המוות אתה רק מנסה להבין מה אתה אמור לעשות, ובינתיים מנסים לזרום בכיוון...

לעשות מה שביכולתי כדי למלא את רצונו. 

לעומת

עד המוות אתה רק מנסה להבין מה אתה אמור לעשות

"לכל אחד יש את הנקודות שלו, ששם ה' רוצה יותר ממנו, שזה התפקיד שלו במכלול.

ובנוסף גם עבודה אישית שלמה.

כלומר- חלק במכלול+ משהו שלם אישי."

ואיך אדם מבין מה חלקו במכלול?

זה לא סתירה, זו בעיה. אני יודע שהמטרה שלי היא למלא רצונו יתברך, מצד שני אין לי מושג איך.

אתה לא מבין מה חלקך במכלול, אולי בערך לפי הכשרונות ונטיית הלב.

אבל בסוף מטרת המכלול תגיע גם אם לא תדע לאן אתה שואף, כי ה' מנווט את התוכניות...

אני לא יודע מה רצונו ממני באופן ספציפי-פנימי-מדרגתי, אבל כן יש לי את תרי"ג מצוות שמכוונות אותי בכיוון הכללי, ואת נטיות הלב הפנימיות יותר (קצת קשה להסביר את זה) שמכוונות לנקודה...

יש גם צדיקים שיכולים להנחות אותנו בדרך (להבנתי בעיקר בחלק המכלול).