פורום נסיונות פעילים (עמוד 2708)

איזה אורך?

אבל ממכר

אחרי כמה זמן את כבר לא תרצי אותו

ברגעים הקשים
במצולות, במעמקים
לפני תהום,
על גב צוקים

פזמון:
אני יודעת,
אני לא לבד
לא לבד
אתה איתי תמיד,
שולח לי יד

פסיעות רכות בחול
של זוג כפות רגלים
אני נישאת אל-על
הדמעות על השמיים

(פזמון)

מבין מליון הכוכבים
בלילות החשוכים
אני צועקת אליך,
ובפי - אלפי מילים

(פזמון)

אתה רואה הכל
שומע את הקול
ואני רק ילדה קטנה שלך-
בתוך אינסוף גדול

כולם שרים עכשיו,
שירים של פרידה.
ורק אני,
מתחילה מהתחלה.
לומדת לצעוד,
פסיעה, פסיעה
לדמוע, לצחוק,
להחסיר פעימה.

כולם שרים עכשיו,
שירים של פרידה .
ורק אני,
מתחילה מהתחלה.
לומדת לנשוק,
ולצעוק, ולשתוק.
לומדת לשיר
שירים של התחלה.

משקעים

אבנים רובצות אצלך עמוק,
אתה בלי אוויר;
לנשום עמוק,
ללכת למרחקים ארוכים,
בין הטיפות.

רוחות משתוללות.
צפוים עוד ממטרים;
אומרים בחדשות.
גם אצלך יש משקעים,
לא מספרות עליהם
קרייניות אדישות.

לרוץ ולרוץ,
לדלג על שלוליות
בלי סיבה לברוח
אתה מתנשף באיטיות.

רק עוד רגע
וליפול
לדשא הרטוב.
המשא הזה כבד עליך מידי;
לא יודע מה רע,
מה טוב.

להמשיך לרוץ בין אבנים;
בין הטיפות,
רק להפסיק לחשוב.

על חבל דק
עוד פסיעה בטוחה
נתונה באשליה מסחררת
מהופנטת ממשיכה

בתוך בועה מתנפצת
של אהבה
בכוחותיי נמשכת
אל התהום הפעורה

מתמכרת לחושך המתוק הזה
כבולה באזיקים שקשרתי לעצמי
וזה הכל זיוף אחד גדול
שקר שלא יכול לחדול

על חבל דק
תלויה באויר מרחפת
בין אהבה לשיגעון
עד כאב דעתי נטרפת

שקועה עמוק בבועה המתנפצת
מצפונים סביב השעון
אני לבה מתפרצת
מנותקת מכל שאון

פוסעת עוד פסיעה רועדת
צופה אל יבשה באופק
קרובה אל אמת לוהטת
פעימות פרועות בדופק

אני קרח אני אש
אני נרגעת אני שלימה
אני פה כדי לבקש
אמת של אהבה.

תראה לי ת'פנים שלך
קרן אור מלטפת אותן,
מרפרפת על עיניך
איפה אתה
לראות את כל זה?
מסכים חוצצים.

תראה לי ת'פנים שלך
יש שמיים מעליך;
עננים משייטים
ציפור דרור
בין שחפים עפים..
איפה הדרור שלך?!
איפה החופש?
אתה משועבד,
למסכים.

יש סביבך עולם;
עלים מושלכים,
טיפות מרצדות,
פרחים מציצים
מדשא יבש
משמש.

תראה לי ת'פנים שלך,
פקח עיניים,
דבר.
אני מתגעגעת אליך,
עכשיו,
אתה כל כך אחר.

מסכים חוצצים
בינינו,
אני מחפשת אותך-
אתה לא אתה
אין לי עם מי לדבר.

אלפי חברים בפייס
עשרות קבוצות ווצאפ
סטטוסים סביב לשעון;
שכחת כבר מתי קמים,
מתי הולכים לישון.

להעלות;
לא לרדת.
כל העולם שלך
נמצא ברשת.

אז מתי תהיה אתה?
תפוס את הדרור שלך;
צא לחופש,
צא מהמסכים.
...
תראה לי פנים.

לגעת באמת

מתבוננת בעיניך
בתוך האינסוף
רסיסי כוכבים,
אור ללא סוף

בתוך יערות
פסגות הרים מושלגות
אובדת דרכים,
נודדת בין עולמות

מחפשת את עצמי
ממני אליך
אולי אני שם,
אל תסתר פניך..

לא יודעת;
למה, איך,
אני רוצה לדעת,
לגעת באמת

אני בורחת ממני,
רצה אליך
שוזרת דמעות
במחול טיפות

כמו ילד מתרפק
אני אבוא אליך,
בלב גועש-מתאפק
מתגעגע

לא יודעת;
למה, איך,
אני רוצה לדעת,
לגעת באמת

עד לפני כמה מפעימותיי;
הכל היה מטושטש, הכל בערך.
עכשיו הגעתי אליך, חבק לעיניי,
עכשיו לוחשת..

לא יודעת;
למה, איך,
אני רוצה לדעת,
לגעת באמת.

על ההגה מניח ידיים
מביט קדימה בצמצום עיניים
מלהטט בבלבול חושים
רגשות מתערבבים

שורף, מציק, מעיק
עמוק בפנים
בחוץ צפיפות ורעשים
כבישים ארוכים, ארוכים

כדור פורח לבן של עננים
ברקע השמיים התכולים.
בשולי הדרך עוצר
לנשום עמוק, להתעורר.

עכשיו הכל בתלת מידד;
רחוק, קרוב, מתעתע
בים של אנשים אני לבד,
שולח חץ, ולא פוגע

קטן כלכך ליד שלטים ענקיים
לב אדום שרוט דומע
געגוע צובט לאנשים רחוקים
חוזר לנתיב שלי, שוקע.

בקצה מורד הרחוב, קליפה מושלכת
עוד רוח קרירה נושבת
מפילה בדרכה עלים;
קטנים, רועדים, מפוחדים.

מהדקת אל צווארי צעיף כחול
עכשיו ניבט ים בעייני התכול
של גלים מתנפצים ושתיקות,
מחפה בסוודר אפור על כל הקליפות

ובתווך, שווקים הומים,
שלטי חוצות מתנוססים
אני בשיער כחול כהה-חום בהיר
נחבאת בתוך ים של אנשים בעיר

אני שבתי משם
מהאשליה הזאת, מהים
השיער שלי עבר הרבה גוונים
תלתלים על גב שזוף, משתנים

חשופה, מקועקעת
חיוכים מזויפים עם עגילים
צורחת, זורחת
ובשיריי אין הרבה מילים

במורד הרחוב רצתי,
כדי להגיע לקצה, להודיע שקצתי
להתיישב תחת גרפיטי צבעוני
שקוף, וחסר, טבעוני.

אז אני שבתי משם
ובכיסיי עדיין מעט חול
פתאום חושבת על כל העולם,
והצעיף מכסה שיער כחול.

אם לא היה לי כאבי תופת באוזן

פעם הבאה אל תלכי לקבר, ותקני סופגניות טעימות, גם באמריקה.

גם בחנויות אין נורמלי.

 

 

 

הכל מפוצץ צבע מאכל ושמן ברמות מחרידות

למה להרוס תרצף??וירקתי את הביס!!|גאה בעצמו|

וחוץ מזה טיסות רגילות עוד עשרות פעמים
אני לא רוצה לראות בפנוכו של שדה תעופה שנתיים לפחות

אבל זה נהדר

אני טסתי פעם אחת בכללי בחיים וכל כך באלי עוד.

כשזה פעם ב- זה הרבה יותר מיוחד.

ועוד שהפעם היחידה שהייתי זה היה בחנוכה, אז בכלל עולים לי געגועים.

ואני עדיין ממש רוצה לטוס וזה למרות שחזרתי מחו"ל לפני כמעט חודש.