פורום נסיונות פעילים (עמוד 2739)

לא ממש, לא. אני מקווה למצוא מקום לראות בו את הסדרות שלי, אבל אולי זה טוב שאני לא צופה בכלום כרגע. אז לא, שום תכנון.

הסדרות יגמרו מתישהו.

לצאת לעבוד קצת זאת אופציה?

קצת קסמים על ידי עריכת וידאו, ראיונות של נח סנטינאו, כל יום פרק חדש של אחותי קפצה כיתה. קצת פייסבוק, קצת ערוץ. חמש השעות שיש לי בפלאפון כל יום נגמרות בשעות הצהריים המוקדמות. בשאר הזמן אני בעיקר מנקה ומבשלת, ותמיד יש איזה ילד חולה או סידורים היכנשהו. לשבת בספה ולבהות לא קורה. בחופש הגדול משעמם לי יותר.

זה לא שאני לא רוצה לצאת, אני פשוט לא יכולה. מה שמוביל לחוסר רצון ולאמונה שזה לא מה שאני אמורה לעשות. אני אמורה להיות אימא ולדאוג לבית שלי. לא מבינה למה מצפים ממני לעשות משהו אחר.

 

לעבוד זו לא אופציה בכלל בכלל. אין. לא אפשרי.

בחמש שעות של אינטרנט הייתי מורידה 10 שעות צפייה

וגרוע מזה- כשנחסם האינטרנט נחסמת גם הגלריה.

לא בעיה, את מעבירה למחשב. 5 דקות וזה במחשב שלך.

בכל אופן כל אתרי ההורדה חסומים

אבל הי, יש כאלו שגם בגיל 30 עוד אין להם תעודת בגרות אז זה כן הספק.
חוץ מזה שאת בתחילת חייך, הייאוש הזה מהחלפת קידומת הגיוני ומקובל ושכיח אבל אל תשכחי שאת רוב השנים האלו בילית בלגבוה ולצמוח ובכלל ללמוד לדבר, אז מעכשיו את יכולה באמת להתקדם.
וטראומות זה לא משהו שאמור להחזיק אותך כבולה.

EMDR. שיטה מעצבנת.

אין לי שום בעיה שלא תהיה לי תעודת בגרות. כל עוד אני עושה דברים אחרים.

הדבר היחיד שעשיתי היום היה לסדר את הסלון, לשטוף כלים ולהכין צהריים. שזה שלושה דברים אבל זה לקח לי שעה וחצי בערך. בשאר הזמן סתם נמרחתי. קיצור. לא יודעת. אולי זה העולם הזה שאומר לי שאני מאחור, אולי אלו העובדות. בכל אופן אני מרגישה כמו ילדה בת שנתיים (וגם מאובחנת עם קווים אישיותיים לא בשלים כלומר אני לא מתנהגת לגילי).

האחרים חיים נהדר, ורק את נדפקת מזה.
אל תאשימו את הטראומות ולא את האחרים.
ומה שעשית היום זה דווקא הרבה!

והיא משפיעה באופן ישיר על מצבי הרוח שלי ועל כן על התתנהגות שלי. 

(מה שמזכיר לי את המשפט הנהדר שקראתי בפייסבוק- כדי להימנע מפוסט טראומה יש להמשיך את הטראומה עצמה. זה כל כך נכון וכל כך כואב ומצחיק)

אני לא יכולה לקום בבוקר ולהגיד- יא, איזה עולם נהדר. אין בו אנשים שרוצים להרע לי. כי זה לא נכון, נפגעתי מספיק פעמים כדי לפחד לדבר עם מישהו. מכל כך הרבה כיוונים, שאין לי מקום בטוח וחוץ מאימא שלי אני לא סומכת על אף אחד כאן. אז איך אני יכולה לצאת לעבוד בעיר מלאה אריתראים שמאויימת על ידי כמה מחבלים מפגרים? איך אני יכולה לעשות שירות במקומות שיש בהם בני אדם שיודעים להשתמש בגרון שלהם בעיקר לצעקות? איך אני יכולה ללמוד במקום שיש בו אנשים שלא מכירים אותי ולא יודעים שיש מילים שאסור להגיד לי? אנשים לא זוכרים את יום חמישי או את יום שני של כיתה י', אנשים לא יודעים מה כל הודעה בווצאפ מזכירה לי, אנשים לא יודעים שבכל יום שאני יוצאת מהבית אני בוכה, שאם אין לי אוזניות על האוזניים אני רואה אנשים צוחקים עליי ברחוב. שהכול הכול מבוסס על מקרים גרועים שקרו לי בעבר.

אני לא עצלנית. אני עובדת כל יום לנקות דברים שכולם התייאשו מהם. כשמבקשים ממני להוציא טופס 17 בקופ"ח אני עושה את זה בלי בעיות.

אבל ללמוד? לעבוד? להיפגש עם חברות? 

קופת חולים ורמי לוי אלו המקומות היחידים שאני מסוגלת לצאת אליהם, וגם זה רק בתנאים ובימים מסוימים.ץ

לא יודעת. אני לא מוכנה לתלות את החרדות שלי בעצמי.

את הפחד העמוק מבנים קיבלתי בגלל אנשים שניצלו אותי, את הפחד העמוק מחברות שלי קיבלתי מ"חברה" שניצלה אותי, ואת הפחד מבני אדם קיבלתי מכל אלו שצחקו עליי או צעקו עליי במשך שנים.

בס"ד

לפני שיופיעו תגובות צדקניות שאומרות לך שטויות כמו הכל לטובה וזה בידיים שלך וכאלה
חשוב לי לומר לך שעברת דברים קשים
לא הרבה חווים את כל הגועל נפש הזה
מותר לך לכאוב ומותר לך לפחד
טיפול כנראה יועיל ויש דרכים לשפר את החיים
אבל זה לא מוחק את העובדה שחווית המון דברים נוראיים
אל תתני לאנשים להקטין אותך ואת הכאב שלך

שלמדתי לטפח אותו היטב עם עצמי. אף אחד לעולם לא יוכל לומר לי שאני לא מסכנה. אני פולניה ואף אחד לא ייקח לי את הכאב שלי. 

ולגבי טיפול- ניסיתי כל כך הרבה שיטות ומטפלות שנמאס לי ואני מטפלת בעצמי עכשיו. כלומר לא יוצאת מהבית. בשבועות האחרונים אני מרגישה ממש סבבה, ואפילו אימא שלי מסכימה איתי.

בס"ד

שמחה לשמוע שהצלחת למצוא מידה מסויימת של יציבות בחיים שלך

ולמה זה סותר שהיא עברה דברים קשים?
וודאי שמותר לכאוב ומותר לפחד, אבל להגיד שמעכשיו הכל בידיים שלך זה לא להקטין-

זה להתקדם.

או שתכתבי בפרטי

בס"ד

זה צדקני כי זה מציג את המתבטא בצורה הזאת כעליון מבחינה מוסרית (וכנראה שבעיקר דתית) על השני
כי זה לא מעניק פיתרון אלא דחיפה ומבט מתנשא
כי זה גורם לאדם הפגוע להרגיש שהוא האחראי הבלעדי לכאב שלו ואם הוא רק יתאמץ קצת הכל ישתנה
זה מפשט דבר מורכב ועושה את זה מעמדה של עליונות

ובסוף
אנשים יודעים את זה
אנשים גדלו על ההכל לטובה והם יודעים שהחיים שלהם בידיים שלהם
הם לא צריכים שיצילו אותם ויספרו להם את זה
הם צריכים אמפתיה

זה הגיוני מאד סה''כ.
אוקיי, מסכימה איתך

בס"ד

להיות אמא ועקרת בית זה לא רעיון גרוע
ממש כמו בשמתי לי פודרה רק חסר לך הקטע של החתן

(את צעירה
את לא אמורה להספיק הרבה בשלב הזה של החיים)

עכשיו אני רק צריכה למצוא מישהו שיהיה מוכן לפרנס אותי ועוד המון ילדים ולדעת שאני לא מתכוונת להכניס שקל הביתה, פשוט כי אין לי איך.

 

אני בת תשע עשרה וחצי וחוץ מדבר אחד שאני גאה בו לא עשיתי כלום. חמש שנים הייתי בטיפול ואני באותו מקום שהתחלתי ממנו. זה מספיק גרוע, גם בלי להסתכל על דברים טכניים.

(מהו אגב?)
זה בסיס שאליו יצטרפו דברים אחרים. (מה שכן, בשביל דברים שגאים בהם צריך להתאמץ וזה לא תמיד קל)

כלומר זה שהספר שלי ראוי לפרסום, ואני יודעת בוודאות שהוא לא השיא שלי.

 

אני מוכנה להתאמץ בשביל דברים שחשובים לי. משפחה. אילו היה לי עכשיו ילד והייתי צריכה לפרנס אותו הייתי יוצאת לעבוד. אבל אין לי ילד, ואני לא אלד עד שאדע שיש לו מה לאכול וללבוש ואיפה לישון וגם כמה פינוקים. אז אני בסדר.

רוב האנשים משיגים הרבה פחות בגיל 20.

מן הסתם גם אני ישיג פחות בגיל 20.

בס"ד

את צעירה.
אבל זה בסדר להרגיש תסכול מהנושא


(פתאום אני מרגישה מכילה בקטע מעיק וברור מעליו |לוקח צעד אחורה| בהצלחה וכאלה)

איך אני אספיק ללדת כל כך הרבה ילדים אם אני עוד לא בכיוון אני לא יודעת. אני חושבת שזה מה שמלחיץ אותי. והפחד שהם לא יהיו ואני אחיה אצל ההורים שלי עד שהם לא יהיו כאן, ואני אהיה אז בת מאה ופשוט יזרקו אותי לרחוב למות בגשם. 

אבל נו, הסבירות שזה יקרה היא די נמוכה ובאמת שיהיה בסדר מתישהו. החיים משתפרים לאיטם

כלומר, ברור לי שדברים משתנים. אבל ברור לי שאני גם לא יודעת לאיזה כיוון. זה מרגש ומסקרן ומפחיד לאללה. 

אני באמת חושבת שיהיה בסדר, כי כשהגעתי לשיא הכאב וניסיתי לפתור את זה לא הצלחתי, לא מנסה כמה התעקשתי, אז נשאר לי רק להאשים את אלוהים ולהגיד לו שאם הוא לא מסדר לי את החיים בעצמו, אין לי איך להמשיך.

אני גם באותו מצב כמו שלך, רק שנתיים מתחת

אוטוטו אמור להתקפל לישון

צריך לחייך
להראות כל הזמן שהכל טוב

את. ⁦❤️⁩

כי לילה ויש אחלה שירים בספוט

כי ככה אני אוהב בשלב הזה של החיים.

רוצה ללכת? אני ממש רוצה ומחפש חברה(בשני המובנים של המילה..)

אבל ממש רציתייי וזה שיר שיא היפהה

תהני בהודו או איפה שזה לא יהיה

כולה סיני

זה הטריילר לסיפור האמיתי.
וכתבת את זה כאילו את טסה לנו יורק "לא בארץ", כולה טקסי וחצי מעבר לגבול. (לא רוצה לבעס, כן?! מכיר את חווית סיני, אבל עדיין...)

יוווואוווווו.


אין שם קליטה. אז זה חוץ לארץ. אין אפשרות לתקשר איתי

אבל חלש. תצטרכי להתאמץ מאוד כדי לתפוס אותו

לא שמעתי ממך הרבה זמן
מה קורה?

בטח שלא שמעת הרבה זמן, גם אני לא שמעתי ממך.
קורה מה שקורה ואין חדש תחת השמש.

מה שלומך?

או איך שאמר לי מישהו: זה חצי הדדי

קורה מה שקורה השאלה היא אם זה טוב לך

אני בסדר דווקא, עולה ויורד

לפעמים זה טוב לפעמים פחות. תלוי מצברוח.

טוב לשמוע...

הם מתחילים ב מ'

בס"ד

ולא יודעת אם תרצי לקחת חלק בפרויקט הזה

בס"ד

הספר אמור להסביר לילדים (בשפה שגם נוער ומבוגרים יכולו להנות ממנה) מה זה דיכאון ואיך הוא משפיע על כל המערכות

בפעם הראשונה ולפעמים גם בפעמים הבאות אם לא מקבלים ליווי
דיכאון זה דבר נורא מפחיד
הוא מכרסם בכל המוכר ולא דומה בכלל לעצב כמו שאנשים רגילים לחשוב
הספר הזה אמור לתת לאנשים את המקום לנשום לרווחה ולהבין שהחוויה שלהם לא הופכת אותם ליצורים מוזרים שאפשר להתמודד עם הדבר הזה ובעיקר שלמרות מה שהדיכאון לוחש לנו הוא לא שם בשביל להשאר לנצח

אפשר שהדיכאון יהיה יהיה יצור אפור כזה שאוהב לכרסם לילד את הדברים שהוא אוהב ומשאיר אותו בלי כלום?
ואז הוא לומד לשים גבולות לדיכאון ולהיות חבר שלו?

בס"ד

האמת שחשבתי שכטוויסט על הדימוי של העצב נעשה את הדיכאון ורוד
כדי להדגיש את העובדה שהוא כל כך שונה
אבל אולי זה מורכב מידי לילדים.
ואכן חשבתי להאכיל אותו בשמחה של בקרובנות שלו.
אבל אני לא רואה איך מתחברים עם דיכאון
ומסקרן אותי איך את כן
אפשר לשמוע עוד על התפיסה שלך את הדיכאון?

הדיכאון הוא לא רע
הדיכאון הוא חוסר במשהו. יש לו עיניים גדולות ועצובות.
הוא רוצה שיאהבו אותו.
הוא יצור קטן ואפור, לא אוהבים אותו כי בניגוד לשאר הרגשות המלהיבים הוא בצבע אפור. אף אחד לא אוהב אפור.

עצב הוא כחול לרוב (feelin' blue) (מניחה שראית הקול בראש?)

מעניין, מה הסיפור שרצית לספר?

איך מתחברים עם הדיכאון?
מוצאים מה חסר לו ונותנים לו. ואז הוא מתמלא בהמון צבעים והוא כבר לא דיכאון. הוא משהו אחר.
(לכל אחד משהו אחר חסר. דיכאון אמיתי מאובחן הוא חסרים בחומרים כימיים במוח (מכירה סרוטונין?) שניתן לטיפול על ידי גלולות (יש תחליפים בריאים אבל אין שום השוואה לטיפול כימי טוב)
אבל לכל אחד יש דיכאון זמני שנובע מחוסר בחברים, אהבה, הכלה, התמודדות עם כשלונות ואכזבות או פשוט משבר)

לפרט עוד?

בס"ד

בשלב הזה הייתי רוצה לשאול אם חווית פעם דיכאון (אחד מאובחן כי היד קלה מידי על ההדק הסלנגי בנושא)
אבל אני חוששת שזאת עשויה להיות שאלה חודרנית מידי
אז עכשיו אני אחרטט המון מילים שיכסו על זה שבעצם שאלתי משהו שאסור
כל כך הרבה מילים שתוכלי להגיב אליהן במקום לשאלה ולצאת ממש בסדר

עכשיו הסחת דעת |רוקד| |מתגונן ממטר עגבניות| |בורח עם זנב בין הרגליים| |לא מנסה יותר לרקוד בפורום עמוס גברברים|

.#רקאומר בתור חובב מעגלים מושבע...

או רדיוס w
כי אתה קוטר

ומטביעה את כל מי שמעז להאמין בשורש 2


האהאהאהא


או שאני הייתי רודף אותם כי הם לא מאמינים בשורש 2!



ואז למהרל לא היה ממי לקחת את הרעיונות המיספריים שלו!!!!

או לעשות מלחמות גלדיאטורים אבל עם משוואות

אל תדאג, המהרל יכל לקחת מאחרים

וזה לא ישרף! זה יוטבע!


את חללת את הקודש!

טיפ ידידותי- אני יודעת לשחות אז תקשור משקולות ברזל לקרסוליים שלי

נבילה! טריפה!


אגב, לא מבין איך אפשר להאמין ברציונאלים בלי להאמין במדומים...

הם קיימים בדיוק באותה מידה...

חוץ מזה אם ברומא עסקינן יש בתי מרחצאות

ומה הקשר עכשיו למשפט השני שאמרת?

הבתי מרחץ זה רק לאריסטוקרטים אין לך מה לחפש שם

אפשר להתקלח בגיגית. די להיות מפונקים...


את נשפטת על אמונתך ברציונאלים
ומצד שני את כתבת שאינך מאמינה במדומים ואני לא מבין את ההגיון...

שניהם קיימים ולא קיימים במידה שווה...

נעלה מידי לפשוטי עם כמוני

אני אריסטוקרטית! למה החלטת שלא?

ההוא שהרג את כל העשרות אלפי אויבים בחד וחצי

(לא עגול לגמרי, הוא אליפטי ולא חלק בכלל)

אני מאמינה בכוח האינרציה

אני מאמינה בחורים שחורים

אני מאמינה בכוח המשיכה

אני מאמינה ב13 העיקרי אמונה של הדת היהודית

אני מאמינה שאבוקדו לא טעים אלא אם כן יש בו מלח

אני מאמינה בתורת היחסות

אני מאמינה שאני לא טמבלית אלא אם כן אני ממש עייפה ואז מנת המשכל שלי הולכת לישון לפניי וחוזרת אלי רק במצב שפוי

אני מחכה שיהיה פותר לא נכונה ואז הוא כל כולו שלך.

מה שלומך?

בס"ד

מה עשיתי שזכיתי ככה להתעניינות שלך?
מה איתך?

יש לך יציאות מאד מאד חמודות. היו כמה שציטטתי בדביקות כמה שנים אחורה (לא זוכרת בדיוק איזה, אבל היתה יציאה חמודה על אלוהים שממש אהבתי, משהו על איפה הוא היה בשואה, משהו כזה)

למה את חושבת שאת לא חשובה מספיק בשביל התעניינות של זוטרה שכמותי?

בס"ד

|מושך בכתפיו| אני פשוט לא חווה אותי או אותך בצורה כזאת

מה פירוש את לא חווה אותי או אותך בצורה כזאת?
זה לא קורה כי אני מתעצבנת עליך לאחרונה לפעמים
ואני עדיין מחכה שתסבירי לי את במשהו ההוא שחשבת שאולי יפגע בי אז לא הסברת

בס"ד

אני לא רואה את עצמי כמישהי שאנשים חושבים עליה כדי להתעניין
והייתי די בטוחה עד עכשיו שאת לא סובלת אותי אז הקטע של ההתעניינות מוזר לי

נמ תזכירי לי במה מדובר?

את כן
יש לך פה המון מעריצים
שאת לא מודעת לקיומם אבל הם פה מאז השרשורים הקדושים
כל השאר לא מכירים ואז הם מפחדים להיכנס לשרשורי עומק כי המכתב של ריעות שהפך למעין התנ''ך של נסיו''פ ובצדק

באשר אלי, למה לי לא לסבול אותך? אני לא מסכימה איתך בקטעים מסויימים ואני מוכנה להסביר לך מה הם ולדון איתך אבל זה לא נכון לומר שאני לא סובלת אותך, כי עצם ההימצאות שלך פה ממש חביב עלי

המממ. שתינו הגבנו לריעות ואז אמרתי שלהגיד שצריך להמשיך הלאה זה להתקדם, ואז אמרת שאת לא יודעת איך לענות בלי לפגוע.

בס"ד

גרמת לי להתהרהר
ועכשיו אני אחפש את השירשור הרלוונטי ואראה אם אני יכולה לענות

חייב להפגש שוב

הרבה
בכללי אני אדם מקורי ומלא הפתעות

בתור אטרקציה?

הנה דוגמא אחת

הגלגול הקודם שלי.

אני מושכת יצורים

אשרייך זכית

בס"ד

אני מאמינה שאחרי כל כך הרבה שנים כל מה שיש לי זה טוויסטים על רעיונות של גדולים ממני
אז אני עומדת על כתפיים של הרבה גאונים ועושה פרצופים מלאי חן

כיוון שהוא מאוד משתלם כלכלית ועוד לא עשו אותו אז הערכה שלי שכרגע לפחות הוא נחלתי הבילעדית

זה לא קביל בלי הוכחה - נסיונות פעילים

תוכיחי שאין חדי קרן...

משוואה די פשוטה...

אבל בהצלחה עם המיליונים

אמן. בעזה. אחרי הישיבה וצהל...

אולי אפשר לומר את זה בהקשר של משהו ספציפי חדש, אבל לא על רעיון כללי.

כששאלתי בהתחלה, כוונתי הייתה רעיון שעלה בראשו של אדם באופן מקורי (בלי ששאב את הרעיון ממקור אחר).

אחר כך הבנתי שאי אפשר לדעת, ואז התרחבה שאלתי. וכיוון שאי אפשר לענות עליה, אנא ראוה בזאת כמבוטלת.

(כן, אני לא כל כך הגיונית כרגע, עימכם הסליחה)

איך ניראת הכפילה שלי? ספרו לייייי

ו
היא מברכת ברכת המזון.

מה כמוני אז?!

אבל הרי אין לי דמות ולא גוף

אבל אז ראינו אותה.
ואת נראית כמוה.
אז אנחנו יודעות איך את נראית.

היא יפה לפחות?!

בשביל להיות דומה לי היא צריכה להיות לא פחות ממושלמת