פורום נסיונות פעילים (עמוד 2821)

אבל אפשר להכיר חברים חדשים

אבל אבל צריך לנסות להתעלם מהעובדה, אחרת לא אתקדם לשומקום

צריך להתמודד

אפשר לנסות לשמור על קשר עם ה'

זה יכול לעזור

זה קצת בלתי אפשרי במקרה שלי, אז זה פחות להתמודד, זה פשוט לחיות עם העובדה אבל בלב שלם.

עם הקב"ה קצת קשה כשזה נראה חד צדדי

אבל מאוד מהר לומדים שהוא עונה

וטכנית שלחת

אבל תודה.

זה היה כזה נדלק לרגע ואז נכבה...

[אין לי מילים]

תראה את זה: INN פורומים: פורום משוב - משוב

זה כ"כ ישן...אני אפילו לא נולדתי.

בפורומים פה.

ככה זה נראה

 

הייתי שואל את רבין מי ירה בו באמת

היורה...

אבל עכשיו הוא בשמיים והוא רואה הכל!

הוא עכשיו מת באדמה ולא רואה כלום...

 

בכל מקרה, אז אתה לא צריך לשאול דווקא את רבין את השאלה הזו, אלא כל מי שנמצא בשמיים ורואה הכל...

'הרג אותי איזה תימני אחד'
משעשע

העיקר לשאול

אני רצינית.

שעשו את זה.
אבל זה ספר ממש מפחיד.
לא מומלץ.

יש לך שאלות מעניינות

לא הייתי עושה סיאנס.

אבל אם כן- זו התכנית.

הייתי עושה מחקר, על אנשים עשירים שמתו ללא יורש. הייתי מבררת מה היה הכי חשוב להם בחיים.

ואז הייתי שואלת אותם איך אפשר להשיג את הכסף שלהם, כי ממילא אין להם מה לעשות איתו, ובתמורה אני אקים עמותה שתומכת בדבר שהם האמינו בו ב10% מהסכום.

אגב, לא יודעת אם אפשר להגדיר את זה כ"רע". יותר כמו לחיות בחוסר וודאות מתמדת, זה מתסכל, תסכול זה רע.

תסכול זה רע במובן מסוים, כי זה כואב וקשה. אבל זה אומר שעדיין יש שאיפה לטוב. אז הטוב יגיע מתישהו. בקרוב, אני מקווה.

אני מתה שיהיה לי מקום לנקות לפסח. כל אחד והבעיות שלו.
הטוב מגיע, אבל הוא לוקח את הזמן, ובינתיים מעצבן.
לא ענית, עזבת בסוף?

חיפשתי דבק מגע כדי לתקן עציץ שבור אז על הדרך סידרתי את כל המגירה של היצירות, וזה פרויקט רציני. משם כבר עברתי לכל הסלון, עשיתי גם דברים שאף אחד לא עושה. וניקיתי את המסך של המחשב סוף סוף. לא מבינה איך הם יכולים להשתמש בו כשהוא עם כתמים. מצאתי את עצמי מסתובבת בסלון ומחזקת ידיות של כל השידות והספריות עם מברג... ותיקנתי דלת שמפורקת כבר שנה וחצי ואף אחד לא היה חכם מספיק כדי להבין שבורג אחד קטן צריך שיבריגו אותו בחזרה למקום. נשאר רק הארון של משחקי הקופסא, האזור שמתחת למדרגות (אללי לי, אימא שומרת שם מלא בגדים שצריך למיין ><) ולנקות את הספה עם חומץ. מי קונה ספת בד גדולה כשיש מליון תינוקות בבית? אין לי מושג. בכל אופן זה בטח ייקח איזה שעתיים. זהו, רק הייתי צריכה שיהיה לי כתוב מה נשאר. אבל זה לשבוע הבא, מחר מתחילים שבת.

איפה אתם כרגע? זה חוסר וודאות של יום ליום או תקופה לתקופה? בכל אופן זה בטח מעצבן ומעייף ומכאיב :/

עניתי שכן, עזבתי. מיד אחכ הוספתי שהתחלתי לנקות לפסח כי איכשהו הבנתי מהעולם שכשעוזבים משהו אחד צריך להתחיל משהו חדש.

חוסר וודאות כבר שנתיים, תודה ששאלת. אבל הולך להסתיים בקרוב בעז"ה. עלה לי עד כאן. /מנופף מעל הראש/
וכן. שנתיים של חוסר וודאות מיום ליום. ברמה שאין לי מושג איפה נישן מחר, לפעמים.

לא חייבים להתחיל משהו חדש. לפעמים צריך לנוח ולחשוב למה עזבנו את הישן, ולטפל בסיבה, כי אז אולי בגללה נעזוב כל דבר חדש שנתחיל. וחבל.
אני חושבת שאת צריכה נופש טוב ומפנק. ולהכיר אנשים חדשים. זה תמיד עוזר.

השם ישמור, זה ממש ממש לא כיף :/ מקווה שיסתדר בקרוב ממש

אני בהחלט צריכה טיפול פסיכולוגי ממוקד שיעזור לי להבין מה הבעיה שלי עם מחוייבות או ווטאבר. אבל אני לא מצליחה להתחייב לטיפול. עזבתי כבר שניים בזמן האחרון.
אחח, אילו רק היה מישהו שישלם לי על הנופש. ואילו לא הייתה לי חרדה חברתית.

אולי אני בכלל צריכה כדורים וזהו

בדיוק דיברתי עם חבר לפני רגע במשך שעה.

אז לילה טוב

לילה טוב

את הבכי ההוא שבכיתי בלילה עליהם.

צמרמורות.

משהו שלא ישכח.

זה לא היה ברור אז.

הם הוחזקו כמה ימים כבני ערובה. עד שידעו ברור שהם נפטרו.

 

 

 

 

בדיוק הערב אבא שלי סיפר לי איך הוא זוכר את זה.. היה בכינוס השלוחים וחזר ביחד עם אחות של ריבקי.. ואיך הודיעו שמה ולאחים.. (השלוחים)

נרצחו.

מזעזע

אלוהים ילדה איך שאת כותבת כאילו אותי לפעמים

אני מקווה שזה טוב

איך לא חשבתי על זה קודם?

אולי-רצון חופשי?

או פיצלוש 4