הייתה אמורה להיות לי בתקופה הזו שגרה עמוסה מבחינת תואר, קודש, תחביב, ניסיון וכו'...
פשוט, סדר יום ושבוע מובנה ומלא.
ודבר כזה מספק אותי, אני אוהבת שגרה עם ימים מלאים שבה אני מרגישה שאני עושה משהו ומתקדמת לעבר מטרה.
אבל:
-מבחינת התואר-השביתה המעצבנת הזאת, מלא שעות תקועות ריקות וחצאי ימים פנויים שאין לי מה לעשות בהם. אם הם רצו לבטל את הסמסטר אז שיבטלו וזהו, ככה אולי אוכל לעבוד 3 חודשים ואז אולי סופסוף להתחיל רישיון, כי ההזדמנות הבאה שלי לעבוד זה רק אחרי התואר לגמרי.
-מבחינת קודש- היו סיבוכים, אז זה רק 4 שעות שבועיות, למרות שבהן אני מרגישה שאני הכי מתמלאת.
-מבחינת תחביב- היה חלום והוא התבטל ואין מה לעשות עם זה, באמת שאין.
-מבחינת ניסיון- משו שם נתקע בתקשורת ובינתיים חסום.
אני מרגישה בזבוז זמן עצום, אני מתבטלת, זה מנוון אותי. זה משגע.
מילא היה לי עם מי להיות, לדבר או לעשות משהו. אבל אין. גם לבד אין לי מה לעשות.
כאילו, הדבר היחיד שיש לי לעשות זה להיות כאן ולחפור לכם, וגם כאן לא מדברים איתי כל כך.
@אנשים_שאני_רוצה_שיקראו
#תחושה_שהייתי_צריכה_לכתוב_את_זה_בפורום_אחר
~סופריקה~
