ורק אני חושבת לעצמי שהעולם כמנהגו נוהג.
אני זוכרת..
פעם אחת, כשהיתי ילדה בת 15 לערך,
חזרתי מאיזה שהיא עצרת במתחם השרונה/יושבים ומדברים בכיכר /משהו בסגנון...
קיצר,
היתי צריכה ללכת משם, לתחנת אוטובוס ליד עזריאלי,
הלכתי, אני הילדה,
עם עוד קבוצה של כמה בחורים גדולים ממני,
ולא דתיים.
והם הסתכלו עלי, היתי נראית דוסית ממש באותו יום(אני זוכרת)..
ואז הם התחילו לשאול אותי שאלות ביהדות,
וכל מיני קושיות,
ואני חייכתי, עניתי מה שידעתי, הפניתי לאן שחשבתי,
והסברתי להם שאין לי תשובות להכל ואני לא באה לנסות להוכיח להם כלום,
ושמי שבאמת רוצה לדעת, שילמד,
ושחוצמיזה .. לעולם לא נדע הכל,
וכן, לא להכל יש תשובות.
הקיצר... אחד מהם אמר בהתרגשות,
"אבל את דוסית! רואים עלייך..
נו רגע, אז למי את מצביעה בבחירות??"
לרגע התבלבלתי... ועניתי שאני בת 15,
אני יותר קטנה ממכם..
אבל הוא התעקש, "נוו למי הית מצביעה??"
הינו מול עזריאלי... בניין גבוה,
תל אביב,
ילדה קטנה שמרימה אצבע בטבעיות לשמיים.. למעלה,
ואומרת: "לו."
חבורה של בחורים.
ללא כיפות.. נשארים המומים.
ואני, מחייכת נבוכה... לא מבינה לאן נקלעתי.
רגע עבר,
והם צוחקים...
ואז אחד מהם, עקשן.. של ממש.
"דקה, ועכשיו ברצינות, למי את מצביעה??“
ואני מסבירה, ש.. לה'.
והם שותקים.
פשוט שותקים.
כמה מהם נסעו איתי חזרה עד ירושלים,
שניים מהם,
החליטו ללמוד בישיבה.
אחד מהם החליט להיות דתי, למרות שאבא שלו חזר בשאלה.
ועכשיו אני קוראת את זה.
ומתרגשת להיזכר שהסיפור כ"כ אמיתי.
אז כן, גם היום... בגיל קצת אחר.
אין לי למי להצביע..
רק לה'.
אבא, חדש ימינו, כקדם.
אני זוכרת..
פעם אחת, כשהיתי ילדה בת 15 לערך,
חזרתי מאיזה שהיא עצרת במתחם השרונה/יושבים ומדברים בכיכר /משהו בסגנון...
קיצר,
היתי צריכה ללכת משם, לתחנת אוטובוס ליד עזריאלי,
הלכתי, אני הילדה,
עם עוד קבוצה של כמה בחורים גדולים ממני,
ולא דתיים.
והם הסתכלו עלי, היתי נראית דוסית ממש באותו יום(אני זוכרת)..
ואז הם התחילו לשאול אותי שאלות ביהדות,
וכל מיני קושיות,
ואני חייכתי, עניתי מה שידעתי, הפניתי לאן שחשבתי,
והסברתי להם שאין לי תשובות להכל ואני לא באה לנסות להוכיח להם כלום,
ושמי שבאמת רוצה לדעת, שילמד,
ושחוצמיזה .. לעולם לא נדע הכל,
וכן, לא להכל יש תשובות.
הקיצר... אחד מהם אמר בהתרגשות,
"אבל את דוסית! רואים עלייך..
נו רגע, אז למי את מצביעה בבחירות??"
לרגע התבלבלתי... ועניתי שאני בת 15,
אני יותר קטנה ממכם..
אבל הוא התעקש, "נוו למי הית מצביעה??"
הינו מול עזריאלי... בניין גבוה,
תל אביב,
ילדה קטנה שמרימה אצבע בטבעיות לשמיים.. למעלה,
ואומרת: "לו."
חבורה של בחורים.
ללא כיפות.. נשארים המומים.
ואני, מחייכת נבוכה... לא מבינה לאן נקלעתי.
רגע עבר,
והם צוחקים...
ואז אחד מהם, עקשן.. של ממש.
"דקה, ועכשיו ברצינות, למי את מצביעה??“
ואני מסבירה, ש.. לה'.
והם שותקים.
פשוט שותקים.
כמה מהם נסעו איתי חזרה עד ירושלים,
שניים מהם,
החליטו ללמוד בישיבה.
אחד מהם החליט להיות דתי, למרות שאבא שלו חזר בשאלה.
ועכשיו אני קוראת את זה.
ומתרגשת להיזכר שהסיפור כ"כ אמיתי.
אז כן, גם היום... בגיל קצת אחר.
אין לי למי להצביע..
רק לה'.
אבא, חדש ימינו, כקדם.
